מדינת ישראל נ' בן חיים

החלטה

מונחת בפני בקשת ב"כ המאשימה להחזיר אל דוכן העדים את עד ההגנה מר איציק בן שבת, לשם חקירתו אודות עברו הפלילי.

כתב האישום בתיק זה הוגש לבית המשפט ביום 29.5.12.

ביום 26.12.12 הודיע ב"כ הנאשם על כפירתו בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב אישום זה ותחילת שמיעת הראיות נדחתה ליום 26.6.13.

ואכן, מאז 26.6.13 ועד ליום 13.3.14, במהלך 3 ישיבות, נשמעו ראיות התביעה.

בתחילת ישיבת יום 13.3.14 הכריז ב"כ המאשימה "אלו עדי". פרשת ההגנה החלה בשמיעת עדות הנאשם ושני עדים מטעמו, אחד מהם מר איציק בן שבת אשר נחקר על ידי ב"כ המאשימה חקירה נגדית ממושכת.

והנה, בתחילת הישיבה הנוספת שנקבעה ליום 19.3.14 לשם שמיעת עדותה של עדת ההגנה האחרונה, הגב' אביבה בן חיים, בקש ב"כ המאשימה להחזיר את העד מר בן שבת אל דוכן העדים, ובסופה של ישיבה זו הסביר זאת בצורך בחקירת העד אודות עברו הפלילי, וטען כי היה ובית המשפט לא ייעתר לבקשה זו, כי אז יגרום הדבר לעיוות דין.

ב"כ הנאשם התנגד לבקשה וטען כי דבר היותו של מר בן שבת עד הגנה מטעם הנאשם היה צפוי וכי עברו הפלילי איננו מהווה ראיה שלא היה באפשרות ב"כ המאשימה לדעת עליה או להשיגה קודם לכן.

לכך השיב ב"כ המאשימה כי "לא כל עד הגנה בודקים את עברו הפלילי, אין חוקיות כזו ואין נוהל כזה... זה לא מקצה שיפורים, אני הולך לשאול שאלה לגבי עברו הפלילי ובית המשפט יבין שזה לא דבר שיש לו ריחוק רב מהעניינים שלפנינו. במיוחד כאשר המאשימה מצהירה שיש קורלציה בין עברו הפלילי לבין מה שהשמיע עד התביעה המרכזי השוטר סיידוף".

כידוע, בקשה להבאת ראיות נוספות נסמכת על הוראת סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב-1982, הקובע כדלקמן:

"סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט".

בהתייחסה אל שיקול-דעתו של בית-המשפט במסגרת סעיף 167 הנ"ל, קבעה הפסיקה כי:

"....ככל שהבקשה להבאת ראיות נוספות מתאחרת בהתייחס לשלב אליו הגיע ההליך השיפוטי, כך תהא נדירה וחריגה יותר היזקקות בית המשפט להפעלת סמכות כזו והדבר ייעשה רק מקום שהעניין נדרש לעשיית צדק ומניעת עיוות דין... גישה זו מבטאת איזון ראוי בין הצורך לשמור על הסדר המקובל של ניהול המשפט הנושא ערך וחשיבות משל עצמו, תוך שמירה על גמישות דיונית שמטרתה למנוע עיוות דין, כדי לקדם את עניינם של הנאשם והחברה".

[ע"פ 5874/00 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 249, 254.]

7

במקרה המונח בפני, אין מדובר בבקשתו של נאשם אלא בבקשתו של תובע אשר ידע, או לפחות היה עליו לדעת כי העד בן שבת נכח במהלך הארוע נשוא כתב האישום ואף נחקר אודותיו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (ר' הודעת הנאשם – ת/10, ש' 25-26) והמזכרים ת/13 ו- ת/15 שיש בהם כדי ללמד על נסיונות המשטרה לאתר עד זה במהלך חקירת התיק העיקרי).