מדינת ישראל נ' אליהו חברה לביטוח בע''מ

החלטה

בפני תביעה לשיפוי שהגישה מדינת ישראל- משרד הבטחון (להלן: התובעת או המדינה), נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת), לפי סעיף 36 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים) ולפי עילת עשיית עושר ולא במשפט.

התובעת טוענת שבהתאם לחוק הנכים היא זכאית לשיפוי בגין הסכומים ששילמה ועתידה לשלם למר סולטן אמיתי שנפצע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכבו שעה ששירת כחייל בשירות חובה בצה"ל (להלן: הנפגע). זאת עד לגובה הסכום שהיה זכאי לתבוע את הנתבעת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין נזקים מיוחדים וכן בגין נזקים כלליים שלטענתה נגרמו לו.

ב"כ הנתבעת הודיע, כי כל העובדות שנטענו על ידי התובעת בנושא החבות מקובלות עליו, אין מחלוקות עובדתיות בנושא זה, אך קיימת מחלוקת משפטית ביחס לשאלה האם נסיבות המקרה מאפשרות לחייב את הנתבעת לשפות את המדינה לפי סעיף 36 לחוק הנכים.

בהתאם נקבע פיצול הדיון כך שהסוגיות המשפטיות בנושא החבות ידונו ויוכרעו תחילה, לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בנושא בכתב.

העובדות המוסכמות

הנפגע נפצע בתאונת דרכים ביום 9.3.2004, בעת שנהג ברכב אזרחי במהלך שירות צבאי סדיר. בשעת אירוע התאונה הנפגע החזיק בביטוח חובה בר תוקף שהונפק ע"י הנתבעת וכיסה את השימוש שלו ברכבו. הנפגע הובהל במצב אנוש, לאחר שבוצעה בו הנשמה ע"י צוות מד"א, לביה"ח "הדסה עין כרם", כאשר הוא סובל מחבלה רב מערכתית בראש, בפנים, בעמוד השדרה, בזרועו השמאלית, בבית החזה ובריאות. הוא נזקק לטיפול רפואי, טופל בהתאם ובהמשך הועבר לטיפול שיקומי. בעקבות התאונה נזקק הנפגע לטיפולים פיזיותרפיים, פסיכיאטריים ופסיכולוגים ממושכים.

עקב פציעתו הגיש הנפגע ביום 19.9.2004 תביעת נזיקין נגד הנתבעת לפי חוק הפלת"ד לביהמ"ש המחוזי בירושלים בת"א 6393/04 (להלן: תביעת הפיצויים). במהלך בירור התביעה, הנתבעת שילמה לנפגע תשלומים תכופים בסכומים נכבדים.

בשלב מסויים במהלך ההליכים בתביעת הפיצויים, הודיע הנפגע לביהמ"ש המחוזי שבחר לקבל תגמולים מן המדינה לפי חוק הנכים. בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי (ביום 15/7/08) נדחתה תביעת הנפגע, ונקבע שעל הנפגע להחזיר לנתבעת את התשלומים התכופים שקיבל ממנה והוצאות משפט שנגרמו לה (כולל שכר טרחת מומחים רפואיים שמונו ועלויות בדיקות שנערכו לנפגע) בסכום כולל של 310,652 ₪ (נכון ליום 21/1/09). הנפגע לא שילם לנתבעת את הסכום שנפסק או חלק ממנו עד היום.

כעולה מתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת שהגישה הגב' דפנה שטורמן, ראש תחום החלטות וקביעות זכאות באגף שיקום נכים במשרד הבטחון, הנפגע פנה לאגף השיקום במשרד הבטחון ביום 25.10.2004 ב"בקשה להכרת זכות (חבלה)" (נספח ב' לתצהיר) בהתאם לחוק הנכים. ביום 2.2.2006 המדינה פנתה אל הנפגע והודיעה לו שהוא זכאי לפי הוראות סעיף 36 לחוק הנכים לנקוט בהליכים משפטיים הן לפי חוק הנכים והן לפי פקודת הנזיקין וחוק הפלת"ד ובלבד ש"אין לגבות פיצויים לפי החוק האחר ולקבל את הזכויות לפי חוק הנכים כאחד". בהמשך, התובעת ביקשה מן הנפגע להודיע לה האם יש מקום להגשת תביעה אזרחית נגד גורם כלשהו בגין תאונת הדרכים ובמידה וכן, האם הוא בוחר במסלול התביעה לפי חוק הנכים או לפי "החוק האחר" (נספח ג' לתצהיר).

בתשובה לפניה, הנפגע הודיע למדינה שהגיש תביעת נזיקין נגד הנתבעת בגין תאונת הדרכים, בציינו שבאותו שלב טרם החליט באיזה מסלול לבחור, אף שברור לו כי לא ניתן לקבל זכויות גם מהמדינה וגם מהנתבעת. הוא הוסיף שאת ההחלטה יוכל לקבל רק לאחר התקדמות ההליכים בתביעה נגד הנתבעת ולאחר שיקבל את קביעת הוועדה הרפואית של משרד הביטחון ולכן מבקש שיזמנו אותו לבדיקה לשם קביעת שיעור הנכות (נספח ד' לתצהיר).

בתאריך 6.2.2007 הנפגע עמד בפני ועדה רפואית של משרד הביטחון. הוועדה קבעה במעמד זה שלנפגע 54% נכות משוקללת צמיתה (נספח ה' לתצהיר).

בתאריך 3.5.2007 הנפגע בחר למצות את זכויותיו בהתאם לחוק הנכים וחתם על הצהרה שנמסרה לקצין התגמולים ולפיה הובא לידיעתו של הנפגע שהוא רשאי לנקוט צעדים כדי לזכות בזכויות לפי חוק הנכים וכן בפיצויים לפי פקודת הנזיקין או לפי חוק הפלת"ד, ובלבד שלא ניתן לגבות פיצויים לפי "החוק האחר" ולקבל את הזכויות לפי חוק הנכים כאחד. בהמשך ההצהרה נרשם שהנפגע החליט לבחור בזכויות לפי חוק הנכים וויתר על הגשת תביעת נזיקין נגד גורם כלשהו בגין התאונה (נספח ו' לתצהיר).

ביום 15.5.2007 אגף השיקום הודיע לנפגע שהוא מאשר את תביעתו ואת בחירתו בפיצוי על פי חוק הנכים, ובחודש מאי 2007 שילם לנפגע תגמול ראשון בגין התאונה (נספח ט' לתצהיר). הסכום הכולל של הגמלאות וההטבות ששילם ועתיד לשלם הוא של 1,970,062 ₪ נכון ליום 4.11.2009.

המדינה הגישה דרישת שיפוי נגד הנתבעת ביום 4.11.2009 בגדרה פורטו התגמולים ששילמה ותשלם לנפגע (נספח ג' לכתב התביעה). לאחר שהנתבעת סירבה להיענות לדרישה זו, הוגשה התביעה דנן.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בהתאם לאמור בתצהירה של הגב' שטורמן, במועד ההכרה של המדינה בנפגע כנכה צה"ל, הנפגע הסתיר ממנה את העובדה שקיבל תשלומים תכופים מן הנתבעת, וזו נודעה למדינה לראשונה רק מספר שנים לאחר מכן, בעקבות תביעת השיפוי שהגישה נגד הנתבעת.

עיקרי טענות הצדדים

לעמדת הנתבעת, התשלומים התכופים ששילמה לנפגע במסגרת ת"א 6393/04 מהווים פיצויים שקיבל הנפגע לפי חוק אחר, ולכן, בהתאם לסעיפים 36(א)(1) ו- 36(א)(3) לחוק הנכים, לא היה זכאי הנפגע לקבל תשלומים לפי חוק הנכים. כלומר, הסכומים ששילמה התובעת לנפגע אינם על פי חוק הנכים אלא שולמו בהתנדבות ושלא כדין, ולכן, לא קמה לתובעת עילת תביעה מכח חוק הנכים נגד הנתבעת.

הנתבעת טענה עוד, כי פסק הדין בת"א 6393/04, בגדרו נדחתה תביעתו של הנפגע מהווה "השתק פלוגתא ומעשה בית דין" בין כל הצדדים: התובעת, הנתבעת והנפגע. פסק דין זה ביטל את חובתה של הנתבעת לשלם לנפגע פיצויים לפי חוק הפלת"ד, ולכן כאשר לנפגע אין זכות מול הנתבעת, התובעת איננה זכאית לדרוש ממנה לפצות אותה.

לעמדת הנתבעת, מכיוון שתאונת הדרכים במהלכה ניזוק הנפגע היתה "תאונה עצמית", אשר במסגרתה הנפגע עצמו נהג במכונית, עילת התביעה המקורית של הנפגע איננה מכח חוק הפלת"ד אלא מכח פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970 (להלן: פקודת ביטוח רכב מנועי). זכות הנפגע על פי פוליסת הביטוח הינה זכות חוזית, אישית, אשר לא ניתן להמחותה למדינה והמדינה איננה יכולה לבסס עילת שיבוב בהסתמך עליה.