נדחה ערעור על חומרת העונש בעבירה של שימוש בסם מסוכן

1. המערער הורשע בבית הדין המחוזי על פי הודאתו בעברה של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7 (א) ו-(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג- 1973. עניינה בעשרה מעשי שימוש בקנאביס שעשה המערער במהלך החודשים מאי ויוני 2007 במקומות שונים. כעולה ממסמך "הפרטים הנוספים" שהוגש בבית הדין קמא בהסכמת הצדדים, הודה המערער בחקירתו כי בהזדמנות אחת לפחות נהג ברכבו תחת השפעת סמים מסוכנים. עוד עולה מאותו מסמך כי במהלך חקירתו, שנערכה עובר למעצרו, באפריל 2008, סירב המערער למסור דגימת שתן, בניגוד לצו של קצין שיפוט בכיר שהוצא בעניינו. יצוין כי עניין זה לא יוחס לו בכתב האישום כעברה עצמאית.

2. הצדדים הציגו בבית הדין קמא הסדר טיעון שבמסגרתו עתרו להשית על המערער שבעים וחמישה ימי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. הצדדים עתרו גם לפסילת רישיונות הנהיגה, אולם נותרו חלוקים אשר למשכה של הפסילה. בהקשר של פסילת הרישיונות הדגישה התביעה הצבאית את ההיבט ההרתעתי ואת ההיבט המניעתי של הפסילה, בעיקר על רקע הנהיגה בהשפעת הסם. התביעה עתרה על כן לתקופת פסילה ממושכת. ההגנה הדגישה כי המערער נתון במצוקה כלכלית, וכי הוא מסתייע במכונית כדי להגיע, לאחר שעות השירות, למקומות שבהם הוא עובד ומסייע לפרנסת משפחתו. ההגנה עתרה, אפוא, להטיל על המערער תקופת פסילה קצרה.

3. בית הדין קמא ראה לכבד את עתירת הצדדים. בית הדין הנכבד הטיל על המערער אחד עשר חודשי פסילת רישיונות הנהיגה בפועל, שיימנו מיום סיום ריצוי עונש המאסר. בית הדין קמא ציין בהקשר זה כי ראה להשית תקופת פסילה ממושכת, בשל החומרה והסכנה שבנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים. בית הדין קמא ראה חשיבות גם בסירובו מן העת האחרונה של המערער למסור דגימת שתן, המעלה חשד לכך שהמערער ממשיך ומעורב בעברות סמים.

4. המערער משיג על חומרת הפסילה שהוטלה עליו. להשקפתו בית הדין קמא לא נתן משקל ראוי למצוקתו האישית שעשויה להיות מוחרפת, אם ייפסל רישיונו לתקופה ממושכת.

5. אין בערעור זה ממש. הובהר לא אחת בפסיקתו של בית דין זה כי פסילת רישיונות הנהיגה בעברת סמים נועדה לשתי מטרות- להרתעת הרבים והיחיד ולהרחקת משתמשים בסמים מן הכביש (ראו לדוגמה ע/71/07 התובע הצבאי הראשי נ' טור' גז (2007)). הדברים נכונים ביתר שאת כשמדובר במי שמהין לנהוג כשהוא תחת השפעת סמים. מעשי השימוש שבהם הורשע המערער נושנים יחסית. משכך, הייתה בידיו האפשרות לצמצם את היקף החשש כי נמשכת הסכנה אם ינהג, והוא נמנע מלסייע בהפגתו. ראוי אפוא המערער לפסילה ממושכת.

6. דומה כי בית הדין קמא הביא במכלול שיקוליו גם את מצבו האישי של המערער (אשר נראה שנלקח בשיקולי הצדדים בעתירתם לעניין משך המאסר) כשהטיל תקופת פסילה שאמנם אינה קצרה, אך אין בה, בנסיבות האמורות, החמרה יתרה.

7. הערעור נדחה, אפוא.

ניתן והודע היום, כ"ו בסיוון התשס"ח‏, 29 ביוני 2008‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

         ______________        ______________        ______________

                      אב"ד                                 שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין