נדחתה תביעת פרטנר לחיוב אישה שלא התקשרה עמה כלל בתשלום עבור שירותי סלולר

מבוא

1. התובעת פרטנר תקשורת בע"מ, הגישה כנגד הנתבעת, גב' אח'לאס זועבי, תביעה כספית לתשלום בגין שירותים וציוד שסיפקה התובעת לאחרונה, בסכום משוערך של 13,032 ₪, וזאת בהתאם להסכם שנערך עמה (להלן: "ההסכם").

    

2. מנגד, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, לפיצויה בגין עוגמת נפש והוצאות כתוצאה ממעשיה של התובעת, וזאת מאחר ולטענתה לא חתמה על כל הסכם עם התובעת, אם כי חתימתה זויפה, כאשר ההליכים בהם נקטה התובעת גרמו לה להוצאות ועוגמת נפש כאמור, בגינם מבקשת פיצוי בסך של 50,000 ₪.

    

    

3. לצורך הנוחיות לתובעת/הנתבעת שכנגד, ייקרא "פרטנר", כאשר לנתבעת/התובעת שכנגד ייקרא "אח'לאס".

    

   עיקר טענות פרטנר בכתב התביעה וכתב ההגנה שכנגד

    

4. לטענת פרטנר, במהלך שנת 2012 התקשרה עימה אח'לאס או מי מטעמה, בהסכמי התקשרות במסגרתם רכשה האחרונה מכשירים סלולאריים מתקדמים, והוקצו לה מספרי טלפון ברשת אורנג'. הוסיפה פרטנר וטענה כי בחודשים 03/2012 ו- 05/2012 רכשה אח'לאס או מי מטעמה שלושה משתמשים חדשים מפרטנר, אשר הותאמו למכשיר טאבלט, מכשיר סמסונג גלקסי ושני כרטיסים חכמים נוספים לשם השתלתם במכשירי טלפון סלולאריים (להלן: "השירותים והציוד").

    

5. לטענת פרטנר, על אף ששלחה לאח'לאס הודעות בדבר חיוב בגין השירותים והציוד הנ"ל, אלא שהאחרונה הפרה את התחייבויותיה ולא שילמה את חובה.

    

6. עוד טענה פרטנר כי, יש לדחות טענתה של אח'לאס לזיוף חתימתה על ההסכם, שכן לא סיפקה האחרונה הוכחה כי זיוף כאמור, לרבות הגשת חוות דעת מומחה בעניין, אכן התרחש, כאשר עיון בחשבוניות החודשיות מעלה כי בוצע שימוש במספרי הטלפון שנרשמו בהסכם וכן במכשירים, ועד להגשת כתב ההגנה שכנגד, לא ביקשה אח'לאס לנתק את מכשירי הטלפון או לבטל את הסכמי ההתקשרות עמה.

    

7. לטענת פרטנר, משביטלה אח'לאס באופן חד צדדי את אמצעי התשלום שעדכנה אצל פרטנר, החלה לצבור חוב, אותו לא סילקה האחרונה.

    

   עיקר טענות אח'לאס בכתב ההגנה והתביעה שכנגד

    

8. מנגד, טענה אח'לאס כי משקיבלה את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, פנתה יחד עם גיסה לסניף פרטנר, שם טענה כי לא חתמה על כל הסכם התקשרות כלשהו, ואף כאשר הוצגה לה חתימה במסך המחשב, טענה כי זו אינה חתימתה וכי מעולם לא חתמה על כל הסכם לעסקה עם פרטנר, ואינה יודעת כיצד תעודת הזהות שלה הגיעה לידי פרטנר.

    

9. הוסיפה אח'לאס וטענה כי הובטח לה על ידי פקידת פרטנר לטפל בעניין, על ידי שליחת הודעה מתאימה לבא כוח האחרונה, אלא שבסופו של יום לא עשתה כן, ואף הוטל עיקול על ידי פרטנר על חשבונה בבנק.

    

10. לטענת אח'לאס, אינה יודעת קרוא וכתוב, כאשר מעשי פרטנר, שהשתמשה במסמכים מזויפים, אילצה אותה לפנות לאחרונה לבירור העניין, בנוסף לפנייתה למשטרה להגשת תלונה על זיוף, פניה לעורך דין ובזבוז זמן רב, נוסף למצב הנפשי בו הייתה שרויה, דבר שגרם לה לעוגמת נפש, אותם כימתה בסך של 50,000 ₪.

     

     

     

     

    הראיות

     

11. מטעם פרטנר הוגש תצהירה של גב' סווטה וולוזוב, מנהלת קשרי לקוחות בפרטנר (להלן: "סווטה"), כאשר מטעם אח'לאס הוגש תצהירה של האחרונה. כן העיד בפניי בנה של אח'לאס, מר מוחמד זועבי (להלן: "מוחמד"), והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

     

    המחלוקת

12. שתי שאלות דרושות לעניינו, הראשונה האם התקשרה אח'לאס עם פרטנר בהסכם כלשהו לקבלת השירותים והציוד, מכוחו יש לחייבה בתשלום סכום התביעה? כאשר השאלה השנייה, האם הוכיחה אח'לאס כי מעשיה של פרטנר, גרמו לה לנזקים הנטענים בתביעתה הנגדית?

     

    דיון והכרעה

     

    התביעה העיקרית

     

    האם הוכיחה פרטנר כי אח'לאס התקשרה בהסכם נשוא התביעה?

13. בתצהיר עדותה הראשית טוענת סווטה כי אח'לאס התקשרה בהסכמי התקשרות עם פרטנר לקבלת השירותים והציוד, כאשר בחקירתה הנגדית אף נוקבת סווטה בשם המשווק אשר ביצע את העסקה, והחתים את אח'לאס, כטענתה, וציינה כי מדובר במשווק של פרטנר ואחד העובדים שלה (עמ' 3 לפרוטוקול ש'-7 4), כאשר ההסכם נשוא התביעה נלקח לטענתה, מהסניף של המשווק הנ"ל (עמ' 3 ש' 12-13). יחד עם זאת, לשאלת ב"כ אח'לאס, לא ידעה סווטה לומר באם אח'לאס היא זו החתומה על ההסכם, ועדותה בעניין נסמכת על הרשום בהסכם בלבד. היינו, מלבד הפניה להסכם, לא ידעה סווטה לומר באם החתימה המופיעה על ההסכם הינה חתימתה של אח'לאס אם לאו.

     

14. זאת ועוד, מתשובותיה של סווטה בחקירתה הנגדית, למדה אני כי ניתן בנקל להגיע לאותו משווק, אשר חתום על ההסכם, ככל והמשיכה סווטה בתשובותיה וטענה כי מדובר במשווק עסקי שעובד מול פרטנר (עמ' 4 ש' 20) ואף על פי כן, בחרה האחרונה ו/או סווטה לא לברר מולו, באם אח'לאס חתמה בפניו על ההסכם אם לאו. איני מקבלת טענתה של סווטה, לפיה לא היה צורך בפניה למשווק הנ"ל, ככל ובירור עמו היה בו כדי לשפוך אור על המחלוקת עסקינן.

     

15. משזהותו של המשווק ידועה לפרטנר, היה עליה לדאוג לבירור טענותיה של אח'לאס בדבר אי חתימתה על ההסכם בפניו, וכן להזמינו לעדות בפניי, ולא להסתפק בעדותה של סווטה, אשר אין חולק כי לא נכחה עת עריכת ההסכם נשוא התביעה, ואין בתשובותיה בפני כדי לענות על השאלה שבמחלוקת, באם אח'לאס חתומה על ההסכם אם לאו.

     

16. ההלכה היא, שאי זימון עד לעדות, או אי הצגת ראיה רלוונטית פועלים כנגד הצד שאמור היה לזמנו ויוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, שלו היה מוזמן אותו עד או מוצגת אותה ראיה לא היה בהם כדי לתמוך בגרסת אותו צד (ראה: 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08); ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד"י (1) 239 , 245, וכן ע"א240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701]).

     

17. אי זימונו של המשווק, אשר כנטען על ידי פרטנר, החתים לכאורה את אח'לאס על הסכמי ההתקשרות, לעדות בפני, במיוחד וזהותו ידועה לפרטנר, כפי שניתן ללמוד הן מההסכמים אשר הוגשו לכתב התביעה ולכתב ההגנה שכנגד, ככל ושמם של המשווקים מופיע בהסכמים אלו, והן מעדותה של סווטה בפניי, יש בה כדי לפעול לחובתה של פרטנר. טענותיה של סווטה לפיהם אותו משווק לא יזכור את אשר אירע, ככל ועסקינן בעסקה שנסגרה לפני כשנתיים (עמ' 4 ש' 19-29), אין להם על מה לסמוך ואינן יכולות להוות נימוק לאי זימונו של המשווק הנ"ל, ו/או אי עריכת בירור עמו לגבי חתימתה או אי חתימתה של אח'לאס על ההסכם.

     

18. מנגד, הוגש כאמור תצהיר עדותה הראשית של אח'לאס, בו עיקר טענתה כי אינה חתומה על ההסכם נשוא התביעה. חקירתה הנגדית של האחרונה, לא הצביעה על סתירות מהותיות שיש בהם כדי לכרסם באמינות גרסתה. בתשובותיה בחקירתה הנגדית ציינה אח'לאס כי לא ביצעה כל עסקה עם פרטנר (עמ' 7 ש' 13-14), ומעולם לא ביקרה עם בנה במרכז שירות של פרטנר (עמ' 9 ש' 15-16). הגם שאח'לאס לא שללה כי תעודת הזהות אשר הוצגה בפניה במהלך הדיון, דומה לתעודה שלה (עמ' 8 ש' 3-4), אך אין בכך די כדי להוכיח טענתה של פרטנר כי העסקה בוצעה על ידי אח'לאס ומאושרת בחתימתה, ככל ולא שללה האחרונה כי בוצע שימוש בתעודה הנ"ל על ידי מי מבני משפחתה.

     

19. זאת ועוד, ניסיונות ב"כ התובעת בחקירתו, לשייך את חשבון הבנק של אח'לאס להוראה לחיוב חשבון המצוינת בהסכמים ו/או בהוראות לחיוב חשבון, לא צלחו, ככל ומחד לא צירפה פרטנר כל אסמכתא בדבר פרטי חשבון הבנק של אח'לאס, כאשר פרטי החשבון אותו הציגה האחרונה מעלים כי המדובר בחשבון המתנהל בבנק מזרחי טפחות (עמ' 9 ש' 19-20, עמ' 10 ש' 3, עמ' 12 ש' 1-6) שאינו מאוזכר בהסכמים החתומים, ומאידך, מעיון בהסכם שנחתם ביום 23.03.12 צוין כי החיוב בגין השירותים והציוד ייגבה באמצעות הוראה לחיוב חשבון, כאשר בהוראה לחיוב חשבון אותה צירפה פרטנר בהודעה מיום 04.03.14, צוין חשבון בבנק הפועלים, אשר לא הוכח על ידי פרטנר כי הינו של אח'לאס, על אף ששמה ות.ז מופיעים בהוראה זו. לא זו אף זו, בהסכם שנחתם ביום 03.05.12, צוין כי אופן התשלום יבוצע מכרטיס אשראי, ללא שהוכח על ידי פרטנר כי המדובר בפרטי כרטיס אשראי השייך לאח'לאס.

     

    מכאן, לא ניתן לומר כי ההוראה הנ"ל ניתנה על ידי אח'לאס ו/או בהסכמתה.

     

20. בנוסף לאמור אציין כי, לא הוכיחה פרטנר כי מספרי הטלפון נשוא התביעה הינם לאח'לאס ו/או בשימושה, ככל ותשובותיה של האחרונה בעניין, לפיהם אינה מכירה מספרים אלו (עמ' 9 ש' 11-14) לא נסתרו על ידי פרטנר, כאשר אין בהצגת החשבונות לחיוב לבדם כדי לעמוד בנטל ההוכחה כי מספרים אלו אכן שייכים לה.

     

21. בנוסף, העיד בפני מוחמד, בנה של אח'לאס, אשר זומן לעדות על ידי פרטנר. כבר עתה אומר כי מעדותו של מוחמד, לא ניתן לומר כי אח'לאס חתומה על ההסכמים נשוא התביעה.

     

22. בעניין זה אומר כי על אף שאין בחתימה של מוחמד על הוראה לחיוב חשבון כלשהי, כדי לחייב את אח'לאס, ככל ולא הוכח כי היא זו שחתמה על ההוראה הנ"ל ועל ההסכמים נשוא התביעה, אך יחד עם זאת, הגם שמוחמד אישר חתימתו על ההוראה לחיוב חשבון מיום 01.03.12, אלא שטענתו כי אינו חתום על ההוראה לחיוב חשבון מיום 23.03.12, שם צוין שמה של אח'לאס, מספר תעודת הזהות שלה ומספר הלקוח התואם להסכמים נשוא התביעה, לא נסתרה.

     

     

23. מעבר לאמור לעיל, בל נשכח כי נטל ההוכחה כי אח'לאס חתומה על ההסכמים מכוחם יש לחייבה בסכום התביעה, מוטל על פרטנר, כאשר מהעדויות אשר נשמעו בפניי, לא הוכח כי אח'לאס חתמה על ההסכמים הנ"ל.

     

24. ככל ופרטנר ביקשה להפריך טענתה של אח'לאס בעניין זיוף חתימתה כפי שזו הועלתה בכתב התביעה, וגובתה באישור על הגשת תלונה במשטרה בגין זיוף נטען זה, היה על פרטנר לפעול להגשת חוות דעת מומחה לכתב יד, באמצעותו תוכיח הטענה כי החתימה על המסמכים הינה של אח'לאס. משלא עשתה פרטנר כן, לא עמדה בנטל ההוכחה כי החתימה הינה של אח'לאס, ואין לה אלא להלין על עצמה.

     

25. זאת ועוד, ככלל, במצב בו נתבע מתכחש לחתימתו על גבי מסמך, אזי על התובע מוטל הנטל להוכיח אמיתותה של חתימת הנתבע (ראה: ע"א 1986/92 מדינת ישראל נ' אבו סאלח, פ"ד נ(1) 499 504 (1996); ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, פ"ד לד(2) 309 312 (1979); ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 261 (1993) ; יואל זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית-1983) עמ' 40). לא זו אף זו, מאחר וטענה של זיוף הינה טענה בעלת גוון פלילי, נקבע בפסיקה, כי יש להוכיחה בראיות משמעותיות ומוצקות יותר מאלו הנדרשות בדרך כלל במשפט אזרחי. ראה דברי (כב' השופטים ג' בך, א' ברק ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1)589, 604 (1986), ויש אף הסבורים כי רמת ההוכחה עצמה של טענות כגון דא - הינה רמת הוכחה מוגברת, המהווה מעין "דרגת ביניים" בין רמת ההוכחה במשפט אזרחי לבין רמת ההוכחה במשפט פלילי(ראו המחלוקת המובאת בפרשת זיקרי הנ"ל, וכן: כב' השופט י' טירקל ע"א 8789/96 מריאנה פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ, פ"ד נג (5) 689, 695 (1999)); דברי כב' השופט א' מצא ע"א 3224/03 זכי כמאל נ' מהא כמאל מנסור ואח', מיום 20/11/03', פורסם בנבוׂ).

     

26. בנוגע לטיב הראיות, הנדרשות לצורך הוכחת אמיתותה של חתימה, נקבע בעניין בנק לאומי נ' הורוביץ, כי:

    "קיימות מספר דרכים מקובלות להוכיח כי אדם אכן חתם על כתב ערבות ... . הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר: ' ...כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור' (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262)". (כב' השופטת ע' ארבל ע"א8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ ואח', פס' 7לפסה"ד מיום 15/03/11, פורסם בנבו).

     

27. בנטל זה לא עמדה פרטנר, אף לא לכאורה, עת לא המציאה חוות דעת של מומחה לכתב יד, המאשרת כי החתימה המתנוססת על גבי ההסכמים היא אכן חתימתה האותנטית של אח'לאס, ולא הציגה כל דבר ראייתי חיצוני להסכמים, שיהא בו כדי להוציא ידי חובת השכנוע בעניין זה.

     

28. אוסיף ואציין כי עיינתי בהסכמים נשוא התביעה. השוני בין החתימות המופיעות על ההסכם שנחתם ביום 23.03.12 לבין זה שנחתם ביום 03.05.12, אשר כאמור נטען על ידי פרטנר כי נחתמו על ידי אח'לאס, יש כדי להעלות ספק רב לאותנטיות של חתימות אלו, במיוחד וחתימתה של אח'לאס על תצהיר עדותה הראשית, שונה בתכלית מחתימות אלו.

     

29. מכל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת כי פרטנר לא עמדה בנטל להוכיח, כי אח'לאס חתומה על ההסכמים נשוא התביעה, שמכוחם יש לחייבה בסכום הנתבע.

     

    התביעה שכנגד

     

30. כאמור כאן נשאלת השאלה, האם הגשת התביעה על ידי פרטנר גרמו נזקים לאח'לאס?

     

31. בתצהיר עדותה הראשית טוענת אח'לאס, כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדה על ידי פרטנר, לרבות ביצוע העיקול בחשבונה, נעשתה שלא כדין, וגרמה לה נזקים.

     

32. על אף טענתה של אח'לאס כי בוצע עיקול בחשבונה בבנק, דבר אשר גרם להחזרת שיק, אלא שטענתה זו של האחרונה נשארה בעלמא, ככל ולא הוצגה על ידה כל אסמכתא בדבר העיקול הנטען ו/או בדבר החזרת שיק כלשהו. משנשאלה בחקירתה הנגדית מדוע לא צירפה אסמכתאות כאמור, לא ידעה אח'לאס לספק תשובה (עמ' 9 ש' 21-30).

     

33. זאת ועוד, הגם שאח'לאס נאלצה להגיש תלונה במשטרה בעניין זיוף חתימה, אלא שמתשובותיה בחקירתה הנגדית, ניכר כי מלבד ביקור בודד בתחנת המשטרה עת הגשת התלונה, אשר אף הוא נערך לאחר זמן לא מבוטל מיום שנודע עניין הזיוף (עמ' 10 ש' 10-17), לא חזרה לבדוק את תוצאות אותה תלונה. יש בכך כדי ללמד כי תלונה זו לא הייתה בראש מעייניה, ולא הקדישה לה מעבר לביקור בודד אחד בתחנת המשטרה.

     

34. טענותיה של אח'לאס בחקירתה הנגדית כי סכום הנזק אותו כימתה בסך 45,000 ₪, נבע מהסבל והעייפות שנגרמו לה בעקבות התביעה שהוגשה נגדה (עמ' 11 ש' 16-30), נטענו כלאחר יד, ולא הובאה כל עדות ממאן דהו על מצבה הנפשי הנטען של האחרונה שנגרם לה, לכאורה, בעקבות אותה תביעה, כאשר אף הטענה כי נשאה בהוצאות לא גובתה באסמכתאות לגובה הוצאות אלו. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה כי נפתח נגד אח'לאס תיק בלשכת ההוצאה לפועל, וכי הוציאה הוצאות לשם ניהול הגנתה בתביעה העיקרית של פרטנר, הן על ידה והן באמצעות עורך הדין ששכרה את שירותיו לשם כך, אך הוצאות אלו יילקחו בחשבון בתביעה העקירית, תוך שיקלול הוצאות פרטנר, אשר נאלצה להגיש כתב הגנה בתביעה שכנגד.

     

35. בשל האמור, המסקנה הינה כי אח'לאס לא הצליחה להוכיח את תביעתה, בדבר נזק ועוגמת נפש שנגרמו לה, לכאורה, כתוצאה מהגשת התביעה על ידי פרטנר, ובשל כך, יש להורות על דחיית התביעה שכנגד.

     

    סוף דבר

     

36. לאור האמור, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית של פרטנר כנגד אח'לאס.

     

    כן אני מחייבת את פרטנר בהוצאות א'חלאס בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד של א'חלאס על סך של 1,500 ₪, וזאת לאחר ששיקלתי בקביעת סכום ההוצאות את העובדה כי פרטנר הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד.

     

37. כן אני מורה על דחיית התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.

     

     

    המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, א' אלול תשע"ד, 27 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.