מדינת ישראל נ' עמאש(עציר)

החלטה

ראשית עליי לציין שאין מדובר בנאשם שדרכו להתייצב לדיונים אלא בדיוק ההיפך מכך. מנסיונו של ביהמ"ש דהיינו הכרותו את הנאשם בתיק זה כמו גם בתיקים אחרים רבים, הוא נוהג בדרך כלל שלא להתייצב לדיונים, מוצאים נגדו צוי הבאה רבים וגם כאשר ביהמ"ש נעתר ומקבל בתנאי צו ההבאה, הנאשם נוהג שלא להתייצב לדיונים מסיבות ומנימוקים שונים.

שנית, אם אכן השתלשלות הדברים באשר לביצוע צו ההבאה כפי שהעלה היום בפניי ב"כ הנאשם אכן התרחשו כפי שפירט בפניי, אכן מדובר בהתנהלות לא ראויה של משטרת ישראל בכל מה שקשור לקיום החלטה של בימ"ש לענין זימון נאשם בצו הבאה, ולפיכך עם סיום הדיון הפרוטוקול יועבר למפקד תחנת זכרון יעקב אשר יבדוק את טיעוניו של ב"כ הנאשם באשר להתנהלות המשטרה בכל מה שקשור לביצוע צו ההבאה נשוא הדיון היום, ולאחר שיבדוק הענין, את הממצאים יעביר גם לביהמ"ש.

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

פנינה ארגמן, שופטת

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן.

הנאשם שבפניי כבן 47 שנה הודה בהזדמנות הראשונה בכך שבזמן היותו נתון תחת השפעת אלכוהול תקף שוטר שלא כדין בביתו בכך שהיכה אותו באמצעות אגרוף בפניו.

גם לאחר שהנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך לקח אחריות מיידית על עבירת האלימות הפיזית כלפי השוטר, כמו גם שחסך זמן שיפוטי וזמנם של עדי תביעה, איני מקבלת את טיעוני ב"כ הנאשם לענין חומרת נסיבות ביצוע העבירה.

העובדה שמעשה האלימות כלפי השוטר היה בתוך ביתו של הנאשם איני סבורה שמדובר בנסיבה שהיא נסיבה לקולא, כל עוד לא נטען שלשוטר לא היתה סמכות להכנס לביתו של הנאשם.

כאשר לשוטר סמכות להכנס למקום מגוריו של נאשם במסגרת מילוי תפקידו כדין, והנאשם בתוך ביתו נתון תחת השפעת אלכוהול מבצע עבירת אלימות כלפי שוטר, גם אם האלימות אינה במדרג החמור, עדיין מדובר בעבירות שנושאות חומרה ודווקא העובדה שהנאשם היה נתון תחת השפעת אלכוהול כאשר ביצע את העבירה, יש בה נסיבה לחומרה ולא לקולא.

בעניינו של הנאשם היותו נתון תחת השפעת אלכוהול הינה נסיבה בעלת משמעות על רקע האמור בתסקיר שירות המבחן ממנו עולה שהנאשם אשר בעברו הפלילי 23 הרשעות קודמות בעבירות מגוונות כולל עבירות אלימות כלפי שוטרים ועבירות נשק ניהל אורח חיים עברייני של ממש, כאשר גם ריצה עונשי מאסר בפועל בגין חלק מההרשעות ואת אורח החיים העברייני ניהל כשהוא מכור באופן משמעותי לטיפה המרה.

דהיינו את מרבית העבירות שביצע הנאשם גם על פי דבריו לקצינת המבחן, ביצע כאשר היה נתון להשפעת אלכוהול ומקבלת אני את עמדת שירות המבחן שבמובן זה הנאשם הגם שהוא מודה בעבירה, נוטה להשליך את האחריות על מעשיו על נטייתו לצריכת אלכוהול ובכך מתקשה להכיר בבעייתיות של התנהלותו והתנהגותו התוקפנית ומידת הפגיעה שלו באחרים.

אכן לא ניתן להתעלם מכך שגם על פי ההרשעות הקודמות ת/1 וגם על פי תסקיר שירות המבחן הנאשם עבר הליך של גמילה מאלכוהול אשר החזיק ככל הנראה פרק זמן של כ- 6 שנים, ומעבר לטיעון של הנאשם שרק במועד בו הגיע לשוטר בביתו מעד מעידה חד פעמית, אין כל אינדיקציה לכך שהנאשם חזר להשתמש באלכוהול רק בגין אותה פעם, וכאשר שירות המבחן ביקש להכנס לעובי הקורה ולמקד את הנאשם בהליך טיפולי, דהיינו עריכת בחינות לצורך בחינה של מצבו והאם אכן הוא זקוק להכנס להליך טיפולי, הנאשם הפסיק לשתף פעולה עם שירות המבחן גם כאשר ביהמ"ש נתן לו הזדמנות לכך. דהיינו עצם אמירתו של הנאשם שמדובר במעידה חד פעמית אינה משכנעת אותי כהוא זה ועל מנת אכן לשכנע את ביהמ"ש שמדובר במעידה חד פעמית, מן הראוי היה שהנאשם ישתף פעולה עם שירות המבחן שהוא גוף מקצועי אשר נותן את המלצותיו לביהמ"ש וביהמ"ש בדרך כלל נוטה להתחשב באותן המלצות.

בענייננו, הנאשם במו התנהגותו אשר דומה להפליא לעצם התייצבותו לדיונים בביהמ"ש מביא את ביהמ"ש למסקנה שבכלל הנראה אין מדובר במעידה חד פעמית והעובדה שהחל לצרוך אלכוהול כאשר בעברו ביצע עבירות על רקע שתיית אלכוהול, מצביעה על פוטנציאל של מסוכנות עתידית מצד הנאשם.

ככל הנראה ומקוה אני עבור הנאשם שלולא היה נתון להשפעת אלכוהול היה מתנהל מול השוטר ההתנהלות נורמטיבית ולא מגיע למצב של איבוד עשתונות ואיבוד יכולת לשלוט על יצריו, כך שהגיע למצב שמצא עצמו נוקט באלימות כלפי השוטר בזמן מילוי תפקידו.

לפיכך אכן מצד אחד מדובר בנאשם שבפרק זמן מסוים פסק מלנהל אורח חיים עברייני של ממש על רקע של שימוש באלכוהול, ומצד שני חזר לבצע עבירות, כאשר יש לומר שאין מדובר בהפסקה מוחלטת של ביצוע עבירות, שכן מעברו עולה שגם בשנים 2003 ו- 2004 ביצע עבירות על פי פקודת הסמים וכן עבירה של שיבוש מהלכי משפט, ולפיכך יש לקחת בחשבון את העובדה שהוא חזר שוב, הגם לא באופן אינטנסיבי לבצע עבירות.

עוד יש לומר שבגין העבירה נשוא כתב האישום המתוקן היה הנאשם נתון במעצר 12 ימים ולאחר מכן במעצר בית מלא פרק זמן של כ- 6 חודשים. נתון זה מוכנה אני לקחת בחשבון לענין העונש לאחר שאשקול את כל השיקולים ואעשה את האיזונים לענין הענישה הראויה והמידתית.

מהאמור לעיל אזי עומד האינטרס הציבורי כפי שהעלה ב"כ המאשימה בכל מה שקשור לריבוי עבירות אלימות כלפי שוטרים בתקופה האחרונה והצורך שביהמ"ש יתן הגנה לעובדי ציבור בכלל ולשוטרים בפרט בדרך של השתת עונשים משמעותיים ומרתיעים על מנת לעקר תופעה קשה וחמורה זומן השורש, ומנגד הנסיבות האישיות של הנאשם כאשר בחלקן מדובר בנסיבות שהן נסיבות לקולא ובחלקן נסיבות שהן נסיבות לחומרה כפי שניתחתי כאמור לעיל וביהמ"ש מחוייב לקחת גם נסיבות אלה לענין העונש.

דהיינו לאחר ששקלתי את כל השיקולים איני סבורה שניתן להסתפק בענישה הצופה פני עתיד בלבד ויש מקום להשית גם עונש של מאסר בפועל, כאשר לענין זה יש מקום לקחת בחשבון את הנסיבות הנ"ל בכל מה שקשור לתנאי שחרורו של הנאשם בגין כתב אישום זה, וכן את נסיבות ביצוע העבירה על רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם וזאת בצד ענישה הצופה פני עתיד ופיצוי לשוטר.

לפיכך אני גוזרת עליו את העונשים כדלהלן: