מדינת ישראל נ' רובינשטיין ואח'

החלטה

ביום 1.5.13 נגזר דינם של שני המבקשים בת"פ 13116-05-11 (התיק העיקרי) כשעל כל אחד מהם הוטלו עונשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,000 ₪, חיוב פיצויו של המתלונן בסך 6,000 ₪ ושל"צ בהיקף של מאה שעות.

ביום 19.5.13 הגישה ב"כ המלומדת של המשיבים בתיק זה בקשה להשבת פיקדונות שהפקידו במסגרת תיק מ"י 39821-04-11, כפי שחויבו בהחלטת השחרור מיום 3.5.11 .

בו ביום, 19.5.13, הורה כב' השופט בקר לתביעה להשיב תוך עשרים יום, וזו הגדילה עשות והשיבה פעמיים:

ביום 27.5.13 הסכימה התביעה לבקשה, בתגובה פרי עטו של סרמ"פ ת"א עו"ד בני דורון;

ביום 4.6.13 הגיבה התביעה והפעם באמצעות עו"ד טל הוד, שהתנגדה לבקשה משני טעמים – שהפיקדון ויתר תנאי השחרור נועדו להבטיח ביצוע העונש, ושיש להפנות הפיקדון לזכות הפיצוי.

נראה, שהצדק עם עו"ד דורון:

לפי ההלכה הנוהגת, ערבויות מופקדות לצורך תכלית מוגדרת של הבטחת התייצבותו של הנאשם לדיונים ולנשיאת עונשו וככאלה מוחזקים הם בנאמנות אצל המדינה, לצורך זה בלבד. לא ניתן – אלא בהסכמה – להעביר כספים אלו לזכותו של נפגע עבירה כפיצוי (וראו למשל בשפ 4972/07 פואז נ' מ.י. [2009]).

כך, יכולה ערבות שכזו להיות בתוקף עד התייצבותו של נאשם לריצוי מאסר, או אף עד-תום ריצויו של מאסר בעבודות שירות. לא כך הדבר בענייננו, שכן אין זה הוגן או מעשי לעכב השבת הפיקדון עד שיסיים נאשם בתיק דנן את שעות השל"צ בהן חויב.

אין בכך כדי לומר שהמדינה נטולת אמצעים להבטיח את ביצוע גזר הדין על חלקיו:

אם לא ישלם נאשם את הקנס במועדו, הרי ייאסר;

אם לא יבצע נאשם את מלוא שעות השל"צ, הרי יושב התיק לבית המשפט והנאשם צפוי לעונש חלופי נוסף;

אם לא ישולם הפיצוי, תעמיד המדינה לרשות המתלונן את מנגנון הגביה המשופר של רשות האכיפה והגבייה לרבות המרכז לגביית קנסות;

הבקשה מתקבלת אפוא, והמזכירות תדאג להשבת הפיקדונות לחשבונות הבנק המפורטים בבקשה.

עותקים לב"כ הצדדים (לתביעה די בעותק אחד – אף שדיברה בשני קולות).

ניתנה היום, כ"ו סיון תשע"ג, 04 יוני 2013, בהעדר הצדדים.