מדינת ישראל נ' זאודה

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירות של תקיפה סתם והתנגדות למעצר. על פי עובדות כתב האישום ביום 11/5/09 בשעת לילה מאוחרת ליווה השוטר תומר דוק קורבן אירוע דקירה לעבר ניידת מד"א שהגיעה למקום. לפתע הגיח הנאשם ותוך שהוא מתעלם מהשוטר החל בועט ונותן אגרופים כלפי אותו אדם דקור, שהוא צועק בשפה האמהרית. השוטר ניסה למנוע את המשך הפגיעה בדקור, הודיע לנאשם שהוא עצור, אחז בו והובילו לכוון הניידת וכשביקש לאזוק את הנאשם החל הנאשם להניף את ידיו לצדדים וניסה לברוח ולהתחמק מהמעצר.

נוכח גילו הצעיר של הנאשם, היה כבן 20 במועד האירוע, ונוכח עמדתה העונשית של התביעה, הוגש בעניינו של הנאשם תסקיר חובה מטעם שירות המבחן. מהתסקיר עולה כי מדובר במעורבותו הראשונה והיחידה של הנאשם בפלילים. הנאשם התחנך מאז עלייתו ארצה במסגרת פנימייה בחיפה. תפקודו בפנימיה היה תקין לחלוטין. הוא נחשב לנער חיובי, מתפקד ותורם שאף השקיע מזמנו לטובת הכלל. עצם הסתבכותו בעבירות שפורטו לעיל עוררה תהיה אצל המטפלים בפנימיה.

באשר לעבירות שביצע, הביע הנאשם צער וחרטה אך שירות המבחן התרשם מכך שהוא מצמצם את חומרת האירוע, אינו ער לרקע הרגשי שקדם לו ומשליך האחריות על גורמים משפחתיים. עוד התרשם שירות המבחן כי על אף שהנאשם מודה בביצוע העבירה, הרי שהוא מבטל לצד זאת גם עמדות קורבניות כמו כעס והאשמה כלפי המתלונן.

הנאשם שלל כל נטיה להתנהגות אלימה וטען כי הפיק את הלקחים המתאימים ומבין כי עליו לנהוג באופן שקול יותר ולהמנע מלהיות מעורב באירועים אלימים. הנאשם לא הביע כל נזקקות לטיפול והוא שם את מבטחו בכך שגיוסו הקרוב לצבא ימנע המשך התנהלות בעייתית בחיו.

בסופו של דבר מדגיש שירות המבחן כי מדובר בבחור צעיר בעל יכולות טובות להשתלבות ולתפקוד במסגרות, אשר מבטא כיום מוטיביציה כנה לנהל חיים נורמטיבים ולגיוס לשירות צבאי. לפיכך ההמלצה היא בסופו של דבר להמנע מהרשעתו בדין ולהטיל עליו 120 שעות של"צ.

ב"כ הנאשם ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן והרחיבה בתיאור נתוניו החיוביים של הנאשם ואילו התובעת ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר אותו ניתן יהיה לרצות בעבודות שירות, תוך שהיא מדגישה את חומרת מעשיו.

אכן מעשיו של הנאשם חמורים ביותר. כתב האישום אמנם מתוקן, כך שמיוחסת לנאשם עבירה של תקיפה סתם בלבד, אשר בהעדר הרשעות קודמות אינה מצדיקה בד"כ מרכיב של מאסר בפועל, אלא שלא ניתן להתעלם מהנסיבות המחמירות אשר היו כרוכות באותה פעולה אלימה, עת תקף הנאשם קורבן למעשה דקירה קודם, בהיותו שותת דם, ואף נוכחותו של שוטר במקום אשר ליווה את המתלונן לא הביאה למניעת המעשים.

לטעמי, בנסיבות חמורות מעין אלה, האינטרס הציבורי אינו מאפשר הימנעות מהרשעת הנאשם, וגם אם עשויה להיות פגיעה מסוימת בנאשם בעטיה של הרשעה, הרי שמדובר במחיר הכרחי הנובע ישירות ממעשיו הקשים של הנאשם. עוד יש לציין כי נוכח המפורט בתסקיר, דומה כי אין מנוס מהרשעה או מהטלת עונש מע"ת על מנת להרתיע את הנאשם מביצוע מעשים דומים בעתיד.

מנגד, נוכח גילו הצעיר, העדר הרשעות קודמות והעבירות בהן הורשע, אשר מבלי להקל ראש, אינן מרף החומרה העליון, אינני סבור כי יש צורך בהטלת מרכיב כלשהו של מאסר בפועל ודי במקרה זה בהטלת מע"ת לצד קנס כספי.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מהיום לא יעבור כל עבירת אלימות.

2.קנס בסך 1200 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 10/5/10.

הסכין תושמד.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תסרוק המוצג ע/1.

ניתנה והודעה היום כ"ט ניסן תש"ע, 13/04/2010 במעמד הנוכחים.

חגי טרסי, שופט

הוקלד על ידי: יפה אטלן