מעצר עד תום ההליכים למחזיק רובה ציד ללא היתר כדין מאת המפקד הצבאי

השאלה העומדת לעיון בערר זה, נוגעת למידת המסוכנות אשר יש במי אשר החזיק רובה ציד ללא היתר כדין מאת המפקד הצבאי.

מחלוקת זו נולדה אגב החלטת בימ"ש קמא, אשר קבע כי אין מעשיו של המשיב מגיעות כדי מסוכנות,  ועל כן, הורה לשחררו בתנאים. בנסיבות אלו, מבקשת התביעה להחזיר הלכה למקומה כי החזקת נשק שלא כדין לכל מטרה שהיא, מקימה ככלל עילה למעצר עד תום ההליכים. הנחת יסוד זו נובעת מהמציאות המיוחדת השוררת באזור, על פיה כל כלי נשק עלול להביא לפגיעה חמורה בביטחון האזור. מאידך, דורשת הסנגוריה להתייחס לנסיבותיו של כל תיק ותיק. על כן, מי אשר עשה נוהג לעצמו לצוד חוגלות וחיות בר, לא יתאפיין כמסוכן וכמסכן את הבריות. הנחה זו אותה מבקשת הסנגוריה לקבל, נועדה להדגיש כי לא הייתה בכוונתו של זה לעשות שימוש בכלי הציד לצורך פגיעה בביטחון האזור, מה גם כי פעמים אין בכוחו של כלי הציד להביא לכל פגיעה.

הגם כי בימ"ש קמא לא התייחס לכך, דומני כי לא ניתן להתעלם אגב הדיון בסוגיה שלפנינו מהלכת מחמוד (ב"ש 625/82, מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז 3 עמוד 668), במסגרתה נקבע ע"י ביהמ"ש העליון כי החזקת כלי נשק לצורך ספורט או ציד, אינה מצדיקה ככלל מעצר עד תום ההליכים. מאידך, שאלת קיומה של עילת מעצר בעבירת החזקת אמל"ח, נקבעה כהלכה המחייבת באזור "בשים לב לסיכון הגלום בהחזקת נשק ללא היתר ע"י תושבי האזור, רק בנסיבות חריגות יורה ביהמ"ש על שחרור נאשם המואשם בעבירה זו" (ע"מ 2068/06, קעקור נ' התוב"ץ). בשורה ארוכה של החלטות קבע ביהמ"ש כי טעמי ההלכה דלעיל נעוצים בסיכון הפוטנציאלי הקיים בעצם החזקת הנשק. נשק, מעצם טיבו וטבעו, מסוכן הוא ונועד לפגוע בנפש. בנסיבות אלו, מחייבת המסגרת השלטונית שליטה על כל כלי הנשק שברשותה באמצעות רישיון מתאים. רישיון זה, בכוחו להסיר את החשש כי הנשק יגיע לידיים עוינות, ויתמוך בארגוני הטרור ובמפגעים המבקשים לפגוע ברקמת הביטחון העדינה השוררת באזור.

בערר שלפנינו מדובר ביליד 1981, אשר אמנם לא עירב עצמו מעולם בפגיעה בכוחות הביטחון או בשלום הציבור, ברם, כשנה טרם מעצרו רכש רובה ציד ו-20 כדורים תואמים. כפי שעולה מהחומר שלפניי, לא עשה המשיב שימוש אסור ברובה הציד, אולם, כך נטען, כי הוא השתמש באמצעותו לציד ואח"כ העביר את הנשק והסתירו במטע שבבעלותו. לא אוכל לסיים את המסגרת הנסיבתית דלעיל, בלא לציין כי בחיפוש שנעשה בבית המשיב, נמצא הנשק בנוסף ללבוש צבאי. על כך לא הרחיב איש את הדיבור.

לאחר שסיימתי לשקול את טיעוני הצדדים ואת מכלול הנסיבות שנקשרו לתיק זה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. אמנם, יש צדק רב עם הסנגוריה, המבקשת לקבוע כי מאחורי החזקת כלי הציד לא עמדו כוונות ביטחוניות. לא ניתן גם להתעלם כי לזכות המשיב עומדת העובדה כי עברו נקי, וכי במהלך השנה שבה החזיק בכלי הציד לא עשה בו שימוש נגד אדם. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לסטות מההלכה שנקבעה ע"י בימ"ש זה, כמו גם לא מצאתי בנסיבות שהזכרתי די, כדי להצדיק את שחרורו של המשיב. החשש כי כלי הנשק יגיעו לידיים עוינות, מצמיח בהכרח את עילת המסוכנות, ועל כן, לא נותר לי אלא לקבל את הערר.

לפיכך, תחת החלטת בימ"ש קמא, אני מורה כי המשיב יישאר במצער עד תום ההליכים בעניינו.

ניתנה היום, 23 ביולי 2008, כ' בתמוז התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי