נדחתה תביעה נגד בנק לאומי למשכנתאות בעניין חובות ונקיטת הליכי הוצאה לפועל

רקע

1. התובעים, בני הזוג בתיה וצבי-מיכאל לבל, נטלו הלוואה מידי הבנק הנתבע (להלן: "הבנק") על סך 180,000 ש"ח ביום 28/12/92 (להלן: "ההלוואה הראשונה", נספח א' לתביעה) והלוואה על סך 140,000 ש"ח ביום 24/1/93  (להלן: "ההלוואה השניה", ת/119), שהובטחו במשכנתא על ביתם שברחוב הסחלב 1 ביישוב רעות (להלן: "הנכס"). 

2. כשבעה חודשים לאחר שניתנו ההלוואות, חדל הבנק מלכבד את הוראת הקבע לתשלום ההחזרים החודשיים מחשבונם של התובעים. ביום 10/1/94 הגיש הבנק תביעה בסדר-דין מקוצר נגד התובעים לתשלום חוב בגין ריבית פיגורים בסך 2,846.30 ש"ח (ת.א. 11709/94), וביום 12/10/94 ניתן פסק-דין נגד התובע לתשלום סכום התביעה. אולם, לא היה בכך כדי להועיל לכיסוי חוב הפיגורים, שהלך וגדל, כטענת הבנק. בעקבות זאת, פתח הבנק בהליך למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב (תיק הוצל"פ מספר 0-95-25064-01), ובמסגרתו ניתן צו פינוי מהנכס כנגד התובעים.

3.  תביעה זו הוגשה כשבועיים לפני המועד שנקבע לפינוי התובעים מהנכס (ראו: נספח ד' לכתב התביעה). בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני (במעמד צד אחד) אשר יאסור על הבנק לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגדם (בש"א 53558/99). בהחלטה מיום 1/7/99 דחה כבוד השופט י' זפט את הבקשה. על החלטה זו ביקשו התובעים רשות לערער בפני בית המשפט העליון, וניתן להם סעד זמני בערעור. ביום 13/6/01 נדחתה הבקשה למתן רשות לערער ועמה התבטל הסעד הזמני. ביום 23/4/02 נעתר בית המשפט (כבוד השופטת ה' גרסטל) לבקשת התובעים וניתן צו לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל (בש"א 8168/02). צו זה עומד בתוקפו, משנדחתה בקשת הבנק להורות על ביטולו (ראו: החלטתי מיום 30/1/07 בבש"א 16082/06).

4. בכתב התביעה העלו התובעים טענות מטענות שונות, שעל-פיהן כיסו את חוב הפיגורים, ונכון ליום הגשת התביעה הם עומדים ביתרת זכות כלפי הבנק. על-יסוד טענות אלה (אשר תפורטנה בדיון שלהלן), עתרו התובעים לפסק-דין הצהרתי אשר יקבע כדלקמן:

"א. התובעים אינם חייבים דבר לנתבע בגין חוב פיגורים.

ב. לתובעים עומדת יתרת זכות בסך 100,000 ש"ח, ביחס ללוח הסילוקין המקורי של ההלואה.

ג. התובעים אינם חייבים לשלם לנתבע דבר והם יכולים להמשיך ולשלם את ההחזרים החודשיים הקבועים רק בעוד כשנתיים.

ד. הנתבע אינו זכאי להמשיך ולפעול כנגד התובעים בלשכת ההוצאה לפועל ועליו לסגור לאלתר את תיק ההוצאה לפועל שפתח נגדם.

ה. לוח הסילוקין המקורי של ההלוואה ימחק ובמקומו ייקבע לוח סילוקין חדש, ללא הטעויות שתוארו לעיל ובהתאם לעקרונות המתוארים בחוו"ד המומחה הרצ"ב.

ו. התנאים הנלווים לשטר המשכון, הם תנאים מקפחים בחוזה אחיד ו/או בלתי חוקיים ו/או בניגוד לתקנת הציבור ו/או מקנים לספק יתרון בלתי הוגן ולפיכך הם בטילים ומבוטלים ואו ניתנים לביטול ע"י בית המשפט, ובית המשפט מתבקש לבטלם".

דיון בטענות הצדדים

מבוא

5. התביעה נסמכת רובה ככולה על חוות-דעת מקצועית שנערכה בחודש יוני 1999 על-ידי מר מאיר הוניגבוים (להלן "הוניגבוים") וצורפה לכתב התביעה כנספח ג'. הגם שהתובעים ובעיקר התובעת היו מעורבים בהתנהלות התובענה הרי שלא אחטא אם אומר כי הרוח שבכנפי התביעה, המניע והמנוע שהניע את התובעים הוא מר הוגניבוים, אשר סייע לבא כוח התובעים, נכח כמעט בכל דיוני ההוכחות המרובים שהתנהלו, וגילה רמת מעורבות ועניין בכל מוצאות התובענה באופן העולה על המקובל של מעורבות מומחה. התרשמותי היא כי למר הונגיבוים עניין אישי בהצלחתה של התובענה לאור  הדברים הבאים. על-פי המתואר במבוא לחוות הדעת, הוניגבוים הוא בוגר תואר ראשון בהנדסה תעשיה וניהול בטכניון בחיפה, אשר עבד במשך 11 שנים כיועץ הנדסי בפרויקטים של תעשיות עתירות ידע, מיחשוב ופיתוח ארגוני, ולאחר מכן החל לעבוד בחברת ייעוץ ניהולי בנושאים מגוונים. מעבר לכך, הוניגבוים מרצה באוניברסיטאות, משתתף בימי עיון, סמינרים וכנסים בנושאים שונים, לרבות בנושאים פיננסיים וכלכליים. הוניגבוים אף משמש כעד מומחה בוועדות ציבוריות ומתנדב בארגונים שונים. בנוסף, פרסם הוניגבוים מדריך ללווים מבנקים למשכנתאות והינו חבר ב"פורום הצרכני", ששם לו למטרה לתקן ליקויים ולקדם רפורמות בתחום הבנקאות למשכנתאות. כמו כן, מכין הוניגבוים חוות-דעת בתיקים בהם מייצג בא-כוח התובעים לווים נגד בנקים למשכנתאות (עמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 20/11/03 מול הש' 9-19 ובעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 9/12/03 מול הש' 4-10).

במהלך המשפט הוגשו חוות-דעת נוספות מאת מר הוניגבוים: חוות-דעת שניה הוגשה בחודש מאי 2002 וחוות-דעת שלישית הוגשה בחודש נובמבר 2003, סמוך לפני ישיבות ההוכחות בתיק. כן הוגשה לבקשת התובעים "חוות-דעת משלימה/מזימה" בחודש דצמבר 2007. הוניגבוים נחקר על חוות הדעת וכן נחקרה התובעת על תצהירה. הבנק ויתר על חקירת התובע.

אומר כבר עתה, כי לא אתייחס לכל חומר שהוגש יחד עם חוות הדעת המשלימה/מזימה, ובכלל זה כרכים עבי-כרס של ציטוטים, נספחים ואסמכתאות, החורג ממגבלת ההיקף שנקבע מראש. בנוסף לכך, איני מתכוון להתייחס לארבעה עשר עמודים של "הערות סיום", המתווספים לארבעים ותשעת העמודים של סיכומי התובעים, תוך חריגה משמעותית ובוטה מהמכסה שנקבעה, אשר כוללים הפניות למקורות, כמקובל, אך לצדן גם תוכן מהותי שמקומו הטבעי בגוף הסיכומים.

מטעם הבנק הוגשו שתי חוות-דעת מקצועיות: האחת, מאת מר רן בן-אור (להלן: "בן-אור"), רואה חשבון שעבד במשרד פרופ' יצחק סוארי ושות'. במסגרת עבודתו עסק בפרויקטים שונים בתחום הבנקאות והכין חוות-דעת מקצועיות עבור בנקים, ובכללם הבנק הנתבע. השנייה, מאת מר משה שימל (להלן: "שימל"), עובד ותיק בבנק, המשמש כיום מנהל באגף הכספים של הבנק וקצין ציות. בן-אור ושימל נחקרו על חוות הדעת, וכן נחקר על תצהירו מר מאיר גינזבורג, מי ששימש במועדים הרלוונטיים מזכיר הבנק ואחראי על תחום הביטוחים בבנק. כמו כן, נחקרה בחקירה ראשית ונגדית הגב' אילנה בן-חמו, אחראית על מחלקת המשכנתאות בבנק. 

עתה אעבור לדיון מהותי בטענות הצדדים.

כיסוי חוב הפיגורים והיווצרות יתרת זכות לתובעים