מייסנר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ביום 05.09.10 הרשיע בית משפט התעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נועה פראג-לבוא) את המערער עפ"י הודאתו וגזר את דינו בעבירות של אי-ציות לתמרור ב' (37) ועבירות נלוות עם 32 לפקודה, נהיגה בקלות ראש עם סעיף 62 (2) לפקודה ועוד.

כל זאת בשל כך שביום 13.04.09 בערב בתל אביב, נכנס המערער לצומת כאשר אינו נותן זכות קדימה לרכב שלו הזכות, וכתוצאה מכך, התנגשו כלי הרכב, שניהם נפגעו ובעיקר נחבלה נהגת הרכב האחר ואף ניזוקו עמוד וגדר בסביבה.

בית משפט קמא, לאחר שבחן את גיליון הרשעותיו של המערער, וראה שתלוי ועומד כנגדו פסילה מותנית בשל תאונה קודמת, גזר את דינו בקנס בשיעור של 1,800 ₪ לתשלומים זעירים של חמישה תשלומים, פסילה בפועל של שלושה חודשים, פסילה מותנית ובמצטבר הפעיל את הפסילה המותנית מההרשעה הקודמת, כך שסה"כ הוטלו על המערער שישה חודשי פסילה בפועל, זאת בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית, אותה ריצה טרם פסק הדין.

הערעור הוא על חומרת העונש ולא מצאתי שהעונש חמור כלל ועיקר.

בית משפט קמא גזר על המערער את עונש הפסילה המינימאלי שיכול היה עפ"י הוראות הדין, הפעיל פסילה מותנית התלויה ועומדת הייתה כנגד המערער, הדין מחייב שהטלת פסילה והפעלת פסילה יצוין יהיה במצטבר, כך עשה בית המשפט קמא ומעבר לכך לא פסק פסילה נוספת.

מדובר בעבירה חמורה, מדובר בנהג שתוך שנתיים ביצע שתי תאונות, ולכן, לאור ההלכה שהערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל ע"י הערכאה הדיונית, כי "רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה" (ע"פ 3015/09, מדינת ישראל נ' פואד קדיח) (לא פורסם, מיום 20.07.10) אין הצדקה להתערבות בגזר דין זה.

הערעור נדחה לגופו של עניין.

בית משפט זה עומד על כך שמערערים יעמדו בחובת הדין עפ"י סעיף 208 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982, ויופיעו לדיון בעניינם.

הנני גם דוחה את הערעור בשל אי-הופעת המערער.

הפסילה תחל ביום 31.10.10.

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"א, 26/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי