מייזלין נ' א.א.א. פרחי החצב שיווק פרחים בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 21/03/11, בגדרה קבעתי כי בקשת הנתבעות למחיקת התביעה על הסף תידון במסגרת פסק הדין הסופי.

העובדות

התובע הגיש בשנת 2000 תביעה כספית נגד הנתבעת 1 (להלן – "החברה"), וכנגד אברהם סקיזדה, וקיבל נגד שניהם פסק דין בהעדר הגנה על סכום של 93,123 ₪ בתוספת ריבית, הוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד. כמו כן, התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שיק של החברה שלא נפרע. התובע פתח בהליכי הוצאה לפועל על יסוד פסק הדין ובעקבות כך נחתם הסדר תשלומים בינו לבין החברה ואברהם סקיזדה, לפיו החוב יסולק באחד עשר תשלומים. התובע טוען כי לקיום ההסדר נמסרו לו על ידי סקיזדה שיקים דחויים של החברה, חתומים על ידי הנתבעת 2 או הנתבעת 3 (להן – "הנתבעות"). התובע טוען כי משמעות מסירת השיקים הינה שהנתבעות מודות בחובה של החברה (ראו – סעיף 6(ב) לתצהיר התובע). כך או כך, השיקים לא נפרעו. לכן, המשיך התובע בהליכי ההוצאה לפועל, ובד בבד הגיש את התביעה שלפניי נגד החברה והנתבעות, בגדרה עותר התובע לקבלת סעד הצהרתי לפיו:

"החוב של הנתבעת 1 (החברה – א.ר.) לתובע הינו חובן של הנתבעות 2 ו-3 ביחד ו/או לחוד לרבות החוב בתיק 4147/00 בבית משפט השלום בכפר סבא (התיק שבמסגרתו ניתן פסק הדין נגד החברה – א.ר.), וכן בכל תיק הוצאה לפועל כלשהו (לרבות תיק הוצל"פ 17-02894-01-02 ותיק הוצל"פ 17-11172-00-4), וכן לחייב את הנתבעות ביחד ו/או לחוד בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד של התובע בגין תביעה זו".

(סעיף 10 לכתב התביעה).

הנתבעות הגישו בקשה למחיקת התביעה על הסף. בתחילה קבעתי כי אכריע בבקשה זו במסגרת פסק הדין הסופי, ברם, לאחר שהנתבעות בקשו כי אכריע בבקשה לאלתר, ולאחר שיקול נוסף, החלטתי להכריע בבקשה כבר עתה.

הבקשה לסילוק על הסף

התביעה שלפניי הינה תביעה לסעד הצהרתי. הכלל הוא שבית המשפט יעניק לתובע סעד הצהרתי אם יוכיח התובע שניים אלה: ראשית- כי קיימת לו הזכות שעליה הוא מבקש להצהיר, ושנית- כי מן הדין לשריין לו את אותה הזכות (ראו- ע"א 2447/93 מעיוף נ. אברהם פ"ד מח(5) 206; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית-2009) עמ' 504). הפסיקה קובעת כי אין מקום להעניק סעד הצהרתי מקום בו נראה כי התביעה ההצהרתית הינה תחליף לתביעה כספית (ע"א פרידברג נ. עיריית ת"א יפו פ"ד לט(2) 502; רע"א 1910/04 אילונית נ. בנק דיסקונט פ"ד נח (6) 193 ; ע"א 4076/00 ניצחון ציפורה נ. זמברובסקי פ"ד נו (3) 41), אלא אם מראה התובע טעם טוב לכך שיותר לו לתבוע סעד הצהרתי במקום סעד אופרטיבי (גורן בעמ' 507). על יסוד פסיקה זו טוענות הנתבעות כי אין ליתן לתובע שלפניי סעד הצהרתי, כיוון שגם אם יינתן לו סעד כזה הוא יידרש לאחר מכן להגיש תביעה כספית נגדן, וזאת משני טעמים; ראשית, על מנת להוכיח את עצם קיום החוב, להבדיל מהוכחת התנאים להרמת המסך. בהקשר זה מזכירות הנתבעות כי הן לא היו צד לתביעה נגד החברה ולא יכלו, על כן, לטעון כנגד החוב עצמו. ושנית, על מנת שניתן יהיה להוציא לפועל את פסק הדין, שכן לא ניתן להוציא לפועל פסק דין הצהרתי. התובע טוען כי לנתבעות אין זכות לטעון נגד החוב משעה שקיים פסק דין חלוט נגד החברה, וכי מכוח פסק הדין ההצהרתי הוא יוכל לצרף את הנתבעות כחייבות בתיק ההוצאה לפועל שקיים נגד החברה בלי צורך לנקוט בהליך נוסף.

התגוננות מפני החוב

התובע מבקש לחייב את הנתבעות בחובה של החברה מכוח דוקטרינת הרמת המסך. כדי להצליח בתביעתו על התובע להוכיח שניים אלה: ראשית – שקיים חוב של החברה, ושנית – שמתקיימים התנאים המצדיקים הרמת מסך. בין שני התנאים האמורים קיים קשר ענייני. כך, פשיטא שאם אין לחברה חוב אזי אין מקום לדון כלל בשאלת הרמת המסך. כמו כן לעיתים עילת הרמת המסך קשורה לחוב עצמו, כגון מקרים שבהם טוען התובע כי נסיבות היווצרות החוב הן שמקימות את העילה להרמת המסך. כיצד יכול התובע להוכיח כי קיים חוב לחברה? בדרך כלל עליו פשוט להוכיח את החוב מראשיתו, ואז ניתנת הזדמנות הן לחברה והן לבעלי מניותיה, שנגדם מתבקשת הרמת המסך, לטעון את טענותיהם נגד החוב. כאלו הם פני הדברים בדרך כלל, כאשר התובע מגיש תביעה אחת נגד החברה ובעלי מניותיה יחדיו. ואולם, שונים הם פני הדברים במקרה דוגמת המקרה שלפניי, שבו נתבעה תחילה החברה וניתן נגדה פסק דין. במקרה כזה החוב הפך לפסוק, ועל כן על מנת להוכיחו די בכך שהתובע יגיש כראיה את פסק הדין שניתן נגד החברה. במקרה דנא, פסק הדין הפך לחלוט כבר לפני שנים ועל כן הנתבעות אינן יכולות לטעון כי לא קיים חוב של החברה. על כן דין טענת הנתבעות להידחות בכל הנוגע לחוב הפסוק ולתיק ההוצאה לפועל שנפתח נגד החברה לשם ביצוע השטר שכן בהעדר התנגדות גם חוב זה הפך לחלוט. עם זאת, ההצהרה שמבקש התובע מנוסחת באופן רחב הכולל את כל חובות החברה וכזאת לא ניתן להתיר, מפני שלנתבעות יש זכות להתגונן מפני כל חוב של החברה שאיננו פסוק. על כן, התובענה נמחקת ככל שהיא מתייחסת לחוב כלשהו מלבד החוב הפסוק בת.א. 8147/00 ובתיקי ההוצאה לפועל 17-02894-01-2 ו-17-11172-00-4.

מימוש פסק הדין

האם יוכל התובע לממש את פסק הדין ההצהרתי, אם יינתן לו כזה, בלשכת ההוצאה לפועל? תשובתי לשאלה זו חיובית. מהלכת רשף קבלנים ומפסק הדין בעניין גל יעד עולה כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל רשאי ראש ההוצאה לפועל להרים את מסך ההתאגדות וכתוצאה מכך לצרף, הלכה למעשה, חייב נוסף לתיק ההוצאה לפועל (ראו – רע"א 510/00 ח. רשף קבלנים נ' ענבר פ"ד נד(2) 712; בר"ע (מחוזי ת"א) 2417/05 גל יעד נ' ט.א. מכונות מזון – פורסם באתר נבו). משכך מוסמך לעשות ראש ההוצאה לפועל, בלא שניתן פסק דין המורה על הרמת מסך, אינני רואה סיבה שהוא לא יהיה מוסמך לצרף את הנתבעות כחייבות בתיקיה של החברה, אם וכאשר יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הנתבעות חבות בחובה של החברה.

אשר על כן בקשת הנתבעות מתקבלת באופן חלקי במובן זה שתביעת התובע נמחקת בכל הנוגע לכל חובות החברה מלבד החוב הפסוק בת.א. (כפר סבא) 8147/00 ובתיק ההוצאה לפועל שנפתח בעקבותיו, והחוב שבתיק הוצאה לפועל 17-11172-00-4. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ב, 7 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.