מדינת ישראל נ' גורג'י ואח'

הכרעת דין

נגד שני הנאשמים, נאשמת 2, שהיא אמו של נאשם 1, הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה חמורה בצותא חדא ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא חדא וכן תקיפה סתם בצוותא חדא.

כתב האישום עוסק באירוע שהתרחש ביום 27/4/09 בין המתלונן, אנטולי צייטלין לבין שני הנאשמים בסמוך לחדר הכושר של המתלונן ולביתם של הנאשמים בפתח תקוה.

אנטולי צייטלין, המתלונן – סיפר בבית המשפט כי הוא הבעלים והמדריך בחדר כושר וכי התאריך הרלבנטי היה ערב יום הזיכרון ועל כן סגר את מכון הכושר בשעה מוקדמת. בתו היתה עימו והוא עמד לצאת הביתה ברכבו אשר חונה במקום. המתלונן הסביר כי במקום ישנם בתי עסק נוספים ולו הוקצו שלושה מקומות חנייה. הוא הבחין כי בכניסה למקום חונה רכב, אשר חוסם לו את היציאה. ראשית, כך תאר, הוא הכין פתק ובו ביקש שלא לחסום את היציאה מהחניה והניח אותו על הרכב החוסם וכן קיפל את מראות הצד של רכב זה. מאחר שרכבו היה קטן ואנשים שהיו במקום כיוונו אותו, הוא הצליח לצאת מן החניה והחל בנסיעה.

בעומדו ברמזור סמוך, הבחין בנאשם הדופק על חלון רכבו ומקלל אותו "בן זונה, מה עשית לרכב שלי" הנאשם נתן מכה על רכבו וניסה לפתוח את הדלת. המתלונן סיפר כי הוא חשש מאוד וכי בתו בת ה-1. 5 היתה עימו ברכב. הנאשם ניסה לפתוח את הדלת ללא הצלחה, אך מבעד לחלון הרכב הוא היכה את המתלונן במכות אגרוף באפו ונמלט מן המקום. פניו של המתלונן שתתו דם ובתו נמלטה מן הרכב. מאחר שהיה לה טלפון ביקש המתלונן כי תקשר למשטרה.

המתלונן סיפר כי הוא יצא מרכבו וחזר אל אזור חדר הכושר וזאת משתי סיבות: הוא רצה לשטוף את פניו וכן חשש לגורלו של חדר הכושר שכן לא ידע מה עלול הנאשם לעולל.

המתלונן אינו זוכר באם הספיק לשטוף את פניו אם לא. הוא ציין כי בסמוך לחדר הכושר הבחין בנאשם הועמד ובידו מוט ברזל ממנו קיבל מכה בגבו. המתלונן שנפל על הקרקע ניסה להתגונן, אך הנאשם שגבוה ממנו וכבד יותר התנפל עליו. לאחר מכן עזב את המקום. המתלונן שטף את פניו ויצא מן המקום. אזי הבחין באישה מבוגרת יותר רצה לעברו וצועקת "בן זונה מה עשית לבן שלי?" והחלה להכותו באמצעות ידיה. המתלונן סיפר כי היה המום בשל התנהגותה והדף את האישה עם ידיו. הוא הבין כי מדובר באמו כיון שהיא התייחסה לבנה . השניים החלו להכות אותו כאשר הוא שכוב על מכוניות. מאן דהוא הזעיק את המשטרה ואף אמבולנס הוזעק אשר נטל אותו לבית החולים.

המתלונן סיפר כי כתוצאה מכך אפו נשבר והוא טופל בבית החולים. לאחר מכן היה מושבת מעבודתו במשך חודש וחצי.

לטענת הנאשם כי אותו יום בעט ברכבו והסב נזק למראות השיב הנאשם כי לא כך היה וכי אם נגרם נזק יש לתמוך את הטענה במסמך. המתלונן הכחיש כי תקף את הנאשם ולטענתו כי תלש את זקנו, השיב כי יתכן ובשלב מסויים כאשר הוא היה על הקרקע והתגונן מפני הנאשם, הרי שתלש את זקנו. הוא ציין כי הגם שהוא מדריך בחדר כושר הרי שמימדיו קטנים מאלה של הנאשם במידה ניכרת.

כן הכחיש המתלונן כי נשך את הנאשם או כי דחף את הנאשמת ועם זאת אישר כי הדף אותם ממנו והדגים הכיצד עשה זאת.

משנטען כלפיו כי אנשים במקום אמרו כי היתה קטטה, השיב המתלונן כי קטטה פירושה כי שניים מתקוטטים בעוד שבענייננו לא היה כך ולא מדובר היה בשניים שמכים איש את רעהו.

המתלונן הוסיף וסיפר כי פגש בנאשם פעם נוספת וזאת כחודשיים טרם האירוע, כאשר הנאשם סבר כי הוא חסם את דרכו במגרש החנייה והחל לקלל אותו בקללת בוטות. ואף אמר לו "אתה ל איודע מי אני אנחנו עוד ניפגש".

בחקירה הנגדית הבהיר המתלונן כי החניה בה הוא חונה את רכבו אינה כזו הרשומה על שמו בלשכת המקרקעין אלא היא שייכת למי שמשכיר לו את מכון הכושר ועל כן הוא חונה שם. עוד אישר כי המדובר במעין פאסאז'.

באשר לאירוע שהתרחש עוד טרם האירוע נשוא כתב האישום ציין המתלונן כי הנאשם חנה באותו פאסאז' והוא אכן חסם אותו. משהתקשר אליו החל להתנפל עליו בצעקות ובקללות וכל כן חשש ממנו. המתלונן הכחיש כי אמר לנאשם שיהיה עליו לחכות עד השעה 16.00 ואזי יגיע וציין כי אמר לו שהוא נמצא אותה עת בבנק. הוא אישר כי הגיע למקום עם מספר אנשים אשר היו מבאי מכון הכושר שלו ושאליהם התקשר וזאת כיוון שחשש מהנאשם שנשמע בעיניו כאיש עולם תחתון. הוא ציין כי עתה לאחר מספר שנים אינו יודע לציין מיהם אותם אנשים ועוד הסוף כי לא מסר את פרטיהם במשטרה כיוון שכלל ועיקר לא נחקר אודות אותו אירוע קודם.

לשאלת ב"כ הנאשם השיב המתלונן כי ביום האירוע היה הנאשם שמן יותר וגודל יותר ממראהו עתה בבית המשפט וכי זקנו היה ארוך יותר.

המתלונן הבהיר כי משהבחין ברכב החוסם את רכבו לא היה לו ברי כי מדובר ברכבו של הנאשם דווקא כיוון שיש כלי רכב רבים מאותו סוג והוא לא זכר את מספרו של הרכב מאותו אירוע קודם. הוא הניח פתק על הרכב וקיפל את מראותיו, שכן אחרת ואף ללא כיוון על ידי אחרים לא היה יכול לצאת מן המקום.

המתלונן חזר על כך כי בעומדו ברמזור וכאשר הגיע הנאשם שהוא חשש ממנו מאוד. הוא ציין כי אם מסר בעדותו שנגבתה אותו יום בבית החולים כי התבלבל ונעל את מנגנון הנעילה של הדלתות , הרי היה זה בשל מצבו הרפואי אותה עת.

המתלונן הבהיר כי לאחר שהנאשם נמלט מן הרכב בשלב זה הוא יצא ממנו כיוון שהיה חייב לשטוף את פניו ואת ידו מן הדם היות ורכבו היה שכור. לשאלת ב"כ הנאשם האם ברכבו נותרו סימני דם, הוא ציין כי מדובר היה ברכב שכור ולא ברכבו שלו אולם עמד על כך כי ברכב היו סימני דם במקומות רבים וכך גם על בגדיו וכי במשטרה לא נשאל על כך דבר.

המתלונן חזר על כך כי אכן בסמוך למכון הכושר הוא הותקף על ידי הנאשם עם מוט ברזל ולשאלת ב"כ הנאשם ציין כי לא לקח את המוט למשטרה על מנת להציג אותו בפניה וציין כי זה אינו מתפקידו לעשות כן.

עוד השיב לשאלתה כי בתו אינה מזכירה בעדותה את המוט, כיוון שאותה עת היא לא היתה במקום, היות שנמלטה וחזרה רק בסופו של האירוע.