מדינת ישראל נ' בוסקילה

החלטה

בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המשיבה.

אכן. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, קובעת חזקת מסירה בעבירות מסוימות, ועניינינו בכללן, אף בלא חתימה על אישור המסירה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה "מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".

במקרה דנא, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי אישור המסירה חזר בציון "איש לא נמצא בבית". ככלל, בוודאי שלא ניתן לומר כי המדובר במסירה כדין (השווה הוראת סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי).

סבורני כי אי קבלת הזמנה לדיון מצד הנמען, אך בשל העובדה כי לא שהה בבית בעת שהמוסר הגיע לביתו, בהחלט יכולה להתפרש כי הנמען לא קיבל את ההזמנה "מסיבות שאינן תלויות בו". אחרת, יימצא כי די בהגעה בודדת של המוסר לביתו של אדם, בשעות בהן מקובל שאדם יימצא במקום עבודתו, כדי להניב מסקנה כי המסירה בוצעה כדין.

בודאי שלא זו תכליתה של תקנה 44א.

תקנה 44א נועדה, בין היתר, להתגבר על טענות לאי המצאה, על רקע אי חתימת הנמען על אישור המסירה. בהקשר זה, המחוקק ביקש לסכל אפשרות העלאת טענה מצד הנמען, לפיה, דבר הדואר אשר נשלח מאת הרשות, לא הגיע לכתובתו הרשומה.

שונה הדבר, שעה שגלוי וידוע מה עלה בגורל המסירה, ובמקרה דנא, כי בעת המסירה "איש לא נמצא בבית". אין בידי לראות את הנאשם במקרה דנא כמי אשר נמנע באופן פוזיטיבי מלקבל את ההזמנה לדין, כאמור בסיפת ס' 44א הנזכר.

לאור האמור, אני סבור כי "הייתה סיבה מוצדקת" לאי התייצבות הנאשם, וכי ביטול פסק הדין "דרוש כדי למנוע עיוות דין", כמובן המונחים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

עם זאת. על המבקש להצביע, בדרך של צירוף אסמכתא, אימתי הומצא לו פסק הדין, שכן, לכאורה בקשתו הוגשה בחלוף המועד הנקוב בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי.

לאור האמור, עד ליום 20.1.14 יגיש המבקש התייחסות לשאלה מתי הומצא לו פסק הדין, תוך צירוף אסמכתא תואמת. מובהר כי נטל ההוכחה בהקשר זה רובץ לפתחו של המבקש.

במקביל, ובשים לב למסקנתי לעיל, מוצע כי המשיבה תבחן אפשרות להעמיד הקנס על שיעורו המקורי, וככל שהצדדים יגיעו להבנה בנדון, יגישו לבית המשפט בקשה מתאימה עד לאותו מועד.

מזכירות ביהמ"ש תשלח העתק ההחלטה בדחיפות לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ד, 30 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.