מדינת ישראל נ' איליאסביץ

בפני

שופט חגי טרסי

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבניין, היזק לרכוש במזיד וגניבה – עבירות על סעיפים 407(ב), 452 ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום, במועד שאינו ידוע במדויק, בין שעות הערב של יום 24.10.09 לבין השעה 7:45 למחרת היום, התפרץ הנאשם למבנה השייך לעיריית נתניה ברח' שמואל הנציב 27 בנתניה, בכך ששבר את ידית הדלת, נכנס פנימה וגנב משם מחשב, שתי מדפסות, רדיו, שני רמקולים וציוד משרדי. כמו כן גרם נזק לדלת המבנה בכך ששבר את הצילינדר ועיקם את סורג החלון.

הראיה המרכזית עליה מבוסס כתב האישום הינה מעתק טביעות אצבע, שנלקח על ידי טכנאי מז"פ מעל גבי צידה החיצוני של זכוכית חלון חדר המנהלת ואשר נמצא תואם לחלק מטביעת כף יד שמאל של הנאשם (ראו המסמכים ת/3-ת/5 ו-ת/7). במסגרת פרשת ההגנה, העלה הנאשם לראשונה הסבר מפורט להימצאותן של טביעות אצבעותיו במקום, והשאלה העיקרית בה עלי להכריע הנה האם יש בהסבר זה כדי להקים ספק סביר באשמתו, בהתחשב במכלול הראיות שהובאו בפני ובמחדלי החקירה שהוכחו.

בטרם אפנה לבחינת שאלות מרכזיות אלה, אציין כי אין היום חולק על כך שהפריצה לא התבצעה כלל ברח' שמואל הנציב 27, וכי המבנה המדובר ניצב דווקא ברח' ברודצקי 20 בנתניה. בסיכומיו עתר הסנגור לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו כבר בשל הטעות הנ"ל, שכן לא הוכחו העובדות המפורטות בכתב האישום.

לאחר שבחנתי טענה זו, אין בידי לקבלה. אמנם הכתובת המפורטת בכתב האישום שגויה ומתייחסת ככל הנראה בשוגג לכתובת מגוריו של אחד העדים, אך מאחר ובידי הנאשם ניתנה הזדמנות סבירה להתגונן, והנאשם אף התגונן בפועל לאורך כל הדרך מפני האישומים האמיתיים – דהיינו בפני החשד להתפרצות ברח' ברודצקי 20 – מתמלאים התנאים הקבועים בסעיף 184 לחסד"פ, המאפשרים לבחון אחריותו של הנאשם על יסוד העובדות שהוכחו, גם אם לא נטענו בכתב האישום. אפנה עתה לבחינת התשתית הראייתית שהוצגה בפני ואפרט השתלשלות החקירה באופן כרונולוגי.

התשתית הראייתית:

מדו"ח הפעולה ת/1 שערכה סיירת המשטרה סגאוקר ימית עולה כי ביום 25.10.09 בשעה 00:22 התקבלה הודעה על התפרצות ברחוב ברודצקי 28. כפי שניתן לראות, גם כאן נפלה טעות ברישום הכתובת, אך אין מחלוקת כי מדובר במבנה בו עסקינן. מכל מקום, הסיירת הגיעה למבנה ופגשה במודיע, אדם בשם מיכאל. מהמודיע לא נגבתה עדות והוא אף לא העיד בפני, כך שממילא הפרטים שמסר אינם אלא עדות בלתי קבילה מפי השמועה.

בעקבות השיחה עמו, ערכה הסיירת סריקה מסביב לבניין וציינה כי "בחלון האחורי מצד שמאל נראה כי הסורגים הוצאו מהמקום. החלון זכוכית נראה סגור והתריסים שבורים". בנוסף, איתרה הסיירת במקומות שונים מחוץ למבנה פריטים, אשר בדיעבד התברר כי נגנבו מהמקום: שתי מדפסות, מקלדת מחשב, מחשב ושני רמקולים. את הפריטים הנ"ל תפסה הסיירת והעבירה לתחנת המשטרה. בהמשך זוהו על ידי נציגי העירייה והוחזרו לידם, כאמור במסמך ת/2. בעדותה בבית המשפט לא הייתה הסיירת מסוגלת להוסיף מידע כלשהו, מעבר לזה שפורט בדו"חות שערכה.

ביום 25.10.09 בשעה 7:45, שעות אחדות לאחר שהשלימה הסיירת את הטיפול באירוע, הגיעה למקום הגב' חנה מאיר, מורה בתוכנית "הילה" העובדת במבנה. כהרגלה, ניסתה הגב' מאיר לפתוח את הדלת, אך זו לא נפתחה. המורה פנתה לממונים עליה ואלה שלחו למקום אדם בשם דוד, אשר תיקן את הצילינדר. בעקבות זאת נכנסה הגב' מאיר פנימה וגילתה שחסרים פריטים שונים ושדלת אחד הארונות נפרצה. פרטים אלה מסרה הגב' מאיר בעדותה, שנגבתה על גבי טופס "פרטי אירוע", ואשר הוגשה בהסכמה וסומנה ת/8. לנוכח הסכמה זו לא זומנה הגב' מאיר למתן עדות בפני.

בהמשך, בשעה 12:25 לערך, הגיע למקום טכנאי המז"פ אלון ספין. בדו"ח העתקת טביעות אצבע שערך, אשר הוגש וסומן ת/7, נכתב בסעיף ב' כי שיטת הביצוע של ההתפרצות הייתה "משיכת סורג חדר מנהלת". במהלך הבדיקה נלקח מעתק בודד "מעל גבי זכוכית חלון חדר מנהלת צד חיצוני".

בעדותו בבית המשפט התבקש הטכנאי להבהיר על סמך מה קבע כי הפריצה בוצעה באמצעות משיכת הסורג בחדר המנהלת והשיב כי למיטב זכרונו שאל את המנהלת, והכוונה ככל הנראה לחנה מאיר, מאיפה נכנסו הפורצים, והיא זו שהפנתה אותו לחלון (ראו עמ' 8 ש' 1-3, עמ' 9 ש' 25-26 לפרוטוקול). מדובר בחלון סטנדרטי, ללא תריסים, הממוקם כמטר מעל גובה הקרקע, ובעת שבדק אותו היה החלון פתוח למחצה. כמו כן, למיטב זכרונו של העד, הסורג לא פורק לחלוטין וניצב עדיין במקום (עמ' 8 ש' 6-7, 20 , עמ' 9 ש' 12-18).

עוד התברר מעדות הטכנאי כי לא ערך בדיקת ט.א. בדלת המבנה, לאחר שזו כבר תוקנה כזכור מוקדם יותר. כמו כן, לא היה הטכנאי מודע כלל לכך שנתפסו בסביבת המבנה פריטים שונים שנגנבו מתוכן, ועל כן גם לא ערך כל ניסיון לבצע בדיקת ט.א. בפריטים אלה (עמ' 10 ש' 1-7).

ההתפתחות הבאה בחקירה אירעה רק כעבור מעט יותר מחצי שנה, עת התקבלה ביום 3.5.10 הודעת מעבדת זיהוי ט.א. במז"פ – ת/5 – לפיה קיימת זהות בין המעתק שנלקח על ידי אלון ספין כמפורט ב-ת/7, לבין טביעת כף ידו של הנאשם. כיום מעוגנת זהות זו גם בחוות הדעת המלאה מטעם מומחה מז"פ – ת/4.

בעקבות אותו גילוי נחקר הנאשם לראשונה בפרשה ביום 9.5.10. הודעתו הוגשה וסומנה ת/6, וממנה עולה כי כפר מכל וכל בביצוע העבירות שיוחסו לו. עיון בהודעה ת/6 מגלה כי בתחילה ביקש החוקר לברר האם שהה הנאשם במבנה בנסיבות שגרתיות ועל כן שאל אותו האם למד בשנת 2009 במסגרת לימודית כלשהי, וזאת לנוכח העובדה שהמבנה שנפרץ משמש, בין היתר, ללימודים בפרויקט "הילה". הנאשם השיב בשלילה והבהיר כי לא נטל חלק בתוכניות לימודיות כלשהן.

לאחר מכן נשאל הנאשם מפורשות (ת/6 ש' 29) האם הוא יודע היכן נמצא רחוב ברודצקי בנתניה. תשובתו הייתה: "לא יודע איפה זה". לפיכך נמסר לו כי במקום יש "מרכז למידה", אך הנאשם השיב "לא יודע על מה אתה מדבר. לא למדתי שם" (ת/6 ש' 31-32). לבסוף הוטחה בו הטענה כי נתגלו במקום טביעות אצבע שלו, וכשנתבקש לתת הסבר השיב: "אני לא יודע, אולי בסביבה הייתי אבל לא פרצתי, אולי ישבתי שם איפה שהוא, אולי בספסל, אולי ביום שישי, אין לי מושג" (ת/6 ש' 39-41).

החוקר דניאל שרוני, שגבה את ההודעה, נשאל על ידי הסנגור כיצד הגיב לטענות הנאשם כי אינו יודע על איזה מקום מדובר, והבהיר כי לא לקח את הנאשם לזירת האירוע אלא המשיך הלאה בחקירה, ובלשונו: "עובר לסדר היום. עובר לשאלה הבאה" (עמ' 12 ש' 16-19).