נדחתה תביעה לפיצויים בגין טביעה בים של עובד זר

הקדמה :

התובענה דנא עניינה פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים עקב טביעתו למוות של המנוח ניקולאי קונטון, עובד זר יליד שנת 1952 (להלן: " המנוח"), כאשר יצא לשחות בים בשעות הערב המאוחרות של יום 22/8/98. התובעים הינם אלמנתו של המנוח ושני בניו, וכן עיזבונו של המנוח, אשר תובע באמצעות יורשיו.

כתב התביעה הוגש כנגד הנתבעת 1, עיריית בת-ים (להלן: " העירייה"), הנתבעת כרשות המקומית שבתחומה מצוי חוף הים נשוא התביעה, וכנגד הנתבעת 2, מדינת ישראל - משרד הפנים (להלן: " המדינה"), כבעלת הסמכות לקביעת הכללים וההוראות ביחס לחופים ואחזקתם, לרבות הסדרת מקומות רחצה ציבוריים.

בהודעה מוסכמת נושאת תאריך 15/5/06 הסכימו הצדדים על פיצול הדיון בתביעה והכרעה בשאלת האחריות תחילה, וזאת בפסק דין מנומק על-פי סיכומי הצדדים, תוך הסכמה על מספר קביעות עובדתיות וללא צורך בשמיעת ראיות. משכך, ועפ"י הסכמת הצדדים, יכריע פסק דין זה בשאלת האחריות בלבד, להבדיל משאלת הנזק.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת :

בהודעת הצדדים מיום 15/5/06 הסכימו הצדדים על מספר עובדות מוסכמות כדלקמן:

א.             א.              המנוח עם חבריו הגיעו לחוף הים בשעה 19:00 ו/או בסמוך לאחר מכן, הם שתו כל אחד שלושה בקבוקי בירה ולאחר מכן ירדו לים לשחות.

ב.             ב.              בשעת חשיכה מאוחרת, הם גילו שהמנוח איננו ואז התחילו לחפש אותו עד שמצאו אותו על החוף ואז קראו למשטרה ולמד"א.

ג.              ג.               תחנת ההצלה שבחוף ירושלים, הממוקם כ-200 מ' דרומית למקום האירוע, פעלה במועד האירוע בין השעות 08:00 עד 18:00, כפי שכל תחנות ההצלה בארץ פעלו על פי חוק במועד הנ"ל.

ד.             ד.              החוף נשוא התביעה אינו חוף מוכרז לרחצה.

הנספחים אשר הוגשו לבית המשפט, בהסכמת הצדדים, הינם צילומי החוף נשוא התובענה (להלן: " החוף") מחודש פברואר 2005, מסמכי מד"א, תיק המשטרה ודו"ח נתיחת גופה, וכן מסמכים נוספים, אשר צורפו לתצהירי התובעים.

מבחינה עובדתית, אם כן, אין חולק כי עובר לטביעתו של המנוח, נכנסו המנוח וחבריו למימי חוף בלתי מוכרז לרחצה וללא השגחת מציל, וזאת בשעות הערב המאוחרות ולאחר שתית אלכוהול.

העובדות העולות מהמסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט :

את אשר אירע עובר לטביעתו של המנוח, תיאר במשטרה סאנדו סופהון, עובד זר אף הוא, אשר שהה עם המנוח בעת האירוע. לטענתו, בשעה 19:00 הגיע עם המנוח לחוף הים בלווי שני חברים נוספים. לאחר שישבו זמן מה בחוף הים ושתו, כל אחד מהם, שלושה בקבוקי בירה, נכנסו לרחצה בים. בשלב מסוים הבחינו כי המנוח איננו והחלו לצעוק לשמו. כאשר הבחין אחד החברים כי המנוח שוכב על קו החוף, הזעיקו חבריו של המנוח עזרה, ובמקביל ביצעו בו פעולות החייאה, עד להגעתו של האמבולנס. נתונים דומים לאלה אותם תיאר חברו של המנוח עולים גם מדו"ח הפעולה של משטרת ישראל.

מדו"ח מד"א שהוגש לבית המשפט עולה, כי קבלת הקריאה אודות האירוע במד"א היתה בשעה 23:42 וכי ניידת האמבולנס יצאה למקום דקה לאחר מכן. האנמנזה הרפואית שתוארה בדו"ח מד"א כתובה בחלקה בכתב יד לא ברור, אולם ניתן להבחין כי נרשם: "לפי דבר האנשים, טבע מזה כ-20 דקות", וכי צוין, כי מותו של המנוח נקבע ארבע דקות לאחר חצות.

עפ"י דו"ח נתיחת הגופה של פרופ' היס, אשר הוגש אף הוא לבית המשפט, תוצאות נתיחת גופתו של המנוח מצביעות על כך שמותו נגרם, קרוב לודאי, מתשניק מכני בעקבות טביעה. כן עולה מחוות הדעת, שעובר למותו היה המנוח תחת השפעת אלכוהול ברמה בינונית.

הצדדים אינם חלוקים, כי החוף בו טבע המנוח הינו חוף "רוטשילד", הידוע בכינויו חוף "הגולשים". באשר לנתוניו של החוף, עפ"י תצהיר תשובות לשאלון עליו השיב מנהל מחלקת החופים של העירייה, מדובר בחוף שאורכו 80 מטר, שאינו מוסדר, אינו מיועד לרחצה ולא נמצאת בו תחנת הצלה. כן הובהר, כי החוף הנדון ממוקם צפונית בסמוך לחוף ירושלים, שהינו חוף מוסדר לרחצה, בו מצויה בשעות הפעילות תחנת ההצלה הקרובה ביותר.

עד כאן העובדות הברורות, העולות מהמסכמים שצורפו לסיכומי הצדדים, ואשר מרביתן נכללות במסגרת העובדתית עליה הסכימו הצדדים, אף שמספר עובדות נותרו לא ברורות באשר לנסיבות האירוע, וביניהן מתי בדיוק נכנסו המנוח וחבריו למים, באיזה שלב טבע המנוח ומה היתה הסיבה לטביעתו, ככל ששאלות אלה רלוונטיות לענייננו.

ביחס לשאלה מתי נכנסו המנוח וחבריו למים, סבורני, כי מעבר לעובדה המוסכמת שעצם ההגעה לחוף היתה לאחר שעות הפעילות של תחנת ההצלה, ניתן להניח גם שהעובדה כי חבריו של המנוח גילו שהמנוח איננו רק "בשעת חשיכה מאוחרת" (כפי שהסכימו הצדדים), עשויה ללמד על כך שהשחייה עצמה החלה בשעת חשיכה אף היא, שכן לא נראה סביר כי חבריו של המנוח ישחו בים במשך זמן רב, בלי להבחין כי המנוח נעלם. לא זו אף זו, טענתם העיקרית של התובעים בסיכומיהם בדבר העדר שילוט בולט או העדר תאורה בחוף בשעות הלילה, רק מחזקת את הטענה כי המנוח ביקש לרחוץ בים בשעת חשיכה מוחלטת, שכן לו היה המנוח מבקש לרחוץ בים כאשר היה עוד אור, לא היתה כל משמעות לטענה בדבר העדר תאורה וחוסר יכולת להבחין בשלטי האזהרה בשל החושך השורר בחוף.