1. התובעת 1, אלפין ג'ינס בע"מ (להלן "
התובעת") היא חברה העוסקת בעיצוב, ייצור, יבוא, יצוא ושיווק סיטונאי של דברי הלבשה לנערות ולנשים במגזר החרדי, בין היתר תחת שם המותג "In Look". מר יונתן שלומי, התובע 2 (להלן "
התובע") הינו הבעלים של התובעת.
2. דני ויורם חנסאם, (להלן:
"הנתבעים 1,2") הינם בעלי חנות בגדים ברח' דרך יפו תל אביב. עמנואל ואוריאל שקלים, (להלן:
"הנתבעים 4,5"), הם בעלי חנות ברח' החי"ל בירושלים, בה הם משווקים בסיטונאות מוצרי טקסטיל, תחת השם "
שקלים - סחר בינלאומי" (לכל הנתבעים יחד יקרא להלן:
"הנתבעים").
3. לטענת התובעים מעתיקים הנתבעים מהם, שלא כדין, ומוכרים בחנויותיהם שש חצאיות מדגמיהם המקוריים.
4. התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה בסכום של 770,000 ש"ח בגין הנזק אשר נגרם להם בגין ההעתקה הנטענת והפרת זכויות יוצרים לרבות הפסד במכירות, נזק למוניטין, פיצוי סטטוטורי לכל דגם מופר, גניבת עין, גזל, תיאור כוזב, התערבות בלתי הוגנת, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.
5. הנתבעים טענו כי אין לתובעים כל זכות בדגמים "המופרים", הדומים לדגמים הקיימים והרווחים בשוק, שאין בהם כל ייחודיות. עוד נטען על ידם כי התובעים, והנתבעים כאחד, אינם מעצבים ומייצרים בעצמם את הדגמים, אלא בוחרים אותם מתוך קולקציות המוצגות לפניהם בחדרי תצוגה של מפעלים בסין, בטורקיה ועוד.
6. הנתבעים הוסיפו וציינו כי לתובעים עסק קטן המוכר מוצרים זולים באיכות ירודה, וכי התובע 2 המייחס לעצמו תכונות של מעצב הינו המוכר, הקניין, היבואן, המשווק, המחסנאי והסבל ("כלבויניק") שמוצריו נמכרים לא רק בחנותו אלא גם בשווקים ובבזארים המעוניינים בכך.
7. לשיטת הנתבעים, הדגמים נושא התביעה ואחרים אינם מזוהים עם התובעים ואינם מוכרים בקרב ציבור הקונות החרדיות או אחר., ולכן אין לנתבעים כל עניין בהעתקתם. מעבר לכך, טענו כי קיימים בין הדגמים הבדלים השוללים כל חשש להטעיה.
8. הנתבעים הכחישו כל קשר בין ירידת הכנסות התובעים, אם הייתה כזו, למכירת הדגמים הישנים נושא ההפרה, שאינם משווקים עוד.
דיון
9. בתצהירם, טענו הנתבעים: "
בניגוד לטענות התובעים לא העתקנו את דגמיהם. הדגמים המשווקים באופנת קליבר, אינם מעוצבים על ידינו אלא על ידי יצרנים סיניים לאחר שנבחרו מתוך תצוגת הדוגמאות המוצגת ליצרנים השונים, ובכלל זה לתובעים עצמם, בחדרי תצוגה של מפעלים בסין, בתורכיה ובמקומות אחרים. לאחר בחירת הדגמים מתבקש היצרן הסיני לייצר את הדגמים בהתאם לכמויות המתבקשות אצל המזמין...מדובר בקו הלבשה בסיסי ביותר אשר אין לאיש בו זכויות כלשהן...אופנת קליבר לא העתיקה את דגמי התובעים..היות ומדובר בדגמים המוצגים לכל, הרי שסביר כי שני בתי עסק יבקשו לייצר את אותו דגם בדיוק..."
10. לעניין זה העיד הנתבע 5:
"
מדובר בדגמים שכמוהם נמצאים בארץ ובסין אצל יצרנים רבים. דגמים שהם כל כך לא מיוחדים, מוצרים גנריים, אף אחד לא יטען לבעלות, לא ביקשתי ולא חשבתי לבקש, ולא היתה לי סיבה לבקש הוכחת בעלות לדגם שכל מי שיש לו הבנה בסיסית באופנה, שזהו דגם בסיסי וגנרי."
11. הוצגו לפני שש חצאיות משל התובעים, ושש נוספות, הדומות להן. עיקר ייחודיותן, על פי הנטען, הינו באורך המכפלת, גזירות אלכסוניות, תפרים חיצוניים מודגשים, שימוש בהדפס פרחוני ועוד. בשל הדמיון שבין הדגמים, יש לבחון עילות התביעה של התובעים, על מנת לקבוע האם קמה להם זכות הפיצוי הכספי, עם או ללא הוכחת נזק.
מדגמים וזכויות יוצרים
12. בחוק זכויות יוצרים, 1911 נקבע:
"חוק זה לא יחול על סימני אמצאה הראויים להרשם עפ"י חוק הפטנטים וסימני האמצאה, 1907, פרט לסימני אמצאה שאם אמנם ראויים הם לרישום אינם משמשים ואינם מכוונים לשמש כמודלים או כדוגמאות המוכפלים ע"י פרוצס תעשייתי".
13. דרך המלך אותה התווה המחוקק להגנה על קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט, היא באמצעות רישום מדגם. ר' הגדרת המדגם בפקודת הפטנטים והמדגמים:
"מדגם" אין פירושו אלא קווי דמות, צורה, דוגמה או קישוט שמייחדים לכל חפץ ע"י תהליך או אמצעי תעשייתי, אם בעבודת יד או במכונה או בפעולה כימית, בצורה נפרדת או מחוברת, הבולטים לעין-רואה בסחורה המוגמרת, ואפשר להבחינם רק במראית עין, אבל אין המונח כולל כל שיטה או עיקר של בנין או כל דבר שאינו בעיקרו אלא התקן מיכני;"
14. כותב טוני גרינמן, בספרו:
"זכויות יוצרים", התשס"ד-2003, בעמ' 92,93:
"בדים ופרטי ביגוד היו נושא להתדיינויות משפטיות לא מעטות בשל טענות בדבר חיקוי. באופן עקרוני, הדוגמה המודפסת או המצוירת על בד או על בגד מוגנת בזכות יוצרים ככל יצירה אומנותית, ובלבד שהיא מקורית. מאידך גיסא, הואיל ובגד הוא מוצר שימושי, הדגם, דהיינו הגזרה או הצורה שלו המוכתבים בחלקם הגדול על ידי שיקולים פונקציונליים וצורת הגוף, לא זכו בדרך כלל, בפסיקה להגנה זו. נסיונות מצד מעצבים אמריקאיים לשוות לבגד אופי של "פיסול רך" לא נתקבלו בידי בתי משפט....
גם אם הבגד עובר את מבחן האומנותיות, ונמצא ראוי לזכות יוצרים, שוב תעמוד בדרכו של המעצב ההוראה בחוק המונעת הגנה כזו ממוצר הראוי לרישום כמדגם. בתי משפט אכן נוהגים להחיל הוראה זו על בגדים, באופן המונע הכרה בזכות יוצרים בבגד (ת"א (ת"א (ת"א) 1524/90 להבי נ' יעקובי, פ"מ תשנ"א (1) 27, ת"א (ת"א) 1572/93, המ' 12716/93 אנימה אופנה בע"מ נ' בלן, תקדין מחוזי 94(1) 99, ת"א (נצ') 522/90 שדה שוורץ נ' מאוזנר, פ"מ תשנ"ד (3) 147, ת"א (ת"א) 146/94 דוקטורצ'יק - אופנת מקאו נ' טובאקו קלאב אופנה בע"מ, דינים מחוזי לב(1;) 405, המ' (ת"א) 14524/97 א.ח. ייצור ושיווק אופנה בע"מ נ' לה מיראז' יצור בגדים (1997) בע"מ, תקדין-מחוזי 97(4) 817, ת"א (ת"א) 1706/97, המ' (ת"א) 16218/97 סיגנל עיצוב אופנה (1994) בע"מ נ' קובה , תקדין מחוזי 98(1) 2877)".