החלטה
1.בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו.
2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים:
א.האישום הראשון מייחס למשיב עבירות של נסיון כניסה למגורים לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406(א) + 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [להלן: "החוק"], ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה – עבירה לפי סעיף 186 א' לחוק.
לפי הנטען בכתב אישום זה, ביום 29.05.2010, בשעה 20:30 או בסמוך לכך, ניסה המשיב לפרוץ לדירתו של המתלונן, בכך שניסה לפתוח את דלת הכניסה לדירתו באמצעות צרור מפתחות אותם נטל מהמבואה לדירה. משהבחין בו הבעלים ושאל לפרטי מעשיו, נמלט המשיב מהמקום ובכך סוכל נסיון ההתפרצות לדירה.
בסמוך לכך, נתפס המשיב כשהוא מחזיק בכיסו סכין, זאת מחוץ לתחום ביתו או חצריו ומבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה.
ב.האישום השני מייחס למשיב עבירה של כניסה למגורים לבצע עבירה – עבירה לפי סעיף 406(א) לחוק, וגניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק.
לפי הנטען בכתב אישום זה, ביום 12.05.2010 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, פרץ המשיב לביתה של המתלוננת בכך שפתח את שער חצר הבית ונכנס לתוכו מבעד לדלת הפתוחה, ומתוכה גנב מכשיר טלפון נייד.
3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.
4. בבקשה זו נטען כי מתקיימות ראיות לכאורה כעולה מעדויות המתלוננים ועימותים שנעשו עמם, זיהוי ספונטאני של המשיב על ידי המתלוננים וזיהוי בתמונות של המתלוננת, עדויות ומזכרים של שוטרים.
באשר לעילה, טוענת המבקשת כי עבירות אלו מקימות עילה של מסוכנות, וזאת לנוכח העובדה כי המדובר במשיב הנוהג להיכנס לדירה בשעות בהן יש להניח כי הדיירים נמצאים בתוכה – הנחה אשר אכן התממשה בפועל בשני האישומים המיוחסים לו – כאשר סכנה זו מתעצמת הן לנוכח העובדה כי המשיב היה מצוייד בסכין, ובשים לב לעברו הפלילי העשיר, הכולל עבירות רבות לרבות עבירות רכוש, שבגינן ריצה תקופות מאסר ארוכות.
במהלך הדיון נטען גם לקיומה של עילת מעצר של חשש להתחמקות מלעמוד בדין, לנוכח העובדה כי המדובר באדם חסר-בית.
5. ב"כ המשיב טוען כי אין ראיות לכאורה ברמה המספקת, ולהעדר עילת מעצר בשני האישומים יחדיו.
6. לאחר שבחנתי את חומר החקירה המונח בפניי, באתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב בשני האישומים יחדיו, וזאת בעיקר לאור זיהויו הספונטני על ידי המתלוננים בשני האירועים השונים.
טענת הסניגור כי לא הוכח כי נסיון הפריצה אירע באמצעות צרור המפתחות אין בה כדי לאיין את ביצוע העבירה המיוחסת לו, שעה שהמתלונן העיד בכל הודעותיו במשטרה ואף בעימות, כי עובר לפתיחת הדלת על ידו, הבחין כי מישהו מנסה לפותחה וכדבריו הבחין כי הדלת "מתחילה לרדת אט אט" ומיד אחר כך פתח את הדלת והבחין במשיב.
אף טענת ב"כ המשיב בדבר הבעייתיות שבזיהויו על ידי המתלוננת באישום השני, אין בה כדי להצביע על העדר ראיות, שעה שהמשיב זוהה על ידה, זיהוי ספונטני, כעולה מהמזכר של רס"ר מקסים קולסניקוב מיום 13.05.2010, ואף בעימות אשר נערך ביניהם. אף הטענה בדבר העדר ראיות באשר לגניבת מכשיר המירס אינה בלתי מבוססת, שעה שהמתלוננת העידה כי הבחינה בו כשהוא נוטל משהו מהשולחן שעה שעל שולחן זה היה מונח אותו מכשיר.
יש לזכור כי בהליך זה שמכח סעיף 21 לחוק – המעצרים - אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב הנאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהתייתה הכרעה בדין.
טענות ב"כ המשיב בדברה בעיתיות בזיהוי התמונות תלובנה במסגרת הדיון בתיק העיקרי, כשלמול טענה זו תיבחן אף הודעתו של טכנאי המז"פ כאמור במזכרו מיום 13.05.2010.
השאלה העומדת בפני בית המשפט בשלב זה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי, בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט יוביל לראיות המבססות את אשמת המשיב.
בחינת העובדות באספקלריה זו, מובילה אותי למסקנה כי יש בחומר החקירה המונח בפניי ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים למשיב ברמה הנדרשת בשלב זה.