נאמני הקדש – תפקידם ומעמדם, חובתם בדיווח וכפיפותם לבית הדין, סמכות ושיקולי בית הדין במינויים

עניינו של הערעור שלפנינו הוא בנוגע לתביעת נכד המקדיש להתמנות לנאמן בנכס הקדש. הערעור נסוב על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב מיום ה' בתמוז תשע"ח (18.6.2018) אשר קבעה שמהערער יהיה רשאי להגיש מועמדות להיות נאמן בהקדש רק באמצעות הליך הבחירות שעורכת העמותה או לשמש כמשקיף למשך שנה אחת, אם ירצה בכך.

תמצית העובדות הנצרכות לעניין

נכס ההקדש הוא מגרש ששטחו 368 מ"ר ועליו בניין בן שתי קומות הרשום כגוש [...] חלקה [...] ברחוב [...] בבני ברק.

המקדיש היה הרב [א'] ז"ל אשר חתם בתאריך י"ז במרחשוון תשט"ז (2.11.1955) על שטר הקדש שבו הקדיש את הנכס לאגודת גמילות חסד שע"י בית הכנסת [נ'] תל אביב לזכר בני משפחתו שנספו בשואה.

בגוף שטר ההקדש, לאחר כתב ההקדשה של המקדיש, באה התחייבות אגודת גמילות חסדים שע"י בית הכנסת [נ'] לשמור על הנכס ושההכנסות מנכס ההקדש יהיו לטובת האגודה וכן התחייבות לאמירת קדיש ומשניות ושמירת ימי זיכרון של המקדיש ורעייתו ז"ל. על החתום מטעם האגודה היה הרב [מ'].

בתאריך כ"ג בשבט תשי"ח (13.2.1958) נחתם פסק דין של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב שבו קובע בית הדין:

המגרש הנ"ל והבנוי עליו יהיו מהיום והלאה הקדש עולם לאגודת גמילות חסדים שע"י בית הכנסת [נ'] ויתנהל על ידי האגודה הנ"ל ובפקוח בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו לפי חוק ההקדשות.

בשנת 1996 נרשמה האגודה כעמותה, וכעמותה היא נתונה לפיקוח של רשם העמותות ברשות התאגידים בהתאם לחוק העמותות. המנהל בפועל של העמותה הוא הרב [ז'], אשר קיבל את התפקיד "בירושה" עם פטירתו של אביו אשר כיהן כיושב ראש האגודה לפניו.

תמצית ההליכים וטענות הצדדים עד כה

בחודש אב תשע"ו (אוגוסט 2016) הגיש עו"ד ר' פאלוך בשם מר [ב'] מ'הוועד הציבורי לשימור הקדשות בתל אביב' בקשה למנות את מרשו לנאמן בהקדש מאחר שלטענתו אין בהקדש פעילות זה שנים רבות, לא מונו נאמנים ולא הוגשו דוחות. לאחר כמה חודשים, בחודש כסלו תשע"ז (דצמבר 2016), הגיש נכד המקדיש, הרב [פלוני], בקשה לבית הדין להתמנות לנאמן בהקדש.

בית הדין האזורי קיים כמה דיונים שבהם העלו הצדדים את טיעוניהם. עיון בפרוטוקול הדיון מיום ו' בשבט תשע"ז (2.2.2017) מעלה כמה פרטים חשובים. נביא את תמציתם:

טענותיו של מר [ב'] היו:

א. נודע לנו שיש בתל אביב אגודה, עמותה, המבצעת העברות של כספים. הגשנו בקשה לקבל מידע ולא קיבלנו מידע, לכן פנינו לבית הדין כי בית הדין הוא אבי ההקדשות.

ב. לפי מדיניות הפסיקה של בית הדין, עמותה לא יכולה להיות נאמן. בית הדין לא יכול לפקח על עמותה. למשל, כאשר נפטרו נאמנים שהיו חברי עמותה העמותה מינתה אחרים תחתיהם בלא לשאול את בית הדין. חברים בעמותה מתחלפים ובית הדין לא שולט בזהותם. אנו מבקשים שהנאמנים לא יהיו עמותה או אגודה, אלא אנשים ממשיים, עם שם ותעודת זהות.

ג. אנו מבקשים שהמטרות יהיו לטובת אנשי תל אביב. אנו מבקשים שנאמני ההקדש יהיו אנשי תל אביב.

ד. מטרות ההקדש לא הוגדרו ובוודאי לא מומשו כראוי.

טענות הרב [פלוני] היו:

א. האגודה אינה מנהלת ההקדש. אביו של הרב [פלוני], הר' [פ'] מונה על ידי חותנו, המקדיש, ביום ה' בניסן תשי"ח (26.3.1958), כלומר: עוד בחיי המקדיש, להיות נאמן בנכסי ההקדש. הוא היה חבר באגודה וניהל את הנכס במשך עשרים ושלוש שנים. הנאמן, הר' [פ'], נפטר בשנת 81'. בשנת 96', חמש־עשרה שנים לאחר פטירתו ולאחר שלא היה מנהל בפועל, הקימו עמותה שתפסה את מקום האגודה. הסיבות להקמת העמותה היו לדעתי כי רשם העמותות דורש רק דוחות כלליים, ואילו הפיקוח של בית הדין על האגודה כמחזיקת נכס הקדש דרשה ירידה לפרטים. עם הקמת העמותה מחקו למעשה את הנציגות של משפחת המקדיש. לכן אנו מבקשים שהרב [פלוני] יהיה יושב ראש הגמ"ח.