מתי יש לעכב את הדיון בהליך אזרחי בגלל קיומו של הליך פלילי מקביל

1.         האם ראוי לעכב את המשך שמיעת ההוכחות בתיק זה, בשל כך שהוגש כתב אישום נגד הנתבעת 1 ומנהלה וכנגד הנתבע 5, כאשר בעליהן של התובעות וכן הנתבעת 6 הינם עדי תביעה באותו אישום?

            זו בקשתם של הנתבעים 1-6 (להלן – הנתבעים).

            התובעות מתנגדות לכך.

2.         הכלל הוא כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק, כשלעצמו, עיכוב של הליך אזרחי המתנהל באותו ענין, ראו: רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (30.4.97); רע"א 210/03 FOUNDATION SANSOUNIMAILLE נ' פרי (8.7.03); ע"א 2173/05, רע"א 2354/05 היועץ המשפטי לממשלה נ'   B.G. ASSISTANCE LTD.(13.2.06, פורסם בנבו).

            יחד עם זאת הוכרו באותן החלטות חריגים לאותו כלל, שקיומם או קיום חלק מהם, הצדיק את עיכוב ההליכים: חשש להפללה עצמית, זכות המבקש שלא לחשוף את קו הגנתו במשפט הפלילי, השפעת תוצאות ההליך הפלילי על ההתדיינות בהליך האזרחי, הפער בין המידע המוצג בהליך הפלילי לבין המידע המוצג בהליך האזרחי, שלב הגשת הבקשה.

            התנאי הבסיסי לעיכובם של הליכים אזרחיים בשל הליכים פליליים מקבילים, עוד לפני שדנים בקיומם של החריגים, הוא קיומו של קשר הדוק או לפחות קשר משמעותי ולא שולי, בין המסכת העובדתית המתעוררת במסגרת ההליך הפלילי לזו אשר נדונה במסגרת ההליך האזרחי, ראו: ענין B.G. ASSISTANCE הנ"ל, שבו עוכבו ההליכים (פיסקה 5), לעומת ענין FOUNDATION SANSOUNIMAILLE הנ"ל, שבו נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים (פיסקה 3).

3.         סבורני, שהתנאי הבסיסי האמור לקשר הדוק, או לפחות משמעותי ולא שולי, בין ההליך האזרחי דנן ובין ההליך הפלילי המתנהל במסגרת כתב האישום הנזכר (נוסחו המלא צורף לתגובת התובעות. לא צוין מספרו), לא מתקיים.

            תביעה זו עוסקת, בקצרה, בטענותיהן של התובעות, מתחרותיהן של הנתבעות 1-4 בתחום אבזור כלי הרכב לנהיגה ולהסעה של אנשים בעלי מוגבלות פיזית, על כך שהנתבעות, באמצעות אחד ממנהלן ובסיועם של הנתבעים 5-7 שעבדו בעבר אצל התובעות, פנו אל לקוחות התובעות ושכנעו אותם שלא להתקשר עם התובעות, או אף לבטל התקשרויות שנעשו עימן, ותחת זאת להתקשר עם הנתבעות.

            לצורך כך, על פי הנטען, גזלו הנתבעים מהתובעות מידע מתוך מאגרי המידע שלהן.

            עוד נטען, כי הנתבעים הטיחו כלפי התובעות דברי הכפשה ולשון הרע ותיאורים כוזבים אודות האביזרים הנמכרים על ידן והשירות הניתן על ידן.

            וזהו בקצרה ענינו של כתב האישום: אבזור הרכבים ממומן ברובו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – מל"ל), שקובע את זכאותו של הנכה לאחר המלצות של "ועדת גודל רכב" (להלן – הועדה) המורכבת מרופאים ומומחה טכני. הנכה רשאי לבחור בחברה שתבצע את אבזור הרכב.

            על פי האמור בכתב האישום, הנתבעת 1, מנהלה צפריר סטמפל, ומנהלי חברות המסונפות אליה, בכללם הנתבע 5, וסוכנים של החברות הללו, הדריכו נכים שהתייצבו בפני הועדה להונות אותה בדרכים שונות, על מנת לקבל זכאות גבוהה יותר, דבר שיביא לרווח גבוה יותר לנתבעת.

            בין היתר, על פי הנטען, שילמו הנאשמים הללו שוחד לנאשם נוסף ששימש כיועץ טכני בוועדה, כדי שיסייע להם במטרתם.

            עינינו הרואות, כי אין מדובר בקשר הדוק, אף לא בקשר משמעותי, בין שתי המסכתות. אמנם, במקומות אחדים (למשל, בסעיפים 10(ב) ו-13(ב) לכתב האישום) מוזכר כי הנאשמים עשו את מעשיהם, בין היתר, כדי לשכנע את הלקוחות לבצע את האבזור אצל הנתבעות ולא בחברות מתחרות אחרות (ויצוין, כי למיטב בדיקתי התובעות אינן נזכרות בשמן בכל כתב האישום), אך המדובר בנקודה שולית בכתב האישום.

            מרכז הכובד בכתב האישום הוא הונאת המל"ל על ידי הנאשמים, מרכז הכובד בתביעה זו הוא העוולות המסחריות והאזרחיות שבוצעו (על פי הנטען) כלפי התובעות. כמעט ואין כל השקה בין שניהם, וגם אם זו תמצא בשוליים אין בכך כדי לגרום לעיכוב ההליכים בתביעה.