מונחת בפני בית המשפט תובענה לחייב הנתבע, לשלם לידי התובעת דמי מזונות עבור בנם הקטין המשותף של הצדדים.
עובדות כללי
- התובעת, --(להלן: "התובעת" ו/או "האם") והנתבע, -- (להלן: "הנתבע" ו/או "האב") ניהלו בנעוריהם מערכת יחסים שממנה נולד הבן ב.ג יליד 22.9.2015, כיום בן שנתיים (להלן: "הבן" ו/או "ב.").
- לציין כי, האם התובעת, ילידת 1998 הינה כיום כבת 19 וחצי שנים והנתבע יליד 1997 , כיום כבן 20 שנים וחמישה חודשים ; דהיינו בעת הולדת הבן היתה התובעת כבת 17 שנים והאב הנתבע כבן 18 שנים.
- ההליך המונח כיום בפני בית המשפט עוסק בבקשת האם לקבוע את מזונות הבן המשותף, ואת חיובו של הנתבע לשאת בהם.
טענות התובעת
- התובעת ילדה את הבן המשותף בהיותה קטינה ובעקבות זאת אף לא סיימה לימודיה התיכוניים, משכך הינה חסרת כישורים מקצועיים משמעותיים.
- א. האם מטפלת ומגדלת את הקטין במסירות מאז לידתו, היא זנה ומכלכלת אותו בסיוע הנתבע.
ב. עם הגיעו לגיל שנה וחצי שולב הבן במעון. לטענת האם קיוותה היא לקבל הנחות בשעורים המקסימליים האפשריים, אולם הוברר לה כי הואיל ואין היא עובדת משרה מלאה לא תהיה זכאית להנחות האמורות.
ג. מציינת האם כי נסיבות חייה כיום גורמות לכך שאין היא מסוגלת לעבוד בהיקף משרה מלא.
- א. לטענת האם היא תלויה במגורי אמה אשר בעקבות נישואיה העתיקה מגוריה תחילה מתל אביב לירושלים, אולם, בשל קשיי הנסיעה למקום עבודתה בתל אביב, חזרה להתגורר בתל אביב.
ב. מציינת האם כי מעברים אלו לא הועילו להשתלבותה במציאת עבודה מתאימה והקשו עליה למצוא כזו אשר תתאים ליכולותיה ותקנה לה שכר ראוי.
- בהתייחס לטענת הנתבע כי הוא חייל בשרות סדיר המקבל ממשרד הביטחון סך של כ- 1000 ₪ לחודש, מציינת התובעת כי הנתבע צבר סכומים נכבדים מעבודות שעבד בהן במהלך השנים. עוד מציינת התובעת שגם כיום, תוך כדי השרות הצבאי, יכול הנתבע לצאת לעבוד שכן הוא משרת "שבוע-שבוע", והוא קיבל מהצבא אישור לעבוד, כך שבשבוע שאין הוא בצבא הוא יכול לעבוד ולהגדיל הכנסותיו.
- עוד הפנתה התובעת לכך שהואיל והנתבע בשרות סדיר ומסיבות שונות, אישר צה"ל לנתבע תשלום של 1800 ₪ לכל חודש עבור מזונות הבן , סכום המצטרף להכנסות הנתבע.
- התובעת מציינת כי עיקר הנטל של גידול הבן המשותף מוטל עליה עת האב מקיים עם הבן הסדרי שהיה מוגבלים והוא לא לן אצלו אפילו לילה אחד.
טענות הנתבע
- א. לטענת הנתבע ההורות המשותפת של הצדדים בגיל כה צעיר הכניסה את שניהם לטלטלה רגשית וכלכלית עצומה. התובעת, שנכנסה להריון במהלך לימודיה התיכוניים, הפסיקה אותם והתמסרה להריון וללידה. הנתבע, אף הוא לא הצליח להמשיך במסלול חייו הרגיל והצפוי, דהיינו לסיים לימודיו התיכוניים ותחת זאת , ועל מנת למצוא מזור לתסכולו ולקשייו הרגשיים נוכח ההריון הלא צפוי בגיל כה צעיר ומוקדם – עזב לימודיו התיכוניים ויצא לעבוד.
ב. בעת הגשת כתב ההגנה , אוגוסט 2016, טען הנתבע כי הוא חסר כל אמצעים והוא עומד להתגייס לצבא לתפקיד קרבי. במהלך ההליכים בתיק הוברר כי הנתבע, חייל בשרות סדיר, משובץ כיום לתפקיד של טבח והוא משרת שבוע בבסיס שבוע בבית ומשכורתו הצבאית עומדת על כ- 1,000 ₪
- א. לטעמו של הנתבע, התובעת מפונקת ולא עושה מאמצים מספיקים על מנת להתאים חייה לנסיבות שהשתנו.
ב . עוד מפנה הנתבע לכך שהתובעת לא התגייסה לצה"ל והיא יכולה לעבוד ולהתפרנס , היא אישה צעירה ובריאה שאם רק תרצה לא יהא לה כל קושי להשתלב במעגל העבודה , ולטעמו היא אינה עובדת אך מטעמים טקטיים ולצורך הליך המזונות.
- הנתבע מציין כי הוא אינו בורח מאחריות , הוא אדם ואזרח נורמטיבי ,הוא אב טוב לבן ב. ומבקש לשרת את מדינתו בשרות חובה צבאי , אולם בקשתו היחידה הינה שלא למוטטו מבחינה כלכלית.
- לטעמו של הנתבע היה על התובעת להוכיח התביעה למזונות כאילו עסקינן בתביעה כספית והעובדה כי התובעת לא צירפה ראיות בגין ההוצאות להן עתרה בכתב התביעה, פוגע ופוגם בעתירותיה הכספיות.
- לטענת הנתבע אכן היו לו סכומים כספיים שצבר מעבודתו טרם הצבא, אולם לטענתו הוא הפסיד כל שנותר מהם במשחקי קלפים.
- לעניין הסכומים הכספיים המתקבלים כעזרה מהצבא לתשלום המזונות – מציין הנתבע כי אלו אושרו באופן חריג והם יכולים להתבטל בכל רגע נתון.
- עוד מפנה הנתבע ומציין כי אין לחייבו בתשלום מדור שכן התובעת והבן מתגוררים עם אימה של התובעת, תוך שהיא אישרה כי אינה משתתפת בעלות שכירת המדור ובהוצאותיו.
- לטעמו של הנתבע הסך של 1,000 ₪ לחודש בתוספת קצבת הילדים מבטוח לאומי , יש בו לספק צרכיו ההכרחיים של הבן.
- בסיום כתב ההגנה מפנה הנתבע ומציין "ויודגש בענייננו , יש צורך לשמור על צלם האדם החייב במזונות , הנתבע – המתגייס לצה"ל , תוך הבטחה כי יוכל לחיות בכבוד תוך קיום מינימלי לאור הנתונים כאמור בכתב הגנה זה".
המצב המשפטי – כללי
- א. הצדדים להליך, יהודים שניהם.
ב. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 (להלן: "חוק
המזונות") קובע כי:
|
מזונות לילדים קטינים
|
3.(א) אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה.
|
ג. סעיף 3(א) לחוק המזונות קובע כי חיוב במזונות של יהודים בישראל נקבע על פי דינם האישי, שהוא הדין העברי.
- א. הבן המשותף כיום כבן שנתיים ימים; את ההלכה העברית הנוגעת למזונות ילדים קטינים עד גיל 6 סיכם הרמב"ם כך:
"כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים" (הרמב"ם, הלכות אישות, פרק יב, הלכה יד).
ב. הפרשנות ההלכתית המקובלת של הדברים היא כי אב יהודי חב לבדו ובאופן מוחלט במזונות ההכרחיים הדרושים לילדיו הקטינים עד לגיל 6 שנים.
ג. גישה הלכתית זו אשר לגדר החובה בגילאי 6-0 אומצה במלואה כהלכה מחייבת בפסיקתנו. נפסק כי אב יהודי חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו עד גיל שנים 6, בעוד שהאם פטורה כליל ממזונות אלה. עוד נפסק כי בגילאים האמורים חובת האב היא חובה מוחלטת (ע"א 469/84 הדרי נ' שני [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 4.8.85) שמקורה "מעיקר הדין" או "מדין תורה" (ע"א 4523/90 קאהן נ' קאהן, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 16.10.91). משמעות הדבר היא כי האב חייב לשלם את דמי המזונות ההכרחיים של ילדיו בכל מקרה, גם אם מצבו הכלכלי רע.
- א. אין באמור לעיל כדי לומר, כי מקום שחלה על האב חבות מוחלטת לשאת במזונות ילדיו, היא כוללת ומקיפה את כל הצרכים של הקטין. שכן הדין העברי מבחין בין מעגל צרכי הבסיס ('צרכיו ההכרחיים') של הקטין לבין מעגל של צרכים אחרים שאינם הכרחיים דווקא והחיוב בהם הוא מדין צדקה לפי ההכנסות הפנויות של ההורים.
ב. הפסיקה נוטה לראות בחיובו של האב בסיפוק צרכים בסיסיים בתחום הכלכלה, ביגוד, הנעלה, מדור (והחזקתו), בריאות, חינוך, תקשורת ונסיעות – בבחינת צרכים הכרחיים. צרכים אחרים, כגון נופש, בית מלון, טיולים, בגדי מותגים, בילויים וכיו"ב נופלים למעגל הצרכים מדיני צדקה, כאשר בהם יחויב האב, רק אם ניתן לומר כי הוא "אמיד" על פי ההלכה הפסוקה.
- א. הפסיקה קבעה, כי יכולותיו של האב אינן נקבעות על יסוד הכנסותיו בלבד אלא אף בהתחשב ביכולתו הפוטנציאלית להשתכר או להגדיל השתכרות, כמו גם לפי יכולתו ממקורות אחרים ובעיקר תוך התחשבות בנכסים נזילים.
וראה: רע"א 250/09 פלוני נ' פלונים, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 2.6.2009).
ב. הלכה היא גם , כי על אב להתאמץ עד קצה גבול יכולתו כדי למקסם הכנסותיו.
ג. מנגד, ובמסגרת האיזונים, קבע בית-המשפט העליון בשורת פסקי-דין כי יש ליתן את הדעת גם להכנסות האב ולקיים יחס מתאים בין קביעת גובה המזונות לבין הכנסת האב.
ראה: ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 20.1.86 ).
ע"א 456/70 אלכסנדר נ' אלכסנדר, ]פורסם בנבו] (פס"ד מיום 10.5.72).
ד. כמו כן קבע בית-המשפט העליון כי יש להשאיר סכום סביר למחייתו של האב החב במזונות.
ראה: רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו,]פורסם בנבו] (פס"ד מיום 19.3.01 ).
ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 3.9.80)
- עד ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15, 1709/15 פלוני נ' פלונים [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 19.7.17); (להלן: פסק הדין / בע"מ 919/15) חיוב אב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו חל עד גיל 15 שנים ומעבר לכך חלו דיני הצדקה.
אולם בהמשך להלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 , נקבע כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.
מן הכלל אל הפרט
- כאמור, האב כיום משרת בשרות סדיר, הוא טבח ומשרת שבוע בבסיס שבוע בבית, תוך שיש לו גם אישור לעבוד אולם הוא לטענתו אינו עובד (ראה עמ' 13 ש' 15-18 לפרוטוקול).
- גם עפ"י עדות האב עצמו, הסדרי השהיה שלו עם הבן מועטים, כך שבשבוע בו הוא נמצא בבסיס אין הוא מצליח להתראות עם הבן ואילו בשבוע בו הוא נמצא בבית – נפגש האב עם הבן כפעמיים בשבוע, ללא לינה (ראה עמ' 15 ש' 31-34 לפרוטוקול), דהיינו שברוב רובו של הזמן הבן עם אימו כך שגם עיקר הוצאותיו מושתות עליה.
- כיום מקבל האב משכורת צבאית העומדת על כ-1000 ₪ לחודש, כמו גם מקבל סיוע מהצבא לצורך מזונות הבן ע"ס של כ-1800 ₪ לחודש.
- א. בדיון שהתקיים ביום 6.10.2016 ולשאלת בית המשפט אישר הנתבע כי מופקדים לטובתו סך של 120,000 ₪ בחשבון הבנק שלו. בסיום אותו דיון ביקש הנתבע לבחון הצעת בית המשפט לסיום התיק בהסכמות כוללות.
ב. ביום 19.1.2017 ולאחר הדיון שהתקיים, עתרה התובעת לקבל דפי בנק על מנת לבחון טענות הנתבע בדבר יתרות הזכות בחשבונו והוברר כי הנתבע משך סכומים נכבדים מהחשבון לאחר הדיון הראשון שהתקיים.
- א. בתצהיר העדות הראשית מטעמו טען הנתבע כך:
"את הכספים שהיו רשומים על שמי בבנק לאומי משכתי, לא על מנת "שלא יהוו "מכשול" בפניו בניהול תביעת המזונות " כפי שר. טוענת ..כאשר התחיל הסכסוך הכספי בין ר. לביני, עקב דרישותיה המפורזות ממני, משכתי את הכסף, כיוון שלא רציתי שר. תדע איפה הכסף. כפי שהסברתי, את מה שנותר לי ממנו הפסדתי במשחקי קלפים" – סע' 20 לתצהיר העדות הראשית.
הנתבע נחקר על גרסתו; ראוי לציין כבר עתה כי גם עפ"י לשונו של הנתבע עצמו, כאמור לעיל, הוא הבריח את הכסף שהרי זו לשון ומשמעות המילים "משכתי את הכסף, כיוון שלא רציתי שר. תדע איפה הכסף".
ב. בחקירה הנגדית עומת הנתבע עם גירסתו זו (הדגשה בקו תחתון לא במקור):
"ש: למה אח שלך פתח חשבון נפרד, למה לא העברת את הכסף לחשבון שלך.
ת: ככה. עם כל המריבות וכל הבלאגן וכל הסיפור הזה, אז לא רציתי שתדע על הכסף הזה אז העברתי.
ש: אז הברחת אותו.
ת: לא הברחתי, העברתי אותו.
ש: זו הברחה אם אתה מעביר אותו מהחשבון שלך לאח שלך, כדי שר. לא תדע, כי כך אתה אומר. זה נקרא הברחה. מסכים איתי.
ת: לא.
ש: בדיון פה שהיה באוקטובר אמרת שיש לך 120 אלף שח וזאת אחרי שתיקה רועמת...
ת: זה לא נכון. ...
אחרי שהיה את פסיקת מזונות וכל הכספים ולעורך הדין, שילמתי את הכל וכל מה שנשאר לי הלך על משחקים.
ש: כמה הפסדת.
ת: כל מה שנשאר.
ש: כמה? סכומים.
ת: כל מה שהיה לי.
ש: כמה.
ת: כמה שנשאר.
ש: כמה נשאר?
ת: אחרי כל ההורדות לעורך דין והסכומים כל מה שנשאר.
ש: כמה נשאר. הלכת שיחקת קלפים. תנסה להיזכר.
ת: לא זוכר.
ש: כמה נשאר 10,20,30.
ת: לא זוכר.
ש: בכמה משחקים הפסדת את הכסף.
ת: לא יכול להגיד מקום. זה לא אנשים הכי נחמדים. ....
ש: ביום 3.11. אתה אומר שאלף שח זה מה שיש לך, אתה טוען ששילמת לעורך הדין שלך זה אומר שנשארו לך 90 אלף שח. שילמת לא. 25 אלף שח. ביום 3.11 עוד לא נפסקים מזונות זמניים, ... שבתצהיר אמרת שנשאר לך אלף שח. מה האמת. היה לך ערב חתימה על התצהיר, שישים וחמישה אלף שח. שואלת שוב, אתה אומר בתצהירך שהיה לך 1030 שח בלבד. זה כל הכסף שהיה לך באותו הזמן שחתמת על התצהיר הזה בתגובה.
ת: שותק......
ש: נשאלת שוב השאלה.
ת: שותק.......
ש: למה אתה שותק.
ת: למה, אסור לי לשתוק..... שותק.....לא.
ש: אז כמה כסף היה לך.
ת: לא זוכר.
ש: איפה עוד היה כסף.
ת: זהו." (ראה מעמ' 14 ש' 5 לפרוטוקול)
ג. דומה שגם מקרא העדות לבדה מלמד על חוסר המהימנות של הנתבע ועל התחמקותו ממתן תשובות, אולם יפורט כדלקמן:
הנתבע לא ציין בכתב ההגנה היקף הסכומים הצבורים לטובתו וזאת למרות הוראות הדין, הנתבע פירט סכומים אלו רק בהמשך לשאלת בית המשפט. לאחר שהוברר לנתבע כי קביעת המזונות נסמכת גם על כספים הצבורים לטובתו – טען הנתבע בתצהיר העדות הראשית כי הפסיד את כל הכסף. אולם ,גם גרסה זו מתקשה לעמוד עת נשמעת עדותו של הנתבע אשר אינו מוסר פרטים , מתחמק ממתן תשובות ובנקל ייאמר כי אין אני נותנת אמון בגרסה העובדתית שנתן הנתבע לפיה איבד את כל הכספים שצבר בערב קלפים במקום שאינו ידוע. נראה כי הנתבע העביר הכספים שנצברו לטובתו לצד ג' ועל מנת להעלימם מהתובעת ושלא ייזקפו כמקור כספי לתשלום המזונות.
- א. בכתב התביעה עתרה התובעת לחיוב הנתבע בסכומים מדוקדקים וכמפורט בכתב התביעה. אולם, הלכה היא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" דהיינו, היה על התובעת להניח התשתית העובדתית והראייתית המלאה לאימות הסכומים אותם תבעה.
ב. התובעת עצמה מאשרת בכתב הסכומים מטעמה את הנטען ע"י הנתבע ולפיו : "אכן האם לא צירפה קבלות על הוצאות הקטין אותן פירטה בכתביה, אך מדובר בהוצאות ריאליות שבימ"ש נכבד זה יכול להתרשם מאמינותן. אין באי צירוף הקבלות על מנת להוות ראיה שלא אלו הוצאותיו של הקטין".(סע' 3 לסכומי התובעת).
ג. עקרונית, טענת האם אינה יכולה להתקבל שכן עליה להניח בפני בית המשפט התשתית העובדתית עליה היא סומכת. אולם, לעניין מזונות קטינים קבעה ההלכה הפסוקה הסכומים ההכרחיים הנדרשים לקטין ואשר אינם צריכים הוכחה. המינימום ההכרחי שבתי המשפט לענייני משפחה פוסקים עבור כל קטין, ללא צורך בראיות מיוחדות עמד ע"ס של כ- 1,300 ₪ בקירוב, כאשר הסכום איננו כולל מדור, חינוך והוצאות חריגות ו/או הוצאות מדין צדקה ;
ראה: בר"ע 1895/02 בן עמי נ' משיח, [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 20.01.03) ;
ע"מ (ירושלים) 789/05 ע' ד' (קטינה) ואח' נ' ע' י', [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 16.1.06);
רמ"ש 17808-05-10 פלוני נ' המוסד לבטוח לאומי [פורסם בנבו] (פס"ד מיום 8.8.11).
נשמעו קריאות, כי אין די בקביעת רף המינימום לעיל וכי הגיעה השעה לבחון "סכומי המינימום" מחדש (כלפי מעלה).
ראה: עמ"ש (ת"א) 1057/09 ש.ת. נ' ד.ג. [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 17.10.2010).
לענין זה התייחס גם פסק הדין בבע"מ 919/15 , וראה דברי כב' הש' דנציגר בפסקה 29 לפסק הדין וכדלקמן:
" (א) אב יהודי חב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו הקטינים בגילאי 15-0. המדובר במזונות מינימליים ואחידים שאינם תלויים במצבו הכלכלי של האב, ונהוג לכמתם בסכום של כ-1,400-1,300 ש"ח עבור כל ילד. בנוסף, על האב לשלם את חלקם היחסי של הקטינים בעלויות המדור והחזקת המדור של האם. עלות זו מכומתת בדרך כלל בכשליש עד מחצית מהעלות שבה נושאת האם.
(ב) האב והאם שניהם עשויים להתחייב להוסיף על המזונות ההכרחיים מזונות נוספים מדין צדקה, עד כדי רמת החיים שבה הורגל הילד ערב הפירוד או עד כדי רמת החיים שלה הוא ראוי. ככל שיוטל חיוב כאמור, הוא יתחלק בין האב לבין האם על פי מפתח יחסי של הכנסותיהם מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.
(ג) גם כאשר האם חבה במזונות מדין צדקה אין בהם כדי להפחית מחיובו של האב מן המזונות ההכרחיים. כתוצאה מכך, בגילאים האמורים יחוב האב לבדו בתשלום המזונות ההכרחיים במלואם.
(ד) בין הגילאים 18-15 חובת המזונות היא מדין צדקה בלבד ועל כן היא חלה במידה שווה על שני ההורים
סוף דבר
- א. בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב הנתבע לשלם לה סך של 2,050 ₪,
בתוספת השתתפות במדור ובהוצאות מדור. בכתב הסכומים (סע' 60 להם) שינתה התובעת עתירותיה ועתרה לחייב הנתבע כי כל עוד הצבא משלם לנתבע העזרה החודשית – ישלם הוא למזונות הבן סך של 1,600 ₪ לחודש. אולם, אם תפסק העזרה הכלכלית האמורה או עם השחרור מהצבא – ישלם הנתבע סך של 1400 ₪ לחודש (תוך שבהוצאות רפואיות חריגות ובהוצאות חינוך ישאו הצדדים בחלקים שווים) .
עוד עתרה התובעת לקבוע כי במידה והיא תעבור להתגורר בדירה שכורה,
ישא האב ב – 30% מדמי המדור עד לסך 1,000 ₪ ובסך 30% מדמי אחזקת המדור ובכל מקרה לא יעלה התשלום בגין רכיב זה על הסך 500 ₪.
ב. אכן כטענת הנתבע צרכיו ההכרחיים של הבן אינם תלויי המענק המתקבל מהצבא , ומשכך ואם ציינה התובעת כי במקרה ותפסק העזרה מהצבא תסתפק היא בסך של 1400 ₪ בלבד, מלמד הדבר על הצרכים ההכרחיים האמיתיים של הבן, צרכים התואמים את ההלכה הפסוקה .
ג. בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב הנתבע גם בהשתתפות בעלות מדור והוצאותיו ובהתייחס לכך שהתובעת והבן מתגוררים עם בני משפחת האם ובסך של 1440 ₪ לחודש.
אלא שבכתב הסכומים ציינה התובעת עתירותיה לענין המדור כך :
"במידה והאם תעבור להתגורר בדירה שכורה ישא האב ב-30% מדמי המדור עד לסך של 1000 ₪ ובסך 30% מדמי אחזקת המדור ובכל מקרה לא יעלה התשלום בגין רכיב זה על הסך של 500 ₪".(סע' 60 ג' לסכומי התובעת).
מעתירות אלו בכתב הסכומים ביקש הנתבע ללמוד כי התובעת חזרה בה מעתירתה לענין המדור וכל עוד מתגוררת היא בבית אימה, אולם בסכומי התשובה הפנתה התובעת לכתבי הטענות מטעמה וחזרה על עתירתה להשתתפות במדור והוצאותיו.
התובעת כשלה להוכיח מהי ההוצאה העודפת למדור בגין מגוריה ומגורי הבן בבית אימה , אולם נהיר כי ישנן עלויות בגין אלו אשר עפ"י הוראות הדין על האב להשתתף בהן.
אני מעמידה את שעור השתתפותו של האב במדור והוצאותיו וע"ס 400 ₪ לחודש. היה והתובעת תשכור דירה בנפרד למגוריה ומגורי הקטין – נדרש לרכיב זה שנית.
ד. הצדדים בטיעוניהם לא התייחסו לאפשרות של השינוי בחיוב ועת יגדל הבן ולא יחול עוד על האב חיוב במזונות הכרחיים, אולם נהיר כי אם וככל ויחול שינוי נסיבות מהותי ובהתייחס לאמור בפסק הדין יהיו הצדדים ו/או מי מהם רשאים לעתור.
- לאחר שבחנתי כלל הנתונים ונוכח האמור לעיל מצאתי לחייב האב לשלם למזונות הבן לידי אימו התובעת הסכומים הבאים:
א. הנתבע ישלם מזונות הקטין סך של 1400 ₪ (אלף ארבע מאות ₪) לחודש לידי האם. תשלום דמי המזונות החל מיום הגשת התובענה ב-14.7.2016 ובכל 14 לחודש שלאחריו.
ב. הנתבע ישלם עבור השתתפות במדורו של הקטין והוצאות המדור סך של 400 ₪ לחודש. תשלום שמי המדור החל מיום הגשת התובענה ב-14.7.2016 ובכל 14 לחודש שלאחריו.
ג. הצדדים ישאו בחלקים שווים בעלות המעון ו/או הגן ו/או הצהרון ו/או עלות דמי רישום בבי"ס ודמי שכלול ו/או קייטנה, עפ"י קבלות שתציג התובעת ובניכוי הנחות שתקבל. הצדדים יישאו בחלקים שווים גם בעלות חוג לבן , וכן בשיעורי עזר (החל מכיתה ו). בכל מקרה של מחלוקת, תכריע המלצת הגורם החינוכי.
ד. דמי המזונות והמדור צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש אוקטובר 2017 אשר פורסם ב- 15.11.2017 (בלא הפרשי עבר).
ה. הצדדים ישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות לרבות טיפולי שיניים וטיפולים אורתודנטים. היה ותהיה מחלוקת בין הצדדים באשר לטיב או סוג הטיפול הדרוש, יכריע הגורם המטפל.
ו. כל קצבאות המל"ל עבור הקטין תשולמנה לידי האם ותתווספנה לדמי המזונות שנפסקו לעיל.
ז. הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי האם ו/או לחשבונה כמזונות עבור הקטין, בגין תקופת החיוב לשעבר וכל זאת בהתאם ל ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט פד"י לב(1) 580.
ח. דמי המזונות ישולמו עד הגיע הקטין לגיל 18 שנים, או סיום לימודיו התיכוניים ולפי המאוחר. בתקופת השירות הצבאי או שירות לאומי ישולם 1/3 מהסכום האמור.
נוכח ההליך ותוצאותיו, ונוכח התנהלות הנתבע אשר פעל להסתרת הכספים הצבורים לטובתו ולהברחתם ומשכך גם להימשכות ההליך - מחייבת הנתבע בהוצאות ההליך וע"ס 12,000 ₪.
ניתן היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.