מינהל מקרקעי ישראל חיפה נ' קיבוץ שער העמקים ח.פ 570001263

החלטה

לפניי בקשה למתן צו המחייב את התובעות להשיב במלואן לשאלות בשאלון הנתבעת.

עסקינן בתביעה לפינוי שטח מקרקעין המוחזק ומעובד ע"י הנתבעת במשך עשרות שנים, לאחר שהסתיים חוזה החכירה.

הקרקע נשוא התביעה דרושה לתובעות לשם פיצוי אחרים, שקרקעותיהם הופקעו בגין סלילת כביש 6, קו צינור הגז הטבעי ומסילת רכבת העמק, והכל מכח החלטות ממשלה.

בין היתר, השאלות שלא נענו במלואן עסקינן בשאלות מהמשפט הציבורי, כגון שאלה מספר 5 - למי יועברו הזכויות בשטחים נשוא התביעה? מדוע יש להעדיף אותם על פני הנתבעת?; שאלה מספר 7 - האם נשקלה העובדה כי השטח מועבד ע"י הנתבעת במשך עשרות שנים וכי במהלך השנים צומצמו שטחיו של הקיבוץ בצורה מאסיבית?; שאלה מספר 8 – איזו מטרה באה לשרת הדרישה כי הקיבוץ יהרוס ויעקור כל מה שהוקם בקרקע?

שאלות 10,11,12,15,16 ו -17 - מה לגבי יישובים נוספים המחזיקים בקרקע עודפת? מה השיקולים לאפשר לישובים אלו להחזיק בקרקע עודפת? והאם עליהם הוחלו החלטות ההנהלה? ולבסוף שאלה מספר 13 - האם נשקלה האפשרות לפנות ליישובים אחרים בדרישה לפינוי קרקעות חקלאיות?

לטענת התובעות, שאלה 5 נענתה במלואה – התובעות פועלות מכח החלטות הממשלה.

גם שאלה 7 נענתה במלואה – כשיש לזכור כי הזכות החוזית של הנתבעת – החכרה עונתית – באה אל קיצה בהתאם להסכם.

בנוסף טוענות התובעות בהקשר זה ומבהירות כי גם אם הנתבעת זכאית לפיצוי כזה או אחר בגין הפקעות נטענות שנעשו, אין לנתבעת טענה בגין הפקעות אלו נגד התובעות, בוודאי שלא במסגרת התביעה דנן, ובודאי שאין זכות כי דווקא המקרקעין דנן יועמדו לזכותה כפיצוי.

שאלה מספר 8 – נענתה אף היא במלואה.

שאלות 10-12 ו 15-17 אינן רלוונטיות לתביעה. שאלות אלו מרחיבות את המחלוקת בתיק לשאלת מדיניות קביעת שטחי המשבצת של ישובים חקלאים, שאלה שאינה רלוונטית לתביעה דנן. הנתבעת עצמה מחזיקה בקרקע עודפת.

גם שאלה 13 נענתה במלואה – לא נפסלו האפשריות לבקש מישובים אחרים שיפנו קרקעות חקלאיות, ומשלא נפסלו האפשריות אין עוד מקום לשאלה מדוע נפסלו האפשרויות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה החלטתי כי דין הבקשה להדחות. אכן לצד המשפט הפרטי חלים על המינהל כללי המשפט הציבורי ולעניין זה יפים דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נה(4) 28, 46-45 (2001): "חובת ההגינות המחייבת רשות בפעולותיה עם האזרח מכוח המשפט הציבורי הינה קודמת, רחבה יותר ומחמירה יותר מחובת תום-הלב הנובעת מדין החוזים, והיא חלה על הרשות בכל מגוון פעולותיה הן בתחום המשפט הפרטי והן בתחום הציבורי... חובת הרשות הציבורית לנהוג ביושר ובהגינות, הנשאבת מהמשפט הציבורי, עולה בחומרתה על זו הנדרשת מן המתקשר הפרטי".

עם זאת, עסקינן בענייננו בתביעת פינוי נוכח סיום של תקופת חכירה, לפי הסכם. לנתבעת אין זכות מוקנית להשוואה עם יישובים אחרים שאין כל ראיה כי המצב המשפטי/עובדתי זהה לגביהם. בנינו פועלת לכאורה חזקת התקינות המנהלית ואין ראיה לאפליה. טענות הנתבעת/בקשתה לקבל תשובות לשאלות לעיל, אינן מהוות טענות הגנה נגד הפינוי המבוקש, ואין מקום לכרוך את הדיון בהן במסגרת תביעה זו. במידה והתביעה תתקבל תוכל הנתבעת אולי להגיש תביעה נפרדת לפיצוי בה יהיה מקום לדון בטענותיה אלו.

לפיכך הבקש/ה נדחית. הנתבעת/ המבקשת תשא בהוצאות המשיבות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,700 ₪.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.