מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת היא אלמנתו של המנוח מר מ.מ. עלי ז"ל (להלן: "המנוח").

טרם פטירתו, הגיש המנוח לנתבע תביעה להכיר בו כנפגע עבודה ולתשלום דמי פגיעה. בטופס התביעה טען המנוח לפגיעה בריאות ובכליות על רקע עבודה אינטנסיבית בשיש וחשיפה ממושכת לסיליקון.

תביעת המנוח אושרה עקרונית במכתב מיום 16.9.14.

המנוח הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מהעבודה.

המנוח זומן לוועדה רפואית אולם טרם התכנסותה נפטר ביום 9.4.15.

ביום 12.8.15 לאחר פטירת המנוח, קבעה ועדה רפואית כי למנוח נכות בשיעור 40% בשל מחלת הריאות, ולאחר ניכוי 50% מהנכות עקב גורמים שאינם קשורים לעבודתו, קבעה לו נכות בגובה 20% כתוצאה מהפגיעה בעבודה.

התובעת הגישה לנתבע תביעת תלויים בגין פטירת המנוח. התביעה נדחתה ביום 6.12.15 בנימוק כי לא קיים קשר סיבתי בין המחלה שהוכרה ופטירת המנוח. על כך התביעה שבפנינו.

הצדדים הסכימו למינוי מומחה יועץ רפואי מתחום הריאות לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלת הריאות, שהוכרה כפגיעה בעבודה, ופטירתו של המנוח, תוך שכל צד שומר על טענותיו לעניין מחלת הכליות.

ביום 28.1.2019 מינינו את ד"ר שבתאי ורסנו כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: "המומחה"). השאלות שנשאל המומחה היו:

• מהי סיבת הפטירה של המנוח.

• האם קיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות ממנה סבל המנוח, ושהוכרה כפגיעה בעבודה, לבין פטירתו של המנוח.

   

ביום 26.5.2019 התקבלה חוות הדעת של המומחה. 

המומחה סקר את מצבו של המנוח כמשתקף בתיעוד שהובא בפניו וקבע כי מחלת הריאות של המנוח הייתה מחלת ריאות אינטרסטיציאלית פרוגרסיבית וקשה שהחלה ללא מרכיב חסימתי ולא התאימה בהופעתה למחלת COPD .

בהתאם לחוות הדעת, קיים קשר סיבתי משמעותי בין מחלת הריאות ממנה סבל המנוח על רקע חשיפה תעסוקתית לבין פטירתו.

הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה. בהחלטה מיום 20.08.2019 נשלחו למומחה חלק משאלות ההבהרה שנתבקשו, ותשובות המומחה התקבלו ביום 29.8.2019. 

המומחה נשאל בין היתר האם קיים קשר סיבתי בין העישון לפטירת המנוח והשיב כי אין קשר סיבתי ישיר או משמעותי, תוך ביסוס תשובתו על ניתוח מצבו הרפואי של המנוח.

עוד נשאל המומחה, בשאלה 7 לשאלות ההבהרה, האם יש מקום לשינוי קביעתו לנוכח כך כי הפגיעה בעבודה הוכרה על ידי הוועדה הרפואית באופן חלקי וכי הוועדה קבעה כי מחצית מהנזק שנגרם למנוח, נגרם לו כתוצאה מעישון.

המומחה קבע כי אין קשר סיבתי ישיר או משמעותי בין העישון לבין פטירת המנוח תוך ציון הסיבות לכך. המומחה קבע כי לנוכח נימוקים אלו הוא אינו מסכים עם קביעת הוועדה בנוגע להשפעת העישון. השפעת העישון לדעת המומחה לא הייתה משמעותית עד כדי שגרמה לפטירת המנוח.

ביום 6.11.2019 הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה אחר מהטעם שהמומחה חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין.

ביום 02.12.19 ניתנה החלטה בה נקבע בין היתר כדלקמן:

"6.מומחה ביה"ד קבע בחוו"ד מיום 20.5.19 כי סיבת הפטירה של המנוח הינה מחלת ריאות אינטרסטיציאלית קשה.

בתשובה לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין מחלת הריאות ממנה סבל המנוח, ושהוכרה כפגיעה בעבודה, לפטירת המנוח, קבע המומחה כי קיימת סבירות של למעלה מ-50% לקשר סיבתי בין חשיפתו התעסוקתית של המנוח לאבק שיש ומחלת הריאות שלו והסביר קביעתו תוך שסיכם וקבע כי יש קשר סיבתי משמעותי בין מחלת הריאות ממנה סבל המנוח על רקע חשיפה תעסוקתית (בסבירות גבוהה סיליקוזיס) לבין פטירתו.

7.הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה לרבות השאלה האם קיים קשר סיבתי בין העישון לפטירת המנוח ובקשה להעריך מהי תרומת העישון להתפתחות מחלת המנוח (שאלות 8-9 לבקשת הנתבע להפניית שאלות הבהרה).

בתשובותיו קבע המומחה כי אין קשר סיבתי ישיר או משמעותי בין העישון לפטירה וחזר על ההסברים שניתנו על ידו בחוות דעתו. באשר לשאלה מה רמת התרומה של העישון להתפתחות המחלה קבע המומחה כי אינו מסכים עם קביעת הועדה באשר להשפעת העישון, וכי המנוח לא סבל מ- COPD על רקע עישון.

8.הנתבע ביקש להפנות למומחה פעם נוספת את השאלה באשר לקביעת הקשר בין העישון ומחלתו של התובע, תוך הפניית תשומת ליבו לקביעתה החלוטה של הועדה הרפואית. בקשה זו נדחתה תוך שקבעתי כי המומחה השיב מפורשות על השאלה שנשאל, ומכל מקום, התבקש לקבוע קשר סיבתי בין העישון לפטירה ובשאלה זו קבע מפורשות כי לעישון לא הייתה השפעה משמעותית על הפטירה ועל כן אין צורך בבקשה חוזרת באותו העניין.

9. לטענת הנתבע, חוות הדעת מבוססת על עובדות שלא נקבעו ע"י ביה"ד, שכן המומחה חולק על קביעת הועדה הרפואית לעניין הנזק שנגרם מחציתו מהעבודה ומחציתו מגורמים אחרים (כגון עישון). לפיכך מבוקש מינוי מומחה אחר.

    

10. דין הבקשה להידחות.

     

    המומחה התבקש להעריך את שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע ופטירתו, וזאת עשה בחוות דעתו הראשונה עת קבע כי קיים קשר סיבתי משמעותי בין מחלת הריאות ממנה סבל המנוח על רקע חשיפה תעסוקתית והפטירה.

     

    הנתבע הוא זה שביקש במסגרת שאלות ההבהרה כי המומחה יעריך את רמת התרומה של העישון למחלה, דבר שהיה בסמכותה של הועדה, ומשענה על כך המומחה על פי הבנתו טוען כעת הנתבע כי חרג מהעובדות שנקבעו. אין לקבל זאת.

     

11. חוות דעת המומחה מפורטת ומנומקת, המומחה השיב על כל שנשאל ומכל מקום, קבע במפורש כי אין קשר ישיר או משמעותי בין העישון לפטירת המנוח וכי השפעת העישון אינה משמעותית עד כדי שגרמה למות המנוח.

     

12. יצוין, כי ביה"ד לא קבע בעובדות אלא כי "וועדה רפואית קבעה כי למנוח נכות בשיעור 40% בשל מחלת הריאות, ולאחר ניכוי 50% מהנכות עקב גורמים שאינם קשורים לעבודתו, קבעה לו נכות של 20% כתוצאה מהפגיעה בעבודה."

     

    מחצית מהנכות בשל המחלה, שהביאה לפטירת המנוח, נקבעה ממילא גם ע"י הועדה הרפואית כנובעת מעבודתו.

     

    13. לנוכח האמור, אינני מוצאת להיעתר לבקשה למינוי מומחה אחר ודינה להידחות."

     

     

    ההחלטה מיום 02.12.2019, על נימוקיה מהווה חלק מפסק דין זה.

     

13. בקשה נוספת להפניית שאלות הבהרה למומחה בנושא זה נדחתה, תוך שנקבע:

     

    "המומחה השיב מפורשות על שאלה 7 תוך שקבע כי איננו מסכים עם קביעת הועדה באשר להשפעת העישון. מכל מקום, המומחה התבקש לבחון את הקשר בין העישון לפטירתו של המנוח, ובשאלה זו קבע מפורשות כי לעישון לא היתה השפעה משמעותית על הפטירה. איני מוצאת על כן צורך בשאלת הבהרה נוספת באותו עניין..."

     

14. לטענת הנתבע בסיכומיו, המומחה חרג מן העובדות ואינו יכול לערער על החלטת הועדה הרפואית אשר קבעה כי מחלת המנוח מיוחסת בחציה לעישון.

    המומחה התעלם מקיום גורם סיכון משמעותי של עישון 25 שנות חפיסה.

     

    לטענת הנתבע יש על כן למנות מומחה אחר לבחינת הקשר הסיבתי.

     

15. לטענת התובעת, טענת הנתבע איננה רלוונטית משום שאף על פי החלטת הועדה הרפואית מחצית מהנכות בשל מחלת הריאות נובעת מעבודתו של המנוח, כאשר מחלה זו, לדעת המומחה, היא שהביאה לפטירתו.

    התובעת מבקשת לקבל התביעה על יסוד חוות דעת המומחה.

     

    הכרעה

     

16. השאלה שבבסיס הליך זה הינה האם קיים קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין המחלה ממנה סבל ואשר הוכרה כפגיעה בעבודה.

    לצורך כך מונה המומחה הרפואי ועל שאלה זו התבקש להשיב. 

    המומחה לא נדרש לשאלת גובה הנכות, בה דנה הועדה הרפואית.

     

17. המומחה קבע באופן נחרץ וחד משמעי כי קיימת סבירות מאוד גבוהה כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממחלת הריאות האינטרסטיציאלית הקשה ממנה הוא סבל. מחלה זו הוכרה כאמור כפגיעה בעבודה ועל כך אין חולק.

     

18. במסגרת שאלות הבהרה ניסה הנתבע לקשר בין הפטירה והיותו של התובע מעשן, ועל כך השיב המומחה מפורשות, מספר פעמים, כי אין קשר סיבתי ישיר או משמעותי בין העישון ופטירת המנוח.

     

19. הנתבע ביקש להפנות את המומחה לקביעת הועדה הרפואית אשר ייחסה מחצית ממחלתו/נכותו לנזקי העישון אולם, המומחה לא נדרש לקביעת הקשר הסיבתי שבין המחלה לעבודת התובע או לעישון, אלא נדרש במסגרת המינוי לשאלת גורמי הפטירה, וזאת עשה תוך מתן חוות דעת מנומקת ומפורטת.

     

    קביעת הועדה מחייבת במובן זה שנקבע קשר סיבתי בין המחלה ועבודתו של המנוח ומכאן נדרש המומחה לקבוע האם מחלה זו גם הביאה לפטירתו. המומחה השיב לשאלה זו בחיוב ומשנשאל אודות אפשרות ההשפעה של העישון, לא התעלם ממנו אלא הסביר מדוע גורם זה לא הווה להשקפתו גורם משמעותי לפטירת המנוח.

     

    אין באי הסכמת המומחה עם מידת השפעתו של העישון על המחלה כדי לשלול את הקביעה הפוזיטיבית כי גם עבודתו של התובע היא שגרמה למחלתו וזו הוכרה כאמור כפגיעה בעבודה.

     

20. חוות הדעת של המומחה מנומקת ומבוססת והמומחה ענה במפורט ובמנומק על כל שאלות ההבהרה שנשלחו אליו.

     

21. משהמומחה פעל מתוקף סמכותו בבחינת הקשר הסיבתי בין המחלה שהוכרה כפגיעה בעבודה לבין פטירת המנוח, אינני מוצאת מקום למינוי מומחה רפואי אחר וזאת גם מהטעמים שפורטו בהחלטה מיום 02.12.2019. 

     

    שלא כטענת הנתבע (בסעיף 15 לסיכומיו), המומחה לא התעלם כלל ועיקר מהעובדה שהמנוח עישן קופסת סיגריות ליום, במשך כ-30 שנים. עובדה זו הייתה ידועה למומחה, וצוינה בראש חוות דעתו מיום 26.5.2019. יחד עם זאת המומחה הסביר את מהלך המחלה והחמרתה לאורך השנים כמחלת ריאות אינטרסטיציאלית פרוגרסיבית וקשה שבמהלך החמרתה ערבה גם סימפונות כפי שמצא ביטוי בבדיקות השונות שנערכו למנוח.

     

22. לנוכח האמור ועל יסוד חוות דעת המומחה יועץ הרפואי, התביעה מתקבלת. פטירתו של המנוח ביום 9.4.15 נגרמה בשל מחלת הריאות ממנה סבל ואשר הוכרה כפגיעה בעבודה.

     

23. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 

     

24. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים מקבלתו.

     

    ניתן היום, י' סיוון תש"פ, (02 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.