מדינת ישראל נ' פחימא(עציר) ואח'

הכרעת דין

ביום 10.03.2014 הקראתי לצדדים את עיקרי הכרעת הדין ולפיה מצאתי להרשיע את הנאשמים במיוחס להם. בהמשך לאמור לעיל, להלן הכרעת הדין המלאה.

מבוא

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הסגת גבול פלילית, פריצה לבניין שאינו דירה וניסיון גניבה.

עובדות כתב האישום:

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 31.10.13 בסמוך לשעה 9:00 נפגשו נאשם 1 וגיא גונן (להלן: "המתלונן") במשרד הרישוי בדימונה. במעמד זה הציע נאשם 1 למתלונן חלקי חילוף לרכב. המתלונן השיב לו כי כעת נוסע לתל אביב ובערב יצור עמו קשר.

לאחר מפגש זה, קשרו הנאשמים קשר לביצוע התפרצות לנגריה המצויה במשק החקלאי השייך למתלונן ואשתו, הגב' אורלי גונן (להלן: "המתלוננת") על מנת לגנוב מכלים המכילים חומר כימי בשם "מתיל ברומיד".

במסגרת קידום התוכנית האמורה הגיעו הנאשמים למושב חצבה והשיגו גבול בצוותא חדא בכך שנכנסו למשק של המתלוננים, התפרצו לנגריה בכך שפתחו את הדלת אשר הייתה סגורה במנעול שלא היה סגור ונכנסו פנימה. במעמד זה ניסו השניים לגנוב 5 מכלים של מתיל ברומיד אשר היו מונחים מאחורי עצים בנגריה בכך שגלגלו אותם לפתח דלת הנגרייה. בסופו של דבר הנאשמים לא נטלו עמם את אותם מכלים ובהמשך נתפסו על ידי המתלוננת בסמוך לנגרייה.

זירת המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשמים היו נוכחים במשקם של המתלוננים במועד שבו על פי הנטען נעשה ניסיון לגנוב את המכלים. בצד זאת, נוכחות זו אליבא הנאשמים הנה תמימה ומוסברת בעיסוקו המזדמן של נאשם 1 במכירת עופות לעובדים התאילנדים המתגוררים במושב.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המאשימה בסיכומיו הפנה לכך שתיק זה בנוי על מארג ראיות נסיבתיות. לטענתו, הצטברותן של כלל הראיות מובילה למסקנה אחת ויחידה לפיה הנאשמים האם אלו שפרצו לנגרייה של המתלוננים וניסו לגנוב את בלוני "מתיל הברומיד". זה ביקש לרכוש אמון לדברי המתלוננת אשר העידה באופן נחרץ על שהתרחש ושללה היתכנותם של תרחישים נוספים אשר הוצגו לה על ידי ב"כ נאשם 2. לדברי ב"כ המאשימה, עדותו של המתלונן מוסיפה למארג הראיות בין בשל כך שיש בה כדי להחליש את טענות הנאשמים בדבר אופן ושיטת העבודה ובעיקר בשל עדותו בדבר מפגש אקראי בבוקרו של יום האירוע בינו לבין הנאשם 1 במהלכו מסר המתלונן לנאשם כי הוא בדרכו לתל אביב ובכך למעשה נודע לנאשמים על העדרו של המתלונן בביתו. בא כוח המאשימה ביקש שלא ליתן אמון בגרסאות הנאשמים בהיותן מתחמקות, פתלתלות, שאינן עומדות במבחני היגיון ושכל ישר.

אשר לעבירת קשירת הקשר- ציין כי עבירה זו נלמדת גם כן באופן נסיבתי וזאת בשים לב לכך שעל דרך הכלל אין ראיות ישירות לשיחות מקדימות ו"הסכמות" בדבר דפוס הפעולה. לדבריו, קשה לבצע עבירת רכוש ללא תכנון וקשירת קשר והדבר נלמד מעצם הוכחת ביצוע פעולות שקדמו למעשים המיוחסים לנאשמים. בענייננו, עצם ההגעה למקום האירוע דרשה תכנון מוקדם ותחכום כגון: נסיעה לערבה, הבאת רכב וכן ניצול "חלון ההזדמנויות" שבו המתלונן אינו בביתו. בנסיבות אלו, עתר לדחיית גרסתם של הנאשמים וכן להרשעתם במיוחס להם בכתב האישום.

ב"כ נאשם 1 התייחס תחילה בסיכומיו לעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע וציין כי העובדה שנאשם 2 לא נכח במפגש בין נאשם 1 למתלונן מכרסמת בכל תאוריית קשירת הקשר אותה בנתה המאשימה. זאת ועוד, הואיל והמאשימה לא טענה כי לאחר אותו מפגש הנאשמים תכננו וקשרו קשר ואף לא ניסתה להוכיח זאת – לא ניתן לייחס להם עבירה זו. אשר לעבירת ההתפרצות טען כי אף אם יוכח שהנאשמים נכנסו לנגרייה אין המדובר בעבירות ההתפרצות הואיל והדלת לא הייתה נעולה.

זה הפנה לכך שאין בתיק ראיות פורנזיות בדמות מעתקי טביעות אצבע או טביעות נעל. לדבריו, עיקר התיק נסוב סביב עדות המתלוננת אשר אין בה די כדי לבסס את הרשעת הנאשמים. מעבר לכך, הפנה לכך שהמתלוננת בעדותה מסרה כי לאחר ששאלה את הנאשמים בדבר פשר הימצאותם אלה ענו כי ביקשו למכור עופות ללא לחץ או התנהגות המלמדת על מעורבות בפשע. הדברים אמורים ביתר שאת על רקע העובדה שגם לאחר שנשאלו לפשר מעשיהם על ידי המתלוננת עברו למשק אחר. עוד הפנה לדבריו של עוזי דביר לפיהם, הנאשמים המתינו כשלוש שעות עד שהגיע שוטר למקום אשר הורה לנסוע אחריו עד לתחנת המשטרה. בנסיבות אלו, סבור ב"כ הנאשם 1 כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ על כתפה ולכל היותר ניתן להרשיע בעבירת הסגת גבול אשר גם ביחס אליה קיימת בעייתיות בהוכחת המטרה האסורה שלשמה נכנסו הנאשמים למשק.

ב"כ נאשם 2 הוסיף והפנה לסתירות שבין עדות המתלוננת לבין עדותו של המתלונן במשטרה ובבית המשפט בנוגע להיכרות המתלוננת עם נאשם 1. מעבר לכך, זה הציג מספר תרחישים חלופיים אפשריים בכללם האפשרות כי אדם אחר הוא זה שנכנס לנגרייה מבלי שיבחינו בו, גלגל את המכלים ולאחר מכן נמלט במספר דרכים. לטענתו, בנסיבות בהן ניתן להציג מספר תסריטים אפשריים בהם אדם אחר פרץ לנגריה ברי כי לא ניתן לבסס הרשעה בהסתמך על ראיות נסיבתיות. כך הם פני הדברים ביחס לעבירה של הסגת גבול, אשר מחייבת קיומה של מטרה אסורה נלווית לכניסה.

אשר לדברים אשר מסר נאשם 2 לחוקר חזיזה, ואותם רואה המאשימה כראשית הודעה הרי שלדבריו לו סבורה הייתה המשטרה כי מדובר באמירה רצינית, מן הסתם זו הייתה חוזרת עם מכשיר הקלטה לנאשם, מבקשת לחקור אותו בשנית ומעבירה את פנייתו לידי הגורמים האחראים. בשעה שכל הדברים הללו לא נעשו, הרי שקשה לראות גם מנקודת ראותה של היחידה החוקרת כאמירה רצינית שיש לראותה כראשית הודיה, הפועלת לחובתו של הנאשם. זה הפנה לכך שהמפגש עם המתלונן בו הלה מסר לנאשם 1 על היעדרותו מביתו התקיים בשעות הבוקר המוקדמות, אולם האירוע נשוא כתב האישום התרחש בסביבות השעה 14:00. לדבריו, ההפרש בשעות מלמד כי אין לקשור בין המפגש בבוקר לבין האירוע.

דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את ראיות התביעה וההגנה לאחר שעיינתי במוצגים ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את המיוחס לנאשמים בכתב האישום.

אין מחלוקת כי אין בידי המאשימה ראיות ישירות המלמדות על מעורבותם של הנאשמים בניסיון בגניבת המיכלים. כך גם אין מחלוקת שאין ראיות פורנזיות אשר מהן ניתן להסיק במישרין או בעקיפין על מוערבותם של הנאשמים במיוחס להם.