גזר דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות לבית מגורים וגניבה, החזקת נשק ושהיה בלתי חוקית בישראל, בשני אישומים – כלהלן:
בת"פ 36849-03-10 הורשע בכתב האישום המתוקן, בכך שביום 10.1.10 לפנות בוקר התפרץ יחד עם אחר לבית מגורים בראש העין בכוונה לגנוב. הנאשם והאחר גנבו מהבית רובה צה"לי מסוג M-4 עם כוונת ומחסנית, ונמלטו עמו לכפר קאסם, כשהאחר מחזיק בנשק והנאשם לצידו. זאת, כאשר אין לנאשם היתר שהיה בישראל.
בת"פ 3216-07-10 הורשע הנאשם בכך שבליל ה-26.7.09 התפרץ לביתה של תושבת ראש העין וגנב ממנו מכשיר טלפון נייד וכסף מזומן בסך 300 ש"ח. גם זאת עשה כשאין לו היתר שהיה בישראל.
הנאשם הינו יליד 1990 – בן 20 שנה, ללא עבר פלילי.
בשיקולי הענישה, יש חומרה רבה לכך שמדובר בשילוב בין עבירות רכוש חמורות הפוגעות בבטחונו האזרחי של הציבור, לבין עבירת נשק בעלת גוון בטחוני. עסקינן בחדירה לביתו-מבצרו של האזרח הנם את שנתו לעת לילה, תוך פגיעה בקניינו, בשלוותו הנפשית ובפרטיותו.
יפים לענייננו דברים שנאמרו בע"פ 7453/08 מ"י נ' אואזנה ואח' (פורסם במאגר נבו):
"אין צורך להכביר מילים על נפיצותן, חומרתן והנזק הנגרם לציבור מעבירות הרכוש, כדוגמת זו שביצעו המשיבים. לגישתי, כינוי עבירות של פריצה וגניבה מבתים, רק כ"עבירות נגד הרכוש" (כפי שמקובל לקרוא לעבירות מסוג זה), הינה הגדרה מוטעית. זאת מאחר שפריצה לביתו של אדם טומנת בחובה לעיתים קרובות לא רק נזק כלכלי רב, אלא גם צער ועוגמת נפש הנגרמים לקרבנות של עבירות אלה. הנה כי כן, אין מדובר בעבירות נגד רכוש גרידא, אלא בעבירות המפרות את פרטיותו של האדם בצורה הגבוהה ביותר. זאת ועוד, הגדרת עבירות אלו כ"עבירות רכוש", נותנת תחושה מצמצמת וקונוטציה שגויה - לסובבים, באשר למהות העבירות שהתבצעו, הפוגעות במהות המתמצית באמירה: "ביתו של האדם - מבצרו". ברגע שביתו של אדם נפרץ, תחושת חוסר אונים וחוסר ביטחון ממלאת את ליבו. הנה כי כן, הפריצה אינה רק לבית - מבחינה פיזית, אלא בעיקרה חדירה לתוך התא האישי - משפחתי השמור ביותר של האדם. נזקים אלו עולים לפרקים בחומרתם אף על עצם אובדן הרכוש בשווי כזה או אחר".
מעבר לכך, קיים ההיבט הבטחוני של העבירה, שכן אין מחלוקת כי הנשק – שהוחזק ע"י חייל צה"ל המשרת ביחידה מיוחדת - הועבר ע"י הנאשם והאחר לשטחי הרש"פ ולא הוחזר לידי כוחות הבטחון הישראליים, ואין לדעת מהם השימושים הפליליים ו/או הטרוריסטיים שנעשו או ייעשו בנשק רב עוצמה זה, ומה תהא פגיעתם הרעה בנפשם או גופם של חפים מפשע. הטענה שהעלה האחר בחקירתו, כי הנשק נלקח ממנו ע"י שוטרי הרש"פ ומחזק אצלם, לא הוכחה.
בע"פ 1332/04 מ"י נ' פס ואח' (פורסם במאגר נבו) נאמר כי יש להחמיר ברמת הענישה של מי שנושאים עמם שלא כחוק נשק התקפי של צה"ל; קל וחומר, כאשר הנשק הושג בעבירה מסוג פשע, במטרה להעבירו תמורת בצע כסף, או ממניעים אידאולוגיים, לגורמים שסכנתם לציבור הישראלי רבה:
"עם זאת נדגיש כי בכל הנוגע לרמת הענישה, הגיעה העת לתת משקל לחומרת העבירות של החזקת נשק, ובייחוד נשק התקפי שנגנב מצה"ל. מן הראוי שיהיה בעונש כדי להרתיע מנפיצות התופעה העבריינית של החזקת נשק חם מסוגים שונים, נשיאתו ושימוש בו. גם אם נכון הדבר כי עד כה רמת הענישה בעבירות של החזקת נשק אינה גבוהה, הרי שהמציאות השוררת היום בארץ – זמינותו של נשק חם ורב עוצמה שיש עמו פוטנציאל להסלמה באלימות העבריינית והאידאולוגית כאחד – מחייבת מתן ביטוי עונשי הולם והחמרה ברמת הענישה (השוו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן; ע"פ 5318/03 עמר נ' מדינת ישראל). כך בדרך-כלל בעבירות נשק וכך גם בנסיבות העניין שלפנינו, שבו מדובר בנשק התקפי, ובו חומר נפץ שהושג ממקורות צה"ליים והוחזק באזור רווי סיכונים. אם אכן נהגו בתי-המשפט בסלחנות עד כה בעבירות נשק, ניתן לומר כי לא הרימו תרומה מספקת לעקירת התופעה של החזקה או נשיאה של נשק, שהתפשטה במקומותינו והתדרדרה לשימוש בו בידי גורמים המסכנים את שלומו ואת ביטחונו של הציבור".
זאת ועוד, כאשר מדובר בגניבת נשק ותחמושת מבית מגורים בעת לילה, אין יכולת לצפות מראש, האם מי מדרי הבית יתעורר משנתו ויתעמת עם הפורצים, וכאשר נשק חם מעורב באירוע, התוצאות עלולות להיות הרות אסון.
מנגד, אתן משקל לקולא להודיה ולחסכון הזמן השיפוטי, לגיל הצעיר ולהעדר העבר הפלילי, כמו גם לעובדה ששותפו לעבירה מואשם במסכת עניפה של עבירות רכוש, ולפיכך סביר כי היה דומיננטי יותר בתכנון וביצוע העבירה של גניבת הנשק. זאת ועוד, הנאשם כתושב השטחים לא הופנה לתסקיר שירות המבחן בטרם גזירת דינו.
אני גוזרת על הנאשם 30 חודשי מאסר בפועל, החל מיום מעצרו – 19.3.10.
כמו כן אני מטילה עליו 10 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של החזקת נשק או עבירה מסוג פשע כנגד הרכוש.
6 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.
הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.
ניתן היום, י"ג תשרי תשע"א, 21 ספטמבר 2010, במעמד הצדדים.