מדינת ישראל נ' פריחוזאן(עציר)

החלטה

בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

כמפורט בכתב האישום, בתאריך 10/7/10, שהה המתלונן בהוסטל "גגון" בתל אביב, אותה שעה גם המשיב שהה בהוסטל, כשהוא שרוי בגילופין. לאחר דין ודברים ביניהם, שהעלו את חמתו של המשיב, אחז המשיב בחולצתו של המתלונן, הדף אותו אחורנית, לקח סכין שהייתה מונחת על השולחן ודקר את המתלונן בבטנו. כתוצאה מכך, הובהל המתלונן לבית חולים, שם הוא נותח בבטנו. הוברר, כי נגרם לו פצע דקירה בבטנו, שגרם לפגיעה בכלי דם וחתך במעי הגס.

ב"כ המשיב טוען להיעדרה של תשתית ראייתית לכאורה. לדבריו, אין ראיות לכך, כי "סרגיי", הדוקר, הוא המשיב. המשטרה חקרה ברשלנות רבה, ולכן, קיימים פגמים רבים בראיות שנאספו, לרבות זיהויו לכאורה של המשיב.

הראיות לכאורה הן כדלקמן:

הודעותיו של המתלונן:

בהודעתו הראשונה, סיפר המתלונן שהוא מתגורר ב"גגון", במועד האירוע ישב בחצר וקרא עיתון. סרגיי לגלג עליו וקרא לו הומו. בהמשך, סרגיי תפס אותו בחולצתו, דחף אותו אחורה ועם סכין שהייתה על השולחן, דקר אותו בצד שמאל בבטנו. המתלונן ציין, כי הוא מכיר את סרגיי היכרות מוקדמת, מאחר וסרגיי התגורר בעבר ב"גגון". המתלונן הסביר, כי הדוקר התרגז, כי גם הוא קרא לו הומו. המתלונן ציין, כי זו הפעם הראשונה שבה תקף אותו המשיב, אולם גם בעבר היה ביניהם דין ודברים והמשיב השתמש נגדו באלימות מילולית שלוש פעמים בשנה האחרונה.

כאשר נשאל המתלונן אם ידועים לו פרטים נוספים על הדוקר, הפנה את אנשי המשטרה לאחראי בגגון בשם לזר, ואמר, כי הוא יוכל למסור להם פרטים נוספים על הדוקר.

בהודעתו השנייה, הוצגה למתלונן תמונתו של המשיב והמתלונן אמר שהוא מכיר את האדם שדקר אותו מהגגון, שם הדוקר התגורר בשנה שעברה והוסיף, שעכשיו הוא אינו מתגורר שם.

לזר יילישייב:

העד סיפר, כי כשהיה בגגון הודיעו לו שיש אדם פצוע, הוא יצא לראות מי נפגע וראה את המתלונן שוכב פצוע על הספה עם חתך בבטנו. לדברי לזר, המתלונן התגורר בגגון, ומסר לאנשי המשטרה את פרטיו.

הדרה בן יוסף:

לדברי העדה, לזר סיפר לה כי אחד הדיירים בגגון נדקר, לזר אף אמר שסרגיי, שגר בעבר בגגון, דקר אותו בחצר. העדה מסרה למשטרה את פרטיו של סרגיי ואת צילום תעודת הזהות שלו. לדבריה, המתגוררים בגגון סיפרו ללזר שסרגיי הוא הדוקר, אולם לזר חושש לשוחח עם המשטרה. העדה ציינה, כי סרגיי לן בחודשים האחרונים ברחוב והיא איננה יודעת מדוע עזב את הגגון.

המשיב שמר על זכות השתיקה בחקירותיו וסירב למסור גרסה כלשהי.

דיון:

אכן, קיימים פגמים לא מעטים בחקירת המשטרה בתיק זה, כטענת הסנגור, אולם מאחר ומצויות בפניי הודעותיו של המתלונן, אשר טען כי בינו לבין המשיב קיימת היכרות מוקדמת מהתקופה שבה התגוררו יחדיו בגגון, הוא ידע כי שמו סרגיי ובהמשך, אף זיהה את תמונתו, הרי שלא קיים חשש לטעות בזיהוי ואין מדובר על סרגיי אחר, כטענת הסנגור.

בנסיבות הללו, סבורני, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה מספקת, לצורך הוכחת האישום נשוא הדיון.

עילת המעצר:

נגד המשיב עומדות עילות המעצר שבסעיף 21(א)(1)(ב) ו-21(א)(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996.