מדינת ישראל נ' קורבנוב(עציר)

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות, היזק בזדון, שוד בנסיבות מחמירות ופציעה בנסיבות מחמירות.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 09.08.10, בסמוך לשעה 02:00 הגיע המשיב לסניף דואר ישראל הנמצא בבאר שבע כשהוא מסתיר את פניו באמצעות חולצתו, אחז בלבנת בניין אשר מצא במקום והשליך אותה לעבר דלת הזכוכית של סניף הדואר. דלת הזכוכית נשברה, המשיב נכנס לסניף הדואר והחל ולפתוח את מגירות פקידי השירות כדי לגנוב מתוכן כסף ולאחר שהופעלה ההזעקה במקום, עזב את המקום.

בסמוך לשעה 02:30, הגיע המשיב לתחנת דלק "סונול" בבאר שבע ובאותה העת לא ניתן היה להיכנס לחנות הנמצאת בתחנת הדלק אלא רק לרכוש מוצרים דרך אשנב.

המשיב פנה אל המתלונן אשר עבד כמוכר במקום וביקש לאפשר לו להיכנס לחנות, המתלונן סירב והמשיב עזב את המקום. חצי שעה לאחר מכן חזר המשיב לתחנת הדלק כשהוא מצוייד באבן גדולה ובסכין, זרק את האבן על דלת הזכוכית של החנות הנמצאת בתחנת הדלק, שבר את הדלק ונכנס פנימה. באיומי סכין אילץ את המתלונן לפתוח את קופת הכסף הנמצאת בחנות, ולקח מן הקופה סך של 650 ₪. בהמשך דקר המשיב באמצעות הסכין בה הצטייד קודם לכן, את המתלונן ברגלו, גנב עוד ארבע חבילות של סיגריות ועזב את המקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

בבקשה נטען ע"י המבקשת כי למרות גילו של המשיב – 19 שנים, לחובתו עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות קשות, המשיב הודה והורשע בשני תיקים בגין עבירות אלימות אלה, כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי התלוי ועומד וביצע את העבירות בנסיבות אלה כשהוא ממתין לדיון בעניינו וכשמאסר על תנאי מרחף מעל ראשו.

עוד נטען, כי המשיב מסוכן באשר דקר את המתלונן אשר לא התנגד לו כלל ומסר לידיו את הכסף, המשיב הודה כי שתה אלכוהול טרם ביצוע המעשים ואין חלופה אשר תאיין את מסוכנותו.

ב"כ המשיב טען כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר, כי המשיב לא רק שהודה מלכתחילה בביצוען של העבירות, אלא אף מסר לידי המשטרה ראיות מחזקות אשר אם לא היה מוסרן, ספק אם היה ניתן להאשימו בשוד ובפציעה בתחנת הדלק, כי הוא הביע את צערו על המעשים שעשה וכי בכל מקרה יש מקום להורות על קבלת תסקיר אשר יסקור את נסיבות חייו וחלופות מעצר אפשריות.

נפסק לא אחת ע"י בית המשפט העליון כי על בית המשפט הדן בבקשה לעצור משיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, לבדוק טרם מתן החלטה האם קיימת חלופה אשר יש בה כדי לאיין מסוכנותו של המשיב.

מנגד, נפסק כי משברור על פניו, כי חלופת מעצר לא תאיין מסוכנות, אין מקום להטריח את שירות המבחן בכתיבת תסקירים.

בבש"פ 860/08 נדון עניינו של עורר אשר יוחסה לו עבירה של אינוס בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

בערר נטען כי היה מקום לבחון את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת המעצר תוך שימת דגש על העובדה כי הינו בן 18 וחודשיים, הרשעותיו הקודמות ישנות וספורות וניתן לאיין מסוכנותו ע"י שחררו לחלופה בפיקוח ובאיזוק אלקטרוני.

כב' השופטת ארבל קבעה כי "השאלה המתבקשת איפוא הינה האם ניתן להורות על שחררו של העורר לחלופת מעצר. בעניין אחר הבעתי עמדתי כי יש להבחין בין סמכותו של בית המשפט להורות על קבלת תסקיר מעצר לצורך בחינת האפשרות לשחרר הנאשם לחלופת מעצר לבין הפעלת הסמכות: " אך סמכות לחוד והפעלתה לחוד. קודם להפעלתה כאמור, על בית המשפט להשתכנע ולו לכאורה, כי עבירות בהן מואשם העורר, נסיבות ביצוען וכלל נסיבותיו האישיות של העורר מצדיקות הפעלתה של סמכות זו... בוודאי שלא נכון להורות על תסקיר כאשר המסוכנות, על פני הדברים, ברורה וזועקת ולמעשה, מייתרת כל בחינה נוספת כאמור". באותו מקרה נקבע ע"י כב' השופטת ארבל כי לטעמה המקרה נופל בגדר אותם מקרים בהם המסוכנות ברורה וזועקת, העורר בחור צעיר שאך זה הפך בגיר, אולם דרך עבריינות אינה זרה לו ולאור האמור דחתה את הערר ולא הורתה על קבלת תסקיר.

הוגש לעיוני גזר דינו של כב' השופט אחמד אבו פרחה, גזר דין מיום 25.03.09 בו המשיב נמצא אשם על פי הודאתו בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות והפרת הוראה חוקית ובעבירות של פציעה והחזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה.

באותו מקרה דובר בעבירות שבוצעו ע"י המשיב מיום 28.09.06 בבית הספר בו לומד המשיב, אשר דקר את בן כיתתו באמצעות סכין מטבח וגרם לו לחתך בירך שמאל.

בתיק נוסף אשר ביקש המשיב לצרף הואשם המשיב במסגרת כתב אישום מתוקן כי ביום 29.05.08, בבית הספר, תקפו הנאשם ושניים אחרים קטין בכך שהנאשם הכהו והפילו אל הרצפה ולאחר מכן, יחד עם אחר, בעטו בו וגרמו לו לנפיחויות, רגישות מעל עמוד השדרה ושפשופים מעל המרפק ושוק שמאל. בגזר הדין צוין כי במעשים הנ"ל הפר הנאשם הוראה חוקית שהוטלה עליו, ותנאיה הוטלו ביום 24.02.08, שלושה חודשים לפני ביצוע העבירה. כעולה מגזר הדין, שירות המבחן הגיש מספר תסקירים אשר תארו את נסיבות חייו המשפחתיות המורכבות של הנאשם וחשיפתו לנורמות פגומות מגיל צעיר, כמו גם ההליך הטיפולי המורכב והמגוון שננקט כלפי הנאשם מאז הסתבכותו הראשונה.

כב' השופט אבו פרחה קבע כי למרות הטיפול לו זכה המשיב משירות המבחן, טיפול אליו נרתם לראשונה בחייו לשם עריכת שינוי משמעותי בחייו, הוא אינו מגלה אמפטיה כלפי קורבנותיו, מחזיק בתפיסות בעייתיות, הסתבך בפלילים תוך כדי הליכים משפטיים בעניינו, ואלה מצביעים על רמת מסוכנות לא מבוטלת.

בית המשפט העמיד את המשיב בצו מבחן למשך שנה, לפצות את אחד המתלוננים, ובתיק השני השיט עליו חמישה חודשי מאסר על תנאי למשך 24 חודשים, שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע, קנס ופיצוי.