כללי
- הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון ללא הסכמה לעונש, והורשע בעבירת הצתה – עבירה על פי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
- הנאשם יליד XX/X/XXXX, כבן 32, לחובתו שתי הרשעות בעבירות איומים והיזק לרכוש במזיד משנת 2013 וכן הרשעה בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו משנת 2010.
הנאשם נעצר ביום 19/4/16 ושוחרר בתנאים מגבילים בתאריך 2/6/16.
כתב האישום המתוקן
- הנאשם נשוי לפלונית ולהם בת קטינה. אלמונית, אמה של פלונית (להלן: "המתלוננת"), מתגוררת בקומה הראשונה בדירה ברח' X (להלן: "הדירה"). יחד עם המתלוננת, מתגוררת בדירה בת נוספת בשם ק' (להלן: "ק'").
ביום 18/4/16 בעקבות מריבה בין הנאשם לבין פלונית, עזבה פלונית את ביתם המשותף ביחד עם בתם.
ביום 19/4/16 בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר, הגיע הנאשם לביתן של המתלוננת וק', דפק בחוזקה על דלת הכניסה לדירה ודרש לראות את פלונית ואת בתו. משסירבה המתלוננת לפתוח את הדלת ומסרה לנאשם כי פלונית אינה בבית, המשיך הנאשם לצעוק שיפתחו את הדלת. לאחר מכן הפסיק הנאשם לדפוק על הדלת והמתלוננת וק' חזרו לישון.
כעבור כחצי שעה, בסביבות השעה 04:30 שילח הנאשם, במזיד, אש בצדה השמאלי התחתון של דלת הכניסה לדירה, בכוונה להציתה.
המתלוננת וק' התעוררו משנתן בשל תחושת מחנק, הבחינו בעשן בבית וניגשו לדלת הכניסה. שכנה של המתלוננת התעורר אף הוא מריח העשן, פתח את דלת ביתו , הבחין בדלת הבוערת וכיבה את הדליקה.
כתוצאה ממעשיו אלו של הנאשם, הוצתו דלת הכניסה לדירה והשטיח הסמוך לה ונגרמו להם נזקים.
במעשיו המתוארים לעיל, שילח הנאשם אש, במזיד, בדירתן של המתלוננת וק' בעת שהן נכחו בדירה.
- תסקירים מיום 28/12/16 ו-30/3/17
4.1 ביום 28/12/16 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם.
בהערכת הסיכון והסיכוי לשיקום נכתב, כי מהיכרות את הנאשם בעבר וההתרשמות ממנו כיום, עולה תמונה של אדם המאופיין בערך ובדימוי עצמי נמוכים אשר גדל והתפתח, בין היתר, בתחושת בדידות ואכזבה מדמויות הסמכות המשמעותיות בחייו. נראה כי לאורך חייו התקשה במפגש עם דמויות סמכות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנשירתו ממסגרות ביה"ס ומהשירות הצבאי ובנטייתו להחליף את מקומות עבודתו. עוד התרשם שירות המבחן, מהקושי של הנאשם לבחון באופן מעמיק וביקורתי את התנהלותו ובחירותיו בחייו, בפרט בכל הנוגע לגורמים הרגשיים העומדים בבסיס צריכת האלכוהול והתנהלותו במצבי לחץ ומשבר. ניכר, כי הנאשם פיתח תלות ואף התמכרות לאלכוהול, אשר היווה עבורו אמצעי מפלט בלתי אדפטיבי להתמודדות עם חוויות החיים והקושי הרגשי שבהם, כאשר תגובותיו במצבים בהם נתון תחת השפעת אלכוהול, עלולות להתבטא באופן אימפולסיבי ואלים.
מאידך, התרשם שירות המבחן, כי לנאשם יכולת וורבלית וקוגניטיבית טובה, לצד יכולת להגיב לגבולות חיצוניים המושמים לו. נראה כי הוא מצליח להתנהל באופן מאוזן בדרך כלל, למרות קשייו הרגשיים. עוד ציון, כי שירות המבחן לא התרשם מאדם בעל מאפיינים עבריינים באישיותו, אלא התחבר לבעייתיות שבהתנהלותו והפגין יכולת אמפתית כלפי האחר, דבר המשקף, להערכת שירות המבחן, את יכולתו לזהות ולהבין את הפסול שבהתנהלותו.
במהלך השיחות עם הנאשם, התרשם שירות המבחן, כי הוא מגויס לתהליך הטיפולי אותו החל במסגרת היחידה להתמכרויות, חרף האמביוולנטיות שהוא ממשיך להפגין ביחס לכך, בשלב זה. עד כה משתף פעולה עם גורמי הטיפול במסגרת היחידה, הגיע למפגשים טיפוליים שנקבעו עמו ונטל בהם חלק בהתאם ליכולתו, דבר העשוי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות ועוברת חוק, בפרט תחת השפעת אלכוהול.
בשקלול כל הנתונים, עברו הפלילי ומאפייני אישיותו, מעריך שירות המבחן את רמת הסיכון להישנות מעשים דומים בעתיד, כבינונית.
שירות המבחן סיכם והמליץ כי קיימת חשיבות רבה להמשך שילובו של הנאשם בהליך טיפולי ייעודי בתחום ההתמכרויות, העשוי להפחית את הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק מצדו, בעתיד ונתבקשה דחייה של 4 חודשים ע"מ לבחון המשך טיפול לנאשם.
4.2 ביום 30/3/17 ניתן תסקיר משלים בעניינו של הנאשם, נרשם כי הנאשם משתף פעולה עם ההליך הטיפולי, מקפיד להגיע למפגשים שנקבעים עבורו ביחידה להתמכרויות, מרגיש כי מתחוללים שינויים חיוביים בחייו הודות לתהליך הטיפול כמו גם החלטתו לצאת ללימודים, מתחבר להבנות ביחס לעצמו, להתנהלותו בעבר ולסיבות בעטיין פנה לצריכת אלכוהול עד שפיתח התמכרות לאלכוהול. הנאשם דיווח על הפסקה מוחלטת מצריכת אלכוהול מאז שילובו בטיפול והביע שביעות רצון מהתהליך הטיפולי שעובר.
בתסקיר זה נרשם כי, בשיחה שהתקיימה עם אשת הנאשם, היא דיווחה על שינויים חיוביים שמתחוללים בחייו של הנאשם, הבאים לידי ביטוי באופן התנהלותו בקשר עמה, בקשר עם הבת המשותפת ובבית. היא תיארה את הנאשם כמגויס לעזור לה בתפקידים השונים בבית ובטפול בבתם, בהתרחקותו מאנשים במחיצתם נהג להתרועע בעבר, ביכולתו לשים גבולות לאלכוהול ולהימנע מצריכתו, ביציאתו ללימודים לצורך שינוי תעסוקתי שחפץ בו ובחשיבות שהוא מעניק לטיפול ולקשר הטיפולי החיובי שהתבסס בינו לבין המטפל שלו.
עוד צויין, כי הנאשם עתיד לסיים בקרוב את הכשרתו – קורס מצילים במכון וינגייט ולימודי מציל ים. הנאשם מדווח על חווית למידה טובה, הפוכה ממה שזוכר מתקופת הלימודים בבית הספר וישנה תחושה של מסוגלות עצמית.
הערכת העו"ס המלווה והמטפל בנאשם, היא כי הוא זקוק להמשך התערבות טיפולית בתחום הטיפול באלכוהוליזם, המהווה מסגרת מחזיקה ותומכת בתהליך ההיפרדות מאלכוהול ומניעת מעידה.
מתוך עיון בגיליון הרישום הפלילי העדכני של הנאשם, עולה כי מאז ביצוע העבירה בתיק הנוכחי לא נפתחו נגדו תיקים פליליים נוספים. שירות המבחן התרשם מהתגייסותו של הנאשם לטיפול ומהשינויים החיוביים שהטיפול מתחיל להניב בחייו.
שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה. במהלך תקופת המבחן ימשיך בתהליך הטיפולי שהוא עובר במסגרת היחידה לטיפול בנפגעי התמכרויות. עוד הומלץ להטיל עליו ענישה מותנית משמעותית ועבודות שירות לפרק זמן קצר מאוד, על מנת שלא לפגוע בתהליך הטיפולי שהוא עובר. שירות המבחן מעריך כי יש ביכולתה של ענישה מסוג זה להוות גורם הרתעה משמעותי לנאשם, להציב גבול חיצוני ולהתנהלותו ולהפחית בכך סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק.
כן המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת קנס על מנת למנוע נטל נוסף על המשפחה.
- חוות דעת הממונה
בתום הטיעונים לעונש התבקש הממונה לחוות דעתו לגבי כשירותו של הנאשם. בהתאם לחוות דעתו מיום 16/5/17, הנאשם כשיר לבצע עבודות שירות.
- ראיות לעונש
המאשימה הציגה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם. לחובתו שתי הרשעות בעבירות בגין איומים והיזק לרכוש במזיד, שבוצעו בפברואר 2013 ובגינן נגזר עליו מאסר בפועל למשך 7 ימים, מאסר מותנה למשך 5 חודשים, התחייבות להימנע מביצוע עבירה ופיצוי נפגע העבירה בסך של 1,500 ₪. כן הורשע הנאשם בגין עבירה שביצע באפריל 2009 של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והוטל עליו מאסר על תנאי של שלושה חודשים לתקופה של שלושה שנים.
ההגנה העידה את המתלוננת (חמותו) הגב' ג', את אשתו ואם בתו, הגב' פלונית. שתיהן העידו בפני בית המשפט על התהליך השיקומי/טיפולי שעובר הנאשם ומתמיד בו, על השיפור הניכר בהתנהגותו, על שילובו בקורס מצילים והתמדתו בקורס. שתיהן ראו בהתמכרותו בעבר לאלכוהול, כמניע היחיד שהביא להתנהגותו המתוארת בכתב האישום והעידו כי מאז הטיפול, נגמל הנאשם לחלוטין מצריכת אלכוהול ותיארו את השינויים המבורכים שחלו במשפחה ובנאשם.
טיעוני המאשימה
- המאשימה הגישה טיעון לעונש בכתב והוסיפה טיעונים בעל פה בדיון ביחס להמלצות שירות המבחן.
באשר לנסיבות האירוע והערכים המוגנים, טענה המאשימה, כי עבירת ההצתה היא מהחמורות שבספר החוקים, זאת בשל פוטנציאל הנזק העצום הנובע והטמון בעבירה זו. לפיכך, המחוקק ראה לנכון לקבוע בצדה של עבירה זו, עונש של 15 שנות מאסר.
לטענתה, אין צורך להכביר מילים על הסכנות הטמונות בעבירות הצתה בשל הסכנה הרובצת לפתחה, שראשיתה גפרור ואחריתה עלולה להיות קטלנית, קל וחומר כשמדובר בהצתה של דירה בתוך בניין, בעת שנוכחים בה אנשים (ראו: דברי כב' השופט חשין בבש"פ 6764/99 תייסר מחאמיד נ' מדינת ישראל; בע"פ 4311/12 מילאד סורי נ' מדינת ישראל וכן בע"פ 1951/14 באביי מקונן נ' מדינת ישראל).
באשר לקביעת מתחם העונש ההולם, התבססה המאשימה על תיקון מס' 113 לחוק העונשין, לפיו על בית המשפט לשקול, בבואו לגזור את עונשו של הנאשם את השיקולים הבאים:-
לפי סעיף 40ב לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה של החוק – עקרון ההלימה – דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו.
סעיף 40ג' לחוק העונשין קובע, כי בקביעת מתחם העונש ההולם יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך המוגן שנפגע הוא ההגנה על שלומם, שלמותם וקניינם של הציבור. זכותו של כל אדם לחיות בלי סיכון, היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בה. בביצוע העבירה בה הורשע הנאשם, הועמדו בסכנה ערך החיים והקניין של ק' ו, ששהו בבית בעת ביצוע מעשה ההצתה.
סעיף 40ט לתיקון, מפרט רשימת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, שלפיהן יקבע בית המשפט את מתחם העונש ההולם ומהוות נסיבה לחומרה במידה והתקיימו:
- חלקו היחסי של הנאשם ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם – הנאשם ביצע את העבירה בעצמו, בקור רוח ובידיעה כי ק' ואלמונית נמצאות בבית.
- הנזק שנגרם מביצוע העבירה – לדירה נגרם נזק חמור. כתוצאה ממעשיו של הנאשם עלו באש דלת הכניסה לדירה והשטיח הסמוך לה ונגרמו להם נזקים. כמו כן, אלמונית ק' והשכן קמו משנתם לאחר שהרגישו תחושת מחנק, כתוצאה מהעשן שהתפשט בעקבות השריפה. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי המקרה היה יכול להסתיים במוות טרגי של הנוכחים בדירה.
- הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – מבלי להקל ראש בנזקים שנגרמו, יש לשים דגש על הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם. בתי המשפט התייחסו רבות להתפשטות האש שנדלקת בצורה לא מבוקרת ולנזקים בצדה. הדברים מקבלים משנה תוקף, שעה שמדובר בהצתה של דלת דירה בתוך בניין, בשעת לילה, במהלכה דיירי הבניין ישנו. רק בזכות תושייתו של השכן, אשר כאמור, התעורר לאחר שהריח עשן, השריפה כובתה ולא נגרם נזק חמור יותר (ראו דברי כב' השופט אמנון כהן בת"פ 15973-01-12 מדינת ישראל נ' אזולאי).
- יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה – אין ספק שלנאשם יש את היכולת להבין את אשר הוא עושה. מדובר בנאשם בגיר שכשיר לעמוד לדין. הנאשם מבין את השלכות מעשיו וחומרותיהם.
- יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה ומידת שליטתו בו – לנאשם הייתה שליטה לאורך כל האירוע, היה ביכולתו למנוע את קורת האירוע, אך הנאשם חפץ בו. הוא הגיע לדירתה של המתלוננת בפעם השנייה והדליק את דלת הכניסה של הדירה. גם לאחר שהדלת עלתה באש, הנאשם לא נעצר או התחרט, אלא בחר להימלט מיד מהמקום במקום לכבות את האש ולחדול ממעשיו.
- הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה מלמדות על חומרה יתרה במעשיו של הנאשם – הנאשם הצית את דלת הכניסה לדירה, בידיעה כי אשתו ובתו נמצאות בתוך הדירה. לא למותר להוסיף, כי המקרה דנן יכול היה להסתיים בתוצאה חמורה הרבה יותר, דבר שמחייב ענישה מרתיעה ומטה את המאזניים להעדפת האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי.
המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם, בנסיבות אלו, נע בין 2 שנים לבין 4 שנים, בצירוף ענישה נלווית.
באשר למדיניות הענישה הנהוגה, הפנה ב"כ המאשימה למספר פסק דין בהם הושתו עונשים על נאשמים שהורשעו בעבירת הצתה, כדלקמן:
- ת"פ 15973-01-12 מדינת ישראל נ' אזולאי – המדובר בנאשם בן 27, הודה במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של הצתה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. גזר הדין היה – 5 שנים מאסר בפועל, הפעלת שני מאסרים מותנים וכן הטלת מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 24 חודשים.
- ע"פ 8125/15 דמיטרי פרוקופנקו נ' מדינת ישראל – הצתת דלת דירת מגורים.
המערער הורשע בביצוע עבירה של הצתה במטרה לפגוע בבטחת דיירי הסביבה ובעבירת איומים. בגין עבירות אלו הושת על המערער עונש מאסר בפועל של 22 חודשים; 8 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך 1,500 ₪. הערעור נסוב על רכיב עונש המאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את הערעור.
- ע"פ 907/14 דניאל רחמים נ' מדינת ישראל – צעיר בן 19 עם עבר פלילי. הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום המייחס לו הצתה וקישרת קשר לביצוע פשע. שירות המבחן המליץ שאם יושת מאסר בפועל, יומלץ על בחינת התאמתו לטיפול בין כותלי הכלא. בית המשפט המחוזי (מרכז) השית על הנאשם עונש של 3 שנות מאסר בפועל מע"ת ופיצוי בסך 5,000 ₪. בית המשפט העליון לא ראה מקום להתערב בגזר הדין.
- ת"פ 49328-05-12 מדינת ישראל נ' מוחמד קיס – הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של הצתה. מדובר בנאשם בן 19 ללא עבר פלילי. בית המשפט גזר את דינו ל-24 חודשי מאסר מהם 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות ו-18 מע"ת, קנס בסך 25,000 ₪ או 5 חודשי מאסר תמורתו ופיקוח של שירות מבחן לתקופה של 24 חודשים.
- בדיון שהתקיים בפניי ביום 6/4/17, התייחסה המאשימה לשני התסקירים ולהמלצת שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה ולהסתפק בהטלת עבודות שירות לתקופה קצרה. המאשימה מציינת, כי מתוך התסקיר הראשון עולה, שהנאשם משליך את האחריות לביצוע העבירות על צריכת אלכוהול בצורה מופרזת והשפעת האלכוהול עליו. מכאן ניתן להסיק כי הנאשם נוטה להשליך את האחריות על מעשיו על גורמים חיצוניים. זאת ועוד, לטענת המאשימה, על אף חשיבותו של ההליך השיקומי/טיפולי שהינו מבורך, אין לתת לו מעמד בכורה, אלא לעקרון ההלימה ולשיקולי ענישה נוספים, וזאת לאור נסיבות ביצוע העבירה ולאור חומרתה.
בנוסף נטען, כי ההליך השיקומי נבחן במסגרת העונש ואינו מוביל לסטייה ממדיניות הענישה הנהוגה (ראה: רע"פ 398/14).
לסיכום, טענה המאשימה, כי יש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל בתוך מתחם שהוצג על ידה; מאסר על תנאי ארוך ומרתיע ופיצוי כספי למתלוננת, שעל אף שהעידה לטובת הנאשם, יש לפסוק פיצויים ולהותיר בידה את האפשרות לגבות או לא לגבות את סכום הפיצויים.
טיעוני הסנגור
- הסנגור הדגיש, כי ביחס לנסיבות ביצוע העבירה, יש לתת את הדגש על התמכרותו של הנאשם לאלכוהול אשר הביאה אותו לשרשרת טעויות במהלך חייו, ש'השיא' להם היה בעת ביצוע העבירה. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו והתגייס לטיפול משמעותי וארוך, כפי שניתן ללמוד מפרק הזמן הממושך שהנאשם נמצא תחת פיקוח וטיפול וכן מהאמור בתסקירים. כל הדיווחים העידו על התמדתו בהגעה לכל המפגשים, מוכנותו להליך השיקום ובדיקות שנעשו לו, נמצאו תקינות לאורך זמן.
בכל התסקירים וכן מדברי אשתו וחמותו, עולה כי אין מדובר באדם המאופיין בקווים עברייניים ואין מדובר באדם אלים ו/או מסוכן.
משנגמל הנאשם מהתמכרותו לאלכוהול, לא קיים סיכון להישנות התנהגות עוברת חוק. קיימת חשיבות רבה להמשך הליך טיפולי ארוך טווח, על מנת שלא לפגוע בהליך הטיפולי ובשיקום המשפחה, שלצדו רעייה תומכת בעלת כוחות ויכולות.
- באשר למתחם הענישה, טען הסנגור, כי מדובר במתחם רחב יותר, כפי שעולה מהפסיקה שהציג וכי אין לגזור גזירה שווה מהפסיקה שהגישה המאשימה, שכן ניתן לאבחן אותם מעניינו של הנאשם, לדוגמא: ת"פ 15973-01-12 מדינת ישראל נ' אזולאי, שם דובר על איומים קשים כלפי האם, הצתה של המיטה ולאחר מכן הצתה של אזורים נוספים בבית. בעניינו של אזולאי, שירות המבחן העריך כי קיימת מסוכנות גבוהה לגביו וכן היה לו עבר משמעותי בעבירות אלימות ושני מאסרים על תנאי; בע"פ 8125/15 דמיטרי פרוקופנקו נ' מדינת ישראל, מדובר בנאשם שלא הודה וניהל הליך הוכחות ממושך ואף איים לשרוף ועוד. מכאן, שאין ללמוד מהפסיקה שהצגיה המאשימה.
- הסנגור טען, כי מדובר בנאשם רגיל נורמטיבי ומתפקד וכי ניתן לגזור את מתחם העונש מפסקי הדין הבאים:
- ת"פ 26651-04-14 מדינת ישראל נ' פלוני (29.11.2015), שם דובר באדם שהצית חדר כתוצאה מריב עם המתלוננת, לאחר מכן תפס אותה והיכה אותה על מנת למנוע ממנה לכבות את השריפה. לבתה של המתלוננת נגרמו חבלות ולנאשם לא היו הרשעות קודמות. בית המשפט הסתפק בצו פיקוח ו-200 שעות של"צ, כאשר בית המשפט מבכר את ההליך השיקומי על פני ענישה מרשיעה.
- ע"פ 4311/12 מילאד סורי נ' מדינת ישראל (8.11.2012), שם הגיע הנאשם לרכבה של קרובת משפחתו, שבר את שמשת הרכב האחורית והשליך נייר בוער למושב האחורי של הרכב. בעקבות כך נגרמו נזקים לרכב. בית המשפט המחוזי גזר עליו 9 חודשי מאסר ובית המשפט העליון קיבל את המלצת שירות המבחן והעמיד את עונשו של הנאשם על 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות.
- ת"פ 24812-01-13 מדינת ישראל נ' קוקליה (10.6.2014), שם דובר על אירוע קטטה על רקע אלכוהול, שהנאשם הצית דלת של פאב בתל-אביב. הנאשם החל טיפול ביחידה להתמכרויות. הצדדים הגיעו להסדר ובית המשפט כיבד את ההסדר של שנת מאסר על תנאי, צו מבחן למשך שנה וצו של"צ בהיקף של 150 שעות.
- ע"פ 8501/09 אבי בוכרע נ' מדינת ישראל (10.2.2010), שם הורשע הנאשם בהצתת מכולת וכמי שגרם נזק רב. בית המשפט העליון התערב בעונש והשית עליו 6 חודשי מאסר.
- הסנגור טען, כי מתחם העונש הראוי בעניינו, הוא כפי המלצת שירות המבחן, היינו, להסתפק בעונש של עבודות שירות והטלת צו פיקוח.
הסנגור הדגיש כי הנאשם נמצא בעיצומו של הליך שיקומי רציני ומתמשך ולפיכך יש לאמץ את המלצת שירות המבחן. כך גם, באשר לאי פסיקת פיצוי למתלוננת.
דברי הנאשם
- הנאשם הביעה חרטה כנה על מעשיו, טען כי הוא מתבייש בהם וכי הפיק את הלקח ממעשיו וכיום שינה את אורח חייו לחלוטין.
דיון והכרעה
- עבירת ההצתה שבה הורשע הנאשם טומנת בחובה פוטנציאל לפגיעה בחיי אדם ובשלום הציבור, זאת מעבר לפגיעה ברכוש. רבות נכתב על עבירה זו וכידוע, "טבעה של הצתה שראשיתה ידוע, אולם כיצד תתפשט ומה יהיה היקף הנזק הכרוך בה, הוא עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו..." [ע"פ 7496/12 זיתוני נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 24.6.13)].
כן אפנה לע"פ 8125/15 פרוקופנקו נגד מדינת ישראל (19.4.2016) אליו הפנתה המאשימה, שם נדחה ערעורו של נאשם שנדון ל-22 חודשי מאסר בפועל, בגין איומים כלפי שכנתו והצתת דלת דירתה (הנאשם סבל ממחלת נפש, נושא שלא ניתן לו ביטוי בגזר הדין) וכך קבע בית המשפט העליון:
"פוטנציאל הנזק בעבירת הצתה הוא מטבע הדברים רב מאוד – שכן בעת ההצתה אין לדעת לאן תתפשט האש, במי או במה תפגע ובאיזו עוצמה. המשלח אש אינו יכול לשלוט בהשתוללותה, הנזק אינו צפוי והסיכון הטמון לסביבה, לגוף ולרכוש – גדול ...בשנים האחרונות ניתן לזהות מגמה של החמרה בהתייחסות לעבירת ההצתה, ובית משפט זה אף התבטא בדבר הצורך בענישה מרתיעה כאשר לביצוע העבירה קדם תכנון מוקדם, וכאשר גלום במעשה סיכון לחיי אדם ולרכוש ...עם זאת רף הענישה הנוהג בעבירות הצתה אינו אחיד, וחומרת העונש עשויה להשתנות ממקרה למקרה על פי נסיבותיו. וכך נאמר בהקשר זה על ידי השופט י' עמית ב-ע"פ 1727/14 מימון נ' מדינת ישראל (6.1.2015) (להלן: עניין מימון): "בתי המשפט חזרו והדגישו את חומרתה היתרה של עבירת ההצתה, גם כשהיא מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק לגוף, בבחינת 'אוי לגפרור שהצית להבה, שסופה ואחריתה מי ישורנה': 'בתוך מדרג זה ניתן להצביע על מדרגי ביניים של חומרה, מה שיכול להסביר את הסיבה לכך שהענישה הנלווית לעבירת ההצתה אינה אחידה ונעה על סקאלה רחבה (ע"פ 9226/11 גוזלנד נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (8.10.2013)): הצתה של נכס בנסיבות שאין לחשוש כי ההצתה תתפשט לרכוש אחר; הצתה של נכס שעלולה להתפשט ולפגוע ברכוש אחר; הצתה של נכס שיש בה פוטנציאל לפגיעה בגוף ובנפש; הצתה של נכס בנוכחותו הקרובה והמיידית של אדם, מה שמגביר את פוטנציאל הפגיעה בגוף ובנפש; הצתה שגרמה בפועל לפגיעה בגוף ובנפש על אף שהמצית לא התכוון לכך (מחשבה פלילית של פזיזות); והצתה בכוונה לפגוע בגוף ובנפש כמו במקרה דנן. מובן כי בתוך מדרגי ביניים אלה יש להבחין בין נסיבות שונות לחומרה או לקולא, כמו ערך הרכוש שהוצת או מספר האנשים שעמדו תחת סיכון של פגיעה'".
- אשר למדיניות הענישה, ככל שמדובר בעבירת הצתה, אזכיר כי העונש המרבי הקבוע לצד עבירה זו בחוק, עומד על 15 שנות מאסר.
בית משפט עמד לא אחת על חומרתה של עבירת ההצתה ועל הצורך להיאבק בה באמצעות ענישה משמעותית ומרתיעה, בהדגישו את פוטנציאל הנזק המשמעותי אשר טמון בעבירה זו ואת חוסר היכולת לשלוט בתוצאותיה או לצפותן [ע"פ 3149/16 אזברגה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.11.2016) (להלן: עניין אזברגה); ע"פ 5376/15 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (11.2.2016); ע"פ 7139/13 צקול נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.1.2014); ע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (8.11.2012)]. משיקולים אלה הוטעם בעבר כי הצתה, לא כל שכן כזו שהייתה עלולה להוביל לקיפוח חיי אדם, מחייבת השתת עונש מאסר בפועל [עניין אזברגה, שם; ע"פ 7205/15 ויינבלט נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (14.7.2016); ע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' פדר, פסקה 9 (15.4.2015) (להלן: עניין פדר); ע"פ 8659/13 אלמליח נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (15.5.2014); ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל, פסקה ה (18.3.2007)]. רף הענישה הנוהג בעבירות ההצתה אינו אחיד, והוא מהווה ביטוי לשקלול של תוצאות המעשה, פוטנציאל הסיכון לחיי אדם ולרכוש הגלום במעשה, התכנון המוקדם, ועברו הפלילי של מבצע העבירה במקרה הקונקרטי [עניין פדר, שם; ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (17.1.2008)].
- בבואו של בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם, עליו להביא בחשבון את העונש הקבוע בחוק למעשים שבגינם הורשע הנאשם, חומרת נסיבות המקרה ומכלול הנתונים הקשורים למעשה ולמבצע העבירה. מתחם העונש ההולם משקף קביעה ערכית לעונש ראוי, ואינו משקף, בהכרח, את הענישה המקובלת והרווחת בפסיקה קודמת, ובמיוחד בפסיקה שקדמה לכניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין.
- בגדר הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לשקול את חלקו של הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הנאשם הוא האחראי לאירוע, ואת הנזק שנגרם ממעשיו. במקרה זה יש להביא בחשבון בעיקר את הנזק שעלול היה להיגרם ממעשיו של הנאשם, כאשר, כאמור, אין לדעת מה יהיה היקף הנזק הכרוך בהצתה, עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו. המקרה עלול היה להסתיים בתוצאה קטלנית, במיוחד כאשר המתלוננת, אשתו ובתו היו בדירה בעת האירוע. הנאשם, שהינו אדם בוגר, שלח אש בדירה ועזב את המקום. עם זאת יש להתחשב בהעדר תכנון מוקדם ובעובדה שבנס לא נגרם נזק לנפש ו/או לרכוש.
- בגדר הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יש להביא בחשבון את הפגיעה הצפויה של הענישה בנאשם, אשר הינו אדם ללא עבר פלילי מכביד – שתי הרשעות ואת הפגיעה הצפויה למשפחתו.
- המאשימה הציגה בפני ביהמ"ש פסיקה המציגה מתחם רחב של ענישה חמורה הכוללת עונשי מאסר ממושכים. מאידך, קיימת פסיקה במסגרתה נגזרו עונשים של מאסר של מספר חודשים אשר ירוצה בעבודות שירות גם במקרים חמורים מזה שלפני. כידוע הענישה הנוהגת היא ענישה אינדיבידואלית ועל בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו, הן את נסיבות האירוע ואת נסיבותיו של מבצע העבירה ולכן, אין לגזור בהכרח גזירה שווה בין גזרי הדין השונים, שכן יש לעמוד תמיד על הנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.
- בנסיבות העניין, סבורני כי יש לקבוע את מתחם הענישה ההולם במקרה זה בין שנתיים לארבע שנים, בלוויית עונשים נלווים כגון מאסר על תנאי ופיצוי.
- המחוקק אפשר לבית המשפט, לסטות ממתחם הענישה, אם מצא כי יש סיכוי של ממש שהנאשם שבפניו ישתקם (סעיף 40ד(א) לחוק העונשין). יודגש, כי אם מעשה העבירה הוא בעל חומרה יתרה, כי אז אף אם נאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם, אין לחרוג ממתחם העונש ההולם, אלא בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. בעניינו של הנאשם, נראה כי יש מקום לבחון האם מתקיימים התנאים המצדיקים לחרוג מהעונש ההולם מטעמים של הסיכוי לשיקום נאשם [לדיון בסוגיית תשתית הראיות הנדרשת לקביעת סיכוי שיקום לצורך החלת הוראות סעיף 40 ד' הנ"ל, ראו: אורן גזל אייל, חריגה ממתחם העונש ההולם, יפורסם בספר דורית ביניש (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרון ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2015); סנג'רו בועז, מי מעונין במאסרים מרובים וממושכים יותר? על הצעת חוק העונשין (תיקון: הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) (תשס"ה - 2005), עלי משפט (התשס"ו) עמ' 247, 257 – 260].
- אדגיש כי נסיבותיו של הנאשם מיוחדות וחריגות. הנאשם בן 32, נשוי ואב לבת קטינה, עברו הפלילי כולל שלוש הרשעות, שהאחרונות בהן בשנת 2013. שירות המבחן התרשם כי התנהגותו באותו יום חריגה לאורחות חייו, הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו, דבר שחסך זמן שיפוטי יקר.
על קיומו של הפוטנציאל הגדול לשיקום, ניתן ללמוד, בין היתר, משיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק ועם שירות המבחן, מקיומה של תמיכה והתגייסות משפחתית לצדו של הנאשם ואשוב ואפנה לשתי העדויות לזכותו מצד חמותו (המתלוננת) ובעיקר מרעייתו, שניכר כי הוא זוכה לתמיכה משמעותית ממנה, כפי שהתרשם שירות המבחן, מהתמדתו בהליך הטיפולי הייעודי, מהעובדה כי חלפה שנה מאז ביצוע העבירה ומאז לא נפתחו נגדו כל תיקים פליליים נוספים, מהתגייסותו של הנאשם לטיפול ומהשינויים החיוביים שהטיפול החל להניב בחייו, מהמלצת שירות המבחן כי יוטל על הנאשם צו מבחן למשך שנה ועבודות שירות לפרק זמן קצר מאוד וכן המלצה כי בית המשפט ימנע מהטלת קנס על הנאשם, על מנת למנוע נטל נוסף על המשפחה.
- נקבע בפסיקה, כי הגם שישנה חשיבות לשיקולי השיקום, הם אינם חזות הכול, ובצדם ניצבים שיקולי הגמול וההרתעה [ע"פ 5376/15 ביטון נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (11.2.2016); ע"פ 8820/14 שחר נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (17.5.2015)].
כאמור לעיל, עמד בית משפט העליון על כך שבעבירות הצתה ראויה לרוב הטלת עונש מאסר בפועל. חרף נסיבותיו האישיות המקלות של המשיב וסיכויי השיקום הממשיים, נסיבותיה של עבירת ההצתה שביצע אינן קלות – הצתה של דירת מגורים בה ישנו לפחות שלוש נפשות – החמות, הרעיה והבת - בניין מגורים מאוכלס, בדלת כניסה שהוצתה ושטיח הצמוד לה ושאך בנס לא נגרם נזק לנפש ולרכוש.
- בשים לב לנסיבות המיוחדות והספציפיות של הנאשם, לגילו, למצבו המשפחתי, קרי נשוי ואב לילדה כבת 4, לעבר פלילי שאינו מכביד כלל, להודאה, לחרטה, לחסכון המשמעותי בזמן שיפוטי, למעצר בו שהה הנאשם (45 יום), לתנאים המגבילים שהושתו תקופה משמעותית (מזה כשנה) ולמאמצים הרבים שהושקעו בשיקום, כפי שעולה מתוך התסקירים, את העובדה שבסופו של דבר לא נגרם נזק לנפש ממעשה ההצתה, אך מאידך את הנזקים שעלולים היו להיגרם ממעשי הנאשם, אני בדעה כי יש לגזור על הנאשם עונש החורג לקולא מהרף התחתון של מתחם הענישה, תוך שאני מדגישה כי יינתן ביטוי משמעותי לשיקולי השיקום ולכלל השיקולים לקולת העונש. יחד עם זאת, לא אשלול הטלת עונש מאסר בפועל אשר יהלום את חומרת המעשה [ע"פ 5561/14 גפן נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (7.11.2016); ע"פ 3381/16 אלקרינאוי נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (10.7.2016) ע"פ 6720/16 מדינת ישראל נ' פלוני (7.3.2017)].
- אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 19/4/16 ועד 2/6/16;
ב. מאסר מותנה של 6 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של הצתה וזאת בתוך שלוש שנים מהיום ויורשע בגינה;
ג. פיצוי כספי למתלוננת בסך 5,000 ₪.
- הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית מעצר "קישון" בתאריך 1/8/17 עד השעה 10:00 או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, ד' סיוון תשע"ז, 29 מאי 2017, במעמד הנוכחים.