1.פסק דין זה מתייחס לתביעה ולתביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה כנגד זה. הצדדים להליך – התובעים מצד אחד (הם הנתבעים שכנגד, להלן: "התובעים") והנתבע 1 (הוא התובע שכנגד, להלן: "רומנו") מהצד השני, מחזיקים יחד במניותיה של הנתבעת 2 (להלן: "החברה"). החברה עוסקת בייבוא ומסחר בעץ ובחומרי בניין. התובעים מחזיקים ב-16% ממניות החברה כל אחד, ואילו רומנו מחזיק ב-68% ממניותיה מכוח מערכת הסכמים שתתואר להלן.
כפי שיובהר, טענתם העיקרית של התובעים בתביעתם הייתה כי רומנו הפר את התחייבותו להשקיע בחברה, וכי כתוצאה מכך נגרם להם נזק. מנגד, הטענה העיקרית של רומנו בתביעה שכנגד הייתה כי הוא התקשר עם התובעים בהסכמים מכוחם הוא התחייב להשקיע בחברה בשל מצגי שווא מטעים שהתובעים הציגו לו.
תמצית העובדות
2.התובעים 1-2 (להלן: "רכס" ו-"קורצמן" בהתאמה) ייסדו את החברה ביום 3.3.2015 יחד עם אריאל מרום (להלן: "מרום") שכפי שיתואר להלן, מכר את מניותיו בה ואינו עוד בעל מניות. בעת ייסודה של החברה, החזיק כל אחד מבעלי המניות בה בשליש ממניותיה. כעולה מתצהירו של רכס, החברה עסקה מסוף שנת 2017 ואילך במסחר בעץ בדרך של ייבוא מכולות עץ מעובד מאירופה ומכירתו בארץ.
החברה שכרה ביום 5.9.2017 מחסן לאחסון הסחורה בנמל חיפה (נספח 2 לתצהיר העדות הראשית של רכס להלן: "תצהירו של רכס"), וביום 12.9.2017 היא קבלה אשראי מ"קרן פועלים" בסך של 250,000 ₪. בהמשך, ביום 19.10.2017 קבלה החברה אשראי דוקומנטרי מבנק הפועלים בסך של כ-480,000 ₪.
3.בסוף שנת 2017 התנהל משא-ומתן בין בעלי המניות בחברה לבין רומנו, ביחס לאפשרות שרומנו ישקיע בחברה כנגד הנפקת מניות. לגישת התובעים – רומנו הציג את עצמו כשותף של סטס בזילבסקי (להלן: "סטס"). לאחר הידברות בין הצדדים, הוסכם כי רומנו ישקיע בחברה סכום של 350,000 ₪ תמורת 33% ממניותיה. לאחר שרומנו החל כבר בהעברת סכומים על חשבון ההשקעה לחשבון החברה, הוחלפו בין הצדדים טיוטות של הסכמים, כאשר הטיוטה הראשונה נשלחה על ידי רכס לנתבע 3 (להלן: "עו"ד בן חור"). בין הצדדים ישנה מחלוקת ביחס לשאלה האם עו"ד בן חור ייצג את רומנו בלבד במגעים ביניהם, או שמא היה עליו לשמור גם על האינטרסים של התובעים. כך או כך – אין חולק כי לאחר שהעסקה הושלמה, החברה נשאה בשכרו של עו"ד בן חור.
4.ביום 28.1.2018 נחתם בין הצדדים הסכם המבסס את מכלול ההסכמות ביניהם ביחס להשקעה של רומנו (הסכם זה צורף כנספח 7 לתצהירו של רכס והוא יכונה להלן: "ההסכם הראשון"). עד ליום 5.2.2018 העביר רומנו לחברה סכום של 341,000 ₪ (שלגישת התובעים משקפים את ההשקעה בסך 350,000 ₪ לה התחייב רומנו בהתאם להסכם הראשון).
התובעים טוענים כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2018 הגיעו ארצה 4 משלוחים של עץ שכללו 750 קוב, שחלקם הגדול – 500 קוב, הגיע כבר במשלוח הראשון שהתקבל בינואר 2018.
5.בהמשך, ביום 28.3.2018, נחתם בין התובעים, החברה ורומנו תוספת להסכם (נספח 11 לתצהירו של רכס, שיכונה להלן: "ההסכם השני"). מכוח ההסכם השני היה על רומנו להשקיע בחברה סכום נוסף של 350,000 ₪. הצדדים הסכימו כי כנגד ההשקעה הזו יחזיק רומנו ב-52% ממניות החברה. כפי שיובהר להלן, התובעים טוענים כי רומנו הפר את ההסכם השני ולא העביר את הסכום שהיה עליו להעביר לחברה – למרות שהמניות נושא ההסכם השני נרשמו על שמו. יצוין בהקשר זה כי אין מחלוקת שביום 25.12.2018 הפקיד רומנו שיק בסך 235,000 ₪ בחשבון החברה בבנק לאומי (חשבון שנפתח על ידיו), לכיסוי חוב החברה שם. השיק נמשך על ידי אחיו של רומנו, שפריר רומנו.
התובעים טענו כי פעילות העץ בתקופה האמורה הייתה רווחית. כמו כן, נראה כי אין מחלוקת כי נעשה ניסיון ליצור קשר עם חברת הנקל העולמית העוסקת בייבוא חומרי בניין כדי לשתף עמה פעולה ולהתקשר איתה בהסכם בלעדיות, וכי רומנו התכוון להשקיע כספים נוספים לצורך קידום אפשרות זו.
עוד יצוין כי לחברה היו שני חשבונות בנק – החשבון המקורי שלה התנהל בבנק הפועלים, והתובעים היו ערבים לחובותיה בחשבון זה. חשבון נוסף נפתח ביוזמתו של רומנו בבנק לאומי, ורומנו הוא שערב לחובות החברה בחשבון זה.
6.בהמשך, ביום 7.6.2018 רכש רומנו את מניותיו של מי שהיה אחד משלושת מייסדי החברה, מרום, וזאת תמורת סכום של 15,000 ₪ (הסכם זה יכונה להלן "ההסכם השלישי" והוא צורף כנספח 19 לתצהיר של רכס). לאחר רכישה זו הפך רומנו לבעלים של כ-68% ממניות החברה.
סיכומי התובעים
7.התובעים טענו כי רומנו, אשר התקשר בהסכמים עימם מתוך רצון והסכמה מלאה, הפר את ההתחייבויות החוזיות שלו כלפיהם, והעדיף את האינטרסים שלו על פני אלה של החברה. הם טענו כי הוא גזל מניות מהחברה בלא שהוא שילם עבורן, וכי הוא הפר את חובות הזהירות והנאמנות שלו כלפי החברה, פגע באיתנותה, מנע הזמנת סחורה חדשה והוציא את דיבתו של רכס. לטענתם, עקב התנהלותו של רומנו החברה קרסה, נותרה ללא פעילות והתובעים נדרשים לשאת בחובותיה. רומנו, מנגד, חילץ את עצמו – כאשר העביר סכום נמוך מזה לו הוא התחייב. הוא עשה זאת לאחר קריסת החברה, ואף זאת – רק לחשבון בבנק לאומי בו הוא היה ערב לחובות החברה.
8.התובעים טענו כי הם גילו לרומנו גילוי מלא אודות החברה לפני ההתקשרות בהסכם הראשון, וכן ניתנה לו אפשרות לבדוק כל פרט שימצא לנכון. לרומנו נשלחו קבצי נתונים וחשבונות, ואף הובהר לו כי השקעתו נועדה לפעילות חדשה של החברה לייבוא עץ, וכי המשלוח הראשון נמצא בדרכו ארצה. כמו כן, הוצגה לו תכנית עסקית של החברה שהוכנה במאי 2017 והוגשה לקרן הפועלים לצורך קבלת מימון לפעילות יבוא העץ.
עוד נטען כי מלכתחילה דובר על כך כי רומנו ישקיע סך של 150,000 ₪, אולם רומנו ביקש להגדיל את ההשקעה לסכום של 350,000 ₪. לשיטתם של התובעים, רומנו יצר מצג של אדם אמין ובעל הון נזיל, אף שבפועל הוא היה זקוק להלוואות כדי לממן את השקעותיו בחברה. שווי החברה עליו הוסכם לצורך ההסכם הראשון היה 700,000 ₪ והצדדים הסכימו כי זה יהיה הערך המוסכם כ"שווי עוגן" לכל הסכם עתידי בחברה. לגישת התובעים, השווי הזה סוכם לאחר שרומנו קיבל גילוי מלא אודות החברה.
9.התובעים טענו כי במסגרת המשא-ומתן לקראת חתימת ההסכם הראשון, התנהל משא-ומתן בין התובעים לבין רומנו בקשר להלוואות החברה. עו"ד בן חור אשר היה מעורב במגעים בין הצדדים, לא גילה לתובעים כי הוא מייצג רק את רומנו. התובעים טענו כי עו"ד בן חור ערך ותיקן את טיוטות הסכם ההשקעה, תוך שהוא שומר על האינטרסים של רומנו. זאת למרות שבסופו של דבר שכרו שולם על ידי החברה, וכאשר התובעים היו סבורים שהוא מייצג את שני הצדדים.
10.לטענת התובעים, להסכם הראשון צורפו דוחות שונים של החברה; פורטה בו הסחורה שהייתה אמורה להגיע למחסני החברה עד ליום 10.1.2010; צוין סכום ההתחייבויות של החברה (660,000 ₪) שאף היה גבוה יותר מהסכום בפועל (שעמד על 445,404 ₪ חובות לבנק הפועלים); כמו גם הסכום שהתובעים השקיעו עד אותה עת בחברה בהתבסס על הדוחות הכספיים הקודמים שלה. בהקשר זה טענו התובעים כי לפי מידע שהתקבל רק במהלך הדיון בתביעה, הסתבר להם כי בפועל ההשקעה שלהם היא גבוהה יותר.
11.כמו כן, דחו התובעים את המסקנה של המומחה מטעם הנתבעים, רו"ח ויקטור בר, שלטענתם התעלם מהנתונים או פירש אותם בצורה מוטה. לגישתם, הוכח שרכס ומרום השקיעו בחברה באמצעות תשלומים שהם שילמו עבורה. מסקנה זו מתחזקת מכרטסות הנהלת החשבונות של החברה ותדפיסי חשבון הבנק שלה. רו"ח בר התעלם מהאסמכתאות הללו המוכיחות כאמור כי ה"ה רכס ומרום השקיעו בחברה ישירות בנוסף לכספים שהם שילמו עבורה שהוכרו ככאלה בדוחות שלה.
התובעים טענו כי מכל האמור עולה כי רומנו קיבל מהתובעים הסברים מלאים בטרם החתימה על ההסכם הראשון לאור מגמתם לקיים אתו שותפות כנה, והוא חתם על ההסכם ברצון חופשי, ללא כפייה וכאשר הוא יוצג ע"י עו"ד בן חור. מנגד, התובעים – שעברית אינה שפת אמם, לא היו מיוצגים לקראת ההתקשרות בהסכם.
12.באשר להתקשרות בהסכם השני, טענו התובעים כי לאחר שרומנו נוכח שפעילות החברה מניבה הכנסות נאות, הוא ביקש להגדיל את השקעתו בה. לכן התקשרו הצדדים בהסכם השני, בו התחייב רומנו להעביר לחברה סכום נוסף של 350,000 ₪ כנגד הגדלת שיעור האחזקות שלו בחברה ל-52%. לגישת התובעים, סטס היה שותף סמוי של רומנו, והוא היה זה שביקש כי רומנו יגדיל את חלקו בחברה. לטענתם, אף שרומנו הכחיש מלכתחילה את העובדה שסטס היה שותף שלו, הוא נאלץ להודות בכך לאחר שהושמעה לו הקלטה.
התובעים דחו את טענותיו של רומנו ביחס לפגמים בהסכם השני וטענו כי לא מדובר ב"הסכם ג'נטלמני"; כי ההסכם נחתם בהסכמת הצדדים לו; כי רומנו לא הבהיר מדוע לגישתו הוא התקשר בהסכם זה עקב טעות, מה עוד שהוא שביקש את עריכתו והוא היה מיוצג על ידי עו"ד בן חור שניסח אותו. כן נטען כי גרסתו של רומנו לפיה הוא "אולץ" לחתום על ההסכם השני – הופרכה. זאת בין היתר לאור הייצוג של רומנו על ידי עו"ד בן-חור, ולאור העובדה שהוא היה מלווה בחברו סטס, שהוא אדם חזק ועבריין מורשע.
לטענת התובעים, רומנו הפר את התחייבותו לפי ההסכם השני כאשר הוא לא העביר את התמורה הנוספת לחברה כפי שהוא התחייב. זאת בעוד שהמניות הועברו לידיו בסמוך לחתימת ההסכם. הם הוסיפו כי רומנו הציג לחברה מצגי שווא לפיהם הוא איש עסקים מנוסה שיכול לגייס עבור החברה הון רב על מנת לייצב את פעילותה ולהתקשר בין היתר עם חברת הנקל העולמית.
בהסתמך על כל האמור טענו התובעים כי אין לרומנו כל עילה המצדיקה את ביטול ההסכם השני על ידיו, בעוד לתובעים עומדים סעדים כתוצאה מהפרתו של רומנו את ההסכם הזה.
13.התובעים הוסיפו כי הוכח שרומנו רכש מניות נוספות בחברה ב"רכישה חובלת", ובכלל זה כי הוא פעל באופן שחיבל בפעילות החברה. לגישתם, רומנו קיבל לידיו את השליטה בחברה ללא תמורה כאשר לאחר מכן החל מצבה של החברה להידרדר. בין היתר נטען כי כאשר קיבל רומנו שליטה בחברה, הוא הפעיל לחץ כדי להעביר את הנהלת החשבונות שלה לידי לנה, מנהלת החשבונות של סטס. זאת ללא סיבה, ללא שהדבר הועיל לחברה וחרף סירובו של רואה החשבון ליצור כפילויות בהפקת החשבוניות. עוד צוינה בהקשר זה העברת חשבון החברה לבנק לאומי; פנייה ללקוחות החברה על מנת לבטל עסקאות; גנבת סחורה על ידי רומנו והעברתה למחסן השכן; פיטוריו של רכס מתפקיד מנכ"ל החברה; ומינוי בנו של רומנו כדירקטור בה. כל אלה מהווים הפרה של חובות האמון והזהירות של רומנו כלפי החברה, כמו גם קיפוח של התובעים כבעלי מניות המיעוט בה.
14.טענה נוספת של התובעים היא כי רומנו הוציא את דיבתו של רכס בפני מספר גורמים שונים הקשורים לחברה כאשר ייחס לו מעשי מרמה, גנבה ומעילה, וזאת בכוונת זדון ועל מנת לפגוע בו. בכלל זה נטען כי רומנו הוציא את דיברתו של רכס בפני לקוח בשם סולימאן; ג'וני מחברת מרלו"ג; חברת פי סי אס גלובל; ובפני בנק הפועלים. פניותיו לגורמים הללו מהוות לשון הרע במישרין או בעקיפין, ולרומנו לא עומדות ההגנות לפי חוק איסור לשון הרע, וממילא הוא לא העלה בתצהירו טענות כאלה.
התובעים הוסיפו וטענו כי אין לתת אמון בעדותו של רומנו. זאת מאחר שהוא שיקר ביחס למספר נושאים (היכרותו עם סטס, היכרותו עם לנה, ההסכם השני ופתיחת החשבון בבנק לאומי). רומנו נעזר ב"דף מסרים" שהוכן מראש ולכן יש לתת לעדותו משקל נמוך מאוד אם בכלל. עוד נטען כי רומנו נמנע מהזמנת עדים שהיו יכולים להעיד לטובתו, וכי חוות דעתו של רו"ח בר אינה יכולה לסייע לו.
15.באשר לעו"ד בן חור, נטען כי הוא פעל בניגוד עניינים או ברשלנות, וכי הנזקים שנגרמו לתובעים בגין הפרתו של ההסכם השני לא היו נגרמים – או למצער היו מצטמצמים - אילו הוא היה פועל כנדרש. כך נטען כי עו"ד בן חור היה בא כוחו של אחיו של רומנו. הוא לא גילה לתובעים כי הוא מייצג את רומנו בלבד בהסכם הראשון. בכך הוא יצר רושם כי הוא מייצג את כל הצדדים, והפר את כללי האתיקה ואת חובת הזהירות והאמון שלו. לאחר שנחתם ההסכם הראשון, שולם שכרו של עו"ד בן חור על ידי החברה והוא הפך ליועץ המשפטי שלה. למרות זאת, עו"ד בן חור לא "הסב" את חובת האמון שלו כלפי החברה.
עוד נטען כי עו"ד בן חור העביר לידי רומנו את מניות החברה עוד בטרם שילם רומנו לחברה את הכספים שהיה עליו להעביר לה, ובלא לוודא כי הכספים הללו אכן הועברו. גם לאחר שנודע לעו"ד בן חור על ההפרה, הוא לא פנה לרומנו בשם החברה. התובעים הוסיפו וטענו כי עו"ד בן חור לא הסכים לחדול מלכהן בתפקידו כב"כ החברה, הפנה את רומנו לעורכת-דין אחרת הקרובה למשרדו, וקיים עמה ישיבת הכנה. עו"ד בן חור אף סייע לרומנו בניסיונו למנות את בנו כדירקטור.
התנהלות זו של עו"ד בן חור, אותה הוא הסתיר מהתובעים ולא קיבל לה את הסכמתם, עולה כדי ניגוד עניינים מובהק של מי שמייצג את כל הצדדים. ניגוד העניינים הזה הוא שהביא לכך שההסכם השני הופר על ידי רומנו, שהמשיך להציג מצגי שווא לפיהם הוא מתכוון להשקיע את הסכום שהיה עליו להשקיע בחברה. הפרת ההסכם השני פגעה בחברה – ואף עו"ד בן חור הודה בכך.
בהקשר זה ציינו התובעים כי כאשר היו סימני אזהרה ביחס להפרת ההסכם השני, וכאשר היו סימנים לכך שעו"ד בן חור מצוי במצב של ניגוד עניינים, היה עליו להסיר את החשש הזה. בפועל הוא לא עשה כן, התעלם מהתנהגותו של רומנו, וכשל במילוי תפקידו כעורך דין וכמי שהוא מונע הנזק הזול.
16.לגישת התובעים, אין ממש בתביעה שכנגד, שהוגשה כתביעה "טקטית" כמשקל נגד לתביעת התובע. רומנו לא ציין בתביעתו כיצד הוא טעה או הוטעה, והוא לא עמד בנטל להוכיח את הטענות הללו. בפועל רומנו הוא זה שהציג מצגי שווא לתובעים, הפר את התחייבויותיו וחיבל במכוון במהלך העסקים התקין של החברה.
בנוסף, טענתו של רומנו לפיה הוא הפקיד 235,000 ש"ח בחשבון החברה מכוח התחייבותו על פי ההסכם השני היא מופרכת. זאת משום שהיה על רומנו להשקיע סכום גבוה יותר; מאחר שהפקדת סכום הנמוך מהנדרש שלא בסמוך לחתימת ההסכם וכאשר החברה כבר אינה פעילה, אינה לטובת החברה; משום שגם רומנו הצהיר כי הוא הפקיד כספים בבנק לאומי, לחשבון בו הוא היה ערב אישית, בשל התעקשותו לפתוח חשבון בבנק הזה, ולא כדי לסייע לחברה; ומשום שמדובר בהפקדה של כספים שאינם של רומנו ושלא ניתנו להם סימוכין, הם הופקדו בפתאומיות על דעתו של רומנו בלבד, בניגוד להוראות ניהול תיקים של ספרי החברה ותוך חשיפת התובעים לביקורות ולעיצומים.
17.התובעים טענו כי הם הוכיחו את הנזקים שנגרמו להם. לטענתם, הוכח כי רומנו הציג בפניהם מצגי שווא והפר את התחייבותו להשקיע בחברה 350,000 ₪ בהתאם להסכם השני. כן הוכחו הפרה של חובות ההגינות והנאמנות של רומנו וקיפוח של התובעים. כל אלה הביאו לכך שהתובעים איבדו את ההשקעה שלהם בסך 391,514 ₪ בחברה. התנהלותו של רומנו הותירה את החברה בקריסה, ללא פעילות ועם חובות שחלק גדול מהם – באחריותם האישית של התובעים.
התובעים עתרו כי בית המשפט יחייב את רומנו לפצות אותם בגין הפרתו את ההסכם השני ובגין הנזקים שנגרמו להם בסך 800,00 ₪; וכן נטען כי יש לחייב את עו"ד בן חור לפצות את התובעים, ביחד ולחוד, בסכום זה בגין העוולות שיוחסו לו. בנוסף עתרו התובעים לחייב את רומנו בפיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 400,000 ₪.
סיכומי רומנו
18.לגישתו של רומנו, יש לדחות את התביעה נגדו ולקבל את התביעה שכנגד שהוא הגיש נגד התובעים. אין מחלוקת שרומנו הזרים לחברה סכום של כ-585,000 ₪ (בשתי מנות – האחת בסכום של 350,000 ₪ תמורת הקצאת המניות הראשונה, והשנייה – סכום של 235,000 ₪ שהוא שילם לבנק לאומי כנגד חובות החברה). לטענתו של רומנו סכומים אלה הועברו על ידיו עקב מצגי שווא שקריים שהתובעים הציגו לו בקשר למצב החברה, כפי שעולה מחוות דעת המומחה שתמכה בטענותיו.
לטענתו של רומנו, לפני ההתקשרות בהסכם הראשון, הוצגו לו מצגי שווא לפיהם החברה היא רווחית ויש לה לקוחות רבים וסחורה בהיקף נרחב. בהקשר זה צוין כי הוצגה לרומנו תכנית עסקית שקרית, וכי הוצג לו מצג לפיו ההלוואות שנטלה החברה הן בסכום של 180,000 ₪ בעוד בפועל חובות החברה עמדו על סך של 445,000 ₪. עוד נטען כי הסכום שהשקיע רומנו בחברה שימש – בלא ידיעתו של רומנו - לפירעון חובות החברה שהתובעים ערבו להם באופן אישי, ובכלל זה לפירעון הלוואה בסכום של 250,000 ₪ שלגביה הטעו אותו התובעים וציינו בהסכם הראשון כי היא עומדת על סך של 180,000 ₪.
הטעיה נוספת נוגעת להשקעתם של התובעים בחברה. התובעים הצהירו כי הם השקיעו בחברה סכום של 375,000 ₪ בעוד בפועל לפי הדוחות הכספיים של החברה, קורצמן השקיע בחברה סכום של 137,902 ₪, בעוד רכס לא השקיע בה כלל. כן הוטעה רומנו לאור העובדה שכאשר התובעים הוציאו הוצאות לצרכים אישיים שלהם (רכישת מזון ומשקאות), הן יוחסו לתובעים כהלוואות בעלים שלהם לחברה.
עוד ציין רומנו כי בהתאם להסכם הראשון (ס' 8.3 בו), עמד שווי החברה לצורכי ההשקעה על סך של 700,000 ₪, בעוד שבפועל היו בה הפסדים צבירים בסך של 740,000 ₪, וכאשר הסתבר כי החברה הייתה בקשיים תזרימיים שהוסתרו מרומנו. הטעיה נוספת נוגעת לעובדה שהתובעים הציגו לרומנו מצג לפיו החברה עוסקת בייבוא עץ (כאשר היא לא ייבאה עץ אף לא פעם אחת); וכי לחברה יש רשימת לקוחות ארוכה המבקשת לרכוש עץ ממנה, כי יש לה מוניטין בתחום וכי התובעים איתרו ספק עץ בחו"ל. כל אלה הסתברו להיות הצהרות לא נכונות שלא התממשו.
כמו כן נטען כי התובעים הציגו מצג לפיו ההוצאות של החברה הן מינימליות (בסך של כ-30,000 ₪), בהתאם למאזן הבוחן לשנת 2017 שהוצג לרומנו. התובעים ציינו כי אם יהיה לחברה מחסן מלא בסחורה, הוצאותיה יעלו לסכום של כ-50,000 ₪. בפועל הוצאות החברה הוכפלו ואף שולשו לעומת הנתונים שהוצגו לרומנו. זאת בעיקר לאור העובדה שהתובעים פעלו לפירעון ההלוואה מבנק הפועלים שהם ערבו לה באופן אישי, ולאור ההוצאות האישיות של רכס.
19.רומנו טען כי לא היה יכול לדעת אודות מצבה האמיתי של החברה. הוא ציין כי בהתאם לס' 11.3 להסכם הראשון, היה על התובעים לתת לו גישה חופשית לכל מסמכי הנהלת החשבונות של החברה. אולם חרף האמור, התובעים הסתירו ממנו את מצבה של החברה ואת החשבונות והדוחות שלה, תוך הפרת ההסכם הראשון. הם לא גילו לו את החומר האמור גם לאחר ההתקשרות בהסכם השני.
רומנו ציין כי אין ממש בטענות התובעים לפיהן עו"ד בן חור ערך את ההסכם הראשון, ומי שערך אותו הוא עו"ד שי סופר שייצג בעבר את התובעים. אף בהנחה שעו"ד בן חור ייצג רק את רומנו (הנחה שרומנו כופר בה), אין בכך כדי לשנות את המסקנה הנובעת ממצגי השווא של התובעים.
לאור כל ההטעיות הללו, היה רומנו זכאי לגישתו לבטל את ההסכם הראשון.
20.כן טען רומנו שהוא זכאי לבטל את ההסכם השני, הקשור בהסכם הראשון ונגוע באותם פגמים. בהתייחס להסכם השני, טען רומנו כי רכס פנה אליו לאחר ההסכם הראשון וביקש ממנו כי הוא ישקיע סכום כסף נוסף שנועד לרכישת סוגים נוספים של עץ שנדרשים לאור הביקוש הגדול. לדבריו של רכס, אם רומנו לא ישקיע את הסכום הנוסף, תרד ההשקעה הראשונה לטמיון. בפועל הסתבר כי הכספים שהושקעו נועדו לכיסוי חובות החברה בבנק הפועלים להם היו התובעים ערבים. מעבר לכך, התובעים שינו את תקנון החברה באופן שהפקיע את זכויותיו של רומנו בה כבעל מניות וכבעל שליטה.
לטענת רומנו, גם דין ההסכם השני להיות מבוטל – וזאת הן לאור מצגי השווא שהוצגו לו והן לאור הפרת הוראותיו של הסכם זה. בהקשר זה נטען כי לנוכח פעולותיהם של התובעים, הגם שרומנו היה בעל השליטה בחברה הוא לא היה יכול לעשות בה דבר; וכן כי בפועל, הזכויות שרכש רומנו מכוח ההסכם השני לא היו שוות פרוטה. מסקנה זו נובעת לטענתו בין היתר מעדותו של עו"ד בן חור, ומההסכם השלישי שנחתם כ-3 חודשים לאחר מכן, מכוחו רכש רומנו את 667 מניותיו של מרום תמורת סכום של 15,000 ₪ (22 ₪ למניה). זאת לעומת שווי של 300 ₪ למניה בהתאם להסכם השני.
לגישתו של רומנו, הוא הסכים להשקעה הנוספת בחברה נושא ההסכם השני בכפוף למספר תנאים ובהם שינוי זכויות החתימה בחברה; ביטול כרטיס אשראי החברה; החזרת רכב המנכ"ל; שינוי הנהלת החשבונות; והצגת ספרי החברה ומסמכיה. התובעים התחייבו כי התנאים יתקיימו וכי רומנו יוכל לקחת חלק בהחלטות העסקיות של החברה ולקבל מידע לגבי מצבה הכלכלי. לאור ההסכמה הזו הסכים רומנו להתקשר בהסכם השני. חרף האמור, התובעים לא העבירו לידיו את המידע שהוא ביקש, ואף לא העניקו לו את יתר הזכויות שהתחייבו להעניק לו. בכלל זה לא ניתנו לרומנו הזכויות שהגיעו לו כבעל שליטה בחברה, ותקנון החברה שונה בחוסר תום לב לצורך כך.
21.בהתייחס לטענה לפיה רומנו לא העביר את סכום ההשקעה נושא ההסכם השני, נטען כי לא נשלחה אליו כל דרישה לעשות כן. מכאן שחרף טענתם היום, בפועל התובעים לא ייחסו להפרה האמורה כל חשיבות ושידרו "עסקים כרגיל". זאת ועוד – אף אם ייקבע כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם השני, התוצאה של האמור צריכה להיות ביטול של הסכם זה והשבה. זו התוצאה שהציע רומנו במסגרת ההידברות בין הצדדים. התובעים דחו הצעה זו מאחר שהחברה מצויה בקריסה וכל רצונם היה להיפטר מהמניות.
עוד נטען כי רומנו היה הראשון ששלח לתובעים מכתב התראה, ביום 15.8.2018. מכאן שהתובעים הבינו כי אין זה מוצדק לדרוש ממנו לקיים את חלקו בהסכם בעוד הם הפרו את חלקם בו, ולכן הם זנחו את הדרישה לתשלום עד למכתבו של בא כוחם. עוד נטען כי לאחר מכתב זה, הפקיד רומנו סכום של 235,000 ₪ בחשבון החברה.
22.לגישתו של רומנו, הוא רכש את מניותיו של מרום ממנו תמורת הסכום של 15,000 ₪ במסגרת ההסכם השלישי כתוצאה מכך שהתובעים הסיתו אותו נגד מרום וטענו כי מרום הוא זה המבזבז את כספי החברה. רומנו הדגיש כי גם במועד זה (בחודש יוני 2018), לא עמדו בפניו דוחות החברה.
עוד נטען כי התובעים שינו את פרוטוקול זכויות החתימה בחברה במירמה, ובניגוד לכוונה שעמדה ביסוד ההסכם השני. זאת כאשר הם העניקו זכויות חתימה לשניים מבין שלושת בעלי המניות – רומנו, רכס וקורצמן, באופן שלא עלה בקנה אחד עם כוונתו של רומנו לשלוט בהוצאות החברה. רומנו הוסיף בהקשר זה כי במועד בו נחתם הפרוטוקול, נגנב ממנו הארנק שלו. לכן הוא היה בסערת רגשות וסמך על דברי התובעים מבלי שהתעמק בנוסח הפרוטוקול.
23.לגישתו של רומנו, רוב הכספים שהוא השקיע בחברה ירדו לטמיון בשל התנהלות התובעים, שעשו שימוש בכספי ההשקעה כדי לפרוע הלוואות מבנק הפועלים בערבותם האישית (הלוואה בסך 80,000 ₪ שנפרעה בחודשים פברואר עד אפריל 2018 והלוואה על סך 150,000 ₪ שנפרעה בחודשים אפריל עד יוני 2018). כן נטען כי התובעים התנהלו בהתנהלות בזבזנית ולקויה.
בהתייחס לחשבון הבנק הנוסף של החברה שנפתח בבנק לאומי על ידי רומנו ושהוא ערב לחובות החברה בו, נטען כי הוא שימש בעיקר להוצאות החברה. כך, רוב השיקים שחזרו מסיבת א.כ.מ הופקדו לחשבון בבנק לאומי. התובעים העבירו כספים מהחשבון בבנק לאומי לחשבון בבנק הפועלים כדי לפרוע הלוואות של החברה שהם ערבו להן בערבות אישית – פעולה המהווה מרמה, הפרת אמונים ועשיית עושר ולא במשפט.
24.בהתייחס לתביעת התובעים נגדו, טען רומנו כי הטענה לפיה הוא התכוון להשתלט על החברה נסתרת לאור העובדה שהוא הציע לתובעים – כדי לצמצם את נזקיו - לבטל את הסכמי ההשקעה כנגד השבה הדדית. לגופו של עניין טען רומנו כי טענות התובעים ביחס להפרותיו את ההסכם, הן טענות כבושות שהועלו רק לאחר שבאת-כוחו שלחה אליהם בחודש אוגוסט 2018 את מכתבה.
עוד נטען כי רק כאשר רומנו קיבל את המסמכים בחודש ספטמבר 2018, הוא גילה את מצגי השווא של התובעים, ואת העובדה שהוצאות החברה שולשו לאחר ההשקעה שלו נושא ההסכם הראשון. אין בסיס לטענה כי החברה קרסה לאחר שרומנו הפך בעל מניות בה, בין היתר משום שהוא הזרים כספים לחברה ותו לו, בעוד שהתובעים ניצלו את כספיו לטובתם האישית. מעבר לכך, מחוות דעתו של רו"ח בר עולה כי מאז הפך רומנו בעל מניות בחברה, היא החלה להרוויח במידה מסוימת, אלא שכל רווחיה הוזרמו לפירעון ההלוואות בערבות אישית של התובעים.
לאחר ההסכם השלישי, ניסה רומנו לצמצם ככל האפשר את הוצאות החברה. לכן, לטענתו, הוא נתן הנחיות לביטול כרטיסי האשראי, מינוי מנהלת חשבונות, החזרת הרכב השכור, מינוי דירקטור חדש ועוד.
25.רומנו התייחס לתביעת התובעים כי הוא יפצה אותם בסכום של 600,000 ₪ בגין הפסד הכנסות עתידיות בהתבסס על תחשיב של רו"ח החברה. לגישתו, תוכנו של תחשיב זה נמצא לוקה בחסר בחקירתו הנגדית של רואה החשבון. הוא הוסיף כי יש לדחות את טענת התובעים לפיה הפקדת שיקים של החברה בבנק לאומי, פגעה ביכולת החזר האשראי של החברה שכתוצאה ממנו הוגשה נגד החברה תביעה בסך 214,000 ₪ על ידי בנק הפועלים. כל השיקים שהופקדו בבנק לאומי – חזרו ולא נפרעו, וזאת באשמת התובעים שהתקשרו עם לקוחות חדלי פירעון.
בהתייחס לתביעת התובעים כי רומנו יחויב בחובות החברה להם ערבו התובעים בערבות אישית, נטען כי טענות אלה הן הסיבה האמתית להגשת התביעה, וגם הסיבה האמתית להתקשרות של התובעים עם רומנו.
בהתייחס לטענה לפיה רומנו גנב סחורה ממחסני החברה, השיב רומנו כי במועד ה"גנבה" הוא החזיק בכ-70% ממניות החברה, ולכן הוא ניזוק באופן המשמעותי ביותר מהגנבה. כן נטען כי התובעים היו אלה ששלטו בסחורה, והם שהורו על הוצאת משלוחים. רומנו לא ידע כמה עץ היה במחסן.
26.בהתייחס לטענות אודות פרסום לשון הרע, טען רומנו כי דווקא רכס הוא שפרסם לשון הרע עליו. רומנו אף התייחס למכתבים השונים שלגביהם נטען כי הוא הוציא לשון הרע, וטען כי אין מדובר בלשון הרע. ביחס למכתב שהופנה לקאדר סולימאן הוסיף רומנו וטען כי עומדות לו הגנות מכוח חוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי יש לדחות את טענת התובעים בדבר "רכישה חובלת" בהיותה הרחבת חזית; ואת הטענה לקיפוח – משום שלרומנו לא הייתה כל שליטה בחברה ועמדתו לא נלקחה בחשבון בהחלטותיה.
רומנו הוסיף וטען כי עדויותיהם של התובעים והראיות שהוצגו מטעמם לא היו מהימנות. קורצמן לא העיד ואין די בעדותו של רכס שהיא עדות של בעל עניין בתוצאות ההליך כדי להצדיק העדפה של הגרסה העובדתית של התובעים. מנגד, גרסתו של רומנו הייתה מהימנה, היא עולה בקנה אחד עם גרסתו של עו"ד בן-חור והיא נתמכה בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעמו. כן נטען כי עדותו של רכס בבית המשפט נמצאה שקרית (בהקשר אחד) והייתה רצופה סתירות ושגיאות שפורטו בסיכומיו של רומנו.
בהתייחס לעדותו של רו"ח אגייב, נטען כי יש להטיל ספק באמינותו ומקצועיותו, ולהעדיף את גרסתו של רו"ח בר. כן נטען כי רו"ח אגייב הפר את חובת האמון שלו כאשר לא העביר לרומנו, שהיה בעל מניות בחברה, את מלוא המידע הכספי מספרי החברה. עוד צוין כי התובעים לא העידו את מרום כעד מטעמם, והדבר צריך להיזקף לחובתם.
27.רומנו טען כי מעשיהם של התובעים מצדיקים מסקנה אודות פגמים בכריתת הסכם, חוסר תום 2לב במשא ומתן, מצג שווא ותרמית, וכי כתוצאה מכל אלה יש לחייב את התובעים לשלם לו סכום של 888,000 ₪.
סיכומי עו"ד בן חור
28.לגישתו של עו"ד בן חור, המחלוקת העיקרית נושא התביעה היא מחלוקת בין בעלי המניות בחברה, כאשר הטענה היחידה שהועלתה כנגדו נוגעת לרישום המניות על שמו של רומנו עוד בטרם העביר רומנו לחברה את מלוא סכום ההשקעה שהוא התחייב להשקיע בהסכם השני, 350,000 ₪. בהקשר זה טען עו"ד בן חור כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין רישום המניות על שמו של רומנו לבין הנזק שהתובעים טוענים שנגרם להם. זאת מאחר שלחברה אין כל שווי שהוא, ולכן הגדלת חלקו של רומנו בה לא הקנתה לו יתרון כלשהו.
עו"ד בן חור התייחס לטענה לפיה הוא היה במצב של ניגוד עניינים. לטענתו, הוא נשכר על ידי רומנו כדי לייצג אותו בהסכם הראשון, ואין ממש בטענה לפיה הוא ייצג את שני הצדדים להסכם. לאחר שנשכר על ידי רומנו, הועברה אליו טיוטה של הסכם זה, שהוכנה על ידי מי שהיה ב"כ התובעים, עו"ד שי סופר. עו"ד בן חור למד את הטיוטה, והפנה הערות ושאלות ללקוח שלו – רומנו, ולא לאף אחד אחר. את השגותיו של עו"ד בן חור העביר רומנו למרום, שהיה באותה עת יו"ר דירקטוריון החברה. עו"ד בן חור ניהל גם מו"מ עם רכס, כשהיה ברור שהוא מנהל אותו כבא כוחו של רומנו.
העובדה ששכר טרחתו של עו"ד בן חור שולם בסופו של דבר ולאחר ההסכם על ידי החברה, איננה שוללת את המסקנה לפיה הוא ייצג רק את רומנו. התשלום נעשה לאחר שההסכם הראשון נחתם ורומנו הפך בעל מניות בחברה, באופן שהוא נהוג ומקובל.
29.עוד טען עו"ד בן חור כי התובעים הטילו עליו משימות שונות, טכניות בעיקרן. הוא לא פעל בשם החברה מול ספקים, לקוחות וכו'. רכס ביקש ממנו לערוך עבור הצדדים את ההסכם השני, והוא עשה כן והסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים לאור ההשקעה הנוספת של רומנו בחברה.
לטענתו, אף שייצג את החברה בהסכם השני, לא הוטל עליו לוודא כי רומנו אכן השקיע את הסכום שהוא התחייב להשקיע בחברה. מי שהיה צריך לבדוק זאת הוא רואה החשבון של החברה והתובעים עצמם. היה על התובעים להעביר לרואה החשבון את ההסכם השני, כדי שהוא יוודא כי הסכום שנזכר בו מועבר לחברה כנדרש. רואה החשבון של החברה העיד כי הוא היה מודע לכך שרומנו העביר כספים לחברה עוד לפני ההתקשרות בהסכם. לגישתו, הדבר לא נראה לו תקין. מכאן כי רואה החשבון הוא גם זה שהיה אמור לוודא כי סכום ההשקעה נושא ההסכם השני נכנס לחברה.
עוד נטען כי הנפקת המניות לרומנו, לא הייתה אמורה "להמריץ" אותו להשקיע את הכספים בחברה, שכן המניות לא הקנו לרומנו זכויות עודפות כלשהן בהתאם לתקנון החברה, מה עוד שהחברה הייתה באותה עת חדלת פירעון.
30.בפועל, לאחר שהמניות נרשמו על שמו של רומנו, לא העלו התובעים כל טענה ביחס לכך במשך 5 חודשים, אף שידעו כי רומנו מחזיק כבר במניות החברה. עו"ד בן חור טוען כי ניתן להסיק אודות ידיעת התובעים על כך שרומנו היה רשום כבעל מניות בחברה, מההסכם השלישי, בו מכר מרום את מניותיו לרומנו. התובעים הם אלה שדיווחו לעו"ד בן חור אודות השינוי בהחזקת המניות כתוצאה מההסכם השלישי, מה שמעיד על כך שהם ידעו שהמניות הוקצו לרומנו למרות שהוא טרם העביר את מלוא ההשקעה בסכום של 350,000 ₪ כפי שהתחייב. עוד טען עו"ד בן חור כי רכס לא פנה אליו מעולם בהתייחס לכך שרומנו לא השקיע את הסכום שהתחייב להשקיע. רכס פנה בהקשר זה רק לרומנו עצמו.
עו"ד בן חור טען כי הוא יכול היה להניח כי רומנו השקיע את הכספים בהתאם להתחייבותו בהסכם השני, וזאת בין היתר לאור העובדה שרומנו השקיע בחברה כספים עוד לפני שהסכם זה נחתם, ולאור העובדה שבין הצדדים שררו יחסי אמון ואף אחד מהם לא הזהיר את עו"ד בן חור פן ידווח אודות ההקצאה לרשם החברות עד שרומנו יעמוד בהתחייבותו במלואה. הוא הוסיף כי עד ל"פיצוץ" היחסים בין הצדדים, נושא ההשקעה של רומנו לא היה פלוגתא ביניהם. לגישתו, הוא כעורך דין אינו אמור לערוב לכך שהצדדים להסכם יקיימו את ההתחייבויות שלהם על פיו.
בישיבה שהתקיימה במשרדו של עו"ד בן חור ביום 12.8.2018, כאשר נודע לו לראשונה כי רומנו לא השקיע את הסכום נושא ההסכם השני, לא באו התובעים בטענות כלפיו. הם לא העלו טענות גם במכתבים ששלחו לבאת כוחו של רומנו, עו"ד שיוביץ. הטרוניה היחידה שהייתה להם כלפי עו"ד בן חור נגעה לכך שהוא סירב לאשר זכויות חתימה בחברה בניגוד להחלטת הדירקטוריון שלה מיום 12.8.2018. הטענה ביחס לרישום המניות על שמו של רומנו עלתה לראשונה רק ביום 5.3.2019.
31.עו"ד בן חור הוסיף וטען כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין רישום המניות על שמו של רומנו לבין הנזק שנטען בתביעה. העובדה שרומנו החזיק 1,167 מניות נוספות בחברה לא השליכה על שליטתו בה. הטענות שהועלו כלפי רומנו נוגעות לפעולות אסורות שבוצעו על ידיו – פעולות שהוא יכול היה לבצע גם אלמלא היו המניות הנוספות נרשמות על שמו. עוד נטען כי אילו היו התובעים סבורים כי החוסר בסך של 350,000 ₪ הביא להתמוטטות החברה, הם היו מפעילים לחץ על רומנו לעמוד בהתחייבותו.
עו"ד בן חור טען גם כי לא נגרם לתובעים נזק כתוצאה מרישום המניות על שמו של רומנו, שכן ממילא שווי החברה הוא אפס. לכן לא היה ערך למניות שהוקצו לרומנו. רומנו לא ייחס חשיבות להיקף ההחזקות שלו בחברה, והוא לא העביר את סכום השקעה לחברה מטעמים שאינם קשורים למניות ולהחזקתן, אלא משום שלטענתו התובעים רימו אותו. עוד נטען כי הנזקים להם טענו התובעים הם נזקים לחברה, וגם מטעם זה יש לדחות את טענותיהם.
32.עו"ד בן חור התייחס בשולי סיכומיו למספר טענות שהועלו נגדו המהוות לגישתו הרחבת חזית אסורה, שהוא מבקש שבית המשפט לא יתייחס אליהן. כך, אין טענה בכתב התביעה לפיה היה עליו לבחון את יכולותיו של רומנו או את נאותות החברה; אין טענה לפיה הוא הסתיר מידע מהתובעים או כי הוא היה עורך הדין הבלעדי של רומנו; הטענה אודות רשלנותו נוגעת רק לעובדת רישום המניות הנוספות על שמו של רומנו וכל טענה אחרת מהווה הרחבת חזית.
עו"ד בן חור ציין כי לאחר שהתגלע סכסוך בין בעלי המניות, הם לקחו לעצמם ייצוג נפרד. רומנו ביקש ממנו שימליץ לו על ייצוג משפטי, והוא המליץ על עו"ד בן צבי ואף נפגש איתה כדי לתת לה נתונים אודות האירועים. בכך אין פסול, ועל כל פנים טענה זו לא נטענה בכתב התביעה.
הטענה לפיה עו"ד בן חור סייע למינוי בנו של רומנו לדירקטור, היא לגישתו חסרת שחר ולא נטענה בכתב התביעה; הטענה לפיה עו"ד בן חור סייע לרומנו להפר את חיוביו כלפי החברה אף היא חסרת שחר ומהווה הרחבת חזית.
33.עו"ד בן חור טען כי הוא נמנע מ"לקחת צד" בסכסוך בין הצדדים. הטענה היחידה בהקשר זה נוגעת לכך שעו"ד בן חור לא היה נכון לשתף פעולה עם רכס ביחס לפרוטוקול זכויות החתימה בחברה שנערך על ידיו בניגוד להחלטת דירקטוריון החברה מיום 12.8.2018. עו"ד בן חור פנה בהקשר זה לבנק הפועלים בזהירות, וציין את אי ההסכמה ביחס לזכויות החתימה בחברה. אין מדובר ב"לקיחת צד", ועל כל פנים הדבר לא גרם לחברה לכל נזק (ובכתב התביעה לא נטען אחרת).
סיכומי התשובה של התובעים
34.התובעים התייחסו לטענות רומנו הנוגעות לעובדה שמרום וקורצמן לא העידו בהליך. לטענתם, הם ביקשו לזמן את מרום לעדות אך הנתבעים סירבו וטענו שעדותו לא רלוונטית. הם הוסיפו כי לו היו הנתבעים סבורים כי עדותו רלוונטית, הם היו מצרפים תצהיר מטעמו ולפחות לא מתנגדים לזימונו. כמו כן נטען כי הנתבעים הם שוויתרו, בהמלצת בית המשפט, על חקירתו של קורצמן.
התובעים חזרו והדגישו כי לרומנו ניתן גילוי מלא ואמיתי, והם דחו את הטענות בדבר מצגי שווא. הם הוסיפו כי הטענות לפיהן ההסכם השני היה מותנה בתנאים אותם דרש רומנו; כי התובעים פרעו הלוואות בבנק הפועלים; כי התובעים שינו את התקנון; וכן טענת ההגנה שהעלה רומנו ביחס לעילה של לשון הרע – מהוות הרחבת חזית אסורה ויש לדחות אותן גם לגופן.
35.באשר לתביעה שכנגד טענו התובעים כי הטענות שהעלה רומנו למרמה ותרמית נעדרות את הפירוט המתחייב על פי דין, וכי ממילא לא הוכח קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים והמוכחשים לבין הטעות הנטענת של רומנו להתקשר בהסכם הראשון. הם הוסיפו כי רומנו הודה בחקירתו הנגדית כי לא ערך בדיקות לחברה מטעמו למרות שהיה מיוצג.
ביחס לעו"ד בן חור, התובעים טענו כי הוא חב להם חובת זהירות בכל הקשור להסכם הראשון מאחר שהם לא היו מיוצגים והוא לא יידע אותם שהוא לא מייצג אותם. בקשר להסכם השני הם טענו כי עו"ד בן חור הודה שהוא חב לגביו בחובות מקצועיות, והניסיון לערוך הבחנה בין פעולות טכניות שביצע לבין ההסכם השני הוא מלאכותי.
התובעים דחו את הטענה לפיה חובתם הייתה להביא לידיעתו של עו"ד בן חור את הפרת ההסכם על-ידי רומנו, וטענו כי הייתה זו חובתו של עו"ד בן חור כלפי החברה. מכל מקום, גם כאשר נודע לעו"ד בן חור אודות ההפרה של רומנו בחודש אוגוסט 2018, הוא לא עשה דבר ביחס לכך. בנוסף ציינו התובעים כי הנזק לו הם טוענים אינו נובע מהקצאת המניות לרומנו אלא מהפרת ההתחייבות של רומנו להזרים כספים לחברה. כתוצאה מכך נפגעה יכולת הייבוא שלה, התערער מצבה הפיננסי ולבסוף היא קרסה ולתובעים נגרם נזק.
דיון
36.התיאור המפורט שלעיל של טענות הצדדים בסיכומיהם, מעלה כי כדי להכריע בסכסוך, יש להתייחס למספר נקודות מרכזיות. בהתייחס לתביעה – יש לבחון האם הוכח שרומנו הפר את ההתחייבות שלו נושא ההסכם השני כשהוא לא השקיע את מלוא הסכום שאותו הוא התחייב להשקיע מכוח הסכם זה, ואם כן – האם הפרה זו גרמה לתובעים נזק ומהו שיעורו. כן יהיה מקום לבחון את הטענות אודות הוצאת לשון הרע שיוחסו לרומנו.
בהתייחס לעו"ד בן-חור, יהיה מקום לבחון את השאלה האם העובדה שהוא רשם את המניות על שמו של רומנו עוד בטרם קיים רומנו את התחייבותו להשקיע בחברה את הסכום נושא ההסכם השני, מהווה הפרה של חובותיו של עו"ד בן חור כלפי התובעים; ואם כן – האם נגרם לתובעים נזק כתוצאה מכך.
בהתייחס לתביעה הנגדית יהיה מקום לבחון בעיקר האם רומנו הוטעה על-ידי מצגי שווא שהציגו לו התובעים לפני ההתקשרות בהסכם הראשון, ואם כן – מהי ההשלכה של עובדה זו על מערכת היחסים בין הצדדים. באופן דומה יהיה מקום לברר האם הוצגו לרומנו מצגי שווא לפני ההתקשרות בהסכם השני באופן שהטעה אותו, וכן האם הופר הסכם זה על-ידי התובעים.
האם הוכיחו התובעים את תביעתם?
37.ההפרה שהתובעים מייחסים לרומנו היא הפרה של התחייבותו מכוח ההסכם השני, להשקיע בחברה סכום של 350,000 ₪. נראה כי אין בין הצדדים מחלוקת כי בהתאם להוראות ההסכם השני, היה על רומנו להשקיע את הסכום האמור. כך נקבע בס' 4.1 להסכם השני כי "בסמוך לאחר חתימת תוספת זו, יעמיד עודד לחברה את התמורה הנוספת של 350,000 (שלוש מאות וחמישים אלף) ₪ כהלוואת בעלים, באותם תנאים המפורטים בהסכם (הוא ההסכם הראשון, ר.ר.)".
אין גם חולק כי רומנו לא השקיע עד היום את מלוא הסכום הנדרש. כמו כן, נראה כי הצדדים אינם חלוקים על כך כי מטעמו של רומנו הועבר לחברה – באיחור – סכום של 235,000 ₪ שהופקד לחשבון החברה בבנק לאומי. יחד עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם האם יש לראות בסכום זה כהשקעה לטובת החברה.
38.התובעים טענו כי הסכום האמור הועבר בהמחאה המשוכה על שמו של צפריר רומנו, אחיו של רומנו, וכי כתוצאה מכך נוצר קושי ברישומו בחשבונות החברה. אני סבורה כי לקושי הרישומי הזה, גם בהנחה שהיה קיים, לא צריכה להיות השלכה על הקביעה לפיה רומנו אכן העביר לחשבון החברה חלק מסכום ההשקעה נושא ההסכם השני. מעבר לכך, גם מחקירתו הנגדית של רו"ח אגייב עולה כי אילו היו הצדדים אומרים לו שהסכום התקבל מטעמו של רומנו ומציגים לו את הסכם ההשקעה ביניהם, ניתן היה לסווג את הסכום הזה כהשקעת בעלים (ר' פ' 23.7.2020 (להלן: "הפרוטוקול"), עמ' 15, ש' 1-16; עמ' 26, ש' 6-7).
גם העובדה שהסכום הועבר דווקא לחשבון החברה בבנק לאומי ולא לחשבון בבנק הפועלים – אין בה כדי לשנות את התוצאה. אין חולק כי לחברה היה גם חשבון בבנק לאומי. התובעים טענו אומנם כי הסכום של 235,000 ₪ שהועבר מטעמו של רומנו, נועד למטרותיו האישיות של רומנו שהיה ערב אישית בחשבון בבנק לאומי ולא נועד לסייע לחברה. אולם, התובעים לא העלו טענה לפיה הכספים שהוצאו מחשבון זה לא שימשו את החברה. לכן, העברת סכום כסף לחשבון בבנק לאומי היא העברה לחברה. הסיבה בשלה רומנו העביר את הסכום האמור דווקא לחשבון החברה בבנק לאומי (ולא לחשבונה בבנק הפועלים, בו היו התובעים ערבים לחוב), אינה משליכה על המסקנה האמורה.
39.רומנו הודה בכך שהוא לא העביר את מלוא הסכום שהיה עליו לשלם מכוח ההסכם השני. כך עולה בין היתר מדבריו לרכס בשיחת טלפון ביניהם שהוקלטה. רכס מטיח בשיחה ברומנו "עכשיו בוא תגיד לי מי יכריח אותך לשלם את החלק השני של ההשקעה בחברה?" ורומנו משיב לו: "אני לא משלם את הזה, אין לי כסף. אני מחזיר את המניות". בהמשך הוא אומר "אני לא שמתי השקעה אבל אתה בזבזת את ההשקעה הראשונה, זה כל העניין" (ר' עמ' 45-46 לתמלול השיחה מיום 16.8.2018 נספח 17 לתצהיר רכס).
רומנו טען שעד למשלוח המכתב מיום 23.8.2018 (נספח 23 לכתב התביעה), התובעים לא דרשו ממנו לקיים את חלקו בהסכם השני. מכאן לגישתו כי התובעים לא ייחסו להפרה זו כל חשיבות. לטענתו, הם זנחו את דרישת התשלום, שכן הם הבינו שלא ניתן לדרוש מרומנו לקיים את התחייבותו, שעה שהם אינם מקיימים את התחייבויותיהם.
אני סבורה כי אין לקבל טענות אלה של רומנו. טענה לפיה צד להסכם ויתר על זכויותיו מכוח ההסכם אינה טענה המתקבלת בנקל, ויש להצביע על נסיבות מיוחדות המלמדות כי בעל הזכות ויתר על זכויותיו (ע"א 3860/09 קרן קיימת לישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל נ' קרן היסוד המגבית המאוחדת לישראל בע"מ (12.1.2014)). רומנו לא עמד בנטל זה. לא זו אף זו - לאחר שהתובעים עמדו על קיום ההסכם השני, רומנו אכן העביר חלק מהכספים לחברה באופן המעיד על כך כי הוא הכיר בתוקפו של ההסכם ובהתחייבות שלו מכוחו.
40.לכן, לאחר שהוכח כי רומנו הפר את התחייבותו מכוח ההסכם השני כאשר לא העביר את מלוא הסכום שהיה עליו להעביר מכוחו לידי החברה, הרי שהשאלה המרכזית שיש לבחון אותה היא האם הוכח שהפרה זו גרמה לתובעים לנזק.
41.בהתייחס להפרת ההסכם השני, יש להתייחס לשני סוגים אפשריים של נזקים - ישירים ועקיפים. הנזק הישיר שנגרם לחברה מתבטא בכך שחלק מהסכום נושא ההסכם השני לא הגיע לקופתה. מהסך של 350,000 ₪ שרומנו היה אמור לשלם, יש להפחית את הסכום של 235,000 ₪ שהוא שילם כאמור בסופו של דבר, ומכאן שלחברה נגרם נזק ישיר של 115,000 ₪. בסיכומיהם אמדו התובעים את הנזק שנגרם להם בגין ההפרה הנטענת של ההסכם השני בסך של 800,000 ₪ המורכב מהסכום המלא של התחייבות רומנו בהסכם השני (350,000 ₪). זאת, על אף שחלק מסכום זה שולם כאמור.
42.הנזקים העקיפים להם טענו התובעים הם משני סוגים חליפיים. הנזק הראשון מבוסס על הטענה כי העדר ההשקעה של רומנו מנעה מהחברה רווחים עתידיים בסך של 600,000 ₪ (על פי תחשיב של כ-20% מרווח גולמי צפוי של כ-1,000,000 ₪ לשנה בהתאם לתחשיב של רואה החשבון של החברה, היינו 200,000 ₪ לשנה למשך 3 שנים ובסך הכול – 600,000 ₪).
התובעים סמכו את עמדתם על מכתב של רואה החשבון של החברה מיום 19.3.2019 (נספח 14 לתצהיר רכס) בו הוא ערך תחזית רווח לחברה על סמך תקופת הפעילות במסחר בעץ. לטענתם, ממכתבו של רואה החשבון עולה כי פעילות החברה הניבה הכנסות נאות תוך פרק זמן קצר. לחברה היה פוטנציאל להגדיל עוד את מכירותיה ולהרחיב את פעילותה באמצעות התקשרות עם חברת הנקל העולמית. לשיטתם של התובעים, כתוצאה מהפרת ההתחייבות של רומנו איבדה החברה את הרווחים הצפויים האמורים.
עמדת התובעים היא כי ללא קבלת כספי ההשקעה הנוספים שהיה רומנו אמור להשקיע, החברה לא הייתה יכולה לפתוח אשראי דוקומנטרי נוסף להזמנת הסחורה. לאחר שרומנו הפר את ההסכם השני ונמנע מהעמדת מימון נוסף לחברה בחודש מרץ 2018, בוצעו על ידי החברה רק הזמנות קטנות, שהתשלום עבורן נעשה באמצעות ניכיון שיקים מלקוחות. זאת, עד לשיתוקה המוחלט של החברה.
43.הנזק שני מבוסס על העובדה שרומנו לא השלים את ההשקעה נושא ההסכם השני. לטענת התובעים, כתוצאה מכך, החברה קרסה ואין עוד ערך למניותיה. מאחר ששוויה המוסכם של החברה היה 700,000 ₪ במועד ההתקשרות בהסכם הראשון, רומנו אחראי לאובדן השווי הזה. שווי ההשקעה של התובעים בהתאם להסכם הראשון היה 375,000 ₪ והתובעים הפסידו את הסכום הזה. סך השקעתם הנטענת של התובעים בחברה על פי הסיכומים מטעמם, בהתאם למכתב רו"ח אגייב הוא 391,514 ₪.
התובעים אף הפנו לחובות החברה שהם ערבים להם באופן אישי, העומדים על סך של כ-514,000 ₪. לטענתם, יש לחייב את רומנו בתשלום הסכום האמור.
44.אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו כי אילו היה רומנו משקיע את הסכום של 350,000 ₪ במלואו, מצבה של החברה היה שונה, והיא הייתה מרוויחה את סכומי הכסף שהם טענו להם. כמו כן לא הוכח כי אילו ההשקעה במלואה הייתה מגיעה לקופת החברה, החברה לא הייתה קורסת. לכן אין לקבל את טענות התובעים ביחס לנזקים העקיפים שהעדר ההשקעה גרמה להם.
ראשית, התובעים לא הוכיחו שאכן היה ביקוש לסחורה נוספת. בחקירתו הנגדית טען רכס כי בשנת 2018 היו לחברה כ-15 לקוחות שרצו לקנות עץ. לטענתו, החברה לא יכלה לספק לחלקם את העץ, שכן רומנו לא הזרים את הכסף (עמ' 68 לפרוטוקול, ש' 17-23). מנגד, רומנו טען חקירתו הנגדית כי החברה לא הצליחה למכור את כל הסחורה שהגיעה (עמ' 128 לפרוטוקול, ש' 13-24).
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובעים, שלא תמכו את גרסתו של רכס בראיות נוספות. יתרה מכך, גרסתם העובדתית אף מחזקת את עמדתו של רומנו. כך, טענתם לפיה ביום 18.8.2018 הודיע רומנו לתובעים כי הוא אינו מסכים שסחורה תימכר ללא אישורו, כמו גם הטענה כי ביום 14.11.2018 גנב רומנו סחורה ממחסן החברה, מחזקות את הגרסה לפיה הייתה בידי החברה סחורה שלא נמכרה על ידיה.
45.מכל מקום וכפי שיפורט להלן, אינני סבורה כי הוכח שהסיבה שהחברה לא הזמינה סחורה נוספת, אף אם היה לה ביקוש, היא ההפרה של רומנו את ההסכם השני.
אין מחלוקת בין הצדדים כי עם תחילת פעילותה של החברה בתחום העץ היו לה רווחים. הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה האם הרווחים הראשוניים של החברה נוצרו הודות להשקעתו הראשונית של רומנו בחברה. דווקא לשיטתם של התובעים התשובה על כך היא בשלילה: לגישתם, הסחורה הראשונה של העץ, בעלות של 462,780 ₪, שהניבה לחברה את הרווחים הראשונים, הגיעה בחודש ינואר 2018 והתאפשרה בזכות הסכם האשראי עם בנק הפועלים (ולא בזכות ההשקעה של רומנו). ואכן, הסכם האשראי עם בנק הפועלים הוא מיום 19.10.2017 (נספח 4 לתצהיר של רכס) בעוד שרומנו העביר כספים לראשונה בחודש דצמבר 2017.
הסחורה הראשונה הגיעה אם כן לחברה ככל הנראה ללא קשר להשקעתו של רומנו. אין חולק כי עד ליום 5.2.2018 הזרים רומנו לחברה 341,4000 ₪. למרות זאת, לאחר המשלוח הראשון של הסחורה, קיבלה החברה עוד שלושה משלוחים בלבד, בחודש מרץ ובחודש יולי, ששווים הכולל הוא כ-90,247 ₪ (סע' 40 לתצהירו של רכס). עובדות אלה מעמידות בספק את טענת התובעים לפיה סחורה נוספת לא הוזמנה לנוכח ההפרה של רומנו את ההסכם השני.
46.מעבר לכך, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח בר (חוות הדעת החשבונאית היחידה שהוגשה בהליך ושלא נסתרה), בחודשים פברואר עד אפריל 2018 נפרעה הלוואה מבנק הפועלים בסך 80,000 ₪ ובחודשים אפריל עד יוני נפרעה הלוואה בסך 150,000 ₪. גם עובדה זו מעמידה בספק את טענות התובעים. זאת משום שניתן להניח כי אילו החברה הייתה זקוקה לכספים כדי להזמין סחורה נוספת (הזמנה שיכלה להניב לה רווחים), הרי החברה הייתה עושה שימוש בכספים שעמדו לרשותה לצורך ביצוע הזמנה כזו, ולא לצורך פירעון מוקדם של חובותיה. על כל פנים, התובעים היו צריכים להבהיר נקודה זו ולהסביר מדוע החברה התנהלה באופן בו היא התנהלה בהקשר זה, ואיך משליכה התנהלות זו של החברה על טענותיהם כנגד רומנו.
47.עוד יש לציין כי גרסת התובעים לפיה פעילות החברה לא הניבה רווחים נוספים והחברה אף קרסה כתוצאה מאי הזרמת הכספים על-ידי רומנו, אינה עולה בקנה אחד עם טענות אחרות שלהם. כך, התובעים דחו את טענתו של רומנו לפיה הם שביקשו להתקשר עמו בהסכם השני לאור קשיים תזרימיים של החברה. לטענתם שלהם - רומנו הוא שהיה מעוניין במניות נוספות של החברה, לאחר שפעילותה הניבה רווחים ומאחר שהוא היה סבור שהדבר רצוי מבחינה כלכלית.
בהקשר זה העיד רכס בחקירתו הנגדית:
"ת: בחמש עשרה למרץ הזמין אותי רומנו למסעדה ליד העסק שלו לפגישת סקירה, ביקש ממני להביא את כל החשבונות של החברה, הפגישה התארכה לשלוש שעות בערך, אחרי שהוא שמע סקירה על המכירות, על הקניות על הכל, הביע רצונו לרכוש חלק נוסף במניות של החברה עבורו ועבור שותפו סטאס בזילבסקי.
ש: כי זה כדאי לו, כי זה משתלם לו.
ת: כי זה כדאי לו ומשתלם לו". (עמ' 79 לפרוטוקול, ש' 7-13).
גרסה אינה עולה – על פני הדברים – בקנה אחד עם טענת התובעים לפיה ללא הזרמת הכספים בהתאם להסכם השני, לא הייתה החברה יכולה להמשיך ולהזמין סחורה באופן שהביא לקריסתה. זאת שכן עולה ממנה שהחברה הרוויחה עוד בטרם ההשקעה שרומנו התחייב להשקיע במסגרת ההסכם השני, וכי היוזמה להשקעה זו לא באה מהחברה ומצורך דחוף שהיה לה בה, אלא דווקא מרומנו.
48.גם טענותיהם של התובעים ביחס לחברת הנקל העולמית מחלישות את טענתם ביחס לנזק שנגרם להם מהפרתו של רומנו. כך, התובעים טענו שבשל ההפרה של רומנו שלא הזרים במרץ 2018 כספים לחברה, לא היה לחברה תזרים מזומנים שאיפשר לה להזמין עוד סחורה ולפתח את פעילותה. אולם, התובעים טענו במקביל שבחודשים אלה בחנה החברה כיוון התפתחות נוסף שהיה דורש מהחברה השקעות רבות נוספות. שני הצדדים טענו שהם פעלו יחד לפיתוח ענף עסקי זה, ורומנו אישר בחקירתו הנגדית שהוא אמר לתובעים שבכוונתו להשקיע עוד 7 מיליון שקלים לצורך כך (עמ' 132 לפרוטוקול, ש' 11-19).
לא ניתן לקבוע כי הפיתוח העסקי הזה, שהחברה החלה לבחון לאחר ההפרה של רומנו בחודש מרץ 2018, כשל בעקבות ההפרה האמורה. אולם מעבר לכך - אם באותו מועד התובעים סברו שנגרמים לחברה נזקים עקב ההפרה, אין זה ברור כיצד הם היו סבורים שהחברה יכולה לפתח ענף נוסף שידרוש ממנה השקעת כספים גדולה; ואין זה ברור גם מדוע הם ביקשו להמשיך לפעול יחד עם רומנו ולפתח ענף חדש תחת ההנחה שהוא יזרים לחברה סכום גדול הרבה יותר מזה שהוא התחייב בו מכוח ההסכם השני.
49.לאור כל האמור אני סבורה כי התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם ולא הוכיחו כי אילו היה רומנו משקיע את הסכום נושא ההסכם השני בסמוך לאחר ההתקשרות בהסכם זה, מצבה של החברה היה שונה.
50.בהתייחס למכתבו של אגייב, עליו התבססו כאמור התובעים, אינני סבורה כי יש בו כדי לשנות מהמסקנה האמורה. ראשית, אגייב הציג חישוב של תחזית המכירות העתידית של החברה "בהתבסס על פעילות החברה בתקופה שבין 9.2017 ל9.2018, טרם נכנסה החברה לסכסוך בעלי מניות". אולם הנזק שמייחסים התובעים לרומנו נגרם עקב הפרתו את ההסכם השני כבר בחודש מרץ 2018. אגייב לא התייחס לתקופה זו במלואה – ואין זה ברור מדוע.
מעבר לכך, החישוב של אגייב אינו מספק הסבר לכישלון תחזית המכירות, ואינו מבהיר באילו תנאים הייתה החברה מצליחה לעמוד ביעדים אותם הוא ציין בחישוביו. אין די בכך שהחברה לא עמדה בתחזית המכירות שלה כדי להביא למסקנה שהסיבה לכך היא דווקא העובדה שרומנו לא השקיע בה את מלוא הסכום שהיה עליו להשקיע. המכתב אינו מבהיר מדוע זו המסקנה שעל בית המשפט להסיק, ומכאן שאין די בו כדי לקשור בין הפרתו של רומנו למצבה של החברה כיום.
בנוסף לכל האמור, הצדדים אינם חלוקים ביניהם על כך ששיקים שהתקבלו מלקוחות החברה בסך של כ-300,000-320,000 ₪ חזרו מסיבת א.כ.מ. (חקירתו הנגדית של רכס, בעמ' 63 לפרוטוקול). רומנו האשים את התובעים, כמי שניהלו את החברה, בכך שהתקשרו עם לקוחות שהעבירו שיקים ללא כיסוי. מנגד, התובעים האשימו את רומנו בכך שחברת פי.סי.אס גלובל שהייתה אמורה להבטיח פירעון שיקים של לקוחות החברה, הפסיקה לתת לחברה שירות (חקירתו הנגדית של רכס, בעמ' 64 לפרוטוקול). כך או אחרת, העובדה ששיקים בסך גבוה יותר מכספי ההשקעה שרומנו לא העביר - חזרו, יכולה להסביר לפחות באופן חלקי את מצבה של החברה ואת הקשיים שלה, באופן המחליש את הטענה כי אי הזרמת הכספים על-ידי רומנו היא ורק היא שהביאה לקריסתה.
51.עוד יצוין כי בנוסף לטענות בדבר הפרת ההסכם השני, התובעים טענו גם כי רומנו רכש את החברה ב"רכישה חובלת" וחיבל בפעילותה באופן מכוון למטרות שונות וביניהן הלבנת הון. הם טענו גם כי רומנו קיפח בהתנהלותו את התובעים. טענות אלה נטענו בעלמא ולא הוכחו. יתרה מכך, מחומר הראיות עולה כי גם לאחר שהמניות הועברו לידיו של רומנו, המשיכו התובעים לנהל את החברה ושלטו בנעשה בה. הם אף הוסיפו להיות בעלי זכויות החתימה המהותיים בה. לאור האמור אין לקבל את טענות התובעים גם בהקשר זה.
התוצאה של האמור לעיל היא כי על רומנו להעביר לחברה את יתרת הסכום שהוא התחייב לו מכוח הסכם השני, קרי סך של 115,000 ₪. הסכום יועבר לחברה – שכן התחייבותו של רומנו בהסכם השני הייתה כלפי החברה. מדובר באכיפה של הוראות ההסכם השני שהתובעים הם צד לו – ויכולים לכן לדרוש את אכיפתו. כזכור, התובעים לא ביקשו לבטל את ההסכם אלא לאכוף את הוראותיו, ולכן הסכום שיועבר לקופת החברה ישרת בעקיפין את בעלי המניות בהתאם לשיעור המניות המוחזק על ידי כל אחד מהם בהתאם להסכם השני.
לשון הרע
52.עילה נוספת עליה ביססו התובעים את תביעתם היא עילה של לשון הרע. לטענתם, רומנו פרסם מידע שגוי ומכפיש על רכס בכוונה לפגוע בו, וגרם לו בכך לנזק תדמיתי. התובעים התייחסו בהקשר זה למספר פרסומים.
53.הפרסום הראשון - מכתב ששלח רומנו ללקוח של החברה, קאדר סלימאן (נספח 28 לתצהיר התובעים). מדובר במכתב שבו פנה רומנו ללקוח של החברה שקנה ממנה סחורה בסך של 102,000 ₪, והודיע לו על ביטול העסקה עמו. זאת היות שהסחורה שהועברה אליו "הוצאה במרמה מהחברה, ומנכ"ל החברה נתגלה כמועל בכספי החברה". אמירות אלה עולות כדי לשון הרע שכן הן עלולות "לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו" וכן "לפגוע באדם במשרתו [...] בעסקו, במשלח ידו או במקצועו" (סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ח-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע")).
רומנו טען כי ביחס לפרסום זה עומדות לו ההגנות הקבועות בחוק. הוא הפנה להגנת תום הלב לפי סעיפים 15(2), (3) ו-(7) ולהגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. לגישתו, הסחורה הוצאה במרמה מאחר שהוא ביקש מהתובעים שלא למכור או להוציא סחורה מהחברה ולא לבצע פעילות כלשהי עד לפתרון הסכסוך בין הצדדים. מחקירתו הנגדית של רומנו עולה כי הוא ביקש זאת כדי לוודא שהכספים יגיעו לחברה וישמשו להשבת החובות בבנק לאומי, ולוודא שהתובעים לא יעשו בהם שימוש כדי לכסות את החובות בבנק הפועלים שהיו לגישתו חובות אישיים שלהם (ר' עמ' 147-148 לחקירתו הנגדית).
54.אני סבורה כי אין לקבל את טענותיו הללו של רומנו. ראשית, מדובר בטענות שעלו לראשונה בסיכומיו. מעבר לכך, אינני סבורה שהן הוכחו גם לגופן. אף בהנחה שרומנו ביקש מהתובעים שלא להוציא את הסחורה עד ליישור ההדורים ביניהם, אין די בכך כדי לחייב את החברה. כדי לחייב את החברה ואת התובעים שהיו מוסמכים לפעול בשמה, היה על החברה לקבל החלטה מתאימה במוסדותיה. כל עוד לא התקבלה החלטה שכזו, הרי שעל החברה היה להמשיך לקיים את עסקיה, ומכירת סחורה על ידיה באמצעות התובעים איננה מהווה הוצאה שלה "במרמה".
יתרה מכך, חובתו של רכס כמנכ"ל החברה הייתה להמשיך ולדאוג לכך שהחברה תייצר הכנסות. זאת כאשר רומנו עצמו העלה נגד התובעים טענות לגבי העדר הפעילות של החברה וקיומה של סחורה שלא נמכרה. באשר לטענה לפיה התובעים דאגו להפקדת כספים שהחברה קבלה לצורך כיסוי חובות שהתובעים היו ערבים להם, הרי שרומנו מצדו העדיף שהסחורה לא תימכר כדי שהכסף יועבר לחשבון החברה בבנק לאומי, שבו היה הוא ערב באופן אישי (עמ' 148, ש' 20-21).
מאחר שרומנו לא הוכיח את אמיתות הדברים, הפרסומים אינם חוסים תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. כמו כן, וכעולה מהאמור לעיל, רומנו אף לא הוכיח כי הדברים נאמרו על ידיו לשם הגנה על ענין אישי כשר שלו או מתוך חובה כלשהי לאור היחסים בינו לבין סלימאן. לכן לא הוכחו ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק. בנוסף, גם אין המדובר בפרסום שהוא "הבעת דעה על התנהגותו או אפיו של הנפגע" שכן הדברים הוצגו כעובדה ולא כהבעת דעה. לכן גם לא מתקיימת גם ההגנה הקבועה בסעיף 15(7) לחוק איסור לשון הרע.
55.מהו גובה הפיצוי שיש לפסוק לזכות התובעים בקשר עם הטענה האמורה? אחת המטרות העיקריות של הפיצויים בדיני הנזיקין היא תרופתית. גם בהקשר של לשון הרע, מטרת הפיצויים היא לשלול את התוצאות של העוולה ולהעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון ללא פרסום לשון הרע. זאת, לצד התפקיד המחנך והמרתיע של דיני הפיצויים בגין לשון הרע.
בהקשר זה יצוין קודם כל כי טענתם ביחס למכתב לסלימאן נוגעת להוצאת דיבתו של רכס, בעוד שהנזק הנטען נגרם לחברה. כך, לגישתם של התובעים, כתוצאה מהמכתב לסלימאן ומשא ומתן מחודש מולו, הפסידה החברה 12,000 ₪. התובעים לא הביאו תימוכין לטענה זו.
מכל מקום, סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע מאפשר לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום של 50,000 ₪ ועד לכפל הסכום האמור במקרה בו הוכחה כוונה לפגוע. בהתאם לפסיקה, פסיקת הסכום נעשית בדרך של אומדן ותוך שעל בית המשפט להביא בחשבון מגוון שיקולים ובהם עוגמת הנפש שנגרמה מהפרסום, הנזק שנגרם לנפגע מהפרסום, תפוצת הפרסום, היקף הפגיעה, הקשר בין הנפגע לבין קהל היעד אליו היה מיועד הפרסום, כמו גם את התנהגות המפרסם (ר' רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5) 510; ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008)). בעניינו, לאור מכלול השיקולים האמורים (ובכלל זה העובדה שהמכתב מוען למכותב אחד בלבד, וספק אם הוכח כי הוא גרם לתובעים לנזק), אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי בגין פרסום זה על סך של 10,000 ₪.
56.הפרסום השני – מדובר בפרסומים שנטען שכוונו לחברת מרלו"ג. ממכתב חברת מרלוג אל-ים לוגיסטיקה בע"מ אל החברה (נספח 37 לתצהיר של רכס) עולה כי רומנו פנה אליהם בבקשה שלא להוציא סחורות לנוכח הסכסוך בין הצדדים. כך נאמר באותו המכתב:
"... נודע לנו ע"י שותפך, עודד [הוא רומנו, ר.ר.], שרימית אותו ופעלת בחוסר תום לב, ללא אישורו וללא סיכום ביניכם, מעלת ולקחת סחורות למרות בקשתו לא להוציא סחורות ממחסן פנימי."
מדברים אלה, המהווים עדות שמועה, משתמע כי בדומה למכתבו לסלימאן, רומנו אמר גם לנציגי חברת מלרוג שרכס מעל בכספי החברה והוציא סחורה במרמה. אולם בחקירתו הנגדית דחה רומנו טענה זו, וטען כי הוא רק סיפר על הסכסוך מבלי להוציא את דיבתו של רכס:
"אמרתי סיפרתי את הסיפור יש סכסוך בינינו, לא מסתדרים בינינו וזה הכל, לא אמרתי גנב, לא אמרתי רמאי, לא אמרתי זה, מה שהיא הוציאה אחר כך מכתב זה כבר הסכם, זה כבר בינה ובינו..." (עמ' 160, ש' 13-22).
בנסיבות אלה: מאחר שמדובר בעדות שמיעה, כאשר הפרסום עצמו לא הוצג ורומנו כפר בתוכן שיוחס לו, וכאשר לא הובאה עדות ישירה מטעם מלרוג – הרי שלא ניתן לקבוע כי התובעים הרימו את הנטל שהוטל עליהם להוכיח קיומו של פרסום העולה לכדי לשון הרע.
57.הפרסום השלישי - דברים שנטען שנאמרו על-ידי רומנו לחברת פי.סי.אס גלובל. התובעים הפנו למכתב של חברת גלובל מיום 19.6.2018 (נספח 22 לתצהיר של רכס). אולם כל שעולה ממכתב זה (שאף הוא מהווה עדות שמיעה), הוא שנודע להם על מחלוקת עסקית בין בעלי המניות בחברה. אמירה אודות קיומה של מחלוקת עסקית אינה עולה כדי לשון הרע. יתרה מכך, במכתב מטעם גלובל מיום 24.6.2019 (נספח יא לכתב התביעה שכנגד) הובהר כי מידע זה כלל לא הגיע לחברת גלובל מטעם רומנו.
מסקנה דומה עולה מפניותיו הנטענות של רומנו לבנק הפועלים. ממכתב הבנק שצירפו התובעים בהקשר זה (נספח 34 לתצהיר של רכס), עולה כי רומנו העלה בפני הבנק את הסכסוך בין הצדדים. מאחר שכאמור פרסום אודות עצם קיומו של הסכסוך אינו מהווה כשלעצמו לשון הרע, הרי שהתובעים לא הוכיחו פרסום של לשון הרע לגבי הפרסומים הללו.
התביעה כנגד עו"ד בן חור
58.בכתב התביעה טענו התובעים כי עו"ד בן חור פעל כלפי החברה ברשלנות ותוך ניגוד עניינים מובנה, כאשר הוא פעל להקצאת המניות לרומנו לפני שרומנו העביר לחברה את מלוא השקעתו, וזאת בניגוד להוראות ההסכם השני.
ראשית, אינני סבורה שהתובעים הוכיחו שעו"ד בן חור היה מצוי בניגוד עניינים, ואף לא בניגוד עניינים מובנה בקשר עם ההסכם השני. בהתאם לטענות התובעים עצמם, לאחר חתימת ההסכם הראשון היה עו"ד בן חור היועץ המשפטי של החברה. התובעים היו מודעים לכך שעו"ד בן חור ייצג מלכתחילה את רומנו, והם לא טענו כי הייצוג של עו"ד בן חור את החברה נעשה בניגוד לרצונם.
לא הוכח כי לאחר שהוא מונה לייצג את החברה, היה לעו"ד בן חור אינטרס מובנה להעדיף דווקא את עניינו של רומנו ולא את האינטרס של החברה. עוד יצוין כי הגם שהתובעים העלו טענות ביחס לייצוג של עו"ד בן חור בהסכם הראשון וטענו כי הם היו סבורים שהוא מייצג גם אותם, הרי שהם לא העלו טענה ביחס להפרת חובת אמון או זהירות או לנזק שנגרם בקשר עם הסכם זה. לכן אין צורך להידרש ולהכריע בטענות אלה.
59.באשר לרשלנותו הנטענת של עו"ד בן חור בקשר עם הקצאת המניות לרומנו מכוח ההסכם השני: לצורך הוכחת עוולת הרשלנות בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח-1968 על התובעים להוכיח את קיומן של יסודות העוולה – חובת זהירות; התרשלות; וקיומו של נזק. אני סבורה – כפי שאפרט להלן, כי אף שהוכח קיומם של שני היסודות הראשונים, יסוד הנזק לא הוכח, ולכן יש לדחות את התביעה כנגד עורך-דין בן חור.
אין בין הצדדים מחלוקת כי בהסכם השני ייצג עורך-דין בן חור את החברה (חקירתו הנגדית, עמ' 176 לפרוטוקול, ש' 1-3) וכי הוא חב כלפיה בחובת זהירות (עמ' 175 לפרוטוקול, ש' 6-10). לכן יש לבחון האם הפר עו"ד בן חור את חובת הזהירות, במובן זה שסטה מסטנדרט התנהגות של עורך-דין סביר בנסיבות שבנדון.
60.סעיף 4.1 להסכם השני קובע:
"4.1. בסמוך לאחר חתימת תוספת זו יעמיד עודד לחברה את התמורה הנוסף בסך של 350,000 (שלוש מאות וחמישים אלף) ₪ כהלוואת בעלים, באותם התנאים המפורטים בהסכם.
4.2. בכפוף לתשלום התמורה הנוספת, תוקצינה המניות הנוספות לעודד, כשהן חופשיות ומשוחררות ותדווח לרשם אודות ההקצאה."
העולה מהאמור הוא כי התחייבותו של רומנו הייתה שלובה בהתחייבות החברה להעביר לו את המניות (ההעברה הייתה "בכפוף" לתשלום התמורה). אכן, וכפי שעו"ד בן חור טען, הוא אינו ערב להתחייבויות הצדדים מכוח ההסכם. יחד עם זאת, כאשר עורך הדין מבצע פעולה מכוח הסכם בין הצדדים, עליו לפעול בהתאם להוראותיו של הסכם זה. במקרה דנן, אני סבורה כי עורך דין סביר שהיה מודע להוראות ההסכם היה צריך להיות מודע לכך שבהתאם להסכם, צריכים כספי ההשקעה לעבור לידי החברה כתנאי להקצאת המניות. משכך היה עליו לוודא, בטרם הקצאת המניות לרומנו (ולא היה כל קושי בכך), שכך נעשה.
בחקירתו הנגדית אישר עו"ד בן חור שהוא מיוזמתו לא ערך בירור כלשהו, ולא בדק שהכספים שהיה על רומנו להשקיע בחברה, אכן הועברו אליה, בטרם פעל להקצאת המניות (עמ' 178 לפרוטוקול, ש' 8-12). משכך, אני סבורה כי עו"ד בן חור אכן התרשל כאשר העביר את המניות לרומנו חרף העובדה שהאחרון לא קיים את התחייבותו השלובה להעביר את כספי ההשקעה לחברה בהתאם להסכם השני.
61.באשר ליסוד הנזק – התובעים טענו שעו"ד בן חור חייב לפצות את החברה יחד ולחוד עם רומנו בקשר עם הנזקים שרומנו גרם לחברה. מנגד טען עו"ד בן חור שלחברה לא נגרם נזק, שכן ממילא אין לה כל ערך כלכלי שהוא, ולכן אין גם ערך כלכלי בקבלת מניותיה.
כפי שנקבע לעיל, התובעים לא הוכיחו שהפרתו של רומנו את התחייבותו מכוח ההסכם השני, גרמה נזק לחברה מעבר לנזק הכרוך בכך שהחברה לא קיבלה את כספי ההשקעה במלואם. כדי לבחון אם עו"ד בן חור אחראי לפצות את החברה בגין הנזק הזה, יש לבחון האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הפרתו של רומנו את ההסכם השני (אי תשלום מלוא סכום התמורה) לבין פעולתו הרשלנית של עו"ד בן חור – הקצאת המניות לרומנו. אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי כזה – לא הוכח כי רומנו הפר את התחייבותו להעביר את כספי ההשקעה משום שהמניות כבר היו בידיו, וכי אלמלא כן – הוא היה משקיע את מלוא הסכום נושא ההסכם השני בחברה.
62.מחומר הראיות עולה כי רומנו לא השקיע את מלוא הכספים, הן משום שהסכום הנדרש לא עמד לרשותו, והן מאחר שהוא לא היה מעוניין להמשיך ולנסות להשיג את הכספים לצורך השקעתם בחברה. למעשה עולה כי לפחות בחודש אוגוסט 2018, רומנו העדיף להשיב גם את המניות שקיבל לחברה. כך עולה למשל מדבריו של רומנו לתובעים בשיחה טלפונית מיום 16.8.2018. באותה שיחה אומר רומנו:
"אני לא משלם את הזה, אין לי כסף, אני מחזיר את המניות [...] את המניות לקחת[י] אני מחזיר לך אותם חזרה...אני מחזיר אותם לחברה כי לא נהניתי מהם ואין לי כסף להשלים את ה-30, את ה-350... לא אישרו לי בבנק. אין כסף... זה נכון. חודש ינואר הבטחתי... הוא יודע ושהייתי בבנק והוא יודע שיש שמאי, הוא יודע את כל התהליך שהייתי צריך לקבל הלוואה מהבנק על סמך שעבוד של אחד מה-, מהנכסים שלי... לא קיבלתי ואין כסף" [ההדגשה שלי, ר.ר.].
ובהמשך:
"אני מתחייב בפניך שאני ברגע שהוא יפסיק להיות מנכ"ל אני מתחייב להשקיע בחברה עד למצב של רווח." (ר' תמלול השיחה שצורף כנספח 17 לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים).
הדברים האמורים מחזקים את הגרסה לפיה גם אלמלא היו המניות מועברות על שמו – רומנו לא היה ממשיך להשקיע בחברה. אילו היה ממש בטענות התובעים, רומנו לא היה מציע בשיחה האמורה (שהתנהלה לפני הגשת התביעה), להחזיר את כל המניות שהועברו על שמו ולהימנע מיתרת ההשקעה.
63.נזק אפשרי נוסף שהיה עשוי להיגרם מהתרשלותו של עו"ד בן חור נובע מכך שהמניות הנוספות שנרשמו על שמו של רומנו הביאו לכך שהוא קבל שליטה בחברה. אילו השליטה הזו הייתה מביאה לכך שרומנו היה עושה בה שימוש באופן שהיה מזיק לחברה או לתובעים, הדבר היה עשוי לבסס נזק שנגרם כתוצאה ממחדלו של עו"ד בן חור. אולם, בפועל, גם נזק כזה לא הוכח.
התובעים טענו בהקשר זה כי עם קבלת השליטה, פעל רומנו להעברת הנהלת החשבונות לידי לנה, מנהלת החשבונות של סטס, ללא סיבה ממשית ולמרות החשש שתהיה כפילות בהפקת החשבוניות או שהדבר ישמש לצורך הפקת חשבוניות פיקטיביות או לצורכי הלבנת הון. חששות אלה לא הוכחו. עוד טענו התובעים כי רומנו פעל להעברת פעילות החברה לבנק לאומי, למינוי בנו כדירקטור, וכי הוא ניסה להביא לפיטוריו של רכס מתפקידו כמנכ"ל. יחד עם זאת, התובעים לא טענו ולא הוכיחו מהם הנזקים שנגרמו כתוצאה מפעולות נטענות אלה. העובדה שרומנו פעל באופן בו הוא פעל בהסתמך על שליטתו בחברה, אין פירושה כי התנהלות זו גרמה נזק לחברה או לתובעים.
לאור האמור, משלא הוכח יסוד הנזק, אני דוחה את התביעה כנגד עו"ד בן חור.
התביעה שכנגד
64.עילת התביעה העיקרית עליה מבוססת התביעה שכנגד היא הטענה כי רומנו התקשר בהסכמי ההשקעה עם התובעים בעקבות הטעיה. עילת ההטעיה היא עילה של "פגם ברצון" של אחד המתקשרים בהסכם, המקנה לאותו מתקשר, אם הוא מוכיח את יסודותיה, לבטל את ההסכם שהוא התקשר בו.
65.סעיף 15 לחוק החוזים בו נקבעה עילת ההטעיה, קובע כך:
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."
כעולה מהסעיף, כדי להוכיח את עילת ההטעיה, על רומנו להוכיח כי התובעים הטעו אותו, וכן להוכיח קשר סיבתי כפול: בין ההטעיה הנטענת לבין הטעות הנטענת; ובין אותה טעות לבין ההתקשרות בחוזה. כפי שאבהיר, אינני סבורה כי רומנו עמד בנטל המוטל עליו, כאשר הוא לא הוכיח שהתקשר בהסכמי ההשקעה עקב טעות, וזאת אף בהנחה שהייתה הטעיה מצד התובעים.
66.כדי לבחון האם נפל פגם ברצונו של רומנו להתקשר עם התובעים בשני ההסכמים – הראשון והשני, יש לבחון האם רומנו טעה. "טעות" היא תפיסה מוטעית של המציאות (ר' ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס, פ"ד נז(4) 817, 840 (2003); דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים 668 (כרך ב', 1992)). כאשר מדובר בהערכה, ציפייה לעתיד וכיו"ב – אין מדובר בדרך כלל בטעות (ר' שלו וצמח, דיני חוזים בעמ' 382-384 (מהדורה רביעית, 2019).
לאור האמור, יש לבדוק האם רומנו הסתמך על מצב עובדתי שונה מזה שהיה בפועל. לשם כך יש לבחון אם כן מה היה המצב העובדתי שהוא הסתמך עליו, והאם הערכתו את המציאות העובדתית הייתה שגויה כתוצאה ממצגי התובעים. נתייחס בהקשר זה בנפרד לשני ההסכמים.
ההסכם הראשון –
67.רומנו הפנה בסיכומיו לששה מצגים שהיו מטעים לגישתו, ושלטענתו הם שהביאו אותו להתקשר בהסכם הראשון עקב טעות. נתייחס להלן בנפרד לשני סוגי מצגים – כאלה שהופיעו בהסכם הראשון עצמו; וכאלה שלא הופיעו בו.
ארבעה מהמצגים הופיעו בהסכם הראשון עצמו (היקף החובות של החברה; היקף ההשקעות של התובעים; שווי החברה; היקף ההוצאות החודשיות של החברה). ביחס למצגים אלה אני סבורה, כפי שיובהר להלן, כי רומנו לא הוכיח כי הם מבססים טענה של הטעיה.
ראשית, מצגים אלה הם מצגים חוזיים ולא מצגים טרום חוזיים (שהם המבססים עילה של הטעיה). משכך, אף אם מצגים אלה היו מסתברים כמצגי שווא, לא היה בכך כדי לבסס טענה של הטעיה אלא לכל היותר טענה של הפרת ההסכם הראשון. רומנו לא העלה טענה של הפרה ביחס להסכם הראשון, ואילו היה עושה כן – היה עליו להוכיח את יסודות ההפרה, כי מדובר בהפרה יסודית וכי הוא ביטל את ההסכם בהודעה לתובעים תוך זמן סביר. לסוגיות אלה אין התייחסות מצדו של רומנו, וממילא הוא לא הוכיח את היסודות האמורים. בכלל זה וכפי שיובהר בהמשך, רומנו לא הודיע לתובעים על ביטול ההסכם הראשון ואף לא דרש את השבת הכספים שהשקיע מכוחו.
68.בנוסף, וזה העיקר - מחומר הראיות עולה כי רומנו גמר בדעתו להתקשר בהסכם הראשון ללא קשר למצגים אלה, ועוד בטרם הם הוצגו לו. משכך, לא ניתן לקבוע כי הוא טעה לגביהם ו"מי שלא טעה, לא יכול להיות מוטעה" (ע"א 11/84 רבינוביץ' נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 541 (1986) (להלן: "עניין רבינוביץ'")).
כאשר מצגים שהם מטעים לכאורה לא הגיעו – בטרם ההתקשרות בהסכם – לידיעת הצד הטוען כי טעה, לא ניתן לקבוע כי המצגים הללו מבססים הטעיה. זאת מאחר ש"כאשר ההטעיה אינה מגיעה לתודעת המתקשר או שהוא אינו מניח לה להשפיע על מצב דעתו או שהוא יודע שהדברים אינם נכונים, לא מתמלא יסוד הקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין הטעות ולא קמה עילת ביטול בגין הטעיה" (שלו וצמח, עמ' 282).
69.כפי שיובהר להלן, החלטתו של רומנו להתקשר בהסכם הראשון נבעה ממספר עניינים שלא כללו את ארבעה המצגים שהופיעו בהמשך בהסכם הראשון.
בחקירתו הנגדית הבהיר רומנו את הרקע להתקשרותו בהסכם הראשון. הוא ציין כי התובעים עשו עליו רושם של אנשים אמינים שיש להם רצון לייבא לארץ עץ. הוא נפגש עם התובעים שהציגו לו "את כל האני מאמין שלהם בחברה" והוא התרשם כי הם "חבר'ה עם, איכותיים" (עמ' 88-89 לחקירתו הנגדית). בטרם ההתקשרות, הוצגה לו תכנית עסקית ממאי 2017 שהוכנה לצורך קבלת הלוואה מקרן הפועלים. רומנו אישר שהייתה התאמה בין אותה תכנית עסקית לבין מה שהוצג לו בפגישה הראשונה עם התובעים (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 7-9).
רומנו אישר כי די היה לו בנתונים אלה כדי להחליט להשקיע בחברה, וכי הוא לא ערך בדיקות נוספות, לא בחן את ספרי החברה, את הדוחות שלה או כל חומר אחר (עמ' 91 לפרוטוקול, ש' 24-26). כך סוכמו הדברים בחקירתו הנגדית:
"ש: עכשיו, חוץ מלקבל עצה מסטאס שהחבר'ה נראים אמינים, שההתרשמות, שהתכנית העסקית יש לה בסיס שאתה מאמין בהם גם, אתה עשית איזה שהם בדיקות?
ת: לא." (עמ' 90 לפרוטוקול, ש' 8-11).
70.זאת ועוד, רומנו התחיל להשקיע בחברה בפועל, עוד קודם לחתימה הפורמלית על ההסכם הראשון. הוא אישר זאת בחקירתו הנגדית, והבהיר כי הוא התחיל להשקיע ב"סוג של עיוור ועוד לפני שנחתם ההסכם השקעה" (עמ' 92 לפרוטוקול, ש' 12-14). גם מדברים אלה עולה כי רומנו לא החליט להשקיע בהסתמך על המצגים נושא התביעה שהופיעו בהסכם ההשקעה, אלא ההחלטה גמלה בלבו עוד קודם לכן. מכאן שלא הוכח כי הוא התקשר בהסכם הראשון עקב המצגים הללו.
בחקירתו הנגדית טען רומנו כי הוא התקשר בהסכם הראשון בהסתמך על כך שהתובעים הראו לו כי הם השקיעו קרוב ל-600,000 ₪ בחברה. הוא הבהיר כי הוא פנה לרואה החשבון שלו והבהיר לו את הנתון הזה, וכי על סמך הדברים הללו רואה החשבון שלו ציין כי "לכאורה זה נראה טוב" (עמ' 91 לפרוטוקול).
רומנו ביסס את טענתו לגבי המצג ממנו הוא הסיק כי התובעים השקיעו סכום של 600,000 ₪ בחברה על סעיף 4.11 להסכם הראשון. הסעיף קובע כדלקמן:
"ההתחייבויות הכספיות של החברה למועד חתימת הסכם זה, לרבות התחייבויות לספקים, הינה כמפורט להלן:
-
הלוואה מבנק הפועלים סניף 661. יתרת ההלוואה עומדת על כ- 180,000 (מאה ושמונים אלף) ₪. המייסדים ערבים להלוואה הזו באופן אישי. (2) תשלום דחוי בגין סחורה באמצעות LC בסך של 480,000 (ארבע מאות ושמונים אלף) ₪. לפיכך, סך ההתחייבויות של החברה עומדות על כ-660,000 (שש מאות ושישים אלף) ₪..."
בהמשך קובע סעיף 8.1 כי "עד למועד חתימת הסכם זה, בפיתוח העסקי ובפעילות השוטפת של החברה הושקע סכום של כ 375 (שלוש מאות שבעים וחמש אלף) ₪..."
היינו, ההסכם מציין מפורשות כי התחייבויות החברה עומדות על 660,000 ₪ וכי ההשקעות שביצעו התובעים עד לאותו מועד הן של כ-375,000 ₪. מחקירתו של רומנו עולה כי הוא הבין את הסעיף בצורה שונה, וכי הוא היה סבור כי הסעיף מתייחס לסך ההשקעות בחברה ולא להתחייבויותיה ("ת: [...] כשאני לוקח את ה-660 האלה, [...] ואני לוקח את ה, 480 וה-180 זה השני שליש שלהם בחברה לעומת השליש שאני השקעתי ה-350, בערך" (עמ' 98, ש' 22-25)). ואולם, הבנה שגויה של רומנו את לשון הסעיף איננה יכולה לבסס עילה של הטעיה כל עוד לא הוכח כי היא תוצאה של מעשי התובעים.
71.לסיכום נקודה זו - רומנו לא הוכיח שהמצגים המטעים לגישתו, שנזכרו בהסכם הראשון, היו מצגים טרום חוזיים שכתוצאה מהם הוא התקשר בהסכם זה. הוכח כי רומנו גמר בדעתו להתקשר בהסכם ואף החל להעביר את כספי ההשקעה עוד בטרם ההתקשרות בהסכם בו הוצגו המצגים. לכן, לא הוכח כי מצגים אלה הביאו אותו לכלל טעות אשר גרמה לו להתקשר בהסכם הראשון.
72.המצגים הנוספים שהוצגו לרומנו לטענתו עובר להתקשרות בהסכם הראשון הם כי החברה עוסקת בייבוא עץ, כי לה יש מוניטין וכי התובעים איתרו ספק עץ בחו"ל ולקוחות המעוניינים לרכוש סחורה בארץ. לטענתו של רומנו, בפועל, במועד חתימת ההסכם הראשון, החברה לא ייבאה עץ והיא הייתה מצויה בקשיים כספיים ותזרימיים.
אינני סבורה כי רומנו הוכיח גם לגבי מצגים אלה כי מדובר במצגים מטעים.
כעולה מהאמור לעיל, רומנו היה מודע לכך שבמועד בו הוא החל להשקיע בחברה, היא טרם ייבאה עץ, וכי באותה עת היה מדובר רק בכוונה עתידית של התובעים. כמו כן, רומנו אישר כאמור שהוצגה לו התכנית העסקית של החברה, וממנה עלה כי ייבוא העץ הוא תחום פעילות חדש שבכוונת החברה לפתח.
בנוסף, אינני סבורה כי החברה הייתה מצויה אותה עת בקשיים כספיים שלא גולו לרומנו. רכס נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית והשיב כדלקמן:
"לא, זה לא נכון, אנחנו קיבלנו, אנחנו חיפשנו משקיע מסיבה אחת פשוטה, שהגשנו תכנית לקבלת הלוואה בערבות המדינה או לחילופין קרן הפועלים שזה תכל'ס אותו דבר רק תחת גגות שונים. אנחנו הסתמכנו על קבלה בין 400 ל-500 אלף שקל וקיבלנו 250 אלף שקל, אז חיפשנו משקיע נוסף כדי לשפר את התזרים, לא בגלל שהחברה הייתה במצב גרוע, פשוט לא רצינו למשוך יותר, רגע, שנייה, פשוט לא רצינו למשוך יותר כסף מהבנק כי הלוואה נוספת מהבנק הייתה בריבית יותר גבוהה, אז חיפשנו משקיע שיהיה מעורב בחברה ויעזור לחברה." (עמ' 74 לפרוטוקול, ש' 16-22).
עדות זו לא נסתרה על ידי רומנו. העובדה שהחברה חיפשה משקיע, אין פירושה בהכרח שהיא הייתה בקשיים. להיפך - דווקא העובדה שבתחילת שנת 2018 היו לחברה הכנסות כתוצאה מקבלת הסחורה שהוזמנה כבר באותה עת באמצעות ההלוואה מבנק הפועלים, מעידה על כך כי יש ממש בטענתו של רכס לפיה בשלב זה לא היו לחברה קשיים נוספים שהוסתרו מרומנו.
73.כאמור, רומנו התייחס גם למצגים הנוגעים למוניטין של החברה, לכישוריהם של התובעים וליכולתם להשיא רווחים לחברה. אינני סבורה שמדובר במצגים המבססים טענות הטעיה. אין מדובר בנתונים אובייקטיבים אודות פעילות החברה או ביחס להיקף ניסיונם של התובעים, אלא באמירות כלליות הנוגעות ליכולות של התובעים ולצפי עתידי ביחס להצלחת החברה. אמירות מסוג זה של המלצות ודברי שבח, אינן נחשבות בדרך כלל לכאלה שיכולות לבסס טענה של הטעיה.
יפים לעניין זה הדברים האמורים בספרם של שלו וצמח:
"בכך יוצאים מגדר ההטעיה דברי המלצה, מילות שבח ואמרות כלליות שנוהגים מוכרים לפאר בהם את מרכולתם המוצעת למכירה. הדבר נובע, לדעתנו, מתחומי השפעתם הראויים של הצהרות כלליות כאלה על דעתו של המתקשר. הצהרות כאלה הן בגדר דברים בעלמא הנאמרים באופן רגיל במהלך משא ומתן; מדובר לכל היותר בדבר הגזמה כלליים של המוכר בנוגע לטובת ההנאה שתצמח מן העסקה. ראוי לפיכך להשקיף על הצהרות אלה כעל הצהרות בעניין כדאיות גרידא." (עמ' 383).
משכך, טענת ההטעיה ביחס להסכם הראשון – נדחית.
74.מכל מקום, אף לו הייתי מקבלת את טענותיו של רומנו ביחס להטעיה או להפרה של ההסכם הראשון על-ידי התובעים, הרי שכדי שתתקבל טענתו לפיה אין להסכם תוקף, היה על רומנו להוכיח גם כי הוא הודיע לנתבעים כדין על ביטולו (ר' ס' 20 לחוק החוזים וס' 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970). כפי שיובהר בהמשך בהרחבה (ר' ס' 83-89 להלן), רומנו לא הודיע לתובעים על ביטול ההסכם, לא עמד על השבה כתוצאה מביטול שכזה, ולמעשה עד להגשת התביעה שכנגד, הוא פעל כמי שמבקש דווקא לקיים את ההסכם. מטעם זה יש לקבוע כי ההסכם הראשון לא בוטל על ידי רומנו תוך פרק זמן סביר.
ההסכם השני -
75.לטענתו של רומנו, הוא התקשר עם התובעים בהסכם השני עקב מצג מטעה לפיו נדרשת לחברה השקעה נוספת כדי להזמין סחורה נוספת ולתת מענה לביקוש הגדול שקיים. כן הוצג לו מצג לפיו אם הוא לא יעביר כספים נוספים לחברה, השקעתו הראשונית תרד לטמיון. לשיטתו, מטרתם האמתית של התובעים הייתה לקבל ממנו כספים שנועדו לצרכיהם האישיים, ובעיקר נועדו לפרוע את חובות החברה בבנק הפועלים, להם הם ערבו באופן אישי. עוד טען רומנו כי המניות שהוקצו לו מכוח ההסכם השני היו חסרות ערך, וזאת בניגוד למצגי שווא נוספים שהוצגו לו בטרם ההתקשרות בהסכם זה שאותם הוא לא פירט.
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות שהביאו אותם להתקשר בהסכם השני. בעוד שרומנו טען שרכס הוא שפנה אליו בבקשה להשקיע סכומי כסף נוספים בחברה, תוך הצגת מצג מטעה לשיטתו ביחס לצורך ולמטרה של הכספים וביחס למצבה של החברה (עמ' 124 לחקירתו הנגדית, ש' 2-6; עמ' 126, ש' 21-26); טענו התובעים כי רומנו היה זה שפנה אליהם וביקש להשקיע סכום נוסף כדי לקבל עוד מניות. זאת לאחר שבחודשים הראשונים של שנת 2018 הוא נוכח כי החברה מניבה הכנסות.
76.הנטל להוכיח את טענותיו מוטל על רומנו ואינני סבורה כי הוא הרים אותו. ראשית, דבריו של רומנו בחקירתו הנגדית עומדים בסתירה לגרסתו. כך, רומנו לא חלק על כך שלאחר שהוזמנה סחורה על ידי החברה והיו מכירות, הכנסותיה של החברה "קפצו" (עמ' 125 לפרוטוקול, ש' 10-11). גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענתו לפיה נאמר לו שמצב החברה חייב אותו להשקיע סכומי כסף נוספים וכי אם לא יעשה כן – החברה תקרוס.
רומנו טען בהקשר זה כי אף שלחברה היו הכנסות, התובעים בזבזו אותן ואף את כספי ההשקעה שלו בהוצאות פרטיות שלהם (ר' עמ' 126 לפרוטוקול, ש' 14-16). אולם, אם זה היה המצב לגישתו – סביר להניח כי הוא לא היה מסכים להתקשר בהסכם המחייב אותו להשקיע השקעה נוספת בחברה.
זאת ועוד - טענתו של רומנו כי הוא נדרש להשקיע בחברה כדי לאפשר לה לרכוש סחורה נוספת, אינה עולה בקנה אחד גם עם דבריו בחקירתו הנגדית, שם הוא העיד כי התובעים דרשו ממנו כספים נוספים מאחר שלא הצליחו למכור את הסחורה שהייתה במחסן (עמ' 126, ש' 23-26). מעבר לכך, טענותיו של רומנו אף אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שהוא רכש חבילה נוספת של מניות בחודש יוני (מניותיו של מרום), וגם לא עם רצונו להשקיע בהתקשרות של החברה עם חברת הנקל.
77.כל האמור לעיל מעיד על כך שיש להעדיף את גרסת התובעים ולקבוע כי רומנו היה מעוניין להשקיע בחברה ולהגדיל אחזקותיו בה, ולדחות את גרסתו לפיה נכפה עליו לעשות כן עקב מצגים מטעים בדבר האפשרות שהשקעתו תרד לטמיון.
78.מבלי לגרוע מהאמור, הרי שאף לו היה רומנו מוכיח כי התובעים הם שפנו אליו וביקשו ממנו להשקיע תוך שהם מציגים לו מצגים ביחס למצבה של החברה, לשווי מניותיה וביחס לצורך בהשקעה נוספת, אינני סבורה שרומנו הוכיח שהוא הוטעה וכי הוא התקשר בהסכם השני בהסתמך על תפיסת מציאות מוטעית.
מתצהירו של רומנו עולה כי בטרם התקשר עם התובעים בהסכם השני הוא ביקש לראות מסמכים של החברה וכבר אז (קרי עוד בטרם ההתקשרות בהסכם), התבררו לו מצגי השווא. כך, הצהיר רומנו בתצהיר עדותו הראשי:
"27. לאחר שבקשתם זו של התובעים להשקעת כספים נוספים בחברה הייתה תמוהה בעיניי, דרשתי מסמכים במטרה להתחקות אחר אופן פעילותה הכלכלית של החברה.
28. מעיון בדוחות החברה ומפירוט כרטיסי האשראי עולה כי עובר להשקעה שהשקעתי בחברה בחודש ינואר 18' החלו לצוץ העברות של סכומים גבוהים באופן לא ברור – הוצאות שלא היו קיימות בטרם העברת כספי ההשקעה. לאחר עיון חלקי בחומרים שהועברו לי אודות מצבה הכלכלי של החברה, עלתה התמונה העגומה כי התובעים עשו שימוש בכסף שאני השקעתי בחברה על מנת לפרוע את ההלוואות שנטלו התובעים בערבות אישית, כל האמור ללא ידיעתי וללא הסכמתי. אני מודה כי בשעתו מהסתכלותי על החומר החסר שהועבר לעיוני, לא הצלחתי להבין את גודל התרמית ולתומי חשבתי כי בסך הכל מדובר בהתנהלות כלכלית לא נכונה ובזבזנית."
79.מהאמור לעיל עולה כי בהתאם לטענותיו של רומנו עצמו, כבר באותה עת, לאחר עיון בדוחות החברה, התברר לו שהתובעים עשו שימוש בכסף שהשקיע כדי לפרוע את ההלוואות שנטלה החברה בערבות אישית של התובעים מבנק הפועלים (סע' 28 לתצהיר עדותו הראשי, ר' גם חקירתו הנגדית של רומנו, עמ' 94 לפרוטוקול, ש' 4-8). מכאן שמצב הדברים לגביו טוען רומנו היום שלגביו הוצג לו מצג שווא (ר' למשל חקירתו הנגדית של רומנו, עמ' 104 לפרוטוקול) היה ידוע לו עוד באותה עת. כאשר צד להסכם ידע את העובדות לאשורן בעת ההתקשרות בהסכם, לא מתקיימת הטעיה. זאת אף בהנחה שהוצגו לו מצגים שהיו יכולים להטעות. זאת מאחר שלא מתקיים היסוד של הקשר הסיבתי בין המצג המטעה לבין ה"טעות" (קשר שלא יכול להיות קיים כאשר העובדות לאשורן ידועות לצד להסכם).
יתרה מכך, מהאמור עולה כי חרף העובדה שרומנו טען כי חסר לו מידע וכי הוא הסתמך על מידע שגוי, הרי מתצהירו שלו עולה כי עובר להתקשרות בהסכם השני היו בידיו מסמכים, שלשיטתו שלו די היה בהם כדי להעיד על פעילותה של החברה, על מצבה הכלכלי ועל השימוש שנעשה בכספים שהשקיע.
80.אני סבורה כי בנסיבות כאלה, כאשר נחשף בפני צד להסכם מידע שאיפשר לו להגיע למסקנות אודות המצגים שהוצגו לו, והוא לא בחן את המידע הזה כנדרש, לא ניתן יהיה לקבל בדיעבד טענה שהוא הוטעה. כך קבעתי בת"א (כלכלית) 32256-05-12 Biopetroclean Inc. נ' אמיר (19.7.2015) ביחס להערכה שניתנה במסגרת משא ומתן על סמך הנחות יסוד שהיו גלויות וידועות:
"יש לבחון את השאלה האם ההערכה ניתנה על סמך הנחות יסוד גלויות, שהצד השני למשא-ומתן יכול היה לבחון אותן בעצמו. ככל שההנחות שעליהן התבססה המסקנה נושא ההערכה היו גלויות וברורות, קשה יהיה יותר לקבוע כי מדובר ב'מצג שווא' שהטעה בפועל את הצד השני להסכם..."
81.טענה נוספת של רומנו היא כי הסכים להתקשר עם התובעים בהסכם השני במספר תנאים אשר לא קוימו על-ידי התובעים (החזרת רכב המנכ"ל, שינוי זכויות החתימה, הצגת מסמכים של החברה ועוד). טענותיו של רומנו בהקשר זה לא הוכחו. רומנו לא הוכיח כי ההסכם השני אכן כלל את התנאים האמורים - התנאים לא באו לידי ביטוי בהסכם זה, ורומנו לא הוכיח כי המדובר בתנאים שסוכמו בעל-פה. הטענה לפיה רומנו, למרות היותו בעל שליטה בחברה, לא יכול היה לעשות בה דבר, אף היא אינה מבססת מסקנה אודות הפרתו של ההסכם השני על ידי התובעים.
82.לסיכום – רומנו לא הוכיח כי הוצגו לו מצגים טרום-חוזיים מטעים עובר להתקשרות בהסכם השני. יתרה מכך, מחומר הראיות עולה כי הוא התקשר בהסכם השני לאחר שהיו בידיו מסמכים מהם הוא יכול היה ללמוד על טיב המצגים שנטען שהוצגו לו. רומנו התקשר בהסכם השני אף שבאותו מועד הוא כבר הבין, לגרסתו בתצהיר עדותו הראשי, כי המצגים ביחס לפעילותה של החברה ומצבה הכלכלי, כמו גם השימוש בכספים שאותם השקיע, היו מטעים לשיטתו.
רומנו ויתר על זכותו הנטענת לביטול ההסכמים עקב הטעיה
83.לבסוף, אף לו היה רומנו עומד בנטל המוטל עליו ומוכיח כי התקשר עם התובעים בהסכמים עקב הטעיה, או כי איזה מבין ההסכמים הופר באופן המקים לו את זכות הביטול, המסקנה הייתה כי ההסכמים הם בני ביטול (ולא בטלים – ר' ס' 21 לחוק החוזים). לכן, כתנאי הכרחי למימוש ושכלול הביטול, היה על רומנו לשלוח הודעת ביטול (ר' ס' 20 לחוק החוזים).
צורתה של הודעת הביטול יכולה להיות מגוונת ובפסיקה הוכרו אף התנהגויות כגון הגשת תביעה כמתן הודעת ביטול (ר' למשל: 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, 829 (1991). יחד עם זאת, למרות הגמישות בדרך מתן הודעת הביטול, הרצון של הנפגע לבטל את ההתקשרות בין הצדדים חייב להיות ברור וחד-משמעי (ר' עניין רבינוביץ'; שלו וצמח בעמ' 459-460). כמו כן, בהתאם לסע' 20 לחוק החוזים, ביטול החוזה על-ידי המתקשר צריך להיעשות "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול".
84.בענייננו, התנהלותו של רומנו מעידה על כך שהוא לא בחר לממש את זכותו הנטענת לבטל אף אחד מההסכמים, וויתר על זכות הביטול ככל שהייתה לו כזו.
בהקשר זה כותבים שלו וצמח בספרם (עמ' 459-460):
"יש שנסיבות העניין והתנהגותו של המתקשר יצביעו על ויתור על ביטול החוזה. [...] בדומה, קבלת תשלומים או טובת הנאה על-פי החוזה, ולעיתים גם דרישה נמשכת להמשך קיומו של החוזה, נוכח ידיעת העילה לביטולו, אינן עולות בקנה אחד עם ביטוי כוונה לבטלו, ועשויות להיחשב כוויתור על ברירת הביטול וכבחירה בברירת הקיום. כיוצא בזה, גם עצם קיומו של איחור מתמשך בנקיטת פעולה יזומה לביטול החוזה נוכח ידיעת הפגם מוליך להשערה בדבר רצון במתקשר להמשיך להיות קשור בחוזה ולוותר על ביטולו".
85.כדי לבחון האם רומנו עשה שימוש בזכות הביטול תוך פרק זמן סביר, יש לברר מתי התגלתה לו לשיטתו ההטעיה הנטענת. טענותיו של רומנו בהקשר זה לא היו עקביות.
כך, בחקירתו הנגדית טען רומנו כי גילה את ההטעיה בחודש יוני 2018, וכי הוא ביקש לבטל את ההסכם השני עם התובעים במועד זה. מחקירתו הנגדית עולה כי גילוי ההטעיות הנטענות היא הסיבה בשלה הוא לא העביר לחברה את מלוא הסכומים שהיה עליו להעביר מכוח ההסכם השני:
"ש: בוא אתה מסכים, מסכים איתי שביולי שבו המועד רכישה השלישי אתה עדיין בהפרה כלפי החברה של ההסכם ממרץ, אתה מסכים איתי?
כ.ה רות רונן: עדיין לא שילמת למרות שלכאורה היית צריך את ה-350.
עודד רומנו: למה, אתה היית משלם לחברה כזאת זה? אחרי, אחרי, כל, כל, כל מה שגיליתי
[...]
ת: [...] אני הצעתי להם, קחו את המניות.
ש: מתי זה היה? [...]
ת: קחו את המניות, ביוני אמרתי לו, [...] אמרתי לו קח את המניות, קח הכל עזוב אותי." (עמ' 138-139 לפרוטוקול, ההדגשה היא שלי, ר.ר.).
בהמשך חקירתו הנגדית טען רומנו כי בחודשים אפריל-מאי ובתקופה בין יוני לאוגוסט "הכל השתנה" והוא גילה את "כל השקרים וכל ההוצאות [...] כל הכספים שבוזבזו" (עמ' 150 לפרוטוקול, ש' 14-19). אולם בתצהיר עדותו הראשי טען רומנו שרק בחודש ספטמבר 2018 הוא קיבל מסמכים שמהם הסתבר לו כי התובעים הציגו לו מצגי שווא (סע' 50-51 לתצהיר עדותו הראשי).
86.מכל מקום, התנהלותו של רומנו מעידה על כך כי בפועל הוא לא ביקש לבטל את ההסכמים אלא להיפך – הוא ביקש להמשיך לקיימם, וזאת חרף הגילוי הנטען שלו אודות ההטעיה. מסקנה זו עומדת בעינה אף אם מועד הגילוי היה המועד המאוחר מבין המועדים הנטענים.
כך, רומנו רכש את מניותיו של מרום במסגרת ההסכם השלישי, והוא הצהיר כי גם לאחר ההתקשרות בהסכם זה (בחודש יוני) כש"התמונה התחילה להתבהר" הוא הוסיף ופעל כדי להפחית את הפסדי החברה. בין היתר הוא מינה במסגרת זו את בנו כדירקטור בחברה (ר' סע' 57 לתצהיר עדותו הראשי). התנהלות כזו איננה מאפיינת את מי שמבקש לבטל הסכם מכוחו הוא רכש מניות בחברה, אלא את מי שמבקש לקיימו ולהוסיף להיות בעל מניות בה.
בהמשך, בחודש אוגוסט 2018, העלה רומנו בפני התובעים טענות ביחס להתנהלותם בחברה. בין היתר הוא העלה טענות לגבי הוצאותיה של החברה וחובותיה האמתיים (ר' תמלול שיחה בין התובעים לבין רומנו ביום 16.8.2018 שצורף כנספח 17 לתצהיר של רכס). רומנו ניסה להורות לרכס שיוותר על שכרו או שיפחית אותו, והוא אף התחייב כי אם רכס יעשה כן – רומנו יגייס וישקיע עוד כסף בחברה.
גם במכתב ששלחה באת-כוחו של רומנו ביום 15.8.2018, רומנו לא ביקש לבטל את ההסכמים בין הצדדים אלא הוא ביקש להפעיל את סעיף 22.2 להסכם הראשון ולחייב את הצדדים לבוא בפני בורר כדי לפתור את המחלוקות ביניהם.
87.מסקנה דומה עולה גם ממכתב שנשלח מטעמו של רומנו ביום 6.9.2018 לבנק הפועלים (נספח 33 לתצהיר של רכס). גם ממכתב זה עולה כי באותו מועד לא היה רומנו מעוניין בביטול ההתקשרות עם התובעים. במכתב זה עתרה באת כוחו של רומנו כי הבנק יעביר לה מסמכים שונים כדי שהוא יוכל "לכלכל את צעדיו, לדאוג לאינטרסים של החברה ולהחליט כיצד לפעול מכאן ואילך, במטרה להקטין את נזקיו וכן את הנזקים אשר נגרמו לחברה, על ידי שותפיו, כמו גם, לגבש החלטה, בכל הנוגע להתחייבויות של החברה בחשבון המתנהל בסניפכם".
חיזוק נוסף לאמור לעיל נובע מהעובדה שרומנו העביר לחברה חלק מהכספים שהיה עליו לשלם בהתאם להסכם השני (סכום של 235,000 ₪). גם התנהלות זו מעידה על כך שרומנו הכיר בכך שההסכם השני הוא הסכם תקף, והוא לא ביקש לבטלו עקב ההטעיה הנטענת שלו. זאת למרות שאין חולק כי במועד זה היה רומנו מודע לכל הפרטים והיה יכול, לשיטתו שלו, להודיע על ביטול ההסכם.
88.מבלי לגרוע מהאמור יצוין כי רומנו אכן העלה בשיחה מיום 16.8.2018 את האפשרות שישיב את המניות ולא יעביר לחברה את ההשקעה שהתחייב בה בהסכם השני. אולם גם לשיטתו, המדובר היה בהצעת פשרה שהוא הציע מאחר שלשיטתו הוא לא נהנה מהקצאת המניות ולא היה מעוניין להמשיך להשקיע כספים בחברה (ר' סע' 44 לתצהיר עדותו הראשי). הצעה זו אינה יכולה להיחשב כמימוש זכות הביטול הנתונה למי שהתקשר בחוזה עקב פגם בכריתתו. זאת על אחת כמה וכמה ביחס להסכם הראשון - שכן במסגרת הצעתו, רומנו לא דרש את הכספים שהשקיע מכח ההסכם הראשון, ומכאן שהוא לא ביקש לבטלו. יתרה מכך וכפי שהובהר לעיל – רומנו חזר בו בהמשך מהדברים ופעל כמי שאינו מבקש לבטל את ההסכם אלא לקיימו.
89.כעולה מכל האמור, אף לו היה רומנו מוכיח כי הוא התקשר בהסכמי ההשקעה עקב הטעיה שהתובעים הטעו אותו, הרי שהוא לא עמד על זכות הביטול של אף אחד משני ההסכמים תוך המועד בו היה עליו לעשות כן. רומנו הוסיף עוד בחודש אוגוסט 2018 להתנהל באופן המעיד על כך שהוא היה מעוניין להמשיך ולקחת חלק בפעילות החברה ולא לבטל את ההסכמים מכוחם הוא השקיע בה. בהמשך, בחודש דצמבר 2018, הוא אף העביר חלק מהסכום שהוא התחייב לשלם בהתאם להסכם השני – כאשר בשלב זה הוא היה מודע גם לשיטתו למלוא ההטעיה ביחס לשני ההסכמים.
משכך, התביעה שכנגד נדחית.
סוף דבר
90.התביעה של התובעים כנגד רומנו מתקבלת באופן חלקי כך שעל רומנו להעביר לחברה את יתרת הסכום בו התחייב במסגרת ההסכם השני העומד על סך של 115,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה. בנוסף, רומנו ישלם לרכס סך של 10,000 ₪ בגין העילה של לשון הרע.
91.לאור התוצאה האמורה, אני מחייבת את רומנו לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי-דינם בגין תביעתם בסך כולל של 20,000 ₪.
התביעה של התובעים כנגד עורך-דין בן חור נדחית. התובעים יישאו בהוצאות ושבכר טרחתו של עורך-דין בן חור בסך כולל של 25,000 ₪.
התביעה שכנגד נדחית. רומנו יישא בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורכי-דינם בגין התביעה שכנגד בסך כולל של 25,000 ₪.
ניתן היום, ה' אדר תשפ"א, 17 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.
