פסק דין
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת במסגרתה עתר להורות לנתבעת להפסיק את השימוש הלא חקלאי במשק מס' 126 במושב בצרה, הידוע כחלקה 100 בגוש 8975 (להלן: הנחלה), ולהורות על הריסת המבנים שנבנו על המקרקעין ללא אישורו. בנוסף עותר התובע לדמי שימוש ראויים בגין תקופת ההחזקה והשימוש החורג שנעשו במקרקעין אשר זכות השימוש בהם ניתנה לצורכי חקלאות.
המקרקעין נשוא התביעה הינם בבעלות הקרן הקיימת לישראל, ומינהל מקרקעי ישראל מנהל את המקרקעין מכוח חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960.
מושב בצרה הוא שוכר המקרקעין מהמינהל בהתאם לחוזי שכירות משבצת דו-צדדי שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: "חוזה המשבצת"). הנתבעת הינה חברת באגודת המושב ובעלת הזכויות בנחלה הידועה כמשק מס' 126.
על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, בביקורת שערך מפקח מטעם המינהל ביום 6.1.02 התברר כי בניגוד להסכם המשבצת ולתוכניות שאושרו על ידי המינהל, ובניגוד להחלטה מס' 755 של מועצת מקרקעי ישראל, עושה הנתבעת או מי מטעמה, שימושים חורגים שאינם שימושים חקלאיים במבנים שהקימה על הנחלה. עוד התברר מממצאי הביקורת כי הנתבעת הקימה על המקרקעין ללא היתר וללא הסכמת המינהל, מבנה חדש עם מרפסת ושירותים ובו פועל בית קפה בשם "קפה גזית", וכן שני מבנים בעלי קומה אחת המשמים למגורים ומבנה יביל המשמש למגורי פועלים.
כמפורט בכתב התביעה המתוקן, בביקורת נוספת שערך המפקח מטעם המינהל ביום 28.7.05 נמצאו במקרקעין שימושים חורגים ובניה ללא היתר של מבנה חדש עם מרפסת ושירותים ובו פועל בית קפה ומסעדה בשם "תפוז" (מסומן בתשריט מבנה מס' 6) ושלושה מבנים המשמשים למגורים (מסומנים בתשריט מבנים מס' 2,3,5). בביקורת נוספת שנערכה במקרקעין ביום 9.2.11 התברר כי נעשים שימושים חורגים וישנם במקום מבנים שנבנו ללא הסכמת המינהל ובין היתר מתוארים מבנה מגורים עם פרגולה שסומן כמבנה מס' 7, ומבנה המשמש כבית קפה שסומן כמבנה מס' 8 (להלן: מבנים 7 ו-8 בהתאמה).
בפתח הדיון שנערך ביום 20.6.13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ייפסק השימוש הלא חקלאי בנחלה עד ליום 1.10.13 והמחלוקת צומצמה לשאלות הבאות:
א. תביעת דמי שימוש ראויים לעניין מבנה מס' 8 בו מופעל עסק בית קפה בשם "תפוז".
ב. התביעה למתן צו הריסה כנגד מבנים מס' 7 ו-8, וקביעת המועד להריסת מבנים אלו.
טענות המינהל
המינהל מבסס את תביעתו על חובתו לנהל המקרקעין בשם ובעבור הבעלים הקרן הקיימת לישראל. לטענתו, זכויות הנתבעת בנחלה הינם של "בר רשות" של אגודת המושב בה היא חברה, והאגודה היא זו ששוכרת את מקרקעי המשבצת מהמינהל בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם.
לטענת המינהל, הנתבעת משתמשת במקרקעין לשימושים שאינם חקלאים ושימוש זה אסור. עוד נטען כי הנתבעת בנתה על המקרקעין מבנים ללא היתר כדין וללא הסכמתו ובניגוד להוראות הסכם המשבצת.
על כן, עותר המינהל להריסתם של המבנים שנבנו ללא אישורו. בהקשר זה מדגיש המינהל כי ניתנה לנתבעת ארכה של למעלה מ- 6 שנים להפסקת השימושים החורגים תחת הריסת המבנים, אך הנתבעת לא פעלה לשם תיקון העוול.
עוד טוען המינהל כי הנתבעת עשתה עושר שלא במשפט מהשימושים החורגים במקרקעין, ולכן הוא עותר לחייב אותה בתשלום דמי שימוש ראויים בגין תקופת ההחזקה והשימוש החורג, בהתאם להחלטה מס' 1101 של מועצת מקרקעי ישראל.
טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי אין מקום ליתן צו הריסה כנגד המבנים, ויש להסתפק במתן צו מניעה קבוע עד להתאמת השימוש במבנים לתוכניות החלות על המקרקעין ולקבלת היתר כדין בהסכמת המינהל. שכן, לטענתה, הסכם המשבצת שנחתם בין המינהל לאגודת המושב בטל ולפיכך לא ניתן לדרוש צווי הריסה מכוח הסכם זה.
כמו כן מציינת הנתבעת כי בגין ניהול בית הקפה הוגשו כנגדה שני כתבי אישום על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, שנכנסה "לנעליה" של הוועדה המקומית חוף השרון משזו לא מילאה תפקידה כראוי. לטענת הנתבעת , נוסח כתבי האישום מלמד כי הוועדה המחוזית איננה מבקשת להרוס את המבנים נשוא המחלוקת וכל דרישתה הוא להתאים את השימוש בהם להיתר לשימושים חקלאיים, או להפסקת השימוש. משכך, נטען, כי על המינהל ללמוד גזירה שווה מדרישתה של הוועדה מחוזית שאמונה על דיני התכנון והבניה, ולא לעמוד על מתן צווי ההריסה.
זאת במיוחד לאור חשיפתה לקנס של חצי מיליון ₪ ומאסר של חצי שנה במידה ויעשה שימוש במבנים שלא כדין, כאשר כל השימושים שנעשים במבנים אלו יופסקו עד ליום 1.10.13 עד להסדרת היתר דין.
עוד טוענת הנתבעת כי המבנים נבנו לפני שנים רבות והשימושים הנטענים במקרקעין נעשו בידיעת המינהל ובהסכמתו שבשתיקה, ולכן נגועה דרישת המינהל למתן צו הריסה בשיהוי ניכר העולה כדי השתק ומניעות מלחזור בו ממצגיו כלפיה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי במידה ובית המשפט יורה על מתן צו להריסת המבנים, מן הראוי לדחות את מועד כניסתו לתקופה של תפחת מ- 5 שנים, על מנת לאפשר לה להסדיר את ההיתרים למבנים.