החלטה
בפני ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בחיפה (להלן: "בית משפט השלום"), שניתנה ביום 30.10.11 על ידי השופטת נ. עדוי בתיק מ"ת 54847-09-11 ולפיה הורה בית משפט השלום על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פלילי 54864-09-11 (להלן: "התיק העיקרי"), המייחס לו ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"); איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק וכן עבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.
בכתב האישום נטען כי ביום 21.9.11, קרוב לשעה 11:00, בסמוך לאולם הדיונים בבימ"ש המחוזי בחיפה, איים המשיב בפגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של המתלונן, שהינו עורך דין במקצועו, באופן שהעביר אצבעו על גרונו בתנועת חיתוך כאומר לשספו, כל זאת בכוונה להפחידו.
בהמשך לאמור לעיל, רץ המשיב לכוון המתלונן ותקף אותו באופן שחבט מס' פעמים באמצעות הפלאפון שלו בראשו של המתלונן, הפילו ארצה ובעודו שוכב על הרצפה, התיישב המשיב על המתלונן והמשיך להכות בראשו, בכתפו, בידו השמאלית וברגלו השמאלית.
המשיב המשיך ואיים בפגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של המתלונן באופן שאמר לו, בכוונה להפחידו: "יא מניאק, אתה בא להגן עליו, אני ארצח ואני אשחט אותך אם תבוא לפה".
כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למתלונן חבלות גופניות של ממש.
עוד נטען בכתב האישום, כי בנסיבות הנ"ל הודיע השוטר למשיב על מעצרו, כשהוא מפריד בינו לבין המתלונן, כל זאת כשהמשיב מתנגד למעצר ומנסה להשתחרר מאחיזת השוטר. משנחלצה לעזרתו המאבטחת וביקשה לאוזקו, סירב המשיב לאיזוק. במעשיו אלו הפריע המשיב לשוטר בעת מילוי תפקידו.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק העיקרי.
בדיון שהתקיים בבקשה, הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, אך מיקד את טיעוניו לעניין חלופת מעצר.
בימ"ש השלום לאחר ששמע את טענות הצדדים הורה ביום 27.9.11 על עריכת תסקיר מעצר וקבע את המשך הדיון בפניו לאחר קבלת התסקיר שיבחן מסוכנות המשיב והתאמתו לחלופת מעצר.
התסקיר הוגש ביום 27.10.11 לפיו המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת והטלת צו פיקוח מעצר לתקופה של חצי שנה.
לאחר שבימ"ש השלום בחן את התסקיר והתרשם מהמפקחים שהוצעו ע"י המשיב, הורה ביום 30.10.11 על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אחותו בכפר אבטין, תחת פיקוחה ופיקוח בעלה, עם הוספת פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני, חתימה על התחייבויות עצמית על סך 10,000 ₪, הפקדה כספית בסך 5000 ₪ וכן חתימת המפקחים על ערבויות צד ג' על סך 10,000 ₪ כל אחד. בנוסף הוטל צו פיקוח של שירות המבחן למשך שישה חודשים. למשיב ניתנו שעתיים התאווררות מדי יום.
על החלטה זו מוגש הערר בפני.
ב"כ העוררת טענה כי טעה בית משפט השלום עת שחרר את המשיב לחלופת מעצר וזאת על אף המלצת שירות המבחן והעובדה כי המשיב נטול עבר פלילי, זאת נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען. עוד טענה כי חלופת המעצר בבית קרובי משפחה איננה ראויה, הואיל וכעולה מחומר החקירה הרקע לביצוע העבירות המיוחסות למשיב נעוץ באירוע טראגי פלילי אחר בין בני המשפחה אשר הוביל ליחסים מורכבים במשפחה המורחבת, כאשר המפקחים המוצעים אינם ניטרלים ומושפעים במידה זו או אחרת גם הם מהאירועים שפקדו את המשפחה, לכן אינם יכולים להוות פיקוח אפקטיבי ויעיל. בנוסף ציינה כי מקום החלופה איננו מרוחק דיו ממקום מגוריו של המתלונן.
ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר, הפנה לתסקיר שירות המבחן, אשר המליץ על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. עוד הפנה לעובדה כי המשיב נעדר עבר פלילי. בנוסף, ציין ב"כ המשיב כי בית משפט השלום התרשם מהמפקחים שהוצעו ומצא כי החלופה ראויה ומהודקת דיה, על מנת להשיג את תכלית המעצר.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטת בימ"ש השלום, בתסקיר המעצר, בחומר החקירה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערר.
חרף חומרת נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום. המדובר במעשים שעל פי טיבם ונסיבות ביצועם מלמדים על מסוכנות, שכן מדובר בעבירות שלוו באלימות חמורה. מה גם, מקום ביצוע העבירה, בהיכל בית המשפט שהינו מקום מאובטח מלמד על כך כי המשיב לא הציב לעצמו גבולות, לא גילה יכולת שליטה עצמית, איפוק, ריסון ונקט באלימות בנוכחות נציגי אכיפת החוק שנכחו במקום.
יחד עם זאת בל נשכח, כי בבוא בית המשפט לדון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שומה עליו לבחון בכל מקרה - ותהא עילת המעצר אשר תהא - את ההצעה לחלופת המעצר, אשר, מחד, תשיג את התכלית העומדת ביסוד עילת המעצר ומאידך, חומרתה ופגיעתה בנאשם תהיה פחותה מהמעצר - ראו בש"פ 3691/91 מ"י נגד וישניצקי , פד מה(4),עמ' 540, בש"פ 4224/99 מ"י נ' כהן (ניתנה ביום 28.6.99) ובש"פ 7524/06 י.מ. נ' מדינת ישראל, (ניתנה ביום 25.9.06).
ובעניין זה עוד נאמר כי: