פסק דין
הכרעה זו תידון בתביעה שהגיש מינהל מקרקעי ישראל לסילוק יד הנתבע ולהריסת בינוי שהקים הנתבע על המקרקעין הידועים כחלקה 20 בגוש 28758 וכן הידועים כמגרש מס' 12 לפי תב"ע בש/בת/120, באזור התעשייה נוחם בבית שמש (להלן:"המקרקעין").
הנתבע מצידו, מעבר לטענות הגנה שהעלה, הגיש גם תביעה שכנגד במסגרתה תקף את ההוראות אשר בחוזה שבינו ובין המינהל באשר להשבה הניתנת מקום בו מבוטל הסכם הפיתוח שנחתם בין הצדדים.
כפי שיובהר בהמשך בהרחבה, לא מצאתי מקום לקבל את טענות ההגנה שהעלה הנתבע ואני מוצאת לקבל התביעה כנגדו ולהורות על פינויו מהמקרקעין. מכוח הסכם פיתוח שנחתם עם הנתבע היה עליו להשלים הבינוי על המקרקעין עד שנת 2004. על אף שהנתבע קיבל חזקה במקרקעין עוד בשנת 2001, הוא לא עשה דבר עד לשנת 2005 ואף לאחר פניה מטעם התובע באותה שנה, לא קידם הנדרש, עד שנמסרה לו הודעת ביטול בשנת 2007. עלה כי לא רק שהנתבע לא פעל כנדרש, ככל שרצה למנוע את ביטול החוזה עימו או לתקוף את ביטולו, אלא הוא הקים במקרקעין בינוי וזאת - לא רק לאחר שלא היו לו בהם עוד זכויות אלא גם ללא היתר כדין. הבינוי לא הופסק אף לאחר שניתן צו הפסקה מינהלי ולפיכך נדרשה הגשת התביעה דנן. הבינוי הופסק מכוח סעדים זמניים שניתנו במסגרתה.
בש"א 12017/08:
ההליכים שבפניי החלו ביום 6.11.08 עת הגיש מינהל מקרקעי ישראל (לעיל להלן: "התובע" או "המינהל") בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, אשר יורה למר אשר חזן (לעיל ולהלן: "הנתבע") להפסיק כל עבודות בניה במקרקעין שבבעלות המדינה. נטען בבקשה כי הנתבע תפס חזקה במקרקעין שלא כדין.
נטען עוד כי לאחר שחוזה פיתוח שנחתם עימו בוטל כדין, החל לבנות על המקרקעין מבנה שלד מתכת, עם גג חלקי, ללא כל זכות וללא היתר בניה, הסכמה או רשות מהתובע. בתצהיר שתמך בבקשה נאמר כי הסכם הפיתוח עם הנתבע בוטל עוד ביום 27.2.07 וכי הודעה על הביטול נמסרה לו ביום 11.4.07, הן ע"י המינהל והן ע"י משרד המסחר והתעשייה, אשר המליץ בזמנו על הקצאת המגרש לנתבע. חרף הביטול, החל כאמור הנתבע בעבודות בניה במקרקעין ובנסיבות אלה אף הוצא ביום 28.10.08 צו הפסקה מינהלי. מאחר והעבודות נמשכו גם לאחר הוצאת אותו הצו, הוגשה כאמור בקשה לבית המשפט, למתן צו מניעה זמני. לבקשה צורפו תמונות של המבנה המדובר.
לדיון שהתקיים ביום 9.11.08 בבקשה לאותו סעד זמני - התייצב, בין היתר, בן הנתבע, שאמר לביהמ"ש כי אין צורך במתן הצו שכן הבניה כבר הושלמה. בנסיבות אלה ניתנה הסכמה למתן צו האוסר קיומן של עבודות בנייה נוספות. בדיון הוצגו תמונות עדכניות של המבנה ומר שלמה כהן, המצהיר מטעם התובע, הבהיר כי עיון בהן מעלה שחלק מהעבודות בוצעו לאחר שניתן צו הפסקת עבודה מינהלי. בסיומו של הדיון התרתי לתובע לתקן הבקשה, כך שהצו המבוקש לא יורה רק על הפסקת עבודות אלא יורה גם שלא לבצע כל פעילות במקרקעין, לרבות שימוש במבנה שהוקם עליו וממילא מכוח הסעד הזמני שניתן אז נאסר גם שינוי במצב הקיים בשטח המקרקעין וכן כל שימוש במבנה.
תמצית הטענות שבכתבי הצדדים:
טענות התביעה:
במסגרת התביעה העיקרית מבקש כאמור המינהל כי בית המשפט יורה על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין וכן יורה על הריסת כל שנבנה עליהם. בתביעה נטען כי ביום 20.3.01 נחתם עם הנתבע חוזה פיתוח לבניית מוסך לכלי רכב, ברם הנתבע לא עמד בתנאיו במשך מספר שנים ולפיכך בוטל החוזה ובמכתב מיום 11.4.07 נדרש הנתבע לפנות המקרקעין.
ביום 21.9.08 במהלך סיור של מפקח מטעם התובע באזור המקרקעין הוא מצא כי הנתבע החל בבניית שלד מתכת וקירוי בפח איסכורית, בנוסף הוצב מבנה נייד במקרקעין. בסיור ביום 27.10.08 נמצא כי עבודות הבניה חודשו. הובהר לנתבע כי החוזה שהיה קיים בוטל וכי הוא מתבקש שלא לבצע עבודות בשטח ולפנות המקרקעין. הנתבע התעלם והמשיך בעבודות.
התובע טען כי מעשי הנתבע הם ללא זכות ותוך פלישה למקרקעין ותפיסת חזקה בהם שלא כדין. לחלופין נטען כי ככל שהעובדות יוצרות רישיון הרי שזה בוטל או מבוטל לאלתר ולפיכך יש להורות לנתבע לסלק ידו מהמקרקעין ולהרוס כל שבנה עליהם. התובע ביקש במסגרת תביעתו להתיר לו לפצל סעדיו ולתבוע בעתיד דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין.
טענות ההגנה:
בכתב ההגנה נטען כי הסכם הפיתוח עליו הוחתם הנתבע מהווה חוזה אחיד ומקפח שכן התובע גבה כבר מהנתבע את כל התמורה ועתה הוא מבקש לסלקו מהמקרקעין בטענת בטלות החוזה ובכך לעשות עושר ולא במשפט. נטען כי המינהל פועל כמונופול, מכתיב תנאים מקפחים ופועל בניגוד לחוק ההגבלים העסקיים. התובע מבקש להפיק על חשבון הנתבע רווח כפול הן קבלת דמי חכירה מיוזם פוטנציאלי חדש והן תשלום דמי שימוש ופיצוי מוסכם מהנתבע, אשר כבר שילם את מלוא התמורה ואף השקיע בהקמת המבנה. הודגש כי התובע אף לא משלם לנתבע ריבית בגין התמורה ששולמה כאשר זו אף עולה על ערך השימוש אותו הוא מבקש לגבות. נטען כי קבלת התביעה תסב לנתבע נזק בלתי מידתי ובלתי סביר והתנהלות התובע אינה עולה עם זכות הנתבע לקניין על המקרקעין, אותם רכש בכסף מלא. לטענת הנתבע מדובר במימוש חוזה בחוסר תו"ל, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון הנתבע. הנתבע הוסיף וטען כי בהיותו חסר השכלה פורמאלית אשר גם אינו יודע קרוא וכתוב לא היה בידיו להבין את משמעות עמדות ודרישות התובע וזה מנצל לרעה את כוחו כנגדו. הנתבע מבהיר כי מימש את נכסיו וחסכונותיו, לרבות חנות פרטית שהייתה בבעלותו וזאת כדי להבטיח את פרנסת ילדיו. הנתבע ביקש לרכוש המגרש לאחר ששמע על כך משכנים ומכרים ופנה למינהלת פרויקט "הישגים" הפועלת בחסות עיריית בית שמש. לדבריו הקשר עם התובע היה באמצעות אותה מינהלת אשר הייתה מודעת לחוסר הבנתו וידיעותיו והבטיחה את הסיוע ברכישת המגרש. לטענתו לא הייתה לו אפשרות של ממש לקבוע את תנאי ההסכם ואף לא לוודא כי זה לא כולל תנאים מקפחים.
בהתאם לדרישת התובע הוא נדרש לשלם את כל התמורה מראש ובמזומן וזו כללה תשלום לדמי חכירה ל- 49 שנה וכן הוצאות פיתוח. לדבריו התשלום התבקש עוד בטרם הוצג לו ההסכם, בטרם הוסבר לו ובטרם חתם עליו. הנתבע מדגיש כי אינו בקיא בזכויותיו, האמין כי המדינה תפעל בהגינות ובתום לב, מאחר שקיבלה את מלוא תמורת הקרקע. הנתבע מדגיש כי שילם סך של כ- 400,000 ₪ (סך של כ- 174,000 ₪ ביום 15.1.01 לתובע וסך של כ- 238,000 ₪ ביום 20.1.00 למשרד התעשייה והמסחר).
הנתבע טען כי רק בחודש מרץ 2001 הוא הוחתם על חוזה הפיתוח וסבר שעם ביצוע התשלומים רכש זכויות חכירה מלאות ולא מותנות. רק בחוזה הפיתוח נקבע כי אם לא יבצע את הבניה, קרי; יקים מוסך תוך שלוש שנים, יעמוד התובע על זכותו לבטל החוזה וכי אז יקוזזו גם מהסכומים ששילם דמי שימוש בשיעור 6% לשנה ופיצויים מוסכמים בשיעור 15% מהתמורה. נטען כי לא נמסר לנתבע העתק מהסכם הפיתוח אף שזה הוחתם על ידו .
הנתבע טען כי לא ידע כלל שעליו לבצע הבניה בזמן תחום ובכוונתו היה לבצע הבניה בהקדם מכספים שיחסוך ויקבל ממשפחתו. בעודו עוסק בכך, קיבל בסוף שנת 2005 הודעה מהתובע בה התבקש להודיע בתוך 45 יום לגבי תכניות ולוחות זמנים לתחילת וסיום העבודות. נטען כי באותה הודעה לא ננקב מועד סופי להשלמת הבניה וההודעה גם לא נוסחה כהתראה לקראת ביטול חוזה. הודגש כי הודעה זו נשלחה שש שנים לאחר תשלום מלוא התמורה וכי יש בה הסכמה לשינוי תנאי ההסכם ואפשרות להארכת מועדיו. על בסיסה אף פנה למינהלת והמשיך במאמצי גיוס הכספים. תוכניות הנתבע לבניה התעכבו הן לנוכח המיתון הקשה בארץ בימי האינתיפאדה השנייה והן לנוכח גירושי בנו אשר היה אמור לסייע כלכלית במימון בניית המוסך. לטענת הנתבע, למצב דומה נקלעו יזמים אחרים אך בשונה ממנו עימם לא ביטל התובע את החוזה ואלה החלו בבניה בשנת 2008.
בסמוך לאמצע שנת 2007 גייס הנתבע לטענתו סך של כ- 150,000 ₪ לצורך תחילת הבניה ואז החל בהקמת מוסך, בהתאם למטרת ההקצאה. במקביל המשיך בהליכים לקבלת האישורים אך בעודו עוסק בכך, קיבל הודעה על ביטול ההסכם עימו. במינהלת הוסבר לו כי יעזרו לו וכי התובע אישר במקרים אחרים דחיית ביצוע הבניה. עת פנה למינהל ולמשרד התעשייה והמסחר גילה שהוא ניצב בפניי מעגל שוטה. משרד התעשייה והמסחר אינו מוכן להאריך את מועד הקצאת הקרקע לצורך הבניה בשל ביטול החוזה ע"י המינהל ומנגד המינהל אינו מוכן להאריך החוזה בשל ביטול ההקצאה על ידי משרד התעשייה והמסחר. הנתבע טען כי נכון למועד הגשת ההגנה, הבניה במגרש הושלמה ברובה והוקם מבנה בהתאם למטרת ההקצאה בהשקעה עצומה של 150,000 ₪, זאת מעבר לעלות המגרש שעמדה על כ- 400,000 ₪. נטען כי ניתן לחזור למתכונת החוזית ולראות החוזה כמקוים בהתאם לתכליתו וכוונת הצדדים. עמידה דווקנית על ביטול עסקה מתעלמת ממצב קיים ומהשקעתו ועולה כדי הפליה ביחס למגרשים אחרים להם חודש החוזה (ר' המסמכים שצורפו כנספחים י' 3-1 לתביעה, בעניין שטרית ארמונד, אילוז מאיר ווקנין שי). הנתבע טען כי קיימים אף יזמים נוספים אך אלה חוששים להיחשף.
הנתבע הוסיף כי אין להתיר ביטול החוזה מאחר שלא נמסרה התראה כנדרש עובר להודעת הביטול ולא ניתן פרק זמן מספק לתיקון ההפרה. לחלופין נטען כי ביצע הבניה תוך זמן סביר מקבלת ההודעה. נטען עוד כי יש לקבוע סיכול לנוכח קשייו בגיוס אשראי ובהתחשב בכך שלתובע לא ייגרם כל נזק מהעיכוב, שאינו בר פיצוי כספי. לטענתו הוחתם על חוזה אחיד ומקפח ואין לאפשר מצב בו עומדת לתובע הזכות לבטל עסקה לאחר ששולמו כבר כל הסכומים הנדרשים ובוצעה בניה במגרש. אין גם לחייב בדמי שימוש ועל כל צד להשיב את שקיבל בעקבות כריתת החוזה. לטענת הנתבע פיצוי על בסיס 15% הוא מופרז ובלתי סביר ואינו צופה כל נזק אמיתי ולבית המשפט סמכות להפחיתו או לבטלו כליל על יסוד הוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 ובמיוחד סעיפים 5 ו- 15 לחוק. השבה על בסיס הפחתת דמי שימוש, פיצוי כאמור וללא שמתווספת מנגד ריבית על הסכומים ששולמו - מהווה השבה חלקית מטעם התובע כנגד קבלת השבה מלאה מהנתבע. נטען כי יש באמור כדי ניצול מעמדו המונופוליסטי של התובע העוסק בשיווק קרקעות והכתבת תנאי ההסכמים הרלוונטיים. נטען עוד כי מדיניות בתי המשפט היא להורות על קיום חיובים והשימוש כאן בזכות הביטול מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב. לא נוהל עימו מו"מ, הוא לא הועמד על התנאים המקפחים והסיכון שהוא לוקח. די לתובע בתביעת פיצוי ואין מקום לביטול ההסכם לנוכח כלל מאזן הנוחות (ר' סעיף 39 לכתב ההגנה). עוד נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר לאחר שהתובע גייס את המשאבים הנדרשים לעמידה בחוזה. השיהוי, עולה כדי יצירת מצג שהתובע ויתר על מכשיר הביטול ואפשר חידוש החוזה.