מדינת ישראל נ' דרי

החלטה

בפני בקשה להארכת פסילה מנהלית עד תום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב, על פי סעיף 47 (ט) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 6.4.14, ניתן כנגד המשיב צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה, על פי סעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה.

הצו ניתן בהקשר לתיק משטרה פ.ל. מספר 155417/2014, כאשר בהמשך, הוגש כנגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לאחר שבגופו נמצאו 390 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, בבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף".

הפסילה הוארכה בהסכמת ב" המשיב והיום, טענו הצדדים לבקשה.

ב"כ המבקשת חזרה על האמור בבקשה בכתב ובתגובה לטענות ב"כ המשיב, טענה כי המשיב כשל בחלק ממבחני הביצוע שנערכו לו ונראה כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול וכי יאן זו עבירה ראשונה מסוגה ולכן, יש מקום לפסול את רישונו עד לתום ההליכים בעניינו.

ב"כ המשיב, מצדו, טען כי מדובר באכיפה סלקטיבית, נוכח כמו האלכוהול, שאינה מן הגבוהות ורק בשל העובדה כי למשיב עבירה דומה משנת 2008. ב"כ המשיב הודה בקיומן של ראיות לכאורה, אך ביקש שבית המשפט יסתפק בפסילה שריצה המשיב עד היום, שכן הוא זקוקו לרכבו לצרכי פרנסה.

דיון והכרעה

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו: ראשית, קיומן של ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, הקביעה האם יש בהמשך נהיגתו של המשיב כדי לסכן את שלום הציבור.

ראיות לכאורה

תיק המשטרה הוגש לעיוני.

מעיון בתיק המשטרה עולה כי, ביום 6.4.14, בשעה 00:56 לערך, נהג המשיב ברכב, בכביש 461, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו בסמוך לק"מ 4, נעצר לבדיקה במחסום משטרתי, לאיתור נהגים שיכורים.

השוטר שעצר את המשיב, הריח מפיו ריח אלכוהול, ביצע לו בדיקת "נשיפון", בה נינה אינדיקציה לאלכוהול, עיכב אותו לצורך ביקה במכשיר "ינשוף" וביצע לו בדיקת מאפיינים, בה נמצאו הממצאים הבאים: המשיב היה יציב בעמידה, התנדנד בהליכה על הקו והסתייע בהרמת ידיו וכן, החטיא במבחן הבאת אצבע לאף.

השוטר ציין כי מפיו של המשיב נדף ריח קל של אלכוהול וכי לא ניתן לקבוע אם הוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים.

המשיב הועבר למפעיל "ינשוף" לבדיקה, לפיה נמצאו בגופו 390 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

המשיב הודה כי עובר לנהיגה, שתה חצי כוס יין, בקבוק בירה בנפח של 330 מיליליטר ועוד רבע בקבוק בירה בנפח זהה.

בשלב זה של הדיון, די בדו"חות הפעולה, המזכרים, תוצאות מבחני הביצוע, פלטי בדיקת ה"ינשוף" בדברי המשיב עצמו, כדי לקבוע שבידי המבקשת ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המשיב בדין.