רקע
הצדדים התגרשו בבית הדין ביום ט' בניסן תשפ"א (22/3/21), ולהם ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות. הבת האחרונה נולדה ביום א' כסלו תשפ"א (17/11/20), במהלך הדיונים בתביעת הגירושין, עוד לפני סידור הגט. בין הצדדים התגלתה מחלוקת ביחס לקריאת שם הילדה. האב ביקש את הכרעת בית הדין בנידון. בתחילה האשה טענה שאין לבית הדין סמכות לדון בעניין קריאת שם הילדה.
החלטה קודמת בעניין הסמכות
בהחלטת בית הדין מיום ו' בטבת התשפ"א (21/12/2020), נקבע שלבית הדין נתונה הסמכות לדון בנידון שם הילדה, להלן ההחלטה הקובעת את סמכות בית הדין:
"הצדדים מתדיינים בבית הדין בתביעת גירושין כרוכה של הבעל. לאחר הגשת התביעה חתמו הצדדים על הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין, אך האישה חזרה בה מהסכמתה להתגרש. בין היתר הסכימו הצדדים בהסכם הגירושין כי השמות הפרטיים ושמות המשפחה של ילדי הצדדים לא ישונו. דא עקא שבעת חתימת ההסכם היו לצדדים שלושה ילדים, שני בנים ובת. הבת האחרונה נולדה לאחרונה, יומיים לאחר חתימת הסכם הגירושין, ולצדדים מחלוקת בעניין קריאת השם של הבת. האשה נתנה לבת שם ביום הלידה, ללא ידיעת הבעל וללא הסכמתו. הבעל מבקש מתן צו למשרד הפנים לעיכוב רישום שם הילדה. בתגובת האשה הועלתה שאלת סמכות בית הדין לדון בעניין קריאת השם. בהחלטה קודמת נקבע שהסכמת הצדדים תועיל למתן סמכות לבית הדין. אך האשה לא הודיעה שמסכימה לסמכות בית הדין. מנגד, הבעל מבקש לקבוע שהסמכות נתונה לבית הדין למרות חוסר ההסכמה של האשה, זאת מכח כריכת עניין קריאת השם לתביעת הגירושין, גם בהעדר הסכמה מצד האישה לסמכות בית הדין, ולכן הבעל מבקש הכרעה בגוף הבקשה.
הסמכות לדון בשאלת קביעת שם פרטי
בהעדר הסכמה בעניין הסמכות, יש לברר האם נתונה לבית הדין סמכות לדון בשאלת קביעת שם הילדה מכח הכריכה לתביעת הגירושין. כאמור, הצדדים עדיין לא התגרשו, הבעל הגיש בקשה לבית הדין למתן צו בעניין נתינת השם ומבקש שבית הדין ידון בנדון שם הקטינה בכרוך לדיונים בעניין הגירושין. השאלה העולה לברור, האם ניתן לכרוך לתביעת גירושין עניין נתינת שם פרטי של ילד.
בהתאם לפסיקת בג"ץ בתיק 8533/13 סמכות בית הדין מכח כריכה הוגבלה לעניינים בהם קיימת זיקה ישירה וברורה לנישואי בני הזוג ולפקיעתם. משכך נשללה סמכות בית הדין לדון בעניין ביצוע ברית מילה לילד. יש לבחון האם נתינת שם פרטי דומה לעריכת ברית מילה. האם מחלוקת בעניין נתינת שם פרטי מנותקת מעניין הנישואין והגירושין או שיש למחלוקת זיקה הדוקה לגירושין באופן שבית הדין מוסמך להכריע במחלוקת בעניין קריאת שם.
במבט ראשון נראה לכאורה, שעניין קריאת שם פרטי לילד דומה לעניין עריכת ברית מילה לילד. כך שניתן היה להסיק שכשם שבית הדין אינו מוסמך לדון במחלוקת על עריכת ברית מילה לילד, כך לא תהיה לבית הדין סמכות לדון בשאלת נתינת שם לילד.
אמנם לאחר התבוננות ביסוד שני הנדונים הנ"ל, ברית המילה וקריאת השם, אנו מגיעים למסקנה שקיים חילוק מהותי בין הנושאים. המחלוקת בעניין קריאת השם שונה במהותה מהמחלוקת האִם לערוך לילד ברית מילה. עניין קריאת שם קשור לעניין הנישואין והגירושין ובכך שונה נידון קריאת השם משאלת עריכת ברית מילה. לכן, למרות שלפי פסיקת בג"ץ בית הדין לא קונה סמכות לדון במחלוקת בעניין עריכת ברית מילה, בכל אופן בית הדין מוסמך לדון במחלוקת בעניין קריאת השם. המסקנה האמורה עולה מתוך עיון בנימוקים השונים של דעת הרוב בפסק הבג"ץ האמור, בעניין ברית המילה, נימוקים שאינם מתקיימים בעניין נתינת השם וכפי שיתבאר.
בבג"ץ בעניין ברית המילה, בתיק 8533/13, נאמר בנימוקי דעת הרוב שאין הצדקה עניינית לכריכת המחלוקת בעניין ברית המילה לתביעת גירושין, שכן לא מתקיימת זיקה מספקת בינה לבין הליכי הגירושין, וברית מילה אינה סוגיה הצריכה הכרעה עקב פקיעת הנישואין.
הנימוק האמור לא מתקיים במחלוקת ביחס לקביעת שם פרטי. קביעת שם פרטי לילד מילדי המשפחה נעשית במהלך החיים המשותפים בתאום בין בני הזוג, כחלק מחיי הנישואים. בדרך כלל יש חלוקה בין ההורים בזכות בקריאת השם, בהעדר הסכמה אחרת. כאשר מתעוררת מחלוקת בין בני זוג נשואים ביחס לקריאת שם לילד שנולד, לא אחת הדרך לפתרון המחלוקת היא על ידי חלוקה מוסכמת בין ההורים, דהיינו שאת שם הילד הראשון יקבע אחד ההורים, ולהורה השני תינתן הזכות בקביעת שם הילד השני. כמו כן קיימת אפשרות כי לילד יינתנו שני שמות פרטיים, על ידי כל אחד משני ההורים. עם פקיעת הקשר הזוגי, האפשרות לחלוקת השמות מתבטלת בהעדר ילדים משותפים נוספים עתידיים. הרי שהמחלוקת מתעוררת בשל הפרוד והגירושין. בנידון דנן אין ספק שהמחלוקת התעוררה רק בשל הגירושין. אם הצדדים היו ממשיכים לחיות כזוג נשוי לבטח הם היו מוצאים את הנוסחה להסדרת קריאת השם, כפי שנהגו ביחס לקביעת שמות הבנים שבמשפחה. שכן ביחס לשמות שני הבנים, הבן הראשון נקרא בשם אבי הבעל והשני נקרא בשם אבי האשה. הרי שהצדדים מצאו נוסחה לחלוק ביניהם את זכות קריאת שמות הבנים במשפחה. נראה שאם לא היו על סף גירושין, הם היו מוצאים נוסחה מוסכמת גם ביחס לקריאת שמות הבנות. מכאן שהמחלוקת ביחס לקריאת שם הבת שנולדה עתה, נובעת אך ורק מגירושי הצדדים. כל עוד הזוג היה נשוי נמצאה הנוסחה לקביעת השמות, נוסחה שלא יכולה להתקיים עתה עקב העובדה שפני הזוג לגירושין.
עוד נאמר בנימוקי דעת הרוב בבג"ץ 8533/13, כי החלטה בעניין ברית מילה היא החלטה מורכבת ורגישה. היא מערבת, פרט לאקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד, שאלות הקשורות בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים. עריכת ברית המילה מחייבת, עקב גילו של הקטין, פרוצדורה רפואית חריגה של הרדמה או טשטוש. הכרעה בסוגיה הנדונה כסוגיה "טפלה" לגירושין, עלולה לקפח את זכויות הילד ואת טובתו. הנימוקים האמורים אינם קיימים בנידון קריאת שם. לא מדובר באקט פיזי בגוף הקטין. בקריאת שם אין כלל צורך במגע בגוף הקטין בהרדמה או בטשטוש. קריאת השם הינו הליך הפיך, שכן ניתן לשנות שם. לא עסקינן בשאלת חופש דת ואין כאן מחלוקת בשאלה חברתית או תרבותית. מדובר במחלוקת שהתגלתה בין הצדדים רק בשל הפרוד והרצון בגירושין, כאשר בית הדין מתבקש לסייע לצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בצורה יעילה תחת קורת גג אחת ולשם כך נועדה הכריכה.
עוד נאמר בנימוקי דעת הרוב בבג"ץ האמור, שההכרעה במחלוקת בדבר ברית המילה אינה דרושה לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג ואין בכריכתה כדי לקדם את הליכי הגירושין או הסדרת עניינים הצריכים לכך עקב הגירושין. לא כן בעניין קביעת שם הילדה, ההכרעה בעניין קריאת השם נחוצה לצורך חיסול יעיל של יחסי בני הזוג לצורך ידיעת מבנה המשפחה בהליך הפרוד. ראיה לכך היא העובדה שהצדדים הגיעו להסכם גירושין לפני שהאשה חזרה בה מההסכמות, אך עוד בטרם שהאשה חזרה בה מההסכמות, היא ביקשה לא להתגרש לפני הלידה. הרי שניתן ללמוד על רצון לסיים את הסכסוך רק לאחר ידיעת מבנה המשפחה בהליך הגירושין. היה ברור שבטרם הלידה לא ניתן להגיע לחיסול יעיל של יחסי בני הזוג בהעדר ידיעת מבנה המשפחה. הכרעה בסכסוך בעניין נתינת השם, תעזור לסיים את הסכסוך בצורה יעילה בד בבד עם הליך הגירושין.
משכך, לא ניתן ללמוד "גזרה שווה" מברית המילה לעניין קריאת שם. על כן ניתן לכרוך את סוגיית נתינת השם לתביעת גירושין.
אכן בתי הדין עוסקים במחלוקות בעניין קריאת שם פרטי כחלק מהסדרת העניינים שבמחלוקת לפני הגירושין על מנת להביא לסיום יעיל של כלל המחלוקות שבין בני הזוג בהליך הגירושין. ראה על כך בפסק הדין מבית הדין בירושלים בתיק 1045550/6 (פורסם), בו עסק בית הדין במחלוקת בעניין נתינת שם פרטי לצורך סיום המחלוקות שבין הצדדים במסגרת כריכה לתביעת הגירושין. וראה גם בפסק דין של בית הדין הרבני בנתניה שנימוקיו מובאים במאמרו של הרה"ג שלמה שפירא שליט"א בשורת הדין כרך טו בעמוד קצז, שם הכריע בית הדין בעניין השם שינתן לבת כחלק מהסדרת הנושאים שבמחלוקת בשעת הגירושין, על מנת להביא לסיום יעיל של ההתדיינות שבין הצדדים. ראה גם בפסק הדין של בית הדין בחיפה בתיק 897196/3 (פורסם), העוסק בסמכות בית הדין לדון במחלוקת בעניין שם המשפחה.
במקרה דנן קיים טעם נוסף שמכוחו אפשר ללמוד כי בית הדין מוסמך לדון במחלוקת לעניין שם הקטינה. כאמור לעיל, הצדדים חתמו על הסכם גירושין שבו עלה גם נושא שמות הילדים. נכון שהבת ששמה במחלוקת נולדה לאחר הסכם הגירושין ועניינה הפרטי לא נזכר בהסכם, אך צוין במפורש בהסכם כי האישה נמצאת בשבוע ה-39 להריונה, כך שגם עניינה של הילדה שעמדה להיוולד נכרך בהסכם הגירושין. כמו כן עצם נושא שמות הילדים הועלה בהסכם הגירושין. על פי הפסיקה, הסכם גירושין שהוגש לאישור בית הדין כמוהו כתביעת גירושין כנה אשר כל העניינים שנכרכו בה נכרכו בכנות וכדין. חזרתה של האישה מן ההסכם אינה פוגמת כהוא זה מהיות התביעה כנה וכדין, וכך גם כל העניינים שנכרכו. דווקא ההיצמדות של האישה לטיעונים פורמליים תוך כדי חזרה מן ההסכם מעלה את החשש הברור כי האישה מתנהלת בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של זכות משפטית, אם בכלל עומדת לה כזו. נציין כי קריאת שמות לילדים הם חלק מתפקידי ההורים בהיותם האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים, והבאת עניין שמות הילדים עם עניין הריונה של האישה לתוך גדרי ההסכם במסגרת הסמכות הכרוכה של בית הדין, יש בה ללמד על הסכמה מכללא של הצדדים כי בית הדין יהיה מוסמך להכריע במקרה שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים בכל הקשור לילדיהם, לרבות קריאת שם לבת שעמדה להיוולד בסמוך ממש לחתימת ההסכם.
הכרעה