מדינת ישראל נ' קריחלי(עציר) ואח'

החלטה

בפניי בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים כנגדם, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים], התשנ"ו – 1996 (להלן: "חסד"פ").

כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם לכאורה ביצוע עבירה של קשירת קשר לפשע – עבירה בניגוד לסעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"). בנוסף, כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירה נוספת של קשירת קשר לפשע – עבירה בניגוד לסעיף 499(א)(1) לחוק, עבירת נשק (החזקה) – עבירה בניגוד לסעיף 144(א) רישא לחוק, ועבירת נשק (ניסיון לעסקה אחרת) – עבירה בניגוד לסעיף 144(ב2)+25 לחוק.למשיב 2 מיוחס עבירת נשק (ניסיון להחזקה) – עבירה בניגוד לסעיף 144(א)+25 לחוק.למשיב 3 מיוחס עבירת נשק (סיוע לניסיון עסקה אחרת) – עבירה לפי סעיף 144(ב2) +31+25 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום, בין שלושת המשיבים קיימת היכרות מוקדמת. על פי עובדות האישום הראשון המיוחס למשיב 1 בלבד, ביום 3/5/12 בשעה 15.30, קשר המשיב 1 עם אלי ליברטי (להלן:"אלי"), קשר לבצע פשע, במסגרתו יעביר אלי לחזקת המשיב רימון יד הלם סינוור M7290 (להלן: "הרימון"). במסגרת הקשר ולשם קידומו, שוחח המשיב עם אלי בטלפון והם קבעו להיפגש ברובע ה באשדוד על מנת שאלי יעביר למשיב את הרימון. בשעה 19.00, נפגש המשיב עם אלי והם החלו ללכת לכיוון בניין מגורים ברחוב אבן עזרא 10 באשדוד (להלן: "הבית"). כאשר הגיעו לחצר האחורית של אחת מכניסות הבית, העביר אלי למשיב את הרימון, ואז הטמינו אותו כשהוא עטוף בגרב ושקית ניילון.על פי עובדות האישום השני המיוחס לשלושת המשיבים, ביום 7/5/12 בשעה 22.00, קשרו המשיבים קשר לבצע פשע של עסקה אחרת בנשק. במסגרת הקשר ולשם קידומו, התקשר המשיב 2 למשיב 1 וביקש ממנו שיעביר לחזקתו את הרימון הנזכר באישום הראשון, והאם ניתן לעשות זאת במיידי. המשיב 1 הסכים להעביר למשיב 2 את הרימון, אולם אמר לו שאין הוא יכול להעביר את הרימון כרגע, והוא יבדוק עם המשיב 3 האם הוא יכול ללכת עם המשיב 2 אל הבית, ולהעביר לו את הרימון המוטמן שם. המשיב 1 התקשר למשיב 3 וביקש ממנו שילך עם המשיב 2 למקום הטמנת הרימון וייתן לו אותו. המשיב 3 הלך יחד עם המשיב 2 אל הבית בו הוטמן הרימון, במטרה להעבירו אליו. עובר לכך, ושלא בידיעת המשיבים, משטרת ישראל גילתה את מקום המסתור של הרימון והוציאה אותו משם, ועקב כך המשיבים 2 ו 3 לא מצאו את הרימון.

טיעוני ב"כ המבקשת

ב"כ המבקשת עתרה להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. לטענתה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים, הנשענת בעיקרה על האזנות סתר שבוצעו למכשיר הסלולארי של המשיב 1, עיקוב שערכו תצפיתנים על המשיב 1, דגימת DNA של אלי ליברטי (שטרם אותר ונעצר), על הגרב שבה היה הרימון עטוף, וחוות דעת מומחה בנוגע לרימון. כמו כן, המשיבים שתקו בחקירתם לאחר שהוצגו להם האזנות הסתר.עוד נטען, כי עסקה בנשק מקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק, ושחרור המשיבים ממעצר יסכן את ביטחון הציבור. כמו כן, קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק שכן, קיים יסוד סביר כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט. בנוסף למשיבים עבר פלילי: למשיב 1 רישום ללא הרשעה בגין עבירות איומים, העלבת עובד ציבור, והעדר מן השירות ללא רשות.למשיב 2, שתי הרשעות קודמות בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה סתם והחזקת נכס החשוד כגנוב, כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה בן 12 חודשים. למשיב 3, שתי הרשעות בגין עבירות של העדר מן השירות וחבלה, כאשר הוא הורשע בשנת 2008, הושת עליו של"צ שהופקע בשנת 2011.

טיעוני ב"כ המשיבים

לשיטת הסנגורים, חומר הראיות שהפנתה אליו ב"כ המבקשת אינו מגבש תשתית ראייתית לכאורית לחובת המשיבים. עיקר טיעוניהם, כי העוקבים לא ראו בפועל את דבר הטמנת הרימון בעת שנפגש המשיב 1 עם ליברטי. לשיטתם, מדובר בהסקת מסקנות של המבקשת ולא בראיות ממש. מה גם, העובדה שנמצא DNA של ליברטי על הניילון שעטף את הרימון, בכלל התמלולים של האזנות הסתר לא נאמרה המילה "רימון". לחילופין, מכלול זה לשיטת הסנגורים מכרסם בתשתית הראייתי לחובת המשיבים.על כן עתרו ב"כ המשיבים להורות על שחרורם של המשיבים בתנאים שיבטיחו את התייצבותם למשפט.

ראיות לכאורה

חומר החקירה כפי שיובא להלן בתמצית:תמליל שיחה בין המשיב 1 לאדם בשם דוד – שיחה מספר 1101 מתשריט 2012-68277 מיום 8/5/12 שעה 13.35 (רלוונטית לעובדות האישום הראשון המיוחס למשיב 1):

יוסף (המשיב 1): הבאתי לו. הוא אומר הבאתי לו הוא עושה לי תשמע אני... אתה חייב לי 400 אני אביא לך עוד 300. אמרתי לו תשמע אני לא מוכר את זה בכסף תחזיר לי אחד כזה.

יוסף: לקח, אחרי איזה יומיים מחזיר. באתי שמתי אותו באותו מקום. אני בא...

דוד: נו

יוסף: היה איתנו עכשיו עוד שתי ילדים, כביכול באתי שמתי באותו מקום אני אמרתי אני יזיז את זה בערב, לא הזזתי איזה יומיים ככה עכשיו אתמול ניסים (משיב 2) התקשר אליי אמר לי יוסי כפרה עליך דחוף דחוף אחי תן לי. אמרתי לו יאללה מה עשיתם כאב ראש? בקיצור שלחתי את הבן אדם הזה אמרתי לו לך איתו תראה איפה זה שייקח את זה משמה. בקיצור מה זה חפר את כל האדמה כלום, לא מוצא. הוא מתקשר אליי אומר לי לא מוצא לא מוצא אמרתי לו מה זה לא מוצא, ישר באתי לשמה זה אין. ועכשיו רק אני ואליקו (אלי ליברטי שטרם אותר ונעצר) יודעים איפה זה.

דוד: אהה

יוסף: אתה יודע איזה סטים של לכלוכים דוד? אמרתי לו עד מחר ב.. אמרתי לו עד מחר בשתיים עשרה בצהריים אתה בא מחזיר את זה ואתה בא מחזיר שם אחד ו... אתה מביא לי עוד 1000 שקל ומה שאני חייב לך אין חוב.

דוד: נו

יוסף: ויצאתי מהדלת הלכתי. ב..מה, הוא מתקשר באלוהים מה אתה לא מתבייש בסבא שלי ספרי תורה באלוהים יוסי אתה רואה אמרתי לך תזיז את זה למה ככה וזה אחי באלוהים מה אתה לא מתבייש בגלל כסף וזה, משחק לי על ה... משחק לי על המצפון. ועכשיו כאילו אני מסתכל דוד אני רואה בן אדם אחי אני רואה שזה לא הוא אתה מבין?..

ובהמשך –

יוסף: אבל תשמע שיצאנו זה היה יום אחרי ש... זה היה יום אחרי ש... אותו יום שהיה לי את ה... את הזה בבית.