מדינת ישראל נ' קרס

פסק דין

1.הנאשם הודה בביצוע עבירות שעניינן גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב, פריצה לרכב בכוונה לגנוב והחזקת כלי פריצה לרכב, בכך שביום 27.9.10 סמוך לשעה 02:41 בקרית ביאליק, התפרץ הנאשם יחד עם אחרים לרכב וגנבו ממנו מכשיר כושר ידני ועזבו את המקום.

2.שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של הנאשם. בתסקיר הראשון פירטה קצינת המבחן את מצבו האישי והמשפחתי של הנאשם, את מות אביו ואת התנאים הקשים שבהם חי הנאשם יחד עם אמו ואת העזרה שהנאשם נותן לאמו. בסוף התסקיר ביקשה קצינת המבחן לדחות את הדיון ב-4 חודשים במהלכם היא תנסה לגייס את הנאשם לאבחון ולטיפול, לרבות בחינת דרכים נוספות שיתאימו לשיקומו.

בתסקיר השני שהוגש לקראת ישיבת היום, פירטה קצינת המבחן את השיחות שערכה עם הנאשם ואת העובדה שהוא השתתף ב-11 מפגשים בהם התקיימו שיחות טיפוליות, זאת בהתאם לדו"ח של המטפלת ב"אל סם". בעקבות שביתת העו"סים הפסיק הנאשם להגיע לעמותת "אל סם" וכדברי קצינת המבחן הוא חי בהישרדות ולא היה פנוי בשלב זה של חייו לתהליכים נפשיים. בסוף התסקיר ביקשה קצינת המבחן להעמיד את הנאשם בצו מבחן במשך 18 חודשים ולעניין ההרשעה היא ביקשה שלא להרשיעו בשל גילו הצעיר, לקיחת האחריות, החרטה, העדר רישום פלילי והחשש מפגיעה עתידית במישור התעסוקתי.

3.באת כח המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם בעבירות בהן הודה תוך שהדגישה שהמלצת קצינת המבחן להימנעות מהרשעת ואינה מבוססת ואינה תואמת את פסיקת בית המשפט העליון ולמבחנים שנקבעו בבית משפט העליון. עוד עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות בכפוף לחוו"ד הממונה וכן להחתימו על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

4.ב"כ הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם בשל החשש מפגיעה בעתידו המוזיקלי. ב"כ הנאשם הדגיש את הודאת מרשו המיידית, את גילו הצעיר, את החרטה שהביע ואת העובדה שהוא נגרר אחרי אחרים בעת ביצוע המעשים. הסניגור אף הסביר למרשו את משמעות צו המבחן ואת משמעות הפרתו והסכים להטלת צו המבחן.

5.בית המשפט העליון עוד באמצע שנות ה-80' ברע"פ 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל, קבע שרק בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה ובין חומרת העבירה, ינקוט בית המשפט בחלופה של הטלת צו ללא מבחן. עוד נקבע באותו פסק דין שההימנעות מן ההרשעה הופכת לקשה יותר ככל שהעבירה שבוצעה היא חמורה יותר. כעבור כעשור קבעה כב' השופטת דורנר את ההלכה המחייבת עד היום בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, בכתבה כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: האחד, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם והאחר, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעת הנאשם וזאת מבלי לפגוע באופן מהותי ביתר שיקולי הענישה. הנאשם שבפניי חובב מוזיקה ולדבריו הוא מתכוון לעבוד כ- DJ בין באופן עצמאי ובין ברשות אחרים. המדובר בסוג תעסוקה שאינו מחייב תעודת יושר והרשעת הנאשם אינה פוגעת בהכרח בתעסוקתו בתחום זה. קצינת המבחן מנתה מספר שיקולים להימנעות מהרשעת הנאשם ושיקולים אלה, שעניינים גילו הצעיר של הנאשם, לקיחת אחריות, העדר רישום פלילי ופגיעה עתידית במישור התעסוקתי, נכתבו באופן כללי ואין בהם כדי לשכנע שאכן יש מקום להימנעות מהרשעה, בהתאם למבחנים שנקבעו בבית משפט העליון. בהתאם לכך, אני קובע שיש מקום להרשיע את הנאשם והנני מרשיעו בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ושבהן הודה.

6.בנוגע לעונש שיש להטיל על הנאשם, התחשבתי בעברו הנקי, בהודאתו המיידית והתרשמתי מדברי הנאשם שהוא אכן הבין את הטעות שעשה את והאיסור שבמעשיו ואני מקבל את הבטחתו שמעשים כאלה לא ישנו בעתיד. כולי תקווה שהנאשם אכן לא ייגרר בעתיד אחר חברים המבצעים מעשים בלתי חוקיים ויתרכז בשיקום עצמו ובשמירה על ביתו. כדברי הנאשם הוא עתיד להתגייס לשירות חובה בצה"ל ולקחתי זאת כנימוק לקולא בעניינו. הנאשם השתתף ב-11 מפגשים ב"אל סם" ובהתאם לכתוב בתסקיר שירות המבחן, מפגשים אלה הותירו את חותמם על הנאשם ונתנו לו לפחות תחילת דרך בכדי להשתקם ולנטוש את דרך המעבר על החוק שבה החל, כמפורט בתיק זה. לא שוכנעתי שיש מקום להטיל על הנאשם מאסר הן מהשיקולים שציינתי לעיל והן מהטעם שהנאשם היה עצור משך 6 ימים מאחורי סורג ובריח ושהה בתנאי מעצר בית מלאים ולאחר מכן חלקיים במשך חודשים רבים ואני רואה בפרק זמן זה כחלק מהעונש שהוטל על הנאשם.

7. לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הן לקולא והן לחומרא, לאור כל המפורט לעיל ולאחר שהסברתי לנאשם את משמעות צו המבחן ואת משמעות הפרתו של צו המבחן, הנני דן את הנאשם לעונשים אלה:

א.עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך שלוש שנים מהיום אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע בתיק זה.

ב.אני מעמיד את הנאשם בצו מבחן של שירות המבחן וזאת לתקופה של 18 חודשים

מהיום.

ג.הנאשם יחתום על התחייבות כספית על סך 2,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות דומות

במשך שנתיים מהיום. ההתחייבות תחתם היום, אחרת יאסר הנאשם למשך 3 ימים.

ד.בנוגע למוצגים – פטישון יושמד, מכשיר כושר ידני – יוחזר למתלונן, עד התביעה 2. בגדים ופלאפון יוחזרו לאדם שנתפסו ממנו.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום לבית משפט המחוזי.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לשירות המבחן.

ניתן והודע היום ט"ו תמוז תשע"א, 17/07/2011 במעמד הנוכחים.

זאיד פלאח, שופט

הוקלד על ידי: שרון דרעי