מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב נ' עזרזר ואח'

פסק דין

הקרן הקיימת לישראל הינה הבעלים של המקרקעין הידועים כגוש 8976 חלק מחלקה 103 בהם נכלל משק 131 (להלן "הנחלה"). התובע הוא אשר מנהל את המקרקעין על-פי חוק.

הנתבע משמש כרב הישוב בצרה. הנתבע והוריו עלו ארצה ממרוקו והתיישבו בבצרה בשנת 1966 ומאז מחזיק הנתבע בנחלה.

הנתבעת 2 (להלן: "האגודה"), שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות שהתחדשו מפעם לפעם (להלן: "חוזה המשבצת"). ביום 16/8/10 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין התובע לאגודה, ומכוחו נמחקה התביעה כנגד האגודה.

במשך השנים נבנו על הנחלה מבנים שונים. בתביעה שבפני עותר התובע להורות לנתבע להפסיק את השימושים הלא חקלאיים בנחלה ובנוסף עותר התובע להורות על הריסת חלק מהמבנים ועל חיוב הנתבע בתשלום דמי שימוש בגין מבנים אלו.

טענות התובע

התובע מבסס את תביעתו על חובתו לנהל המקרקעין בשם ובעבור הבעלים, הקרן הקיימת לישראל או רשות הפיתוח (נסחים צורפו לכתב התביעה). לטענתו, הנתבע מחזיק במקרקעין כ"בר רשות" של האגודה בה הוא חבר, אשר שוכרת את מקרקעי המשבצת מהתובע בהתאם לחוזי שכירות לפעם.

לטענת התובע, הנתבע משתמשים במקרקעין לשימושים שאינם חקלאיים ושימוש זה אסור בהתאם להוראות הסכם המשבצת.

טענות הנתבע

הנתבע רכש את זכויותיו במקרקעין בשנת 1966 מידי חיה וברוך בן צבי. לטענתו שטח זה שייך לו ואינו בבעלות קק"ל. בכתב ההגנה ציין הנתבע כי הוא מנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי, ביחד עם חברים נוספים, כנגד התובע לקביעת זכויותיו בקרקע. בנוסף הוא טוען כי הסכם המשבצת שצורף על ידי התובע אינו חל עליו.

עוד טוען הנתבע כי השימוש הלא חקלאי בנחלות תואם את הוראות תכניות בנין עיר החלות על המקרקעין. תכניות אלו קיבלו את הסכמת הבעלים הרשום, הקק"ל, לשימוש שאינו חקלאי. לגישתו, הסכמת הקק"ל להוראות התכנית גם היא מלמדת כי השימוש הלא חקלאי מוסכם על בעלי הקרקע ואינו אסור.

עוד טוען הנתבע כי המבנים הוקמו כדין ו/או לפני שנים רבות ועל כן אין מקום להורות על הריסתם.

מעשה בית דין

כאמור בכתב ההגנה טען הנתבע כי הבעלות בקרקע שייכת לו (סעיף 9 לכתב ההגנה וציין כי הוא ואחרים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי במסגרתה עתרו לקבוע כי הינם בעלי זכות החכירה לדורות.

ביום 25/7/11 ניתן פסק הדין בעתירה הנ"ל (ת"א 1890/05 כב' השופטת רות רונן, להלן: "פסק הדין") בפסק הדין נקבע כי התובעים זכאים להתקשר עם המינהל בהסכמי חכירה אישיים ולאחר מכן יחשבו כחוכרים ולא כברי רשות (סעיפים 13-14 לפסק הדין). עוד נקבע כי התובעים לא הוכיחו כי הם רשאים להשתמש בקרקע שימושים שאינם חקלאיים, ועל כן נדחתה עתירתם לקבוע כי במסגרת הסכם החכירה יותר להם לעסוק בעיסוקים שאינם חקלאיים (סעיפים 15-23). ערעור שהוגש על פסק הדין נמחק ביום על ידי המערערים ביום 10/6/13.

טענות הנתבעים בהליך שבפני בדבר זכותם להשתמש בקרקע שימוש שאינו חקלאי נדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין, וקיים לטעמי "השתק פלוגתא" בשאלה זו. בעניין זה ראה הדיון בת"א 2640/07 מנהל מקרקעי ישראל נ. שפיץ אלכסנדר ז"ל ואח' [פורסם בנבו] שם דנתי בהרחבה בשאלה זו.

הסכם המשבצת האחרון