החלטה
לפני בקשה למעצר עד תום ההליכים.
ביחס למשיב הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה בגדרי ת"פ 47541-03-10, המייחס לו עבירות של תקיפת בן משפחה וגרימת חבלה של ממש, איומים, תקיפת קטין או חסר ישע ותקיפה בנסיבות מחמירות, בניגוד לסעיפים 380 ביחד עם 382 (ג), 192, 368 ב' (א), 379 ביחד עם 382 (ב), הכול לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
האישום –
על-פי עובדות כתב האישום נשוי הנאשם למתלוננת וב.א וא.א, ילידי 1994 - 1996 (בהתאמה), הינם ילדיהם.
במהלך שבע השנים האחרונות, במועדים שאינם ידועים במדויק, הכה המשיב את המתלוננת במספר רב של הזדמנויות בידיו ובאמצעות מקל, בכל חלקי גופה, וכן משך בשערותיה וחנק אותה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש.
בהמשך איים המשיב על המתלוננת במספר רב של הזדמנויות, בכך שאמר לה שיהרוג אותה באמצעות סכין.
בתאריך 19.3.10 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, עת חזרו לביתם מחתונה, קילל המשיב את המתלוננת ואמר לה "מחר אני אהרוג אותך". לאחר מכן נתן המשיב למתלוננת מכות אגרוף בראשה, בצווארה, בכתף, באצבע יד ימין וחנק אותה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות בחלקים שונים בגופה.
א.א וב.א ניסו להפריד בין המשיב למתלוננת ואז נתן המשיב לב.א מכות אגרוף בצוואר, דחף אותה לקיר והיא נפצעה באפה ודיממה. כן הכה המשיב את א.א במכת אגרוף באזור המותן.
באישום נוסף טוענת המבקשת, כי במהלך השנים האחרונות, במועדים שאינם ידועים לה במדויק, נתן המשיב מכות לב.א בכל חלקי גופה.
טענות הצדדים –
המבקשת סבורה כי בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של המשיב.
כן נטען, כי מעשיו של המשיב מעידים על מסוכנותו למתלוננת ולילדיו, בפרט לאור האיומים בהם נקט.
על רקע עברו הפלילי ונסיבות ביצוע העבירות הנטענות, סבורה המבקשת כי לא ניתן לאיין את מסוכנות המשיב כלפי המתלוננת וכלפי ילדיו. כן הובע החשש כי במידה וישוחרר יפעל המשיב לשיבוש מהלכי משפט.
על רקע האמור ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים.
בדיון שהתקיים בפניי חזרה ב"כ המבקשת על טענותיה והגישה לביהמ"ש את תיק החקירה.
כן הוגש תיק נוסף, בגין חקירה שנערכה בחודש נובמבר 2003, בשלה הוגש כתב אישום כנגד המשיב. המשיב הודה במיוחס לו בתיק הנ"ל, הורשע על פי הודאתו ודינו נגזר בתאריך 4.4.05.
מנגד טען ב"כ המשיב כי בידי המבקשת תשתית ראייתית מספקת להוכחת האירוע שהתרחש בתאריך 19.3.10. אשר ליתר האירועים אליהם מתייחס כתב האישום טען ב"כ המשיב כי אינם קונקרטיים דיים ואינם מאפשרים למשיב להתגונן בפני האמור בכתב האישום.
בנסיבות אלה, בכוונת המשיב לטעון בהליך העיקרי כי יש להורות על ביטול חלקו של כתב האישום, לאור החשש המובנה מפגיעה בהגנתו וגרימת עיוות דין.
כך או כך, ביקש ב"כ המשיב להורות על שחרורו לחלופת מעצר בגדרה, בביתה של אחותו המתגוררת במקום עם שני ילדיה. האחות ובנה התייצבו לדיון ונשאו דבריהם בבית המשפט.