מאסר בפועל בגין הריגה של בעל חיים

ההרשעה ונסיבות המקרה

1. הנאשם הורשע, על סמך הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של הריגת בעל חיים, לפי סעיף 451 בחוק העונשין, התשל"ז–1977 [להלן: "חוק העונשין"].
2. נסיבות המקרה הן שביום 27.4.2020 בערב לקח הנאשם את כלבהּ של המתלוננת לטייל ברחוב בבאר שבע והכה את הכלב בבעיטות עד שהרגו.
3. הנאשם הודה במסגרת הסדר דיוני והצדדים טענו באופן פתוח לעונש.

ראיות וטיעוני הצדדים לעונש

4. תמצית ראיות וטיעוני ב"כ המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה הגישה את תמונת הכלב [ת/1] וכן את עיקר טיעוניה בכתב [ת/2].

במסגרת הטיעונים לעונש עמדה ב"כ המאשימה על הערכים המוגנים של חייהם, ביטחונם ובריאותם של בעלי החיים, הגנה על  החלש וחסר ישע ועמדה על הצורך להוקיע את המעשים הנוגדים את המוסר ומשחיתים את הנפש. נטען כי מי שפוגע בבעל חיים סופו שיפגע גם בבני אדם וכי המעשים של הנאשם מתארים אכזריות שכל כולה רצף רוע כלפי הכלב שהוא חברו הטוב ביותר של האדם משחר ההיסטוריה. לטענת ב"כ המאשימה לא קשה לדמיין את הסבל ויללות הכאב הקולניות שנשמעו מהכלב בעת שחבט בו הנאשם עד שנפח את נשמתו.

ב"כ  המאשימה הפנתה למספר פסקי דין ועתרה לקבוע מתחם עונש הולם שינוע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל. בתוך המתחם עתרה המאשימה לגזור את דינו של הנאשם בחלק הנמוך לצד מאסר על תנאי ארוך ומרתיע, פיצוי למתלוננת וקנס לזכות הקרן למען בעלי חיים. עוד עתרה לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות.

5. תמצית ראיות וטיעוני ב"כ המאשימה לעונש

הסניגור הגיש כראיות לעונש את תעודת חדר המיון של המרכז לבריאות הנפש אליו הובא הנאשם לאחר מעצרו, ממנה עולה כי הנאשם בעל שיפוט ותובנה חלקיים ואינו יודע להסביר את הדחף והטירוף שאחזו בו. עולה מתעודת חדר המיון שאין פסיכופתולוגיה המצדיקה אשפוז פסיכיאטרי דחוף, אך אין לשלול מחווה דמונסטרטיבית אובדנית ועל כן נדרשת השגחה [נ/1].

במסגרת טיעוניו לעונש התייחס הסניגור למספר פסקי דין לרבות של מותב זה ועתר לקבוע מתחם עונש הולם שבין מספר חודשי מאסר ועד שנת מאסר. לטענת הסניגור, אין מדובר באדם רגיל נורמטיבי ויש לשקול לצורך קביעת מתחם העונש ההולם את העובדה שהוא סובל מהפרעה דו קוטבית והפרעה נפשית התנהגותית, והוא בקשר עם המערכת הפסיכיאטרית כמעט כל חייו, ועל כן, יש לראותו כמי שיש לו אחריות חלקית או לפחות לא מלאה באופן שמשפיע על מתחם העונש ההולם. עוד טען הסניגור, כי יש לשקול שהנאשם הרגיש מצוקה נפשית מיד לפני האירוע ולא היה מאוזן, ועל כן יש להסתפק בתקופה בה הוא עצור [כ-5 חודשים עוד מעט]. בנוסף עתר הסניגור לשקול את העובדה כי הנאשם שנגזר על הנאשם מרוצה מאחורי סורג ובריח בתנאים של מעצר שהם קשים מתנאי מאסר.

באשר לפיצוי, ביקש הסניגור להתחשב בעובדה שהנאשם מקבל קצבת נכות ואף שהוא רוצה לפצות את המתלוננת, הרי שיכולתו מוגבלת והוא ככל הנראה צפוי להשתלב בהוסטל או דיור מוגן לאחר השחרור וספק אם יוכל לעבוד.

6. הנאשם פנה לבית המשפט, הביע צער על מעשיו, סיפר שהיה בתקופה נפשית קשה ללא נטילת כדורים וכי למד על עצמו שלא לעשות זאת שוב.

הדיון

7. בגזירת הדין יש להבטיח קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם.