מדאר ואח' נ' שי ואח'

פסק דין

1.התובע ואשתו, הגב' ציונה מדר (להלן: "ציונה"), הינם בעלי הזכויות והמחזיקים של משק מס' 62 מושב עמקא (להלן: "המשק").

במשק מצוי אוהל המשמש למגורים (להלן: "האוהל").

התובע וציונה השכירו את האוהל + מחסן + אורווה (להלן: "המושכר") לנתבעים, לתקופה של 12 חודש, מ – 1/7/10 עד 30/6/11, עם אופציה להאריך את תקופת השכירות עד 30.6.2014 ובקשר לכך נחתם בין הצדדים ביום 27/5/10 חוזה שכירות (להלן: "החוזה").

בפועל הוארכה תקופת השכירות בסיום כל שנת שכירות לשנה נוספת, כשהארכה האחרונה היתה בשנת 2012, לתקופה 1/7/12 עד 30/6/13.

על פי החוזה היו הנתבעים אמורים לשלם לתובע ולציונה דמי שכירות בסך 1,500 ₪ לחודש, ללא אפשרות להעלות את גובה דמי השכירות עד 30/6/13.

בחודש מאי 2012, או בסמוך לכך, התיר התובע לנתבעים להציב קרוואן בסמוך לאוהל ותמורת הסכמתו זו הוסכם בין הצדדים כי החל מ – 1/5/12 יתווסף סך של 300 ₪ לחודש לדמי השכירות.

עובר לכניסתם של הנתבעים להתגורר באוהל הם ביצעו בו שיפוץ, כדי להתאימו למגורים. השיפוץ נעשה בהסכמת התובע וציונה, שאף השתתפו בסכום של 2000 ₪ בהוצאות השיפוץ.

2.לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הנתבעים הפרו את החוזה בכך שהם לא שילמו דמי שכירות, לא שילמו חובות מים וחשמל, הפכו את מבנה העץ (כנראה שהכוונה לאורווה) לדיר כבשים ללא אישורו של התובע, הרסו שני עצי אבוקדו, פירקו את ארונות המטבח שהיו באוהל, ללא אישורו של התובע ובאמצע חודש אוגוסט 2013 הם נטשו את המושכר ללא ידיעתו של התובע "...והותירו אחריהם עזובה, לכלוך, ונזקים וכן חובות בלתי משולמים". לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו סכום של 32,148 ₪. סכום זה כולל חוב דמי שכירות בסך 6,000 ₪, חוב חשמל בסך 2,142 ₪, חוב מים בסך 9,006 ₪, וסך של 15,000 ₪ פיצוי בגין הנזקים שגרמו הנתבעים למושכר, לטענתו.

3.לטענת הנתבעים, כעולה מכתב ההגנה ומהתביעה שכנגד שהם הגישו, הם לא נטשו את המושכר אלא נאלצו לפנות את המושכר "....לאחר שגורשו בבושת פנים ע"י התובע תוך השמעת איומים וקללות לגבי הגשת תביעות סרק".

עוד טוענים הנתבעים כי פירוק ארונות המטבח נעשה בהסכמתו של התובע וכי במקום

המטבח הישן, אותו פירקו, הם התקינו על חשבונם מטבח חדש בעלות של 4,000 ₪.

עוד טוענים הנתבעים כי קיבלו את אישורו של התובע להפוך את מבנה העץ הרעוע לדיר

כבשים.

אשר לחובות הנטענים על ידי התובע, הודו הנתבעים בקיומם של חוב בגין חצי חודש דמי

שכירות (900 ₪), חשמל (2,142 ₪), מים (1,750 ₪) ופיצוי עבור הרס 2 עצי אבוקדו (400 ₪).

לטענת הנתבעים הם השקיעו בשיפוץ האוהל סכום כולל של 18,500 ₪ (12,000 ₪ עובר לכניסתם להתגורר באוהל, 4,000 ₪ עלות התקנת מטבח חדש ו – 2,500 ₪ עלות שיפוץ שבוצע כשנה לאחר שנכנסו להתגורר באוהל). מאחר שהתובע גירש אותם, לטענתם, מהמושכר, הם עותרים, הם הגישו תביעה שכנגד, בה הם עותרים לחייב את הנתבע לשלם להם את הסך של 11,308 ₪. סכום זה כולל את החזר הסכומים שהשקיעו בהשבחת האוהל, בניכוי ה – 2,000 ₪ דמי השתתפות התובע בעבודות השיפוץ ובניכוי החובות בהם הודו הנתבעים (סה"כ 5,192 ₪).

4.כאמור, בפניי תביעת התובע ותביעתם הנגדית של הנתבעים. אדון, להלן, בכל אחת מהתביעות בנפרד.

בטרם אדון בכל אחת מהתביעות, שומה עלי להכריע בשאלה האם הנתבעים נטשו את המושכר, ללא ידיעת התובע, כטענתו, או שגורשו מהמושכר, כטענת הנתבעים.

מעיון בכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה כי הנתבעים פינו את המושכר, מרצונם, לאחר שנדרשו לעשות כן על ידי התובע, שאף שלח להם מכתב התראה באמצעות עו"ד. בהקשר זה ראוי לציין כי כאשר התבקש התובע להבהיר מדוע הוא טוען שהנתבעים נטשו את המושכר אם כבר ב – 3/2/13 שלח להם מכתב מעו"ד בו הם נדרשו לפנות את המושכר, הוא השיב "אני טוען שהם נטשו כי הם עזבו לפני שהגשתי נגדם תביעה לפינוי". הלזה ייקרא נטישה ללא ידיעת התובע?