נדחתה בקשה לאישור הסכם ממון בשפה שאינה רשמית

השאלה העומדת לדיון היא האם חייב בית משפט ישראלי לאשרהסכם ממון, על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן "החוק") בשפה שאיננה שפה רשמית, על פי הקבוע בסעיף 82 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922. במקרה דנן המדובר בהסכם אשר נערך בשפההאנגלית.

1.       המבקש 1, אזרח ארה"ב והמבקשת 2, אזרחית ישראלית, הגישו לבית משפט זה, ביום 15.12.05, בקשהלאישורהסכם ממון, אשר הוכתרה על ידםכ"בקשה דחופה". ביהמ"ש התבקש לאשר הסכם הכולל 12 עמודים, בשפה האנגלית ועוד5עמודי נספחים (מהם 2 עמודים בשפה האנגלית ו- 3 עמודים בשפה העברית). הנימוק לדחיפות היה שבני הזוג קבעו את מועד נישואיהם ליום 25.12.05.

2.         התיק הועבר לטיפולי ביום 21.12.05 ולאחר שהתברר שלא ניתן היה לקבוע דיון עד המועד המבוקש, התבקש ב"כ המבקש להודיע אם מרשו מבקש לקיים את הדיון, לאחר מועד הנישואין או שבדעתו לפעול על פי האלטרנטיבות הקבועות בסעיף 2(ג) ו 2(ג1) לחוק.

מספר ימים לאחר מכן התבקש ב"כ המבקש להודיע אם יעמוד על אישור ההסכם בשפה האנגלית או שניתן יהיה לאשרו בשפה העברית, תוך ציון שבמקרה שתתגלע מחלוקת יקבע הנוסח האנגלי.

3.        ב"כ המבקש הודיע שהצדדים מעוניינים לקיים דיון לצורך אישור ההסכם, אף אם יתקיים לאחר נישואיהם והואיל ובדעתם לצאת לארה"ב, למספר חודשים, מבוקש שמועד הדיון יקבע לאחר 3.4.06. עוד נמסר שהצדדים מבקשים שההסכם יאושר בנוסח שבשפה האנגלית בלבד. המבקשים צרפו נוסח עברי של ההסכם והוסיפו:

א.         שביום 22.12.05 חתמו על הסכם טרום נישואין בלשון האנגלית, "בפני נוטריון ציבורי אשר אישרו בהתאם לחוק".

ב.         שנערכו שינויים בתנאי סעיף 6 להסכם ומבוקש שתנאים אלה ויתר תנאי ההסכם יאושרו ע"י ביהמ"ש.

4.         בהחלטתי מיום 9.1.06 התייחסתי להחלטה קודמת שנתתי בתמ"ש 160/05 פלונית נ' פלוני, תק - מש 2005 (2) 309, בה דחיתי בקשה דומה. על אותה החלטה הוגש ערעור (בעמ' 796/05) ובביהמ"ש המחוזי הושג הסכם בין בני הזוג, שהתיק יוחזר לבימ"ש זה, אשר יאשר את ההסכם בשפה האנגלית בלבד. הואיל וב"כ המבקש לא נימק, במקרה דנן, את הצורך באישור ההסכם, דוקא בשפה האנגלית ולא הביא נימוקים לבקשתו והואיל וב"כ המבקש ייצג אחד מבני הזוג גם באותו מקרה, יצאתי מן ההנחה שנימוקי הבקשה במקרה דנן זהים לנימוקים שניתנו בהחלטה האמורה. הואיל וסברתי שיש בעקרונות האמורים משום עניין לציבור הורתי להעביר את החלטתי לכב' היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שישקול אפשרות התערבות בבקשה בהתאם להוראות פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש].

            ביום 7.5.06 הודיע היוהמ"ש על התייצבותו בהליך זה לאחר שראה שזכות של מדינת ישראל או עניין ציבורי עלולים להיות מושפעים או כרוכים בהליך.

5.         ביום 6.2.06 הורתי למבקשים לפעול על פי תגובת ב"כ המשיב, בה ביקש להורות למבקשים למסור עמדתם המפורטת בהתייחס לשאלה שהועלתה ע"י ביהמ"ש. עוד נתבקשו המבקשים לנמק מדוע ומכח מה הם מבקשים לאשר את ההסכם בשפה האנגלית בלבד ולמסור התייחסותם לשאלה אם יש לשיטתם צורך לתרגם את הסכם הממון לעברית בתרגום נוטריוני או בדיון עצמו.

6.         בתגובתם מיום 22.2.06 אישרו המבקשים שהשאלה במקרה זה זהה כמעט לשאלה אשר עלתה בתמ"ש 160/05 וטענו שכל הטענות הרלבנטיות לתיק זה הועלו כבר בהודעת הערעור הנ"ל.

אדון עתה בטענות כסדרן.

7.         המבקשים ניסו לשוות לאישור ההסכם פעולה טכנית, או במילותיהם, המדובר ב"אישור פורמלי גרידא", שכן, לטענתם, אין על ביהמ"ש לבחון את תוכן ההסכם אלא את תקינות הנסיבות האופפות את עריכתו וחתימתו בלבד. לטענתם האישור אינו דורש מביהמ"ש הבנה פרטנית ומדוקדקת של הסכם הממון ועל כן ניתן לדרוש מביהמ"ש לאשר נוסח הסכם ממון בשפה זרה.  

המשיב מבקש להבחין בין מצב בו באים הצדדים בפני נוטריון או בפני רושם הנישואין, על מנת לאמת הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין, לבין מצב בו מופיעים בני זוג בביהמ"ש או בביה"ד כדי לאשר או לבצע שינוי בהסכם ממון שנכרת לאחר הנישואין.

      לטענתו, קיימת הבחנה מהותית בין שתי פעולות אלה כאשר מעמדו הגבוה יותר של ביהמ"ש מגביר, מטבע הדברים, את הציפיה ממנו (לעומת הציפיה מפעולתם של נוטריון ושל רושם הנישואין) ומחייב גישה קפדנית ומעמיקה יותר מזו הנדרשת מפעולתם של נוטריון ושל רושם נישואין. בנסיבות אלה מובן מדוע רשויות בארץ (וגם בחו"ל) אשר מוצג בפניהן מסמך אשר אושר על ידי בימ"ש, לא ימהרו לפקפק בתוקפו. במקום בו מתעוררים ספקות תהיה נטיה להעדיף מסמך שאושר ע"י בימ"ש, לעומת מסמך שאומת ע"י נוטריון.

8.         על כך יש להוסיף שמדרישת המבקשים, שביהמ"ש יאשר את ההסכם, למרות שחתמו עליו קודם לכן בפני נוטריון, ניתן ללמוד שהמבקשים סבורים שהסכם שאושר בבימ"ש עדיף על פני הסכם שנחתם בפני נוטריון או בפני רושם הנישואין ועל כן אין צורך להיכנס לדיון בהבחנה המילולית שבין "אימות" לבין "אישור", עליו הרחיבו הצדדים בסיכומיהם.

כזכור, המבקשים טענו כי ביצעו שינויים בתנאי סעיף 6 להסכם. עיון בסעיף זה מגלה שכבר בנוסח שהוגש לאישור ביהמ"ש, עם פתיחת התיק, הוסכם בין בני הזוג שאישורו של ההסכם ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה יחשב לצו פינוי כנגד המבקשת 2 לפי תנאי אותו הסכם. אין בדעתי להתייחס לשאלה אם יש תוקף משפטי לצו פינוי, עליו הוסכם בהסכם ממון, שביהמ"ש לא נתבקש ליתן לו תוקף של פס"ד, שאלה זו תידון בעת הצורך, אך עצם הכללת סעיף זה בהסכם הממון מגלה שהמבקשים סבורים שיש להסכמה האמורה תוקף משפטי. מובן מאליו שלא ניתן היה לאשר הסכמה שכזו באימות הסכם בפני נוטריון  ויש לה אופי של קביעה שיפוטית. המבקשים הבחינו בסיכומיהם בין אישור הסכם ממון לבין מתן תוקף של פסק דין להסכם ואם אכן הם צודקים בטענתם, כי אז בוודאי שאין לאשר את סעיף 6 להסכם ומצד שני, אם הם חוזרים בהם מטענה זו, כי אז לא ברור מדוע יש צורך באישור ההסכם ע"י ביהמ"ש.

9.         המבקשים טענו ששפת אמם היא אנגלית ואף שהם מדברים בשפה העברית, הרי ששליטתם בה פחותה משליטתם בשפה האנגלית, "במיוחד כאשר המדובר בלשון ובמונחים משפטיים בהם מנוסח ההסכם".

על כך השיב המשיב שהצדדים עצמם צרפולהסכם נספח בעברית, אשר בכוונתם לחתום עליו מתחת לחופה, טענה שאינה מתיישבת עם טענתאי הבנת השפה ומוכיחה שגם מבחינת הצדדים יש משמעות לשפה בה נערך המסמך.