החלטה
פתח דבר
כנגד הנאשם הוגש ביום 28.11.12 כתב אישום המייחס לו 2 עבירות מתמשכות על פקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב- 1972 (להלן: "פקודת סימני מסחר"). העבירות נעברו על פי הנטען בחנות בבת ים אותה ניהל הנאשם, ובוצעו לאורך תקופה לא ידועה שמועד סיומה ביום 27.4.11. הנאשם על פי הנטען החזיק מאות פרטי לבוש הנחזים להיות של חברות ביגוד זרות מובילות, כמפורט בכתב האישום, תוך הפרת סימני המסחר של החברות, ומכר לאורך התקופה את הטובין תוך הפרת סימני מסחר.
בטרם תשובה לאישום, העלה ב"כ הנאשם טענה מקדמית לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק או מכוח דוקטרינת הביקורת המנהלית. לשיטתו, יש מקום להחיל על הליך זה את הוראות תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), שעניינו סגירת תיק בהסדר. לטענתו, המאשימה נחפזה להגיש כתב אישום בתקופת הביניים לפני שנכנס התיקון לחוק לתוקף, אך לאחר שאושר בכנסת, ובכך מנעה מהנאשם את האפשרות שהתיק בעניינו יסגר בהסדר ללא אישום, כשעניינו מתאים לסגירה בהסדר. התנהלות זו של המאשימה אינה ראויה, פוגעת בצדק המהותי, וסותרת את הוראות הדין ביחס להחלת נורמות מקלות למפרע. התנהלות זו, כמו גם סירובה של המאשימה למשוך את כתב האישום ולסגור את התיק בהסדר, מצדיקים התערבות שיפוטית.
המאשימה בתגובתה מבקשת לדחות את הטענה המקדמית ולהותיר את כתב האישום על כנו, בהדגישה כי התיקון לחוק חל על תיקי חקירה ולא על כתבי אישום, וכי לא נפל כל פגם בהתנהלותה ובהפעלת סמכויות האכיפה המסורות לה, ולבטח לא פגם המצדיק התערבות שיפוטית. בנוסף נטען כי גם לגוף העניין אין עניינו של הנאשם מתאים לסגירה בהסדר.
הצדדים פירטו את טיעוניהם בהרחבה ולא חסכו מאמץ בהצגת נימוקים לצורך ביסוס עמדתם.
אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שאין מקום להתערבות שיפוטית, וממילא אין הצדקה לביטול כתב האישום. מסקנתי זו מבוססת הן על טעמים הקשורים לתחולת התיקון לחוק, הן על טעמים הנוגעים לאופי הנורמה שנקבעה בתיקון לחוק והן לגוף העניין.
אבהיר את מסקנתי.
תיקון 66 לחוק – סגירת תיק בהסדר – תחולת התיקון לחוק ואופן קביעת העבירות עליהן הוא חל
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 66), התשע"ב – 2012, שעניינו "סגירת תיק בהסדר" (להלן: "התיקון לחוק"), התקבל בכנסת ביום 25.7.12, פורסם בספר החוקים ביום 2.8.12, ונקבע בו כי תחילתו תשעה חודשים מיום פרסומו, כך שהוא נכנס לתוקף בתחילת חודש מאי 2013. החוק אינו קובע הוראת מעבר לתקופת הביניים שמן הפרסום ועד לכניסתו לתוקף.
בהתייחס להיקף תחולתו של תיקון 66 נקבע בסעיף 67י, שכותרתו "הנחיות לעניין תחולה" כי: "רשות תביעה רשאית להחיל את הוראות סימן זה לעניין סוגי עבירות ובתנאים, כפי שתקבע בהנחיות באישור היועץ המשפטי לממשלה". הנה כי כן, בעוד שהמחוקק קבע את מסגרת הסמכות לסגירת תיקים בהסדר בעבירות מסוג חטא ועוון (וכן עבירות פשע ספורות), מצא המחוקק לנכון להותיר ליועץ המשפטי לממשלה להחליט על אילו מבין כלל עבירות החטא והעוון יחול התיקון לחוק ובאילו תנאים.
בהתאם למצוות המחוקק פרסם היועץ המשפטי לממשלה בחודש מאי 2013 את הנחייה 4.3042 שעניינה "נוהל והנחיות להפעלת תיקון 66 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 – "הסדר מותנה" (להלן: "ההנחייה"). במסגרת הנחייה זו הבהיר היועהמ"ש כי בהתאם להוראות תיקון 66 חל התיקון "רק על עבירות ונסיבות העומדות בדרישות החוק, אשר נקבעו במסגרת הנחייה זו" (סעיף 4 להנחיית היועהמ"ש). היועהמ"ש קבע בנספח א' להנחייה את רשימת העבירות שלגביהן רשאית הפרקליטות להחיל את ההסדר. בסעיף 5 להנחייה הובהר כי היועהמ"ש רשאי מעת לעת להוסיף לרשימת העבירות ולגרוע ממנה.
מן המתואר לעיל ביחס לתחולת התיקון לחוק ואופן קביעת העבירות עליהן הוא חל, מתחייבת המסקנה שאין בסיס לטענה שבתקופת הביניים הייתה המאשימה אמורה לפעול בהתאם להוראות התיקון לחוק או להמנע מהגשת כתבי אישום. בניגוד לנטען על ידי הסנגור, העובדה שעבירות על פקודת סימני מסחר נכללות ברשימת העבירות עליהן ניתן להחיל את ההסדר לסגירת תיק, נקבעה ונודעה רק עם פרסום ההנחייה בסמוך למועד כניסתו לתוקף של החוק, ולא עם פרסומו של התיקון לחוק. פרסומו של התיקון לחוק קבע אמנם הסדר חדש, אך תוכנו האופרטיבי של ההסדר החדש מבחינת תחולתו על עבירות כאלה ואחרות, נוצק, כאמור, רק בעת פרסום הנחיית היועהמ"ש. לפיכך, לא היה מקום כלל להוראות מעבר, שכן הלכה למעשה אין משמעות אופרטיבית לתיקון לחוק עד לפרסום רשימת העבירות שהוא חל עליהן בהנחייה.
משכך, קיים קושי בטענת ההגנה כי עם פרסום דבר החקיקה נקבעה תחולת התיקון על עבירות הקבועות בפקודת סימני מסחר, באופן שחייב את הפרקליטות להתנהלות בהתאמה לתיקון לחוק ביחס לתיקים שטרם הוגשו בהם כתבי אישום. כפועל יוצא מכך, אין מקום לייחוס התנהגות נפסדת מצד המאשימה באותה תקופה בעצם הגשת כתבי אישום בקשר לעבירות על פקודת סמני מסחר.
טענה נוספת בה מיקדה ההגנה את טענותיה נוגעת להיותה של הנורמה נושא התיקון נורמה מהותית מקלה שתחולתה למפרע. גם טענה זו אין בידי לקבל.
כידוע נורמות משפטיות, ובכללן נורמות משפטיות פליליות, חלות באופן פרוספקטיבי החל ממועד כניסתן לתוקף. אלא שבדין הפלילי קיימים לכך חריגים הקבועים בסעיפים 4 -5 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, ונקבעו גם בהלכה הפסוקה שקדמה לתיקון 39 לחוק העונשין, לפיהם שינוי מקל של חיקוק המבטא נורמה מהותית יחול למפרע. הרציונאל בבסיס ההחלה למפרע של חיקוק מקל מהותי, הוא שבאותה הקלה הנוגעת לנורמה מהותית, יש משום "מתן ביטוי להכרה חברתית, גם אם מאוחרת, במצב שהיה קיים, לכאורה, מאז ומעולם.. עם חקיקת הנורמה המקלה, רואים את המחוקק כמצהיר כי זו הנורמה שהיה ראוי להחיל מלכתחילה" (רע"פ 4562/11 מוחתסב נ' מדינת ישראל (להלן: "עניין מוחתסב")).
בכך נבדלת הנורמה המהותית ששינוי בה משקף שינוי מהותי בתפיסה החברתית ביחס לאחריות הפלילית הנובעת ממעשה, מהנורמה הדיונית המבטאת שינוי במדיניות אכיפה מטעמים שאינם קשורים לתפיסת האחריות לעבירה.
ומהו אופי הנורמה שנקבעה בתיקון 66? ההגנה רואה בה נורמה מהותית פלילית מקלה שצריכה לחול למפרע החל ממועד פרסום החוק, ונסמכת על דברי כב' השופט עמית בעניין מוחתסב. המאשימה ציינה בצמצום את עמדתה כי מדובר בהסדר לעניין אופן טיפול בתיק שאינו חל למפרע, ובכך למעשה חיוותה דעתה כי אין מדובר בנורמה מהותית מקלה.
האבחנה בין נורמה דיונית לנורמה מהותית אינה פשוטה תמיד. ככלל נורמה מהותית היא נורמה שיש בה קביעה לעניין האחריות הפלילית למעשה מסויים, לרבות התייחסות להיבטי אכיפה בהקשר של נקיטת הליכים בגין אותם מעשים. כך, הזכיר כב' השופט עמית בעניין מוחתסב את הוראתו של היועהמ"ש דאז, השופט חיים כהן, כי אין לאכוף איסור של משכב זכר, כדוגמא לנורמה שעניינה אכיפה, אך תוכנה מהותי, והיא קובעת שלא יוגש כתב אישום במקרה של משכב זכר. מאותו טעם היה השופט עמית נכון להתייחס להנחיית היועהמ"ש באותו עניין שלא להגיש כתב אישום כנגד שב"ח ביחס למעשה כניסה ראשון לישראל, היינו לא לנקוט הליכים פליליים, כנורמה מהותית, הגם שציין באותה נשימה כי ספק אם ניתן להקיש מעקרון תחולה למפרע של נורמה פלילית – מהותית מקלה גם על מדיניות אכיפה.
בשונה מנורמה מהותית, הנורמה הדיונית נועדה להוציא אל הפועל את הנורמה המהותית ולקבוע את אופני הגשמת האחריות הפלילית.