נ' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

הבקשות - בהליך פש"ר זה, לחייב חובות לשני נושים בלבד. האחד, חוב בסך של כ- 158,000 ₪ בגין מזונות למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") והשני, חוב למרכז לגביית קנסות בסך של 64,843 ₪. החייב עתר למתן הפטר בגין החוב למל"ל, בהתחשב במצבו הכלכלי הקשה ובשים לב לכך שהחוב כלפי המרכז לגביית קנסות מוחרג ממילא על פי הדין מתחולתו של הפטר בהליך פש"ר. המנהל המיוחד עתר, מנגד, לביטול ההליך, בטענה כי אין כל טעם בקיומו היות ולשיטתו שני החובות הנ"ל אינם ברי הפטר, באשר אין הצדקה במקרה דנן למתן הפטר מחוב המזונות למל"ל, אותו יש לייחד למקרים קיצון בלבד, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. הוגש סבב תגובות ביחס לבקשות אלו ובדיון שהתקיים לפני ביום 25.1.21 השלימו הצדדים טיעון בנדון.

תמצית טענות החייב - לשיטתו של החייב, המיוצג על ידי ב"כ מהסיוע המשפטי, קיימת הצדקה למתן הפטר ביחס לחובו כלפי המל"ל, נוכח גילו, התמכרותו לאלכוהול, מצבו הרפואי והעובדה שהוא מתקיים מקצבת נכות ומסיוע בשכר דירה בלבד והכנסותיו משמשות לו בדוחק לצרכי מחיה בסיסיים בלבד, לרבות הוצאות רפואיות גבוהות. החייב הוסיף כי המל"ל גבה לאורך השנים סכומים ניכרים בגין חוב המזונות וכי מדובר בחוב וותיק מאד אשר נצבר בשנים 1999-2009 בגין מזונות ילדיו הבגירים כיום.

המל"ל התנגד לבקשה וטען כי הפטר מחוב מזונות ניתן במשורה ורק בנסיבות חריגות ביותר. הנסיבות במקרה דנן אינן מצדיקות לטעמו של המל"ל מתן הפטר, וזאת במיוחד נוכח התנהלות החייב לאורך השנים, משנמנע לשלם את דמי המזונות גם כשהיו לו הזדמנויות בהן היה מסוגל לעשות כן. לטעמו של המל"ל, יש לראות בהתנהלות זו משום חוסר תום לב מצידו של החייב המצדיק את דחיית בקשתו כיום, למרות נסיבותיו האישיות.

גם המנהל המיוחד התנגד למתן ההפטר מאחר שאף לגישתו, אין במצבו של החייב כדי להצדיק מתן הפטר. המנהל המיוחד הוסיף כי התנהלות החייב נגועה בחוסר תום לב, בהתחשב בכך שלא פעל לתשלום דמי המזונות לאורך השנים ואף לא לקבלת פסק דין למזונות מהערכאה המוסמכת, התואם את יכולתו בפועל. המנהל המיוחד הוסיף כי בשנת 2012 ה דירה בבעלותו ושלשל לכיסו את יתרת התמורה (לטענת החייב, בניכוי המשכנתא). בנסיבות אלו, ומשחובות החייב אינם ברי הפטר, הרי שלא היה מקום לנקוט בהליך הפש"ר ויש לדחות את בקשת החייב להפטר מהחוב כלפי המל"ל ולהורות על ביטול ההליך.

כנ"ר אף הוא התנגד למתן הפטר לחייב מהחוב למל"ל אך לצד עמדתו זו, המליץ על הגעה להסדר עם המל"ל ביחס לחוב בדרך של קיזוז מקצבת הנכות (ר' תגובת כנ"ר מיום 25.8.20). ב"כ הכנ"ר הוסיף בדיון שהתקיים לפני כי בנתוני החייב יש לטעמו לקבוע תכנית פירעון צנועה אך לסיים ההליך ללא מתן הפטר מהחוב למל"ל.

החייב, באמצעות בא כוחו אשר כאמור מייצגו מהסיוע המשפטי, השיב לתגובות וטען, כי אכן מכר דירה צנועה אשר הייתה בבעלותו תמורת סכום של 180,000 ₪ בלבד, אך רוב הסכום שימש לכיסוי חוב המשכנתא (150,000 ₪) והיתרה בסכום נמוך של כ- 20,000 – 30,000 ₪, התחלקה בינו ובין אחותו. החייב הוסיף, כי הכנסתו היחידה לאורך שנים הינה מקצבה וכאמור, המל"ל קיזז מהקצבה סכומים משמעותיים לאורך השנים על חשבון החוב הנדון. עוד טען, כי נוכח מצבו הוא התקשה לטפל בענייניו ולפעול לקבלת פסק דין למזונות התואם באופן הולם יותר את יכולותיו.

לאחר שעיינתי בבקשות ובסבב התגובות, וכן שמעתי את הצדדים בדיון לפני, אני מוצאת כי בנסיבות המקרה דנן, יש מקום להעתר לבקשת החייב. טעמים בעניין זה יבוארו להלן.

נקודת המוצא הינה, כי בהתאם להוראת הדין הרלבנטית, הקבועה בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1984, צו הפטר בהליך פשיטת רגל של חייב יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה למעט מספר סוגי חובות, אשר אחד מהם הינו חוב מזונות עבר. בנוגע לחריג זה נקבעה אף סמכות בית המשפט להורות אחרת, היינו. בית המשפט של פש"ר מוסמך, במקרים המתאימים ובהתאם לשיקול דעתו, להכליל את חוב המזונות בגדרו של צו ההפטר המסיים את הליך הפש"ר.

לא אחת, חוב מזונות עבר, בוודאי כזה המסתכם בסכום משמעותי, כרוך ב"כשל מוסרי" מצידו של החייב, אשר הפר לאורך תקופה ממושכת חובה אישית בסיסית כלפי קטינים הסמוכים על שולחנו. משכך, מאפייניו של חוב המזונות בנסיבות אלו הינם חברתיים-סוציאליים [ר' בע"מ 2255/19 פלוני נ' פלונית (23.2.20)]. משכך, הכלל אשר נקבע בפסיקה הינו כי רק במקרים חריגים ביותר תעשה סטייה מההסדר החקיקתי ויינתן לחייב הפטר, מלא או חלקי, מחוב מזונות עבר [ר' ע"א 1003/09 מקבילי נ' כונס הנכסים הרשמי (4.1.10); רע"א 7940/13 קצקה נ' כונס הנכסים הרשמי (29.1.14); ע"א 6456/13 ישעיהו נ' גמזו (3.5.15); רע"א 3175/19 אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (8.8.19) (להלן: "עניין אבן חיים"); ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, (26.9.2016)].

אין חולק כי במקרה דנן, מצבו של החייב הינו קשה ומורכב מזה שנים רבות. החייב יליד 1964 סובל מבעיות רפואיות משמעותיות שונות. לצד זה, החייב סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול ארוכת שנים, בעטיה נגרם לו נזק רפואי נוסף, אשר בגינו נקבעה לו דרגת נכות יציבה.

בעניין זה, וכעולה מהנתונים שהוצגו לבית המשפט, לחייב נקבעה דרגת נכות רפואית של 46% ודרגת אבדן כושר עבודה קבוע בשיעור של 75%, וזאת משנת 2000, היינו בסמוך למועד החיוב במזונות. החייב מתקיים כיום מקצבת נכות בסך של 3,321 ₪ ומסיוע בשכר דירה בסך 770 ₪ (ר' תדפיסי חשבון בנק נספח ד' לבקשה).

החייב אף סובל משיתוק בידו ומבעיות קרדיולוגיות ואורולוגיות, אשר ביחס אליהן הוצגו אישורים רפואיים מלאים (נספח ה' לבקשה).

כעולה עוד מהנתונים שהוצגו לפני בית המשפט, החייב שוכר דירת חדר בבאר שבע, בעלות של 1,800 ₪ ויתרת הכנסתו משמשת לו לצרכי מחייה בסיסיים, לרבות רכישת תרופות בעלות של כמה מאות ₪ לחודש.

החייב איננו אף יליד הארץ ועלה ארצה בשנת 1994, אך על פי הנטען, עד היום הוא אינו שולט בשפה העברית.

היינו, הן מצבו הכלכלי והן מצבו הרפואי של החייב הינם בכי רע, תוך שנוכח אופי המגבלות, בעיקר בפן הרפואי, אין לשינוי או שיפור ממשיים במצב הדברים הנוכחי.

אכן, החייב איננו בגיל מתקדם. ואולם שיקול זה איננו בבחינת שיקול נפרד או יחיד בתמונת מצבו הכולל של החייב ויש מקום ליתן משקל אף לנסיבותיו האישיות של החייב אשר עיקריהן הוצגו לעיל.

במצב דברים זה פרופיל נתוניו האישיים של החייב הינו קשה בהיבט הבריאותי והכלכלי ואף לא קיים אופק לשיפור ממשי בנתוניו אלו וממילא לא צפוי שינוי של ממש באשר למצבו התעסוקתי ורמת הכנסותיו (ר' בעניין זה אף את פסק הדין הנ"ל בעניין אבן חיים, פסקה 11 לפסק הדין).

לא מצאתי כי יש לזקוף לחובת החייב את העובדה שלא פנה לערכאה המוסמכת לאורך השנים לשם התאמת החיוב במזונות ליכולותיו. כפי שנטען בתשובה, החייב אינו יליד ישראל, לטענתו, איננו שולט בשפה העברית וכאמור אף סבל מהתמכרות לאלכוהול, ובנסיבות אלו, ניתן להבין את טענתו לפיה התקשה לטפל בעניין זה.

במצב דברים זה, אף שנפל פגם ממשי בכך שהחייב נמנע מלשלם דמי מזונות לילדיו הקטינים לא מצאתי כי התנהלותו נגועה בחוסר תום לב המצדיקה את דחיית הבקשה, בהתחשב בנסיבותיו האישיות הנזכרות לעיל, אשר כשלעצמן, בוודאי על משקלן המצטבר, תומכות בקבלת בקשתו.

מובהר, כי שקלתי בכובד ראש את טענות המנהל המיוחד לעניין מכירת דירת החייב בשנת 2012, והעובדה שלא נעשה שימוש ביתרת התמורה לשם תשלום חוב המזונות, ולו בחלקו. איני מקלה ראש בטענה זו. עם זאת, יש לזכור כי התמורה בגין מכירת הדירה לאחר כיסוי חוב המשכנתא עמדה על סך מצומצם יחסית של 20,000 – 30,000 ₪ וכי החייב טען כי מחצית מהסכום שנותר בידיו הועבר לאחותו, כך שהסכום שנותר בידי החייב לא היה גבוה. משכך, ונוכח הכנסתו הדלה של החייב מקצבת נכות לאורך השנים, לא מצאתי כי עניין זה, כשלעצמו, מצביע על חוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה.

יודגש, כי כאמור, לאורך שנים הכנסתו היחידה של החייב הייתה מקצבת נכות, וכי בפועל, המוסד לביטוח לאומי קיזז מהגמלה סכום ניכר המסתכם בסך של 196,519 ₪. כן יוזכר בעניין זה, כי מדובר בחוב וותיק מאד וכי הזכאים למזונות הינם בגירים.

שיקול נוסף אשר הנחה אותי הינו, כי משמעות קבלת עמדת המנהל המיוחד ודחיית הבקשה למתן הפטר, תביא בהכרח להימשכות הליכי גבייה כנגד החייב על דרך של קיזוז שימשיך המל"ל לבצע מקצבת הנכות המשולמת לו. בהתחשב במצבו של החייב, הכנסותיו והסכום הדרוש לו לשם קיום מינימלי בכבוד, לא מצאתי כי יש מקום להמשיך בהליכי הגבייה הנדונים ויש הצדקה בנתוני החייב, ולאחר הסכום המשמעותי ששולם על ידו למל"ל ולו בדרך של קיזוז, לפטור אותו מיתרת החוב במסגרת הליך הפש"ר.

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, אני סבורה כי עניינו של החייב נכלל בגדר אותם מקרים המצדיקים, בנסיבות חריגות וקשות, מתן הפטר אף מחוב המזונות למל"ל.

לסיכום, מצאתי ליתן לחייב הפטר מתשלום יתרת חובו למל"ל וכן לקבוע כדלקמן:

א. החייב מוכרז פושט רגל. מגבלות צו הכינוס ימשיכו לחול. המנהל המיוחד מתמנה כנאמן על נכסיו לשם השלמת הטיפול בהליך.

ב. ניתן בזה הפטר לאלתר לחייב, מחובו למוסד לביטוח לאומי. מגבלות צו הכינוס בטלות בזה. החוב הנוסף, כלפי המרכז לגביית קנסות, המוחרג על פי דין, לא יזכה להפטר.

ג. מאושרת חלוקת הכספים הצבורים בקופת הכינוס בשיעור של 20% לכנ"ר והיתרה לבעל התפקיד.

ד. ניתן לנאמן פטור מבדיקת תביעות החוב בהעדר טעם בכך.

ה. הנאמן יגיש צו הפטר לחתימה בתוך 7 ימים מהיום, תוך אזכור החוב המוחרג.

תז"פ- 8.2.21.

ניתן היום, ט"ו שבט תשפ"א, 28 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.