מדינת ישראל נ' פריזון

החלטה

זו בקשה לפסול את המשיב מלנהוג עד תום ההליכים בתיק 7161-01-11 בו מואשם המשיב בנהיגה במהירות של 180 קמ"ש בקטע כביש בו המהירות המקסימלית המותרת הינה 100 קמ"ש בלבד.

אין מחלוקת כי המשיב מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2005 ולחובתו הרשעה קודמת אחת בגין עבירה של חגורת בטיחות.

המבקשת סבורה שנוכח המהירות הכל כך גבוהה, קיימת חזקת סכנה מעצם נהיגתו של המבקש, המצדיקה פסילת הרשיון נהיגה שלו עד תום ההליכים.

יש לציין כי המשיב פסול פסילה מנהלית מיום ביצוע העבירה – 16.1.11.

במהלך הדיון, לא הועלתה כל טענה כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למשיב.

ב"כ המשיב עתרה לבית המשפט לדחות את הבקשה מהנימוקים שמדובר בקצין "לוחם" ביחידת גולני, עברו נקי, לכל היותר מדובר בכשל חד פעמי וכי הנסיעה בוצעה בשל מצב בריאותה של אמו של המשיב ובתמיכה לטיעון זה, הומצא אישור רפואי של אמו.

העבירה בוצעה כאמור ביום 16.1.11 ואילו אישור הרפואי מתייחס ל"אירוע קשה התקף כאבים בבטן מתאריך 15.11.11 – בית משפט מוכן לצאת מתוך הנחה כי מדובר בטעות בתאריך והאישור מתיחס לאותו אירוע.

הנסיעה בוצעה כאמור בשעות לילה ומבלי להכנס לכל יתר הראיות בתיק, הגיב המשיב בפני השוטר "אני יודע שנסעתי מהר, לא שמתי לב, אמא שלי לא הרגישה טוב, בגלל זה אני מיהרתי , זה לא תירוץ אבל זה נכון " .

השאלה העומדת בפני בית המשפט הינה האם אירוע חד פעמי זה מהווה סיכון עד כדי כך גדול לשלום עוברי הדרך שיש הצדקה להורות על פסילת הרשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים.

לא יכול להיות כל מחלוקת כי נהיגה בשעות חשיכה , במהירות כזו גבוהה ומופרזת הינה מסוכנת ביותר, ומסכנת שלומם של עוברי הדרך, ואין צורך להרבות במלים מה היה קורה שמא נתקל המשיב במכשול בלתי צפוי בדרך.

לגבי דוגמאות של מקרים דומים, הנני להפנות ל – ב.ש. (מחוזי באר שבע) 20681/07 , בו נפסל נהג עד תום הליכים בגין נהיגה במהירות של 180 קמ"ש וכן ל-ב.ש. מחוזי באר שבע 21392/04, בו נפסל נהג עד תום הליכים הפעם בגין מהירות של 194 קמ"ש.

מדובר איפוא במהירות כמעט כפולה מהמהירות המותרת המקסימלית באותו קטע כביש וזה לדעתי מקים חזקת מסוכנות המצדיקה פסילת רשיון נהיגה עד תום ההליכים ואין במצב כזה, לתת משקל מכריע לעברו התעבורתי ש ל המשיב .

בית המשפט חייב לשדר מסר שנהג שמתיר לעצמו בשעות חשיכה לנהוג במהירות כל כך מופרזת , לא בנקל יותר לחזור לו לנהוג כאילו לא קרה דבר, גם אם מדובר בסנקציה של פסילה לפני תחילת המשפט.

לא התעלמתי כי המשיב הינו קצין ביחידה קרבית ועם כל הערכה לתפקידו הצבאי, זה לא יכול להיות מחסום ו/או חסיון בפני פסילת הרשיון הנהיגה שלו.

עוד להעיר כי פסילה זו אינה חלה על הרשיון הצבאי, ושלטונות צה"ל רשאיים להנפיק למשיב רשיון נהיגה צה"לי.

בהתחשב שמדובר בקצין בקבע, אין כאן ענין של אובדן פרנסה כפי שניסתה ב"כ המשיב לטעון.

לכן, הנני מורה על פסילות רשיון נהיגה של המשיב עד תום ההליכים.

יחד עם כל זה, אין אני סבור שיש הצדקה שהפסילה תישאר בתוקף לתקופה העולה על הזמן הצפוי לניהול המשפט ו/או שתעבור את התקופה של העונש הצפוי למשיב אם וכאשר יורשע בדין.

במצב עניינים זה, וגם נוכח פסיקת בית המשפט העליון בעניינו של "אבו צעלוק" הנני קוצב את תקופת הפסילה ומעמידה על תקופה של 5 חודשים ממועד מתן החלטה זו.