1. עסקינן בבקשה לצוות על המשיב 3 להטביע מחדש את מספרי השלדה והמנוע הנקובים ברישיון הרכב של המבקש על חלקי רכב הנמצאים בחזקת המבקש, בנסיבות בהן לא ברור אם אלו הפרטים המזהים האמיתיים של הרכב.
הבקשה הוגשה בחלוף כעשר שנים ממועד גניבת הרכב.
רקע
2. החל מיום 20.9.1998, רשום על שם המבקש במשרד הרישוי, רכב טנדר כסוף מסוג מיצובישי שנת ייצור 1998 מס' רישוי 70-395-20 מספר מנוע 4D56AC2182 מספר שילדה MMBJRK740WDO26631 (להלן: "
הרכב").
ביום 10.4.1999 הגיש המבקש תלונה במשטרה בדבר גניבת הרכב.
בשנת 1999 הגיש התובע תובענה אזרחית, לקבלת תגמולי ביטוח בגין אירוע הגניבה מאת מבטחת הרכב בביטוח מקיף, "סהר חברה לביטוח בע"מ". תביעה זו התבררה בבית משפט השלום בבאר שבע בתיק א' 6021/99, בפני כב' השופט אריאל ואגו (להלן: "
ת.א. 6021/99").
ביום 14.3.2001 נמצאה באזור באר שבע מכונית הנושאת מס' רישוי 70-395-20, אשר נחזיתה להיות מכונית המבקש ומשכך הרכב הוחזר למבקש.
ביום 8.9.2004 ניתן
בת.א.
6021/99 תוקף של פסק דין להסדר פשרה, לפיו המבטחת שילמה למבקש סך של 52,359 ש"ח לסילוק סופי של כל תביעותיו בעניין הרכב, כאשר נקבע בהסכם הפשרה ש
"השרידים של הרכב, שעל השלדה ועל המנוע שלו
לא מופיעים המספרים המקוריים של הרכב מספר הרישוי 7039520, והנמצאים בידי התובע יישארו בידיו." בנוסף, ניתנה על ידי בית המשפט המלצה למשרד הרישוי, לרשום את הרכב כגנוב מיום 12.4.1999, היות
"שהוברר לכאורה בהליך שלפניי שמספר השלדה ומספר המנוע טושטשו, והוגשה תלונה למשטרה בנדון ונטען שמדובר בזיוף."
ביום 14.8.2007 הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד רשות הרישוי ומשטרת ישראל (להלן:
"עתמ 338/07"), וביקש שני סעדים: סעד של בדיקת מז"פ ע"י גורם משטרתי וסעד של הטבעת מס' שלדה ומס' מנוע ע"י משרד התחבורה. בהתאם להחלטת כב' השופט אזולאי, הרכב נבדק ע"י טכנאי מז"פ וביום 10.1.2008 נערכה חוות דעת מומחה מאת מחלק זיהוי פלילי, מרחב נגב, לפיה הטבעות מספר השלדה והמנוע נמצאו מושחתות וכי עקב עומק ההשחתה
לא הצליחו, גם לאחר טיפול כימי ואלקטרו-כימי,
לחשוף את הטבעות המספרים המקוריים (להלן:
"חוות דעת המומחה"). ביום 7.4.2008 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה, לפיו
הוחזר הרכב
לחזקת המבקש, שהינו
בעל הרכב החל מיום מתן פסק הדין ועד למועד זה המבקש לא יחויב באגרת רישוי. עוד נקבע כי
"
אין בהסכם זה כדי לפגוע בזכויות וטענות הצדדים
בנושא הרישוי, וכדי לפגוע בזכות העותר לפנות לגורמים המוסמכים על מנת לקבל רישוי לרכב, לאחר שיעמוד בכל הוראות הדין הנוגעות לעניין". העתירה להטביע את מספרי השלדה והמנוע -
לא התקבלה.
ביום 22.7.2008 הגיש המבקש בקשה נוספת, במסגרת הליך פלילי, בתיק ב"ש 6929/08 ועתר פעם נוספת להורות למשיבים להטביע מחדש את מס' השלדה ומס' המנוע, בכדי לאפשר למבקש לעשות שימוש ברכב (להלן:
"בש 6929/08"). כבוד השופט נסר אבו טהה הורה, בין היתר, כי יש להעביר את הדיון להליך אזרחי, ומכאן הבקשה שלפני.
ביום 22.1.2009 הגיש המבקש את התובענה שבפני, בהליך של המרצת פתיחה, במסגרתה חוזר המבקש על בקשותיו הקודמת, להורות למשיבים להטביע מחדש את מס' השלדה MMBJRK740WD026631 וכן את מס' המנוע 4D56AC2182, אשר נקובים ברישיון הרכב.
ביום 9.6.2009 ניתן על ידי תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים, לפיה יינתן פסק דין בתובענה, ללא צורך בשמיעה או חקירה של עדים, על סמך הטענות הקיימות בתיק כך שגם תיק ב"ש 6929/08 ישמש כראיה בהליך זה ולאחר שהצדדים יגישו סיכום טענותיהם בכתב.
3. כאמור, המבקש עותר להורות למשרד הרישוי להטביע את המספרים הרשומים ברישיון הרכב, מתוך מטרה להכשיר את הרכב לשימוש בדרך. המבקש נסמך על פסק הדין מיום 6.1.2004 מפי כבוד השופט דב מגד בב"ש 8045/01
אבו כף מחמוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן:
"עניין אבו כף"), לפיו נראה כי מבדיקה אקראית שנערכה נראה כי מדינת ישראל
"הסכימה להחזיר כלי רכב מזויפים, כשהיא מתנה הסכמתה זאת בתנאים שונים, כגון הטבעה מחדש". כמו כן מסתמך המבקש על פסק דינו של כבוד השופט אהרון פרקש מיום 3.7.2005 בב"ש 4260/05 (שלום ירושלים)
מדינת ישראל נ' באד גאד (פורסם בנבו), בו נערך איזון בין העיקרון הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שבו "אין פוגעים בקניינו של אדם" לבין האינטרס הציבורי למנוע מרכב מזויף לנוע בכבישי הארץ (להלן:
"עניין באד גאד")
.
המשיבים טוענים בסיכומיהם טענות רבות. בין היתר טענו כי אין לרשות הרישוי סמכות להעניק זהות לרכב, כי הזהות נקבעת רק ע"י יצרני הרכב, בכפוף לכללים הקבועים בתקן בינלאומי. כמו כן טוענים המשיבים שאין להכשיר את הרכב לשימוש, בנסיבות בהן זהותו לא ידועה, וזאת מאחר ולא ניתן להתחקות אחר זהותו האמיתית של הרכב, כאמור בדו"ח המז"פ. כמו-כן הם העירו כי הם הסכימו להשיב למבקש את רכבו רק לצורך פירוקו לחלקים.
המסגרת הנורמטיבית
4. במקרה דנן, על בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים, כאשר מחד ישנה זכותו החשובה במעלה של אדם שלא יפגעו בקניינו והרי אי יכולתו של המבקש להשתמש ברכבו מהווה פגיעה בקניין. מאידך, ישנו האינטרס הציבורי של מניעת תופעת "זיופי הרכבים" המהווה "מכת מדינה" ומניעה מרכב מזויף לנוע בכבישי הארץ, אם מטעמים של בטיחות ואם מן הצורך להלחם בנגע הזיופים והגניבות, וכן בשל הצורך בסדרי שלטון עולמי ביחס לזהות רכבים ואם מחשש של קושי באיתור פורעי חוק, אשר ישתמשו ברכב עם זהות מזויפת, כפולה, באופן שקיימים בכביש מספר רכבים בעלי אותה זהות.
בת בבת, יש להעניק משקל לכך שאין כל הוראה בדין המסמיכה את בית המשפט באופן ספציפי לצוות על רשות הרישוי להטביע מספר שלדה או מספר מנוע בכלי רכב, וכן לכך שהרישום ברשות הרישוי מהווה רישום דקלרטיבי בלבד. ראו לעניין זה את בש"פ 321/02
אברהים אבו שארב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (4) 193, ע"מ 202-203 ואת ע"א 492 רע"א 5379/95
סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט, פ"ד נ"א 464, 472.