פסק דין
בפני תביעה לתשלום סך 65,000 ₪ המהווה לטענת התובע-מתווך במקצועו, חוב דמי תיווך שחייב לו הנתבע בגין הצגת דירה בשד' הנשיא 114 בחיפה בפרויקט "חנן שגב" שהוקם על פי תכנית תמ"א 38 (להלן:"הדירה").
לטענת התובע בתצהירו הוא נפגש עם הנתבע בבוקר יום 11.12.11 והציג בפניו נכס ברחוב דרך הים, אח"כ ולאחר שהנתבע ביקש דירה עם נוף ים הציג לו את הדירה נשוא תיק זה. כשהגיעו לבניין ציין הנתבע בפני התובע כי לא ראה דירות באזור וכי האזור מוצא כן בעיניו ואם גם הדירה תהיה ראויה, ירכוש אותה.
לאחר דברים אלו התקשר התובע לקבלן מר חנן שגב ע"מ לקבל אישור לביקור בדירה ואכן האישור ניתן ולביקור הצטרף מנהל העבודה באתר, הנתבע אישר שהדירה לטעמו וביקש לקדם את העסקה.
נוכח דברים אלו, התובע תיאם עם הקבלן-מר שגב שבאותה עת לא שהה בבניין פגישה לסביבות שעה 15:30 ושאליה הגיעו הקבלן, הנתבע ובנו והתובע ורעייתו, הצדדים שוחחו והנתבע אישר שאם תהיה הורדה במחיר ירכוש את הדירה עם המרפסת הקטנה כאשר התובע לטענתו ניסה לסייע בהורדת המחיר. בהתייעצות עם בנו, ביקש הנתבע לחשוב על העניין, לקח תכניות הדירה והלך לביתו.
התובע טוען בתצהירו כי כאשר החתים את הנתבע על טופס הסכם התיווך, נרשמה כבר כתובת הדירה והוא לא האיץ בנתבע באופן כלשהו ולא רק זאת אלא הדגיש שלפני שנכנסו לבניין שאל התובע את הנתבע האם ראה דירות באזור ונענה בשלילה.
לאחר שהנתבע רכש את הדירה פנה אליו התובע בבקשה לקבל את שכר טרחתו ואז נענה ע"י הנתבע כי הוא ייתן לו "משהו" אך טרם החליט כמה ומכאן התביעה לתשלום 2%+מע"מ מהמחיר בו נמכרה הדירה.
לגרסת הנתבע הוא אכן רכש את הדירה בסוף ינואר 2012 ברם לטענתו כבר בחודש אוקטובר 2011 נחשף לשלט שפרסם את הפרויקט ובעקבותיו פנה ונפגש עם מר שגב וביקר באתר מספר פעמים.
הנתבע חשק בדירה מסוימת-הדירה נשוא תיק זה ומשכך סוכם עם מר שגב כי במידה ומתעניין קודם עמו נוהל מו"מ בקשר לדירה לא יקנה אותה, היא תישמר עבור הנתבע.
ביום 11.12.11 צלצל אליו התובע, הציג עצמו, אמר שהוא יודע שהנתבע מחפש דירה במרכז הכרמל והציע לו דירה במיקום המתאים לאנשים בגילו (הנתבע בן 87 שנים), כששאל הנתבע מהיכן לתובע פרטים אלו התחמק הלה מתשובה.
הנתבע הסכים לבסוף להיפגש עם התובע והם סיכמו להיפגש ליד בית מספר 12 ברחוב דרך הים שם גם חתם על טופס הסכם התיווך שהתייחס לבניין מספר 10 ברחוב. הדירה בדרך הים לא מצאה חן בעיני הנתבע ואז הציע לו התובע דירה אחרת מבלי שיציין את כתובתה, הנתבע הסכים, הם הגיעו לחניה הנמצאת בין מלון נוף למלון דן פנורמה, הנתבע שאל היכן הדירה, התובע החתים אותו על טופס תיווך ,הנתבע מאמין שהדבר נעשה ללא ציון הכתובת ורק אח"כ הראה לו את הבניין שממול ואמר לו שהוא יפגיש אותו עם מר חנן שגב שבונה לפי תמ"א 38.
כששמע זאת התובע ביקש לבטל את הטופס ולהיפרד שכן אמר לתובע שכבר ביקר במקום.
הנתבע טוען שהתובע לחץ עליו להיכנס בכל זאת למשרד הקבלן שכן לא נעים היה לו שלא להופיע לאחר שכבר תיאם את הפגישה וכאשר נכנסו זיהה אותו מר שגב ואמר לתובע שהם מנהלים מו"מ בקשר לדירה בבנין, הם יצאו מהמשרד ולמעשה מאז הסתיים הקשר עם התובע שלא היה מעורב גם בהמשך המגעים והמו"מ.
הסכם הרכישה נחתם ביום 24.1.12 לאחר מו"מ ומספר פגישות.
הנתבע מאשר שהתובע פנה אליו בדרישה לדמי תיווך אך לטענתו הודיע לו כי לא ישלם משום שלתובע לא מגיעים דמי תיווך.
חקירות העדים התארכו מאד, ב"כ הצדדים סיכמו בכתב ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ככל שניתן וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א.
הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. נטל זה רובץ על התובע.
ראשית, הוכח בפני שהנתבע ידע על הדירה וגם פנה והתעניין אצל מר שגב בנוגע לרכישתה עוד לפני שהכיר ונפגש עם התובע. מסקנה זו עולה מעדות כל עדי התובע ובעיקר מעדותו של מר שגב.
באופן מפתיע ביותר, מאומצת עובדה זו-לראשונה, בסיכומי התובע על בסיסה הוא מבקש לקבוע כי הוא היה הגורם היעיל להתקשרות שכן עד שהביא את הנתבע לדירה, הייתה קיימת "מניעה" להתקשרות בין הנתבע למר שגב בגלל שהדירה הובטחה לאחר.
משכך, למעשה גם התובע מסכים כי מר שגב והנתבע נפגשו בעבר וניהלו מו"מ לגבי הדירה (הספציפית) והסכמה לעניין זה מעמידה בספק רב את אותם חלקים בעדותו בהם הכחיש כל סימן לכך שמר שגב והנתבע הכירו קודם לכן או שהנתבע מעולם לא ביקר בבניין ובדירה לפני הביקור המשותף עם התובע ואף הצהיר על כך לפני הכניסה לבניין.