נדחתה תביעת אב להפחתת מזונות בנו הקטין

תובענת אב, להפחתת מזונות בנו, הנתבע, יליד 12.5.88  (להלן : "הקטין).

קדמו לתביעה זו, שלש תובענות שעניינן מזונות הקטין. בתובענה הראשונה הגיעו הצדדים להסכם. בתובענה השניה עתר התובע לשינוי גובה המזונות המוסכם. תביעתו נמחקה. התובענה השלישית, במסגרתה עתר התובע להפחתת מזונות הקטין, נדונה לגופה, ונדחתה.

העובדות

1.         התובע ואם הקטין, נישאו כדמו"י ומנישואיהם נולד הקטין.

2.         בהיות הקטין כבן חצי שנה, החלו ההליכים המשפטיים בין התובע לבין אם הקטין. ביום 21.5.89, בהיות הקטין כבן שנה, התגרשו הוריו כדמו"י.

3.         עובר לגירושין נחתם בין התובע לאם הקטין, הסכם גירושין בת.מ. א 2835/88.  ההסכם נחתם במסגרת תביעת מזונות שהוגשה ע"י אם הקטין (להלן : "ההסכם הראשון"). הסכם זה נערך על בסיס עקרונות שגובשו בבית המשפט ואשר קיבלו תוקף של החלטה.

4.         ביום 11/12/88 אושר ההסכם הראשון בבית המשפט המחוזי, ע"י כב' השופט בן שלמה. במסגרת ההסכם נקבעו מזונותיו של הקטין עד הגיעו לגיל ארבע, ולאחר מכן, הופחתו המזונות והועמדו ע"ס של 750 ש"ח לחודש עד הגיע הקטין לגיל 18. מזונות הקטין ממועד הגיעו לגיל 18 ועד הגיעו לגיל 21 נקבעו בסעיף 4 ו' להסכם בסך של 250 ש"ח לחדש. בנוסף התחייב התובע לשאת במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטין, שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי.

עוד נקבע בסעיף 6 להסכם, כי להבטחת מדורו של הקטין, ישלם התובע לידי אם הקטין, סך בשקלים השווה ל - 22,500 $, עפ" השער היציג ביום התשלום בפועל.

בכפוף להסכמות הנ"ל ולהסכמות נוספות המפורטות בהסכם הראשון, הסכימו הצדדים להתגרש ואם הקטין ויתרה על מזונותיה וכתובתה.

5.         לא חלפו אלא מספר חודשים, וביום 2/3/89 הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם מתוקן וביקשו לאשרו וליתן להוראותיו תוקף של פסק דין (להלן : "ההסכם השני").

במסגרת ההסכם השני חזרו הצדדים על עיקרי ההסכמות בהסכם הראשון  והוא כולל מספר הצהרות, הבהרות ותיקונים: הובהרו המועדים להפחתת מזונות הקטין, הובהר  כי דמי המזונות כוללים את כל צרכיו של הקטין מכל מין וסוג שהוא וכן הובהר כי מדובר במזונות קבועים וסופיים. עוד התחייבה אימו של הנתבע לשאת בהוצאות ביטוח הקטין בקופ"ח. התחייבות התובע לשאת במדורו של הקטין נותרה על כנה.

בסעיף 8 בהסכם השני קבעו הצדדים כהאי לישנא :

"מובהר ומוסכם בזאת כי דמי מזונות הבן, כפי שנקבעו בהסכם הגירושין היוו תנאי עיקרי ויסודי של האשה לעצם הגירושין ולהפסקת ההליך של תביעת מזונות האשה"

            ביום 9/3/89 אישר כב' השופט בן שלמה את ההסכם.

בעת חתימת שני ההסכמים היו הצדדים מיוצגים, כל אחד ע"י עו"ד מטעמו.

6.         חלפו מספר חודשים נוספים וביום 21/9/89 הגיש התובע תביעה להפחתת מזונות הקטין כפי שנקבעו בהסכם השני. התובענה הוגשה בת.מ.א 3772/89.

בכתב התביעה טען התובע לשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי בגובה המזונות שהוסכם ע"י הצדדים במסגרת ההסכם השני. לטענתו, נקלעה החברה שבבעלותו חב' "ד. בע"מ" ( להלן : "החברה") לקשיים כלכליים כבדים מנשוא והחברה חייבת סכומי עתק (סעיף 21 לכתב התביעה). היקף חובותיה של החברה עולה לסך של מאות אלפי דולרים ומדובר בחובות שהתגבשו לאחר חתימת ההסכם השני. חובותיה של החברה למס הכנסה עולים על 70,000 ש"ח וחובותיו האישיים עומדים ע"ס של 60,000 ש"ח, לבד מחוב המשכנתא הרובץ על דירת מגוריו, והוא "בפשיטת רגל מוחלטת".

בנוסף טען התובע  כי יש לבטל את מזונות הקטין כפי שנקבעו בהסכם מאחר וחתם על ההסכם מתוך כפיה, וכי למעשה התקיימה עילת העושק המצדיקה את ביטול ההסכם, ככל שהוא נוגע למזונות הקטין. עוד טען התובע כי לא התקיים דיון נפרד לגופם של דברים בשאלת מזונות הקטין.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופט פורת ביום 29/11/89 קיבל התובע את המלצת בית המשפט, לפיה אין התובענה כפי שהוגשה מגלת עילת תביעה והסכים למחיקתה. בו ביום נמחקה התובענה.