תת"ח
בית משפט השלום לתעבורה בירושלים
|
4088-12-10
25/10/2011
|
בפני השופט:
יוסף ריבלין
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
1. מוניות העיר בית שמש (1993) בע"מ
2. דוד
3. מיכאל טובינה
|
| הכרעת-דין |
בפני
סגן נשיא יוסף ריבלין
הכרעת דין
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם אי קיום חובת רשיון קו לנסיעת שירות לפי סעיף 14יא לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961, ואי קיום חובת רשיון לפי סעיף 3 ו- 3א לצו הפיקוח על מצרכים ושרותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד-1974, עבירה לפי סעיף 39ב לחוק הפקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח - 1957.
ב"כ הנאשם טען טענות מקדמיות כנגד כתב האישום. המחלוקת בין הצדדים נסובה בעיקר על הפן המשפטי של התיק. מצאתי איפה כי אין טעם לנהל הוכחות, אלא להכריע בסוגיות המשפטיות שהועלו.
טענות ב"כ הנאשמים
עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה - ב"כ הנאשמים לא הכחיש כי אכן בוצעה ביום 12.3.09 ע"י נאשם מס' 3 במונית נסיעה מהכניסה הראשית לטלזסטון ועד למרכז המסחרי בככר נוימן בבית שמש. אלא שלטענתו הדבר מותר לפי הרשיון לקו שירות. כיוון שהדבר לא נאסר על-פי תנאי הרשיון, וכיוון שלפי תנאי הרשיון המסלול הוא מבית שמש לירושלים על דרך כביש מס' 1, הדבר כולל גם כניסה לפתחי הישובים המצויים על כביש מס' 1, שאם לא תאמר כן תעקר מתוכן את המסלול. עם זאת אסור שירות פנימי בבית שמש ובירושלים. מכאן שלא נאסר איסוף נוסעים לאורך כביש מס' 1 והישובים המצויים לאורכו, ומכאן שכלל לא היתה עילה להגשת כתב אישום.
פגם נפל בכתב האישום בכך שהוראות החיקוק אינן הולמות אף את העובדות להן טוענת המאשימה, שכן מוסכם על הכל שלנאשמת 1 היה רשיון לנסיעת שירות, אלא שלגישתה חרגה מתנאי הרשיון. אי לכך הוראות החיקוק להן טענה הנאשמת אינן רלוונטיות לכתב האישום ומשכך יש לזכות את הנאשמים.
הגנה מן הצדק – וזאת בשני מישורים:
ד.לא נהוג להגיש כתבי אישום כנגד תאגידים/נהגים שחרגו מרשיון נסיעת השירות אלא הוטל עליהם קנס מינהלי ותו לא. מקרה זה הוא חריג לכלל בו נוהג משרד התחבורה ובשל כך מהווה אפליה אסורה הדורשת התערבות בית המשפט ומחמת הגנה מן הצדק יש לפסול כתב האישום.
ה.כלפי מנהלי התאגיד בתחום אחריות שילוחית אין נוהגים להגיש כתב אישום אלא לפי "קריטריונים להעמדה לדין מנהלי תאגידים המספקים שירותי תחבורה ציבורית" משנת 1995 שפורסם על-ידי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש") ושלפיו אין להגיש כתב אישום כנגד מנהל התאגיד באחריות שילוחית אלא אם המנהל היה מעורב אישית בביצוע העבירה/ כאשר הוא פגע במהלך החקירה/ כאשר הופרו על-ידי התאגיד תנאי הרישיון בתחנה מסויימת יותר מפעם בחודש.
תגובת ב"כ המאשימה
כניסה לפתחי ישובים המצויים לאורך כביש מס' 1 אינם מותרים על-פי הרשיון. שכן מדובר בקו שירות ישיר מבית שמש לירושלים ובחזרה. כניסה לישובים המצויים לאורך הכביש מחייבת סטיה מכביש מס' 1 ומהמסלול, דבר הפוגע ביכולת הנוסעים להגיע ליעדם בזמן. טענות אלו יכולות להיות רלוונטית רק לגבי מונית בנסיעה מיוחדת להבדיל מנסיעת שירות.
באשר לטענה שסעיפי האישום אינם הולמים את העובדות הנטענות בכתב האישום טענה המאשימה שעובדות כתב האישום מגלות עבירה של סטיה ממסלול הנסיעה על-פי הרשיון וסעיפי העבירה בהוראות החיקוק הולמים עבירה זו.
באשר לטענת הגנה מן הצדק ככל שהיא נוגעת לנאשם 2 אין הנחיה של היועמ"ש למחוק מנהלי תאגידים מכתב האישום כאשר הרשיון עצמו קובע חובת מנהל לקיים הוראות חוק הפיקוח, וקיימת פסיקה שצורפה לטענות המאשימה לפיה גם מנהלי תאגידים מאושמים ומורשעים בעבירות שביצעו נהגים בתאגיד, גם כשהחובה לא מוזכרת במפורש ברשיון.
דיון:
האם עובדות כתב האישום מהוות עבירה
טענת הנאשמים בעיקרה היא שיש לפרש את תנאי הרשיון על דרך הרחבה ולא על דרך הצמצום. לאמור – מה שלא נאסר – מותר. על כן לשיטתם משלא נאסר לבצע תחנות בכביש מס' 1, אף לא נאסר להכנס לפאתי הישובים הסמוכים לכביש מס' 1. לדידם, אין טעם בקו שירות זה אם לא ניתן לשרת את התושבים המצויים על ציר הקו וסביבותיו.
אני דוחה גישה זו. פרשנות תנאי הרשיון אינה מתבצעת על דרך הרחבה ללא שיקול דעת. שכן גישה זו תוביל לריקון תנאי הרישיון מכל תוקף. הוראות הרישיון אינן אמורפיות והן ברורות וחד משמעיות.
את תנאי הרשיון אין לפרש על דרך ההרחבה או הצמצום אלא יש ליתן פרשנות שעולה בקנה אחד עם מטרת הרשיון. על הפרשנות להתמך בהגיון ובשכל הישר באופן שתאפשר לנוסעים בטחון במסלול הקבוע ובטחון במועד הגעתם, עד כמה שהדבר אפשרי ותלוי בנהג המונית. מטרת הרשיון היא ליתן הגנה על הנוסעים ולקיים סדר בכל הקשור לתחבורה ציבורית, כפי שקבע והדגיש היטב כב' השופט טננבוים בתח"ת (ירושלים) 127/09 מדינת ישראל נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, לא פורסם (מיום 3.1.10):