מ.י. מדור תביעות פלילי ת"א נ' בן חיים(עציר)

הכרעת דין

אני מתיר לנאשם לחזור בו מכפירתו.

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיע אותו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף סעיף 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תשע"א, 18/07/2011 במעמד הנוכחים.

עידו דרויאן, שופט

התובע טוען לעונש:

מגיש גליון הרשעות קודמות. מדובר בהחזקה של כ-4.4 גרם הרואין, כמעט פי 13 מהכמות הקבועה בחוק. חומרת העבירה מתבטאת לא רק בכמות הגדולה, אלא גם במקום אליו החדיר הנאשם את הסם אל תוך בית המעצר. ההסתברות שאחרים יעשו שימוש בסם גדולה מאד.

הנאשם, במידה מסוימת, הפר את האמון שניתן בו כשהוא יצא לביקור וחזר עם הכמות האמורה.

כמו כן, לנאשם עבר פלילי עשיר, הוא ריצה מס' רב של מאסרים בפועל גם על עבירות סמים.

בנסיבות אלה, האינטרס הציבורי מחייב להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממושך, שיצטבר למאסר אותו הוא מרצה כעת וזוהי עתירתנו.

כמו כן, אבקש להטיל מאסר על תנאי על עבירות לפי פקודת הסמים.

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, כאשר מדובר למעשה בהחדרת הרואין וחשיש לבית המעצר, תוך ניצול אמון שניתן בנאשם על ידי בית המשפט, כשאפשר לו לצאת לבדיקות רפואיות שנועדו לבדוק התאמתו לשחרור למוסד גמילה.

הכמות שבה מדובר היא 5 מנות הרואין, במשקל כולל של 4.34 גרם, וכן מנת חשיש במשקל 5.48 גרם.

אין צורך להכביר במילים על חומרת עבירה זו, בנסיבותיה:

מכת הסמים בכלא הינה שורש לתופעות של אלימות, ניצול, ותופעות מכוערות נוספות, המתווספות למכות האחרות הטמונות בסם, במשתמשים בו, ובמפיצים אותו.

משטר החיים בכלא ובמעצר נפגע קשות מנגע הסמים ויש להילחם בכל תוקף במחדירים סמים לכלא.

בנוסף, האיזון העדין והרגיש, שבין אינטרס הציבור לאינטרס העבריין, אשר מאפשר לבתי המשפט לתת אמון מוגבל בעצורים, ומניח להם לצאת לבדיקות רפואיות ואחרות לקראת שילוב בקהילה, לא יוכל להתקיים אם לא יובטח, שהפרת האמון כלפי בית המשפט על ידי עבריין תתקל בתגובה חמורה.

כנגד זאת, עומד מאסרו הארוך של הנאשם עתה, וחלוף הזמן הניכר מעת ביצוע העבירה:

העבירה בוצעה בשנת 2006, כתב האישום הוגש בשנת 2009.

שיקולם של כל ערכים אלו מחייב אמנם תגובה עונשית קשה, אך זו תמותן משהו, בעיקר נוכח חלוף הזמן.