מ.ס' נ' עזבון המנוחה ר.ח'

 

תביעה זו עניינה במחלוקת בין האחים בדבר מיהות הבעלים של המקרקעין, וזאת על רקע טענת החזקת אותם מקרקעין בנאמנות בידי האם המנוחה שהינה בעליה הרשום  לחלופין  מכוח הסכם מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר שבוטלו בהטעיה.

א. רקע עובדתי

1. בשנת 1984 נרכשו המקרקעין, הנמצאים בכפר *** והידועים כגוש *** חלקה *** (להלן: "המקרקעין") אשר הצדדים – התובע והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") חלוקים באשר לזהות הרוכש והבעלים של המקרקעין.

 

1. הצדדים  הינם אחים, נמנים על יורשיה של אימם המנוחה, אשר הלכה לעולמה במהלך ההליך (להלן: "האם המנוחה").

 

1. ביום  06/08/1984 נחתם הסכם רכישה לפיו נתבעת 1 (להלן: "האם המנוחה") הרשומה כרוכשת נרשמה כבעלת הזכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין.

 

1. ביום 30/12/11 נערך הסכם מתנה בין התובע לאם המנוחה, לפיו האם העבירה לתובע את מלוא זכויותיה במקרקעין, ללא תמורה.

 

1. במעמד החתימה על  הסכם המתנה, חתמה האם המנוחה על ייפוי כח  בלתי חוזר לטובת התובע.

 

1. ביום 15/01/12 נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין, לטובת התובע.

 

1. ביום 04/04/12 חתמו האם המנוחה והתובע על בקשה לביטול הסכם המתנה.

 

1. ביום 28/2/12 נרשמה הערת אזהרה בדבר הצורך בקבלת הסכמת הנתבע לביצוע פעולה במקרקעין.

 

1. ביום  7/3/12 נחתם ייפויי כוח בלתי חוזר ע"י האם המנוחה לטובת הנתבע לפיו הועברו מלוא זכויותיה במקרקעין במתנה ללא תמורה לנתבע.

 

1. ביום 23/12/12 נרשמה הודעת האם המנוחה במשטרה.

 

1. ביום 18/12/12 הוגשה התביעה.

 

ב. ההליכים בין הצדדים

1. ביום 18/12/12 הגיש התובע כתב תביעה ראשוני, כנגד אמו המנוחה ואחיו, בו עתר למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הינו הבעלים של המקרקעין .

 

1. בד בבד עם תביעתו, הגיש התובע בקשה לצו מניעה זמני, המונע מאמו לעשות כל דיספוזיציה במקרקעין.

 

1. ביום 19/12/12 ניתן על ידי צו מניעה במעמד צד אחד.

 

1. ביום 24/12/12 התקיים בפניי דיון, במעמד הצדדים, בעניין צו המניעה, אשר בסופו הוריתי על הותרת צו המניעה על כנו, עד למתן החלטה אחרת.

 

1. ביום 23/12/12 הגישה האם המנוחה תלונה במשטרה כנגד התובע בגין זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

 

1. ביום 10/04/13 האם הלכה לעולמה.

 

1. ביום 18/02/14 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, לצירוף עיזבון האם המנוחה כנתבע.

 

1. ביום 03/02/15 ניתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, כנגד התובע, המונע ממנו לבצע כל פעולה שהיא או העברת זכויות לצד ג' ו/או כל דיספוזיציה במקרקעין.

 

1. ביום 29/12/15 עתר שוב התובע לתיקון כתב תביעתו, היות וביקש להתייחס בכתב תביעתו המתוקן לייפוי כח בלתי חוזר שצירף הנתבע לתצהירו, לפיו האם המנוחה העבירה לנתבע את הזכויות במקרקעין.

 

1. ביום 06/01/16 התקיים בפני דיון, במעמד הצדדים, במהלכו הוצעה לצדדים הצעת פשרה על ידי בית המשפט.

 

1. כמו כן, ציינתי בהחלטתי כי היה והצעת הפשרה לא תתקבל על ידי מי מהצדדים, אזי תינתן לתובע רשות לתקן את כתב תביעתו, וזאת על מנת שיעמדו בפני בית המשפט כלל השאלות השנויות במחלוקת ובכדי ליעל את ההליך המשפטי.

 

1. ביום 03/05/16 הודיעו הצדדים כי אין בידיהם לקבל את הצעת הפשרה שהוצעה על ידי בית המשפט.

 

1. משכך, הוריתי לצדדים להגיש כתבי טענות מתוקנים.

 

תלונה במשטרה

1. כאמור, ביום 23/12/12 הגישה האם המנוחה תלונה במשטרה כנגד התובע בגין זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

 

1. נלקחו טביעות אצבע אגודל ימין של האם המנוחה ונשלחו למז"פ (מעבדה לזיהוי טביעות אצבעות).

 

1. לחוות דעת מומחה של מז"פ, צורף מכתב נלווה שחתום על ידי רס"ב מ.ס'  מפלג הונאה צפון, שם צוין כי ממצאי החקירה הועברו לעיון פרקליטות מחוז צפון בנצרת ולא נמסר האם התלונה נסגרה או שמא הוגש כתב אישום.

 

1. על כן, ביום 01/12/14 הוריתי לפרקליטות מחוז צפון למסור הודעה באשר להחלטתה ביחס לתלונה של האם המנוחה.

 

1. ביום 23/12/14 הודיעה הפרקליטות כי תיק פל"א נסגר מחמת עילה של חוסר ראיות מספיקות.

 

1. בתיק הוגשו שלוש חוו"ד – מז"פ, ושני מומחים מטעם התובע.

 

ג. עמדת הצדדים

גרסת התובע

1. בפתח דבריו, מציין התובע כי הוא מצר על כך שנאלץ לנקוט בהליכים משפטיים כנגד אמו, אך אחיו, הנתבע, שלט באמו,  כך שמעשיו לא הותירו בפניו כל ברירה אחרת אלא להגיש תביעתו.

 

1. לטענת התובע, בשנת 1984, רכש את המקרקעין – 1/4 חלקים במושע משטח של 8,745 מ"ר מאדמות הכפר ריינה - כאשר את התמורה עבורם מימן ממכירת משאית אשר הייתה בבעלותו.

 

1. לדבריו, המקרקעין היו סמוכים למקום עבודתו, וזהו השיקול לרכישה.

 

1. התובע טוען כי  באותה תקופה בה רכש את המקרקעין היה שרוי בקשיים כלכליים, לרבות חובות לשלטונות המס. על כן, חשש לרשום את המקרקעין על שמו ומשכך, אמו המנוחה נרשמה כבעלת מלוא הזכויות במקרקעין, בלשכת רישום המקרקעין.

 

1. רישום נכסי מקרקעין על שם בני משפחה הינו תופעה שכיחה, כך טוען התובע, היות ושיעור המס אותו יש לשלם הינו מזערי יחסית לשיעור המס אותו יש לשלם בעסקת מקרקעין רגילה.

 

1. התובע שב ומדגיש כי המקרקעין נרכשו על ידו ומכספו, בלבד.  לאמו המנוחה לא הייתה את היכולת הכספית לרכוש את המקרקעין וכל טענות הנתבע ביחס לכך הינן חסרות שחר.

 

1. כך שביום 06/08/1984 נערך ונחתם הסכם המכר, בו נרשמה האם המנוחה כרוכשת, אך התובע  טוען כי הוא זה שטיפל באופן בלעדי בהליך הרכישה עד לרישומם של המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ונשא בכל ההוצאות, לרבות בתשלום המיסים בגין עסקת המכר.

 

1. התובע מציין כי המקרקעין הינם למעשה רבע חלקים במושע. היות ולא עלה בידו להגיע להסכמות עם יתר בעלי הזכויות בחלקה, הגיש התובע בשם האם המנוחה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, בדרך של חלוקה בעין .

 

1. לצורך ניהול ההליך, שכר את שירותיו של עוה"ד ל.ל' והאם המנוחה אף חתמה על ייפוי כח, לטובת עוה"ד ל'.  

 

1. לשיטתו, מששם לב כי אמו מתבגרת, בסוף דצמבר 2011 ביקש ממנה להעביר את המקרקעין לבעלותו. מכאן, ביום 30/12/11 נחתם בינו לבין אמו המנוחה הסכם מתנה בלתי חוזרת, לפיו אמו המנוחה העבירה אליו את המקרקעין במתנה וללא תמורה, תוך ויתור על זכותה לחזור בה מן המתנה.

 

1. במעמד חתימת הסכם המתנה, חתמה האם המנוחה גם על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת התובע.

 

1. הסכם המתנה וייפוי כח הבלתי חוזר נחתמו בפני עוה"ד ל.ל' , בביתה של האם המנוחה.

 

1. ביום 15/01/12 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע בלשכת רישום המקרקעין, לשם הבטחת זכויות התובע, מכח הסכם המתנה.

 

1. לטענת התובע, הנתבע ידע לכל אורך הדרך כי המקרקעין שייכים לו, אך משנוכח לדעת כי האם המנוחה חתמה על הסכם מתנה לטובת התובע, החל להפעיל עליה לחצים כבדים, תוך ניצול גילה המתקדם, וכל זאת על מנת להביא לביטול הסכם המתנה.

 

1. התנגדותו של הנתבע להסכם המתנה הביא לסכסוך משפטי, כך טוען התובע. ומאחר שהסכסוך המשפחתי אירע סמוך לחתונת בתו, הסכים לחתום על הסכם ביטול של עסקת המתנה, וזאת לאחר התערבות מכובדים וקרובי משפחה ועל מנת שלא להביא להסלמת היחסים המשפחתיים.

 

1. על כן, ביום 04/04/12 חתמו התובע והאם המנוחה על בקשה לביטול עסקת המתנה  במקרקעין, אולם הבקשה לביטול עסקת המתנה נדחתה על ידי רשויות המס.

 

1. לאחר חתונת בתו, טוען התובע כי ניסה לבוא בדין ודברים עם הנתבע, אך תגובת הנתבע הייתה כי כל הרכוש אשר בבעלות האם, עתיד לעבור לבעלותו הבלעדית.

 

1. נוכח תגובתו זו של הנתבע, טוען התובע, כי ביום 16/12/12 פנה ללשכת רישום מקרקעין והוציא נסח, ממנו עלה כי עוד ביום 28/02/12 נרשמה הערה על המקרקעין, לפיה לשם ביצוע כל פעולה במקרקעין נדרשת הסכמתו של הנתבע .

 

1. פעולה זו , כך טוען התובע, אינה פרי רצונה החופשי של האם המנוחה אלא נובעת מלחצים כבדים שהפעיל הנתבע על אמם המנוחה.

 

1. פעולה זו מהווה הפרת חובת הנאמנות מצד אמו המנוחה כלפיו ובטלה מכוח הנאמנות.

 

1. על כן, לדבריו, הגיש תביעתו זו כנגד אמו המנוחה, אשר כאמור, במהלך ההליך, הלכה לעולמה.

 

1. התובע מציין כי מאז שרכש את המקרקעין, הוא מחזיק בהם ונוהג בהם כמנהג בעלים, לכל דבר ועניין.

 

1. ביחס להסכם המתנה, טוען התובע כי מדובר בהסכם בלתי הדיר, היות ובמסגרתו אמו המנוחה ויתרה על הזכות לחזור ממנו.

 

 

גרסת הנתבע

טענות מקדמיות

1. ראשית טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה מטעמי התיישנות. שכן, לטענתו, מדובר על מקרקעין אשר נרכשו בשנת 1984 ורק כעבור 28 שנים, בשנת 2012, התובע הגיש תביעתו ביחס למקרקעין.

 

1. כן טוען הנתבע לשיהוי של 28 שנים, אשר גרם לו נזק ראייתי עצום. מה גם שאמם, אשר התביעה הוגשה נגדה במקור, הלכה לעולמה, עובדה אשר מעצימה את הנזקים שנגרמו לו.

 

1. באשר לטענות התובע ביחס לנאמנות,  טוען הנתבע כי  אין בהן ממש, היות וטענותיו אינן מתיישבות עם חוק הנאמנות.

 

1. על כן, טוען הנתבע כי דין התביעה להידחות על הסף.

 

טענות הנתבע – לגופו של עניין

 

1. הנתבע טוען כי האם המנוחה רכשה את המקרקעין מכספה והיא הייתה הבעלים הבלעדיים של המקרקעין .

 

כך גם כל הפעולות ביחס למקרקעין ורישומם נעשו על ידה.

 

1. כמו כן, טוען התובע כי אמו המנוחה מעולם לא חתמה על הסכם מתנה וייפוי כח בלתי חוזר לטובת התובע.

 

1. לטענתו, מדובר במסמכים מזויפים שאינם נושאים את חתימת אמו המנוחה.

 

1. כראיה לכך, הנתבע מפנה לעדותה של האם המנוחה, אשר ניתנה במעמד הדיון על צו המניעה, שם העידה כי המקרקעין נרכשו מכספה והיא זו אשר רכשה אותם.

 

1. עוד העידה האם המנוחה כי מעולם לא חתמה על מסמך המעביר לתובע את זכויותיה במקרקעין.

 

1. לדבריו, ביום 27/02/12 נודע לו ולאמו כי התובע למעשה זייף את חתימת האם על גבי המסמכים, ומשכך, הורתה לו האם לרשום הערת אזהרה לטובתו על המקרקעין, לפיה כל פעולה בהם מצריכה את אישורו.

 

1. כמו כן, טוען הנתבע כי אמו המנוחה ביקשה ממנו לפנות לעו"ד ל', בכדי שיבטל את עסקת המתנה.

 

1. לאחר שעו"ד ל' התחייב בפניו כי יביא לביטול העסקה, טוען הנתבע כי התובע פנה אליו והודה בפניו כי זייף את המסמכים הנוגעים לעסקת המתנה  וביקש את סליחתם.

 

1. יתרה מכך, לדבריו, התובע אף הגיע לביתה של אחותם הבכורה והודה בזיוף.

 

1. חרף זאת, התובע הגיש תביעתו למתן פסק דין הצהרתי ביחס לזכויותיו, כביכול במקרקעין, כך שלא נותר לאם המנוחה אלא לפנות למשטרה ולהגיש תלונה.

 

1. ביחס לטענת התובע לפיה המקרקעין נרשמו על שם האם המנוחה בנאמנות, טוען הנתבע כי התובע לא תמך טענתו זו בראיות.

 

1. עוד מציין הנתבע ביחס לכך, כי עניין הנאמנות לא הוזכר, ולו במילה אחת, לא בהסכם מתנה, לא בייפוי הכח ולא בדיווחים לרשויות המס.

 

1. כמו כן, מציין הנתבע כי התובע ביסס תביעתו על צילום של מסמכי עסקת המתנה ולא הציג מסמכי מקור.

 

1. לדברי הנתבע, אמו המנוחה היא זו שהחליטה מה יעשה בנכסיה וכיצד לנהלם.

 

גרסת האם המנוחה

1. ביום 23/12/12 הגישה האם המנוחה תלונה במשטרה כנגד התובע, בגין זיוף, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

 

1. בעת הגשת תלונתה במשטרה, טענה האם המנוחה כי לא נתנה לתובע את המקרקעין, לא חתמה על הסכם מתנה ו/או על כל מסמך אחר המורה על העברת המקרקעין לתובע.

 

1. לדבריה, הינה חושדת שזייפו את טביעות האצבע שלה.

 

1. ביום 24/12/12 האם המנוחה העידה בפניי, במסגרת דיון שהתקיים בעניין הבקשה למתן צו מניעה.

 

1. במהלך עדותה טענה האם המנוחה כי לא חתמה על מסמכי עסקת המתנה. היא נשבעה שלא חתמה על אף מסמך (עמ' 2, שורות 13-15).

 

1. לדבריה: "אני לא חתמתי על עסקת המתנה. אני נשבעת שלא חתמתי. אני לא חתמתי על שום מסמך. " (עמ' 2, שורות 13-15).

 

1. בהמשך טענה כי שני האחים (התובע והנתבע) צריכים לקבל את חלקם במקרקעין. מבחינתה, שניהם הילדים שלה וכל אחד צריך לקבל את החלק שלו.

 

1. הם, לטענתה, רכשו את החלקה ביחד והמקרקעין צריכים להתחלק ביניהם. "כולם עבדו על החלקה והיא שייכת לשניים. כל אחד מגיע לו חלק." (עמ' 3 שורה 11).

 

1. בסוף חקירתה חזרה האם המנוחה על טענתה "אני נשבעת באלוהים שלא ויתרתי לאף אחד. אני אומרת את האמת." (עמ' 3, שורות 21).

 

ד. השאלות שבמחלוקת

1. הצדדים חלוקים באשר למיהות הבעלים של המקרקעין.

 

1. יש להכריע האם קיים הסכם נאמנות ביחס למקרקעין.

ככל שאין בנמצא יחסי נאמנות, האם הסכם המתנה לטובת התובע ניתן לאכיפה לאור טענת הזיוף.

באם הסכם המתנה אינו תקף, מה דינו של ייפויי הכוח הבלתי חוזר שניתן לטובת הנתבע לאור אי גילוי קיומו בהליך ההידברות בין השניים, לאור נסיבות חתימתו ולאור רצונה של האם המנוחה.

 

1. אולם, בטרם אדון בליבת המחלוקת, אתייחס לטענות המקדמיות אשר העלה הנתבע בכתב הגנתו המתוקן, מיום 21/08/16, התיישנות ושיהוי, טענות אשר יש לציין הועלו לראשונה בכתב ההגנה המתוקן.

 

ה.  התיישנות 

1. סעיף 3 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 קובע את המועד להעלאת טענת ההתיישנות:

 

"אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה."

 

1. בעניינינו, הנתבע העלה לראשונה את טענת ההתיישנות בכתב הגנתו המתוקן, אשר הוגש ביום 21/08/16, כאשר לא מן הנמנע היה להעלות טענה זו בכתב ההגנה הראשוני, אשר הוגש על ידו. התיקונים שנעשו בכתבי התביעה ואשר בגינם הוגשו כתבי תביעה מתוקנים, אינם משפיעים על הסיבה בגינה טוען הנתבע לטענת התיישנות. כך שהעובדות אשר בגינן טוען הנתבע להתיישנות בכתב הגנתו המתוקן, היו ידועות עוד בכתב התביעה המקורי.

 

1. לפיכך, עפ"י הוראת סעיף 3 לחוק ההתיישנות, יש לדחות טענת התיישנות, אשר לא הועלתה בהזדמנות הראשונה בהליך.

 

1. יחד עם זאת, אציין כי אף אם טענת ההתיישנות הייתה מועלת במועד הנדרש, דינה היה להידחות, מן הטעם שעילת התביעה במקרה דנן נולדה במועד בו פנה התובע לאם המנוחה בבקשה להעביר את המקרקעין על שמו, קרי בשנת 2011, ואין נפקא מינה למועד רכישת המקרקעין.

 

1. כאמור, התביעה הוגשה בשנת 2012, כך שלא חלה התיישנות בעניינינו.

 

ו.   שיהוי

1. לטענת הנתבע,  הגשת התביעה לאחר 28 שנים ממעוד רכישת המקרקעין גורמת לו לנזק ראייתי, בייחוד לאחר שהאם המנוחה, אשר הינה צד עיקרי בהליך, הלכה לעולמה.

 

1. שיהוי בהגשת תובענה נוצר מקום שנעשה שימוש לא נאות בזכות התביעה העומדת לתובע וארעה פגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע, עד כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי ( רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל מונד, פ"ד מז (5) 94 (1993)).

 

1. שני תנאים עיקריים נבחנים על ידי בית המשפט כאשר מועלת טענת שיהוי: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על הזכות מצד התובע; והשני, האם במשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה . לעיתים, הוסף אף תנאי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום ליבו של התובע (ת.א. 1049/05  אורי אדיר נ' יצחק עובדיה, פורסם בנבו (28/12/09)) .

 

1. השימוש במחסום השיהוי הינו מוצדק מקום שהדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, ומקדם שיקולים שבאינטרס הציבור, תוך דאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. תובענה תיחסם מטעמי שיהוי מקום שמאזן הצדק בין הצדדים, והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי מצדיקים זאת (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003); ע"א 7853/02 דוידי נ' חברת מצפה אבו טור בע"מ, פ"ד נח(5) 681 (2004)).

 

1. בעניינינו, אין בידי לקבל את טענת השיהוי.

 

1. עילת התביעה, נולדה כאמור, עם פנייתו של התובע לאם המנוחה בבקשה להעביר את המקרקעין על שמו.

 

1. כמו כן, אמנם האם המנוחה הלכה לעולמה במהלך ההליך, אולם עדותה ותלונתה במשטרה, המהווים למעשה את גרסתה בפרשה, קיימים, והם חלק מהראיות בתיק.

 

1. בנסיבות אלו, הן טענת ההתיישנות והן טענת השיהוי – נדחות .

 

 

ז.   רכישת המקרקעין – על ידי מי?

97. לטענת התובע, בשנת 1984 נפלה לידיו הזדמנות לרכישת המקרקעין, אשר ממוקמים סמוך

למקום עסקיו.

 

98. הוא רכש את המקרקעין ומימן את הרכישה ממכירת משאית שהייתה בבעלותו.

1. היות ובאותה תקופה בה רכש את המקרקעין היה שרוי במצב כלכלי קשה, לרבות חובות לרשויות המס, רשם את המקרקעין בנאמנות על שם אמו המנוחה.

 

100. מטעם התובע העיד מר ת.י.ב' , אשר לדבריו העביר למוכרי המקרקעין חלק מהכסף, אשר ניתן לו על ידי התובע.

 

101. מר ת' העיד כדלקמן:

"הגיע אליי מי שיושב לידי, מ' , התובע, וביקש ממני שאני אפגש  עם  קבוצת אנשים שהם קרובים שלי על מנת לקנות מהם את חלקת האדמה שלהם. אמרתי לו ואישרתי שאין בעיה, אני אלך אליהם בתנאי שאני לא אלך בידיים ריקות , אתה תיתן לי כסף שברגע שהם יבקשו אתן להם כסף. הגיע אליי הגבר, התובע, ונתן לי 10,000 דולר והסיע אותי אליהם לפתח ביתם. הוא לא נכנס איתי אליהם כי לפני כן הוא היה אצלם ולא הסתדר איתם. נכנסתי לבעלים שם שהם קרובי משפחה שלי ובררתי איתם אם הם רוצים למכור והשיבו בחיוב, סגרתי איתם עסקה לפי 17,000 דולר לדונם . ספרתי את ה – 10,000 דולר שקיבלתי מהתובע, ביקשתי ממנו שייתן לי קבלה, סירב לתת לי. ... חזרתי למ', התובע, וסיפרתי לו. בזה סיימתי. לאחר מכן הם פנו למ' , לתובע וסיימו את כל העניין איתו. " (עמ' 12-13 , שורות 24-31,1-3).

 

102. ובהמשך:

"מה שהיה שאני קיבלתי מהתובע 10,000 דולר , מסרתי את זה למוכרים, כל אשר היה שהמוכרים שאלו אותי לגבי מס שבח והתחייבתי ככל שיהיה חסר בתשלום אני מתחייב שזה יושלם. " (עמ' 13, שורות 25-26).

 

103. מר ת.ב' מסר עדות במשטרה, בעקבות התלונה שהגישה האם המנוחה כנגד התובע.

 

104. בעת מסירת עדותו במשטרה טען "שילמתי לר' ומ' את סך העשרת אלפים דולר של מ'

וסיכמנו כשמ' ישלים את יתרת הכסף, ר' ומ' ירשמו לו את האדמה.

 

ההסכם אז היה כי מ' ישלם שבע עשרה אלף דולר מחיר דונם אחד. מ'  קנה חלקה

שהשטח שלה בערך 2 דונם ומעלה, עוד סוכם כי מ'  ישלם את המס שבח. עד כמה שזכור לי תוך חודש בערך מ' שילם לר'  ואחיו מ'  את כל המחיר של האדמה שקנה מהם ליד האדמה שלו. אני אפילו יודע כי האדמה נקראת "אל סבחה" , ו "ראס אל עין". האדמה הזו נמצאת ליד ביתו של מ.ס' , היכן שבנה את המוסך שלו כיום בדרך ***. לאחר שמ' שילם את כל הכספים שהיה צריך לשלם, ערכו הסכם מכר וזה מה שקרה." (הודעתו של מר ת.ב'  במשטרה, מיום 07/10/13).

 

105. בהמשך חקירתו במשטרה, משנשאל אם ידוע לו על שם מי נרשמו המקרקעין, השיב: "אני

שמעתי כי האדמה נרשמה בשם אמו ר'. אני יודע כי מ' הוא זה שנתן לי את העשרת אלפים דולר ואני שילמתי אותם לר'  ומ.א.ר'  ללא קבלה כי אז ר'  סירב לתת לי קבלה."

 

106. לעומת זאת, במהלך חקירתו בפניי, העיד מר ת'  כי לא ידע שהמקרקעין נרשמו על שם האם

המנוחה . (עמ' 16, שורות 7-8).

 

107. מר י.ס', אחיהם של הצדדים, העיד מטעם התובע.

 

108. לדבריו, הוא ידע שהתובע רכש את המקרקעין בשנות ה – 80, וכך גם אחיהם.

 

109. לטענתו, הנתבע ניסה להשתלט על הנכסים, תוך ניצול גילה המתקדם של אימם וניצול העובדה שלא ידעה קרוא וכתוב.

 

"ש. אתה בתצהיר שלך אומר שידוע לך שבאמצע שנות ה – 80 אחיך מ'  רכש את נכס המקרקעין. איך ידעת?

ת. הוא סיפר לי.

ש. אתה גם אומר שלך היה ידוע כמו כל אחיך ואחיותיך כי בבוא היום יועבר הנכס לשם התובע. איך אתה יודע מה כל האחים שלך ואחיות שלך ידעו?

ת. אנו בני משפחה, מי שעושה משהו מספרים אחד לשני.

ש. אחיות שלך אמרו שיודעים שהקרקע של מ'.

ת. כן.

ש. אתה אומר בתצהיר שלך שהנתבע ניסה להשתלט על הנכסים והוא ניצל את גילה המתקדם. למה אתה מתכוון? אמך לא הייתה צלולה?

ת. לא ידעה קרוא וכתוב.

ש. לא הבינה על מה היא חותמת בתקופות האלה?

ת. לא קוראת ולא כותבת.

ש. אתה אומר שניצל את גילה המתקדם. היא לא הבינה דברים? לא הייתה צלולה?

ת. שמסבירים לה משהו, עושים דבר אחר, איך היא תבין.

...

ש. אתה אמרת שניצל את העובדה שגר איתה באותו בניין.

ת. שכל דבר רצה לעשות ניצל אותה החתים אותה אמר לה משהו ועשה משהו אחר". (פרוטוקול מיום 19/01/17, עמ' 27-28, שורות 23-30, 1-7, 28-29).

 

110. לטענת התובע, שילם עבור המקרקעין סך של 32,000 דולר, כאשר תחילה מסר 10,000$ כמקדמה ואת השאר בדולרים, בבת אחת, במזומן . (פרוטוקול מיום 19/01/17/, עמ' 30, שורות 8-11).

 

111. במהלך חקירתו, טען התובע בפניי "האדמה הזו שלי ואתה יודע טוב מאוד שהיא שלי. הכל

מוצהר, פשוט כשקנינו את האדמה, אני לא חייב, הייתה לי בעיה עם מס הכנסה וכל עסק נכנס לקשיים, לא יכול להגיד קנית  אדמה, לשלם כמה שפחות מס הכנסה." (עמ' 31, שורות 8-10).

 

112. אמנם לטענת התובע, הוא רכש את המקרקעין, אולם כשנשאל אודות הסכום ששילם עבורם, לא ענה תשובה חד משמעית, כמצופה מאדם אשר רוכש נכס.

 

113. תחילה, טען כי שילם עבורם 32,000$, אולם בהסכם רכישה נרשם כי המקרקעין נרכשו תמורת 800,000 ₪.

 

114. משנשאל על כך, השיב כי סכום של 800,000 ש"ח נרשם לצרכי מס, כך שלמעשה סכום זה

לא משקף את המציאות. (עמ' 30, שורות 17-28).

 

115. כמו כן, התובע לא צירף, ולו ראשית ראיה, התומכת  בגרסתו  לפיה  הוא  שילם את מלוא

התמורה עבור המקרקעין.

 

116. אף בהסכם המכר, אשר צירף התובע לתצהירו, לא מוזכר שם התובע, לא בהקשר לתשלום

ולא בהקשר לבעלות על המקרקעין. עפ"י הסכם הרכישה, האם המנוחה היא הבעלים של המקרקעין.

 

117. אמנם, אין  מחלוקת כי מר ת'   קיבל  מידי   התובע  סך של 10,000$   לשם   תשלום עבור

המקרקעין, אך התובע לא הציג כל ראיה לפיה מדובר בכספו שלו. בנוסף, לא ניתן להתעלם

מכך שבאותה תקופה, הוא היה שרוי במצב כלכלי קשה.

 

118. יחד עם זאת, אף הנתבע לא תמך את גרסתו, לפיה המקרקעין נרכשו על ידי האם המנוחה,

בראיות.

 

119. מכאן ועל מנת להכריע בסוגיה זו, יש לבחון האם המקרקעין נרשמו על שם האם המנוחה

בנאמנות? ומהו תוקפו של הסכם המתנה לאור טענת הזיוף ולאור ביטולו בהמשך.

 

ח.  שאלת הנאמנות

120. התובע כאמור טוען כי המקרקעין נרשמו על שם אמו המנוחה בנאמנות, מאחר והיה שרוי

בחובות כבדים, לרבות לרשויות המס.

 

121. לעניין יצירת הנאמנות, סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע כי "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי

חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש. "

 

122. באשר לצורתו של חוזה הנאמנות, דרישת הכתב אינה תנאי לקיומה של הנאמנות, וחוזה

נאמנות יכול שייעשה בע"פ, בכתב, בהתנהגות וכיו"ב, כמו כל חוזה אחר.

 

123. שלמה כרם מתייחס בספרו "נאמנות" ליצירת חוזה הנאמנות:

 

"חוזה נאמנות, ככל חוזה אחר, יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת. אין חוק הנאמנות דורש צורה מסויימת ... קיבול הצעת חוזה על ידי נאמן אינו חייב להיות באמצעות הודעה מפורשת מצידו. די אם יעשה הנאמן מעשה לביצוע החוזה או שיתנהג בצורה המעידה שקיבל את חובת הנאמנות...

 

מטבע הדברים, לעיתים קרובות נכרת חוזה נאמנות ללא פורמליות או פירוט תנאי הנאמנות, בשל יחסי האמון שיוצר הנאמנות רוכש לנאמן. במקרים אלה אין הצדדים מנסחים בבירור את טיב העסקה ותנאיה...".

 

124. חוזה, ובכלל זה גם חוזה בעל פה, ניתן לפירוש לפי אומד דעת הצדדים, כפי שהיא משתמעת

מתוך החוזה, ובמידה ואינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות. (שלמה כרם, נאמנות 184 (מהדורה רביעית חדשה ומורחבת, 2004)

 

125. היעדר הרישום אינו שולל את דבר קיום הנאמנות. אלא שבהיעדר רישום, דבר הנאמנות

אינו פומבי מבחינה זו שאינו ידוע לכל, ועל כן על הנהנה להוכיח את דבר קיום הנאמנות.

שלמה כרם מתייחס בספרו לעניין אי רישום הנאמנות, וכותב בעניין זה כי קיומה של נאמנות אינו מותנה ברישום בפנקס כלשהוא... מכיוון שהנאמן הוא במקרים רבים איש אמונו של יוצר הנאמנות, יוצר הנאמנות סומך עליו... טבעי הוא שיסמוך עליו למעשה גם ללא דקדוקי פורמליות (עמ' 307).

 

126. עוד מציין כי גישת המחוקק היא שיש להגן על הנהנים בפני הנאמן בכל מקרה שבו קיימת

נאמנות. לכן גם לא יוכל להסתתר מאחורי רישומו כבעלים של נכס.

 

127. לעומת זאת, בפנקסים בהם נרשמות זכויות, כפנקסי המקרקעין, שעה שנראה הנאמן כבעל

זכות כלשהיא, מבחינת המרשם הוא בעליה, ויוצר הנאמנות לוקח על עצמו את הסיכון שהנאמן יתכחש לזכויותיו.

128. לסיכומו של דבר, ניתן להתקשר בהסכם נאמנות בע"פ, אך יש להוכיח זאת על ידי עדויות וראיות.

 

ט.  מן הכלל אל הפרט

 

ט-1  נאמנות

129. בעניינינו, התובע צירף לתצהירו את הסכם הרכישה.

 

130. בהסכם הרכישה, ביפויי הכוח ובדיווח לרשויות המס, לא נרשמה כל הערה לפיה, כביכול האם רוכשת את המקרקעין עבור בנה בנאמנות.

 

131. אף בלשכת רישום המקרקעין, לא  נרשמה הערת  אזהרה לפיה האם  המנוחה  נרשמה כבעלים של המקרקעין בנאמנות.

 

 

132. אמנם ניתן להתקשר בהסכם נאמנות, בע"פ, אך יש להוכיח זאת על ידי עדויות וראיות.

 

133. במקרה בו עסקינן, התובע לא תמך טענתו זו, בעדויות ו/או ראיות.

 

134. נהפוך הוא, על פי גרסתה של האם המנוחה, המקרקעין נרכשו על ידה ומעולם לא חתמה על

מסמך כזה או אחר המעביר את זכויותיה במקרקעין לתובע.

 

135. עוה"ד ל' אף העיד כי לא יכול היה לעשות הסכם נאמנות כי אי אפשר או שמצהירים עליו מלכתחילה (עמ' 25 ש' 14-15). אך עו"ד ל' מי שטיפל בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ידע כבר בשנת 2004 כי המנוחה היא הבעלים הרשומים של החלקה ולא התובע, ובכל זאת, לא ערך או ייעץ לתובע לערוך הסכם נאמנות. עוה"ד ל' הסביר כי ידע שהמנוחה היא הבעלים הרשומים אבל לא נכנס לעובי הקורה (עמ' 26 ש' 9-10).

 

136. גם הנתבע העיד בחקירתו, כשנשאל בנוגע לנסיבות עריכת הסכם המתנה, כי לא שיתף את

עוה"ד ל' בגרסתו שהוא קנה את האדמה ורשם על שם אימו.

 

"ש. אז כן סיפרת לעו"ד ל' שהיא רכשה עבורך את המקרקעין.

ת. זה לא נכון. קניתי את האדמה, רשמתי על שם אמא שלי. נקודה. זהו זה, לא עורך דין ל' ולא אף אחד אכפת לו.

ש. האם עו"ד ל' ידע?

ת. ידע לא ידע לא מעניין אותי".

(עמ' 36 ש' 4-11).

 

137. בנסיבות אלו, בהן התובע  לא  הצליח  להרים את  נטל  ההוכחה  באשר  לגרסתו  לפיה  המקרקעין נרשמו על שם אמו המנוחה בנאמנות, וגם לאור העובדה כי חתם על הסכם לביטול הסכם המתנה ולא עמד על זכותו כנהנה (לכך אתייחס בהמשך), לא נותר לי אלא לדחות טענתו זו.

 

 

ט-2 עסקת המתנה

138. לטענת התובע, ביום 30/12/11 נערך בינו לבין אמו המנוחה הסכם מתנה, אשר נחתם בביתה של האם המנוחה, בפני עוה"ד ל'.

 

139. סעיף 2 לחוק המתנה, תשכ"ח – 1968 קובע :

 

"מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה."

 

140. עפ"י סעיף 6 לחוק המתנה:

 

"בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."

 

141. הסיפא של סעיף 6 קובע כי הדבר כפוף להוראות מיוחדות הנוגעות לעניין הנדון. "הוראות

מיוחדות" , הנוגעות לעניין הנדון, מצויות בחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק

המקרקעין"). 

 

142. עפ"י סעיף 7 לחוק המקרקעין:

 

7(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת רישום.

7(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. "

 

143. על הבחנה זו חזר בית המשפט העליון לא אחת, באומרו:

 

"אם זכותו של נותן המתנה היא זכות אובליגטורית בלבד, הרי בהעבירו זכות זו לאחר מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה, ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר במתנה את הזכות הרשומה, הרי כל עוד לא בוצע הרישום על שם הנעבר, לא הושלמה המתנה, והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה". (ע"א 1284/92 אריה רתם נ' מנחם רתם, פ"ד מט (5) 257, 260 (1996) וכן ראו: ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106, בעמ' 116 (2003) ; בע"מ 7880/10 פלונית נ' פלוני, (04/11/2010, [פורסם בנבו]).

144. אם כך, בעניינינו, למעשה, מדובר על התחייבות לתת מתנה, שכן המתנה לא הושלמה ולא הסתיימה ברישום.

 

145. על כך מוסיף המלומד מ.א. ראביליו בספרו "חוק המתנה" :

 

"במשפטנו הסכמה כשלעצמה לא מעבירה בעלות... פעולת ההקניה נפרדת מהחוזה המחייב לתת... עם זאת יש להדגיש, כי גם מתנה לאלתר היא חוזה. ההסכם קיים בכל מקרה, ובמקרים שבהם יש מתנה ומסירה בעת ובעונה אחת, החוזה נוצר ומקויים בעת ובעונה אחת. אולם ברב המקרים המתנה לא קמה ומתקיימת בעת ובעונה אחת. גם לשון החוק מצביעה על כך: "המתנה נגמרת ב..." ומזאת, שעד לרגע קיום המתנה רשאי הנותן לחזור בו ממנה – כפי שנקבע בסעיף 5 (ב) לחוק. יש לו שהות לשקול את צעדיו. לאחר שהמתנה נגמרה בהקניה, אין הנותן יכול עוד לחזור בו מהמתנה, והמתנה תהיה בלתי חוזרת כמו כל חוזה אחר."

 

146. משלא הסתיימה המתנה ברישום, נותן המתנה למעשה יכול לחזור בו מהמתנה, אלא אם כן ויתר בכתב על רשות זו, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה.

 

147. בעניינינו, עיון בהסכם המתנה מעלה כי האם המנוחה ויתרה מראש על זכותה לחזור בה

מהסכם המתנה, כפי שמצוין בסעיף 4 להסכם המתנה :

 

"נותנת המתנה מצהירה כי המתנה הינה בלתי חוזרת וכי אינה רשאית לחזור בה ממנה תחת כל נסיבה וכי ידוע לה שמקבל המתנה שינה את מצבו בהתאם לכך. "

 

148. אך תחילה ובטרם אדרש לסוגית ביטול המתנה ותוקפו, אדון בטענת הזיוף, אשר הועלתה על ידי הנתבע.

 

149. לטענת הנתבע, האם המנוחה מעולם לא חתמה על הסכם מתנה לטובת התובע, ומדובר על

מסמכים מזויפים, אשר זויפו על ידי התובע.

 

ט-3 טענת הזיוף

150. בע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240, 261 (1993)

קבע כב' השופט, הנשיא בדימוס שמגר שלוש דרכים עיקריות אשר באמצעותן ניתן להוכיח

זיוף חתימה:

 

האחת – באמצעות ראיות ישירות, קרי, עדותו של החותם או מי שהיה עד לחתימה.

 

השנייה – באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת, לחתימות השוואה, הידועות כמקוריות.

 

השלישית – על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או חתימת ידו של בעל הדין, והיכול להעיד כי חתימה  זו תואמת לחתימה השנויה במחלוקת.

 

151. בעניינינו, טוען הנתבע לזיוף, בהתבסס על שתי דרכים: באמצעות ראיות ישירות (עדותה של האם המנוחה) והשוואת חתימתה השנויה במחלוקת לחתימה המקורית .

 

152. לטענת התובע, כאמור, האם המנוחה חתמה על הסכם המתנה, בביתה, בפני עוה"ד ל'.

 

153. במהלך חקירתו, הוצג בפני עוה"ד ל' הסכם המתנה, והוא אישר כי זהו כתב ידו על גבי הסכם המתנה. (עמ' 21, שורות 18-23).

 

154. לדבריו, "התובע מ.ס' פנה אליי טלפונית ואמר לי שהם רוצים לעשות הסכם מתנה בינו לבין אמו בקשר לקרקע נשוא התיק כאן. ... ואמרתי לו שאם אמו יודעת על זה, שהם אמורים לחתום על זה, אמר שכן וזה לפי בקשתה והיא דרשה את זה ממנו. הוא אמר לי שהוא פונה אליי לפי בקשתה" (עמ' 21, שורות 25-28).

 

155. בהמשך עדותו, טוען עוה"ד ל' כי מסר  במשטרה  שהאם  המנוחה  הייתה צלולה, למרות

גילה. אולם, הוא מציין, זוהי הנחה המבוססת על סמך דעתו בלבד, ולא על חוות דעת רפואית. (עמ' 22, שורות 25-33).

 

156. בעדותו מאשר עוה"ד ל' כי האם המנוחה חתמה על הסכם המתנה וייפוי כח באמצעות יד ימין, וכי הוא הגיש לרשויות המס את המסמכים, בקשה לרישום הערת אזהרה מקורי, והעתק של יתר המסמכים.

 

157. טען כי את יתר המסמכים המקוריים מסר לתובע, עפ"י בקשתו. (עמ' 23, שורות 12-33).

 

158. בהמשך, כשנשאל אם מישהו מהמשפחה פנה אליו ביחס לביטול העסקה, השיב: "לא. שאני אכין ביטול? היחידי שפנה אליי זה אחיו של מ.א.נ' והודיע לי שאמו לא ויתרה אף פעם ופעם אחרת הגיע שוב, ואמר שהקרקע לא של מ', היא שלו ושלו חצי וחצי והמסמכים לא נכונים וביקש שאבטל. אמרתי לו מי אתה, לא יכול לדבר איתו ולא יכול לבטל מי שיכול לבטל זה אם פונים אליי מ' ואמו, ומבקשים שאכין אז אכין אבל אף אחד לא פנה אליי. " (עמ' 24, שורות 7-10).

 

גרסת האם המנוחה

159. האם המנוחה העידה בפניי ביום 24/12/12, במסגרת הדיון שהתקיים בעניין הבקשה למתן

צו מניעה, אשר הוגשה על ידי התובע.

 

160. האם המנוחה העידה כי "אני לא חתמתי על עסקת המתנה. אני נשבעת שלא חתמתי. אני לא חתמתי על שום מסמך. " (עמ' 2, שורות 15).

 

161. ובהמשך עדותה העידה כי מדובר בשני אחים, השווים מבחינתה ולכל אחד מהם מגיע את

חלקו במקרקעין. (עמ' 2, שורות 22-24).

 

"ש. מי השותפים שלך באדמה?

ת. לא יודעת איזה משפחה. כבר יותר מ – 25 שנה החלקה, קנינו אותה. לא צריך לא שופט ולא בית משפט כל אחד ייקח את החלק שלו, זה הבן שלי וזה הבן שלי.

ש. מי שילם על האדמה?

ת. אני קניתי אותה לשניהם.

ש. מי הביא את הכסף?

ת. אני לא יודעת. אני נשבעת שהיה לי כסף ונתתי להם.

ש. ואם אומר לך שאת כל הכסף נתן הבן הגדול שלך?

ת. לא ראיתי כסף ואני גם לא רוצה עכשיו כלום. שניהם קנו את האדמה וזהו. עבדתי הרבה בחיים שלי. הייתי קוטפת חובזה וירק והיינו מוכרים ומתפרנסים.

ש. מאיפה הכסף עבור האדמה ומי שילם אותו למוכרים?

ת. אני בשנות ה – 90, אני לא זוכרת. אני בת 90, ילידת 1918.

ש. אם אומר לך שאת כל הכסף עבור האדמה שילם למוכרים כולל המיסים הבן מ'?

ת. כולם עבדו על החלקה והיא שייכת לשניים. כל אחד מגיע לו חלק.

ש. היית במשטרה והגשת תלונה על הבן שלך?

ת. כן.

ש. מתי?

ת. אתמול.

ש. למה היית במשטרה?

ת. לא יודעת. " (עמ' 2-3 ,שורות שורות 15-33, 1-18).

 

עדות האם המנוחה  במשטרה

162. ביום 23/12/12 הגישה האם המנוחה, תלונה במשטרה כנגד בנה, התובע בגין זיוף, שימוש

במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

 

163. לטענתה, היא רכשה את המקרקעין ולאחרונה נודע לה שהתובע רשם הערת אזהרה לטובתו על המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין.

 

164. כמו כן, טענה כי נודע לה אודות הסכם מתנה שנערך בינה לבינו לפיו, כביכול, העבירה לו

במתנה את זכויותיה במקרקעין.

 

165. במסגרת חקירתה במשטרה, הבהירה האם כי לא נתנה לבנה את המקרקעין, לא ערכה עמו

הסכם, לא בכתב ולא בע"פ, לא חתמה על כל מסמך כזה או אחר, לא הייתה עמו אצל עו"ד

בעניין זה ואף עו"ד לא הגיע אליה.

 

166. האם המנוחה אישרה כי אינה יודעת קרוא וכתוב והינה חותמת בטביעת אצבע אגודל יד

ימין שלה, אך שבה והבהירה כי לא חתמה לתובע על שום מסמך. כך שהינה חושדת שבנה

ועוה"ד עשו יד אחת וזייפו את טביעת האצבע שלה.

 

167. בסיום חקירתה, חתמה האם במשטרה עשר פעמים את טביעת אגודל יד ימין שלה ומסמך

זה צורף לתיק החקירה.

 

168. התובע טען בחקירתו במשטרה כי "אני שילמתי עבור האדמה הזאת כסף מכספי הטוב שאני

עבדתי בשביל זה כל השנים, העניין הזה הוא משנת 1983.

שילמתי מכספי בעד האדמה סכום של או שמונים או שמונה מאות אלף שקל במטבע שהיה

בשנת 1983. אני אפילו שילמתי על הרכישה מס רכישה" .

 

169. ובהמשך חקירתו במשטרה, טען כי לאחר ששילם את הכסף למוכרים ולמס שבח, רשם את

המקרקעין על שם אמו בלשכת רישום המקרקעין, בנאמנות. היות ולא היה לו גוף אחר, נאמן יותר, מלבד אמו, שכן באותה העת אביו כבר לא היה בין החיים.

 

170. כנשאל מדוע חיכה עד שנת 2012, כאשר האדמה נרכשה בשנת 1983, השיב כי ראה שאימו

מתבגרת לנגד עיניו וקרובה לגיל 90.

 

171. כשנחקר בשנית אמר:

 

"אני שילמתי את המס שבח עבור האדמה הזאת כי אני קניתי אותה בכספי מהעבודה שלי ולא אימי או האחים שלי או האחיות שלי קנו אותה. "

 

172. טביעות האצבע של האם, אשר נלקחו ממנה במשטרה, נשלחו למז"פ.

 

חוות דעת של מז"פ

173. ביום 30/07/14 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת מומחה של מז"פ הגב' רפ"ק י.ש ביחס

לתלונה שהוגשה ביום 23/12/12  על ידי האם המנוחה כנגד התובע בגין זיוף ומעשי מרמה בתיק פל"א.

 

174. עפ"י ממצאי החוות דעת, אין זהות בין טביעת האצבע המופיעה על הסכם המתנה ללא תמורה

מיום 30/12/11 לבין טביעת האצבע המופיעה בדוגמאות אגודל יד ימין של האם המנוחה, אשר נלקחו על ידי המשטרה.

 

175. עוד צוין כי לא ידוע מיהו מקור הטביעה, המופיע על גבי "הסכם המתנה ללא תמורה" מיום 30/12/11.

 

176. המומחית אישרה בחקירתה כי טביעת האצבע שנבדקה על ידה היא על גבי מסמכים החתומים בחותמת של לשכת המקרקעין (עמ' 74 ש' 28-32) אל מול טביעות האצבע המקוריות שנלקחו בתחנת המשטרה (ש'21-23).

 

חוות דעתו  ועדותו של המומחה ש.ד'

177. התובע הגיש חוות דעת נגדית לחוות דעת של המז"פ, אשר נערכה על ידי מר ש.ד, מומחה

לפיתוח והשוואת טביעות אצבע.

 

178. עפ"י ממצאי חוות הדעת, טביעות האצבע של המנוחה המופיעות על גבי הסכם המתנה אשר הוצא מלשכת רישום המקרקעין אינן זהות לטביעות האצבע המופיעות על מסמכי דוגמא, אשר נלקחו על ידי המשטרה.

 

179. בעדותו נתבקש לבדוק טביעות אצבע בין שני מסמכים שצולמו מתיק המשטרה: " דש 1 ודש 4 שזה בעצם עד כמה זה נראה אותו מסמך, רק שההבדל ביניהם, באחד יש טביעת אצבע מלאה ובאחד חלקית. כשטביעת האצבע שסומנה דש1 אותה לקחתי ממשטרת טבריה היה רשום שם מתאים למקור בצבע ירוק, בחותמת. המסמך הזה דש 1 באותה צורה של דש 4 רק שיש טביעות אצבע שונות. (עמ' 18, שורות 10-14).

 

180. המומחה אישר כי לא התייחס לטביעות האצבע שהמשטרה לקחה מהמנוחה (ש' 33). לטענתו דש 1 לא נשלח למעבדה, ומכל מקום, "זה לא טביעת אצבע שאפשר לאפשר בה הצבעה (הכוונה "השוואה" – ר.ג.) אין מספיק נקודות".

 

חוות דעתה ועדותה של הגב' פ.א',  גרפולוגית משפטית

181. גב' א' בדקה בחוות דעתה את הסכם המתנה וייפוי כח בלתי חוזר, כאשר בבדיקתה ערכה השוואה בין מסמכים אלו אשר הוזמנו מלשכת רישום המקרקעין לבין מסמכים אלו אשר סומנו על ידי המשטרה.

 

182. הגב' א' נתבקשה לתת מענה לשאלה, האם המסמכים אשר סומנו על ידי המשטרה הינם צילום של המסמכים אשר הוזמנו מלשכת רישום המקרקעין.

 

183. לאחר בדיקה שערכה, הגיעה הגרפולוגית המשפטית, הגב'  פ.א   למסקנה   כי המסמכים אשר בידי המשטרה אינם מהווים צילום של המסמכים המצויים בלשכת רישום המקרקעין.

 

184. בעדותה אישרה כי לא נתבקשה לערוך חוות דעת לגבי אמיתות טביעת האצבע, וכי היא לא מומחית לכך. כך גם אישרה כי לא השוותה בין טביעת האצבע שנלקחה מהאם על ידי המשטרה לבין המסמכים.

 

חוות הדעת של המז"פ היא המכרעת

185. לאחר עיון בחוו"ד המומחים ושמיעת עדותם, אני פוסקת כי עדותה של עורכת דו"ח המז"פ לא נסתרה ע"י התובע וע"י המומחים מטעמו.

 

186. המומחית השיבה לשאלת בית משפט כי ממצאי החוו"ד שלה הם חד משמעיים.

 

"ש. על סמך המסמכים שעמדו בפניך, הקביעה שלך היא על פי רמת וודאות מירבית.

ת. במעבדת טביעות אצבעות אנחנו לא עובדים על פי רמת וודאות. טביעת אצבע כמו שהיא נראית שחור על גבי לבן, כך גם התשובה שלנו, או זהה או לא זהה". (עמ' 73 ש' 29-31).

 

187. המומחים מטעמו של התובע כלל לא התייחסו לשאלה העיקרית, והיא האם החתימה על הסכם המתנה וייפוי הכוח הם של המנוחה. בעדותם בבית משפט טענו באופן ברור כי כלל לא התבקשו לבצע בדיקה כזו, אלא התבקשו על ידי התובע להשוות בין מסמכים שונים שנמסרו להם על ידו. לו היה ממש בטענת התובע כי המסמכים שנמסרו למז"פ אינם המסמכים שהוגשו ללשכת רישום מקרקעין, שומה היה עליו להגיש חוו"ד המשווה בין טביעות המנוחה שנלקחו במשטרה לבין המסמכים שצולמו מתיק לשכת רישום המקרקעין ושנשאו חותמת נאמן למקור.

 

188. לטענת התובע כי המסמכים שנמסרו למשטרה אינם בבחינת אותם המסמכים שהוגשו ללשכת רישום מקרקעין אין כל אחיזה, בהיותם נושאים את חותמת הלשכה (ראה מוצגים נ/1 עד נ/3).

 

189. אמנם, תיק המשטרה שנפתח בעקבות תלונת המנוחה כנגד התובע נסגר מחמת חוסר ראיות, אך אין בכך כדי לגרוע מתוצאת דו"ח המז"פ, לפיה טביעת האצבע על גבי הסכם המתנה ללא תמורה אינה של האם המנוחה. כל שסגירת התיק מלמדת הוא, כי לא ניתן להוכיח כי התובע הוא זה שזייף את חתימת המנוחה על המסמכים.

 

190. מחוו"ד המז"פ עולה כי טביעת האצבע על גבי הסכם המתנה, למעשה, אינה של האם המנוחה.

כמו כן, אין להתעלם מעדותה של האם המנוחה,  לפיה  מעולם  לא  חתמה  על  הסכם המתנה.

כך גם לעובדה, כי האם ניגשה למשטרה בכדי להגיש תלונה כנגד בנה, יש משקל רב, שכן אין מדובר בעניין של מה בכך. מעבר לאמור, התרשמתי מאמינות גרסתה של האם  שהעידה בפני חרף הסיטואציה הלא פשוטה בה נמצאה קרועה בין שני בניה. זאת ועוד יש לזקוף לחובת התובע העדרו של המסמך המקורי של הסכם המתנה. לפיכך, אני קובעת באמת המידה של מאזן ההסתברויות, כי טביעת האצבע על גבי הסכם המתנה אינה של האם המנוחה.

 

ט- 4 ביטול עסקת המתנה

191. אמנם, כפי שעולה מחוו"ד המז"פ הסכם המתנה לא נחתם על ידי האם המנוחה.

עם זאת, הנני נדרשת לדון בנסיבות ביטול הסכם המתנה כדי לעמוד על אומד דעת התובע  והמנוחה עת חתמו על הסכם הביטול ומה היו מניעיהם, וזאת לצורך הכרעה בדבר תוקפו או טיבו של יפויי הכוח הבלתי חוזר שנחתם לטובת הנתבע באשר להעברת הזכויות אליו לגבי אותם מקרקעין, עובר להסכם הביטול.

 

192. לטענת התובע, הסכים לחתום על מסמכי הביטול של עסקת המתנה, מאחר והסכסוך המשפחתי אירע סמוך לחתונת בתו, וזאת לאחר התערבות מכובדים וקרובי משפחה ועל מנת שלא להביא להסלמת היחסים המשפחתיים ונוכח הבטחת הנתבע להסדרת הזכויות במקרקעין.

 

193. לטענת הנתבע, התובע הסכים לחתום על מסמכי הביטול לאחר שהתגלה דבר הזיוף הודה במעשיו וביקש את סליחת בני משפחתו. לגרסתו למרות התחייבותו של התובע לבטל את הסכם המתנה, דחה הנתבע בלך ושוב, ורק לאחר שהודיע לו הנתבע כי בכוונת אימם המנוחה לפנות למשטרה, פנה עוה"ד נ' שהינו קרוב משפחה של אשת התובע, לעוה"ד ד' והציע כי ינהלו מו"מ בניסיון למצוא פתרון. הנתבע מכחיש את טענת התובע כי התחייב בפניו להגיע להסדר כולל בנוגע לנכסי אימם המנוחה.

 

194. על נסיבות ביטול עסקת המתנה העיד עו"ד מ' ד'. לדבריו לא הכיר את המנוחה קודם לפרשה, המנוחה פנתה אליו ומסרה לו שיש לה חלקת אדמה והיא רוצה את המסמכים של החלקה על מנת להסדיר את ענייניה טרם תלך לעולמה. עוה"ד ד' הוציא נסח רישום של החלקה וגילה כי יש הערת אזהרה לטובת התובע, כשסיפר לה, היא הופתעה ואמרה שלא עשתה כל פעולה.

 

195. לבקשתה ניגש לטאבו וצילם את השטר המופיע בנסח הרישום, כאשר הגיעו המסמכים התברר שמדובר בהסכם מתנה יחד עם יפויי כוח בלתי חוזר שנחתם בינה לבין התובע. האם המנוחה מסרה לעוה"ד ד' כי : "בחיים לא הייתי מוותרת למ' על החלקה הזו". עוד הוסיפה כי מעולם לא ביקרה במשרדו של עוה"ד ל.ל' , כלל אינה מכירה אותו, לא פגשה אותו ובוודאי שלא חתמה על דבר בפניו (פרוטוקול דיון מיום 14.5.17 עמ' 53 ש' 8-13).

 

196. לגרסתו של עוה"ד ד' , עם גילוי דבר הזיוף פנו המנוחה והנתבע לתובע ולעו"ד ל' ואף ערבו אנשים נוספים, במטרה לפתור את העניין בדרכי נועם. עוה"ד ד' ועו"ד נ' שהינו קרוב משפחה של התובע היו מעורבים במו"מ, עד שבסופו של דבר נחתמו מסמכי ביטול עסקת המתנה שהוגשו ללשכת מיסוי מקרקעין.

 

197. עוה"ד ד' העיד כי הרעיון להחתים על מסמכי הביטול היה שלו ושל עוה"ד נ. עוה"ד נ' ערך את המסמך בהתאם להסכמות הצדדים, ועניין הזיוף לא הוזכר כדי לא לסבך את התובע (עמ' 59 ש' 10-11 וס' 13 לתצהיר).

 

198. לאחר שעוה"ד ד' עבר על נוסח מסמכי הביטול, חתמה המנוחה על המסמכים בפניו וככל הזכור לו גם התובע חתם על המסמכים במשרדו.

 

199. עוה"ד ד' העיד כי הופתע במיוחד, שלאחר כל זאת, לקח התובע את אותם המסמכים שנטען כי הם מזוייפים ופנה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה. המנוחה שהופתעה מהגשת התביעה נגדה ע"י בנה בכורה הבינה כי לא נותרה בידה ברירה אלא לפנות למשטרה ולהגיש תלונה על זיוף חתימתה (עמ' 53 ש' 14-24).

 

200. עוה"ד ד' העיד כי החזיק ברשותו עותק מהמסמכים שצולמו מתיק לשכת רישום מקרקעין אותם צירף לתגובת הנתבע לצו מניעה, כמו גם שהוא יחד עם המנוחה מסרו עותק ממסמכים אלה למשטרה.

 

201. אחותם של הצדדים העידה לעניין זה כי התובע הגיע לביתה ובנוכחות בעלה הודה בפניה על מעשיו וביקש את סליחתה. "הלכתי עם בעלי למ' ושאלתי למה זייפת, הוא התחיל לבכות ואמר לי שהוא מתחרט .." (עמ' 48 ש' 19-20).

 

202. בבקשה לביטול עסקת המתנה מציינים התובע והאם המנוחה כי הבינו את מהות הפעולה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה ורק לאחר שהדבר הובן להם כראוי חתמו על בקשת הביטול מרצונם.

 

203. בבקשה מצוין כי העילה לביטול : "בשל סכסוך משפחתי בין נותנת המתנה לבין בניה והבנים בינם לבין עצמם וזאת בעקבות מתן המתנה ולשם סיום הסכסוך וישוב המחלוקת החליטה האם, נותנת המתנה לחזור בה ממתן המתנה בהתאם להסכם מיום 30.12.11".

 

204. אין חולק כי המסמך לביטול עסקת המתנה נעשה על דעתם ומרצונם החופשי של התובע והאם המנוחה, ובהסכמתו של התובע, כאשר הם מודעים לכל ההשלכות של פעולתם. לפעולה זו יש תוקף משפטי מחייב.

 

205. ואולם, חתימת המסמך לביטול עסקת המתנה, נעשתה על סמך מצג והסכמות שהונחו בין הצדדים שלא מצאו את ביטויין בכתובים, שיש לברר את טיבם.

 

ט- 5 ייפויי הכוח הבלתי חוזר שניתן לטובת הנתבע

206. ביום 28/2/12 נרשמה הע"א לטובת הנתבע בהתאם להתחייבות עליה חתמה המנוחה בדבר הצורך בהסכמתו לביצוע פעולות במקרקעין.

פעולה  זו בוצעה חודשיים לפני שנחתמו מסמכי הביטול.

 

207. ביום 7/3/12 חתמה האם המנוחה על יפויי כוח בלתי חוזר לפיו היא מעבירה לנתבע את מלוא זכויותיה במקרקעין. פעולה זו בוצעה חודש לפני חתימה על ביטול עסקת המתנה.

 

208. ביום 04/04/12 חתמו האם המנוחה והתובע על בקשה לביטול הסכם המתנה. העסקה דווחה לרשות מיסוי מקרקעין אך לא נתקבל אישור סופי על ביטול.

 

209. עוה"ד ד' העיד על הנסיבות לחתימה על יפויי הכוח הבלתי חוזר לטובת הנתבע:

 

"לשאלת בית המשפט: מה הייתה ההתרשמות שלך מהלך רוחה של המנוחה שעה שחתמה על יפויי כוח לנתבע?

ת': אני חושב שהיא רצתה להגן על ע', היא רצתה להבטיח שאם מ' יתעקש וימשיך בדרך שלו ולא יחזור חזרה, שע' יקבל הכל"

ש: אם הוא היה חוזר בו?

ת: להערכתי, אם היה חוזר בו הייתה נותנת לו חצי, זו דעתי. לדעתי לא היינו מגיעים לבית המשפט והיא הייתה נותנת חצי חצי. אחד הבנים לא השאיר לה ברירה"

(פרוטוקול מיום 14.5.17 עמ' 58 ש' 6-12).

"כשהמנוחה ראתה שמ' לא רוצה לחזור בו, הוא עקשן, היא רצתה להבטיח את הזכויות של ע', היו לה חששות שהוא ערך עוד מסמכים שמדברים על הנכסים שלה, היא רצתה להגן על ע'  שלא יצא בלי כלום" (עמ' 55 ש' 13-16).

 

210. הנתבע טוען כי לא הייתה לו חובה כלשהיא להציג את יפויי הכוח שנתנה המנוחה לטובתו אשר צורף לראשונה לתצהיר עדותו הראשית ביום 29/11/15 (ראה סיכומיו וטענות ב"כ בדיון). לטענתו עם התגלה דבר הזיוף לא יכלה עוד האם המנוחה לבטוח בבנה בכורה, על רקע זה החליטה  להעביר את מלוא זכויותיה במקרקעין לבנה הצעיר הנתבע. הנתבע טוען כי הוא לא דרש את ביטול הסכם המתנה אלא שאמו המנוחה דרשה זאת ללא כל תנאי והתעקשה על ביטול הסכם המתנה (ס' 6 לתצהיר הנתבע עמ' 67 ש' 29). בתצהירו הראשון מיום 22/12/12 שצורף לתגובתו לבקשה למתן צו מניעה טען ההיפך : "אך אני התעקשתי שכל עוד לא תבוטל עסקת המתנה המזויפת לא אסכים לשום פשרה ועל כן עו"ד י.נ. דאג לבטל את העסקה המזויפת במשרד מיסוי מקרקעין בנצרת" (ס' 9 ).

 

211. כשנשאל הנתבע "אמא שלך אמרה שהיא רכשה את הקרקע לשניכם" הוא השיב : "זה לפני הזיוף. אחרי הזיוף היא ביטלה ולא רצתה לתת לאף אחד" .(עמ' 65 ש' 2-3). הנתבע אף אישר בעדותו כי הוא לא היה הבן המועדף "יחסים רגילים כמו בן ואם. לא משהו מיוחד" (עמ' 69 ש' 13-14).

 

212. עוה"ד ד' שהיה ב"כ הנתבע והאם המנוחה, והיה מעורב בכל המו"מ שנוהל וידע על הדרישה של ביטול הסכם המתנה לאחר שכבר נחתם יפויי הכוח, לא ראה שיש מקום לגלות דבר קיומו כי "לא ידעתי מה מסתיר הצד השני" (עמ' 55 ש' 27-36).

 

213. התובע טוען כי לו היה יודע כי האם הוחתמה על יפויי הכוח הבלתי חוזר לטובת הנתבע, כפי שהתברר בדיעבד, הוא לא היה מסכים לחתום על הסכם ביטול המתנה, והיה מתנה זאת בביטול יפויי הכוח הבלתי חוזר שניתן לטובת הנתבע. לדידו הסכם ביטול המתנה היה בגדר הסדר ביניים עד להסדרת המחלוקת בינו לבין הנתבע. "לא מבטלים עד שנגמור את הסכסוך בניינו כאילו תחנת ביניים" (עמ' 34 ש' 8). "הוחתם ההסכם עד שנגמור בלי כתלי בית משפט, נכנסים מכובדים, אנשים יודעים לדבר והייתה לנו באותה הזדמנות חתונה של הבת אז זה לא נעים. ביטלנו את זה זמנית וככה זה" (עמ' 34 ש' 9-12).

 

214. באשר לנסיבות בהן נחתם הסכם ביטול המתנה, עדיפה בעיני גרסתו של התובע, כי המהלך בוצע מתוך הבנה כי מדובר בהסדר ביניים עד להסדרת המחלוקת בינו לנתבע.

 

215. ההסכם כאמור נחתם בחסות התערבותם של מכובדים.

 

216. גרסת התובע שהוא רצה שלום בית לקראת חתונת ביתו ושבה נכח גם הנתבע, אושרה על ידי הנתבע שהודה כי השתתף בחתונה (עמ' 65 ש' 6-7)."ש. אתה היית בחתונה? ת. למה שלא אהיה. אם היה לו כוונה לבטל ולעשות שלום בית אז הייתי".

 

217. הסתרת יפוייי הכוח שנחתם על ידי האם המנוחה בו היא מעבירה את זכויותיה במקרקעין לטובת הנתבע, מעיני התובע, עת חתם על מסמכי הביטול של הסכם המתנה, תוך שהנתבע הציג מצג שהינו רוצה בשלום בית והידברות, מחזקת את אמיתות גרסתו של התובע בעניין הנסיבות והרקע להתרחשויות.

 

218. יפויי הכוח שנחתם לטובת הנתבע אינו מתיישב עם רצון האם המנוחה כפי שהוצהר בדיון. האם רצתה לפייס בין ילדיה ולחלק את הזכויות במקרקעין ביניהם.

 

"שני אחים. זה צריך לקבל אדמה וזה צריך לקבל אדמה...שני ילדים ושניהם אותו הדבר מבחינתי...אני לא רוצה להיות לא לצד זה ולא לצד זה...כל אחד ייקח את החלק שלו, זה הבן שלי וזה הבן שלי" (דיון מיום 24/12/12).

 

219. אכן לו היה הנתבע מגלה את דבר קיומו של יפויי הכוח לטובתו, בהיות האם המנוחה בחיים, הרי שעמדתה הייתה נשמעת, ויתכן והיה מביא לתוצאה שלא רצה בה הנתבע. לעניין זה רלוונטית ההלכה המושרשת כי אי גילויו של מסמך/ראייה יוצר הנחה כי גילויו עלול היה לעמוד לרועץ לצד שהסתירו.

 

220. הסברי הנתבע וב"כ עוה"ד ד' אודות הסיבה שגרמה לאם המנוחה לוותר על הזכויות במקרקעין דווקא לטובת הנתבע בלבד, בניגוד להצהרתה בדיון בפני כי המקרקעין יחולקו בין שני ילדיה, מעניקה ליפויי הכוח ציביון אחר בגדר "בטוחה להבטחת זכויות הנתבע" מאשר תוכנו בפועל "העברת זכויות לנתבע והדרת התובע מעיזבונה".

 

221. עו"ד ד' הצהיר (בסעיפים 10-11 לתצהירו) שמאחר והתובע לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו לחזור בו ממעשה הזיוף לאחר סחבת מכוונת, ובשל חשש כי התובע יפעל בדרכים לא חוקיות לנשלה מזכויותיה במקרקעין, ביקשה האם המנוחה ממנו כי יכין יפויי כוח בלתי חוזר לפיו היא מעבירה את מלוא זכויותיה במקרקעין לנתבע ללא תמורה. בעדותו הוסיף כי האם רצתה להבטיח את זכויות הנתבע ולכן חתמה על יפויי הכוח לטובת הנתבע (עמ' 55 ש' 2-14).

 

222. דווקא סד הזמנים הקצר שניתן לתובע לכאורה לחזור בו ממעשה הזיוף, מחזק את מעמדו של יפויי הכוח הבלתי חוזר כ"בטוחה" ולא כ"העברת זכויות". הרי לא יעלה על הדעת כי גמלה בליבה של האם ההחלטה לחתום על העברת זכויותיה במקרקעין לטובת הנתבע בלבד, בחלוף שבוע ימים בלבד, ממועד בו היא והנתבע קיבלו את מסמכי הסכם המתנה, בעוד מנוהל מו"מ בו מעורבים צדדים שלישיים, לרבות פניות לעו"ד ל', לאחות ולעו"ד נ' שנתבקש לפנות לתובע על מנת שיחזור בו מהסכם המתנה. וזאת יש לזכור בפרט, לנוכח העובדה כי המו"מ השיג את יעדו, ונחתם הסכן לביטול המתנה תוך 30 יום ממועד חתימת יפויי הכוח לטובת הנתבע.

 

223. משכך ההסבר שניתן לגבי מתן הזדמנות לתובע על מנת שיחזור בו מהסכם המתנה, ומשלא עשה כן נחתם יפויי הכוח לטובת הנתבע, שיש בו משום מחטף, הוא דחוק ולא מתקבל על הדעת.

 

224. עוה"ד ד' נחקר אודות התנהלות התובע המצביעה על חזרתו בו מהביטול, אך לא הצליח לספק הסבר המניח את הדעת (עמ' 59 ש' 31-36 ועמ' 60 ש' 1-10).

 

225. עוד העיד עוה"ד ד' שהאם המנוחה חתמה על יפויי הכוח כביכול מתוך חשש שהתובע עשה מעשה זיוף בחלקות אחרות, אולם עניין זה, לא נבדק על ידו כלל וכלל (עמ' 58 ש' 25-27).

 

226. עוה"ד ד' ניסה לגמד כל מעורבות מצד הנתבע בכל הקשור לדרישה לביטול הסכם המתנה, והעיד שהרעיון הוא שלו ושל עוה"ד נ' (עמ' 59 ש' 10-20) וזאת בניגוד להצהרת הנתבע שהתעקש על ביטול הסכם המתנה, סתירה זאת מכרסמת בטענת הנתבע בדבר נסיבות חתימת יפויי הכוח ומטרתו.

 

227. עוה"ד ד' העיד כי אם עסקת המתנה הייתה מתבטלת סופית, הוא היה נדרש לפנות לאם המנוחה ולשאול אותה מה היא רוצה לעשות (עמ' 59 ש' 24-27). ואולם, האם חיוותה את דעתה בדיון בפני, לאחר שהוגשה התביעה, כי היא רוצה שהמקרקעין יחולקו בין שני האחים.

 

228. הנתבע אף לא העביר על שמו את הבעלות במקרקעין מכוח אותו יפויי כוח בחייה של המנוחה.

 

229. גם העובדה כי הוגשה התביעה רק לאחר יותר מתשעה חודשים לאחר שהתעוררה המחלוקת, תומכת בטענת התובע לפיה הוא נאלץ להגיש את תביעתו לאחר שהבין שאין כל כוונה מצד הנתבע לסיים את המחלוקת בהסכמה.

 

230. בנסיבות, אני קובעת כי ליפויי הכוח שניתן ע"י האם המנוחה להעברת הזכויות שלה במקרקעין נשוא התובענה לטובת הנתבע אין כל תוקף מחייב. תכליתו הייתה לשמש בטוחה להגנת זכויותיו של הנתבע, הא ותו לא.

 

י. אחרית דבר

231. התביעה למתן סעד הצהרתי כי הזכויות במקרקעין נרכשו ונרשמו בלשכת רישום המקרקעין על שם האם המנוחה בנאמנות עבור התובע ולחילופין כי עסקת המתנה ללא תמורה ביחס למקרקעין בין התובע לאימו שרירה וקיימת – נדחית.

 

232. יפוי הכוח שנחתם על ידי האם המנוחה לטובת הנתבע ביום 7.3.12 ביחס לאותם מקרקעין נשוא התובענה אינו תקף.

 

233. המסמך מכוחו נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין באשר לצורך בקבלת הסכמת הנתבע בפעולה במקרקעין מבוטל וההערה תימחק.

 

234. המקרקעין שייכים לעיזבון המנוחה.

 

235. הצדדים רשאים להגיש פסיקתא לחתימתי.

 

236. נוכח התוצאה אליה הגעתי אין חיוב בהוצאות.

 

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

 

ניתן היום,  ד' ניסן תשע"ח, 20 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.