מזונות אישה ותביעה רכושית לאיזון משאבים.

1.         תביעה כפולה: אחת - למזונות אישה, והשנייה - תביעה רכושית (לאיזון משאבים).

2.         "הוא" (להלן: "הנתבע"): רופא שיניים כבן 50 בתחילת הקשר. (ראה סעיף 3ד לתצהירה של התובעת) וכבן 62 עתה. (תצהיר עדותו של הנתבע, סעיף 14).  "היא" (להלן: "התובעת"): כבת 25 בתחילת הקשר עם הנתבע, שעבדה אז כקופאית בסופרמרקט.

3.         הצדדים לא היו חלוקים על עובדות היסוד, בדבר מועד תחילת הקשר ביניהם - בינואר 1999 ומועד סיומו למעשה - בחודש מאי 2010. (ראו סעיף 90 לתצהירה של התובעת).

4.         הקשר שבין הצדדים נמשך איפוא, כ- 10 שנים. חלק מהתקופה הזו - מ- 21.06.05 ועד לסיום הקשר - הצדדים היו נשואים, ואין מחלוקת לגבי המסקנות המשפטיות הנובעות מקשר הנישואין.

5.         עיקר המחלוקות נעוץ "בתקופה הראשונה", היא התקופה שמאז תחילת הקשר ועד הנישואין.

6.         א.         עד שאני בא לתאר מחלוקות אלו, נראה שיש תחילה מקום לתאר את עמדות    היסוד של הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהיריהם.

ב.         התובעת טוענת, שהגיעה אל הנתבע כדי לקבל טיפול שיניים. אלא שהנתבע לא התמקד רק בשיניה,  וחיזר אחריה במרץ ובלהט נעורים. הוא תינה באוזניה את צרותיו עם אשתו, ושיתף אותה בכוונתו להתגרש מאשתו, ולהינשא לתובעת. ואכן, בחודש מאי 2000, התובע נפרד מאשתו. התובעת והנתבע חיו יחד (גם קודם גירושיו של הנתבע מאשתו). לטענת התובעת, הנתבע נכנס למערכת הזוגית עמה כאשר כל רכושו שנותר לו לאחר גירושיו - נארז "בצ'ימידן". התובעת הציגה עצמה "ככושי" שעשה את שלו ולכן הוא יכול ללכת (עמ' 2 לסיכומיה). על פי טענתה של התובעת, שזהו בעצם "המוטו" (האמוציונלי) העומד בבסיס טענותיה הלא משפטיות - לאחר 11 שנות זוגיות "ולאחר שהתובעת נתנה לנתבע את שנותיה הטובות והיפות ביותר... הנתבע ביקש להפטר מן התובעת ככלי אין חפץ בו" (ההדגשה במקור י.ט).

ג.          גם הנתבע העדיף להציג עצמו כמי שנפל קרבן. לדידו, "התובעת היא שהרסה את חיי נישואי וגרמה לגירושי, הוציאה ממני כספים רבים וטובות הנאה, עד שכילתה ממוני וכוחי, ומשהבינה כי לא תוכל להוציא ממני כסף או רכוש, החליטה להפטר ממני לטובת הקרבן הבא" (סעיף 15 לתצהירו של הנתבע).

            אומר מיד, כי יש קושי להבין גרסה זו, על רקע גרסתו של הנתבע עצמו, ולפיה, נאמר לו שהתובעת מוכנה לעסקת בארטר "מין תמורת טיפול שיניים". (סעיף 17 ו- 19 לתצהירו), וגם על רקע העובדה,  שהנתבעת יזמה שתי פרידות והוא היה זה שיזם את חידוש הקשר.

ד.         יהיו הדברים אשר יהיו, מעבר לטענות המשפטיות והעובדות המקימות (או שוללות) אותן - כל אחד משני הצדדים הציג עצמו כטלה "שנטרף" ע"י הצד האחר, שרק ברבות הימים התברר, שהוא זאב אשר עטה עור של כבש.

7.         תביעת המזונות :

א.         כאמור בפתח הדברים, התובעת הגישה גם תביעה למזונות אישה. על תביעה זו אמרה באת כוחה: "אפשר לשים בצד את תביעת המזונות" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 06.01.10). גם אם ייאמר, שהאמירה משקפת רק רצון להתמקד בעיקר, בלי לוותר על משהו שמייצג נפח כספי קטן יותר (מזונות מהפרידה בפועל ועד הגירושין הפורמליים כ- 7 חודשים מאוחר יותר) - יש להניח, שגם התובעת תסכים, שהזזת תביעה זו "הצידה" - לא הוצעה כדי לשוב אליה לעת מצוא, אלא ש"ההזזה" משקפת הבנה שמוטב לה לתביעה זו, שתגנז. אמור מעתה, שתביעת המזונות אינה בבחינת אבן שיש לה הופכין, אלא שראוי יותר לראותה כמשהו שיהא מונח "עד שיבוא אליהו".

ב.         איכות, כמות ודיות הראיות שהתובעת סיפקה, כמו גם הטון הרפה, כמעט רק כדי לצאת ידי חובה, שבו הענין אוזכר בסיכומיה - תומכים במחשבה, שגם התובעת הבינה שמוטב להניח ענין זה ולא לעסוק בו.

ג.          ודאי שיש לאמץ את טענות הנתבע בסעיפים 17-19 ו- 22 לסיכומיו. מטעמים אלה, ומטעמים אחרים, שאיני רואה צורך להיזקק להם - אני דוחה את התביעה למזונות אישה.

8.         התביעה הרכושית :

א.         כאמור, חילוקי הדעות שבין הצדדים, מוסבים בעיקר על "התקופה הראשונה" מתחילת הקשר שבין הצדדים, ועד שמוסדו יחסיהם בנישואין ב- 21.06.05.

ב.         התובעת טוענת שגם בתקופת חייהם הראשונה, היא והנתבע חיו ביחד, כמו זוג נשוי וקיימו משק בית משותף. על פי הנטען, הצדדים עצמם, כמו גם סביבתם הקרובה, ראו ביחס שביניהם יחס של "ידועים בציבור".

ג.          כיון שעל פי הנטען, הנתבע החל את הקשר עם התובעת כשהוא חסר כל, ומאחר והתובעת נשאה עמו בנטל "כתף אל כתף" (ביטוי המופיע פעם ועוד פעם, שוב ושוב בסיכומי התובעת - עד כי ניטע בי הרושם שאולי לצדדים יש יותר משתי כתפיים) - ממילא כל הרכוש שהצדדים צברו בתקופת חייהם המשותפת, דינו להיות מחולק בין הצדדים לפחות מחצה על מחצה.

ד.         הנתבע גרס, שקודם לנישואיהם, הצדדים היו רק חברים המקיימים יחסים שאינם "קונקלוסיביים" כלשונה של באת כוחו. לדידו של הנתבע, התיאור של יחסי הצדדים כידועים בציבור, אינו מתאים לעובדות. הנתבע גרס, שאכן הצדדים התגוררו ביחד, אבל הם לא היו אלא חברים "ובכל מקרה, לא היתה כל שותפות רכושית בין הצדדים, לא היתה כוונה לשותפות. להיפך, היתה הפרדה מוחלטת ומוסכמת". (סעיף 27 לסיכומי הנתבע).